אבן שתיה כו

כן בשביל פרנסה ושמעון עבר ע"ד ונתן אותו להקהל והשיב דכיון דבדעת שמעון הוא לשלם בע"ז לראובן אמדינן דעתו דמעיקרא נתרצה לזה שאם משלמים לו יהי' לקהל ומיירי התם אף בתנאי מפורש ולא שייך זאת כלל לדין זה גם מה שהביא מנדרים הוא דברים של מה בכך הלכך לענין להוציא ממון צ"ע

סימן ח

שאלה. בתפילין שע"י סיבה עשה אחד בהם אות אחת בדיו אדומה ואח"כ העביר עליו הסופר בדיו שחור כדין מהו

תשובה הנה בדבר הזה יש אוסרים ויש מתירין ואכתוב גם אני הנלע"ד והוא כי לכאורה לדעת הרמב"ם בפ"ז מהלכות תפילין שפסק דפרשה פתוחה שעשה סתומה או סתומה שעשה פתוחה צריכה גניזה ויצא לו זאת מברייתא בשבת פ' הבונה דף ק"ג דגרסו התם ת"ר וכתבתם שתהא כתיבה תמה שלא יכתוב אלפין עיינין עיינין אלפין גמלין צדיק וצדיק גמלין דלתין רישין וכו' פרשה פתוחה לא יעשנה סתומה וכו' כתבה כשירה או שכתב את השירה כיוצא בה או שכתב שלא בדיו או שכתב את האזכרות שלו בזהב הרי אלו יגנזו ע"כ וביאור הריב"ש בתשובה סי' ז' שדעת הרמב"ם הוא שאף דרישא דברייתא בהא דאמרינן דכתב אלפין עיינין או תתין ההין וכו' בודאי אינו צריך גניזה דהא בזה בודאי מהני לגרור האות ולכתוב על מקום הגרר כדאיתא במנחות דף למ"ד לפי זה מה דמסיים בברייתא הרי אלו יגנזו ע"כ לא קאי ע"ז הרי דלא קאי על כל הברייתא מ"מ סובר הרמב"ם דעל מה דקתני התם פתוחה לא יעשנה סתומה וסתומה לא יעשה פתוחה וכו' ע"ז בודאי קאי הא דמסיים הרי אלו יגנזו ולא אמרינן דהרי אלו יגנזו לא קאי אלא רק אסיפא דברייתא לחוד בכתב האזכרות בזהב אלא קאי נמי על הא דכתב פרשה פתוחה סתומה וכו' וכתב שם הריב"ש דמה שהכריחו להרמב"ם לפרש כן משום דלישנא דברייתא הכי מוכח דכתב האי בבא מהא דפתוחה לא יעשה סתומה וכו' עד הרי אלו יגנזו לבבא בפני עצמה ולא ערבינהו כחדא ולימא הכי אלפין עיינין וכו' פתוחה סתומה וכו' אלא כתב בבא בפני עצמה פרשה פתוחה לא יעשנה סתומ' או שכתבה כשירה וכו' משמע דמכאן ואילך מתחיל פסול אחריתא דלא מהני לזה תיקון וצריך גניזה ולכן פסק הרמב"ם דדוקא בזה צריכין גניזה ע"ש נמצא לפי"ז מה דמסיים התם בברייתא הרי אלו יגנזו ע"כ קאי נמי על מה דקתני בסמוך לו כתבה שלא בדיו דהא דין זה כללה הברייתא בהדי האי בבא דכתבה לפרשה פתוחה סתומה ועוד כי כש"כ הוא דעלה קאי דכיון דקאי על פרשה פתוחה שעשה סתומה הנאמר לפני פניו בודאי ומכש"כ דקאי ג"כ על כתבה שלא בדיו הנאמר בסמוך ממילא לשיטת הרמב"ם דכל הרי יגנז הנאמר בגמרא הכוונה הוא דלית לזה תקנה ממילא דה"ה אם כתבה שלא בדיו אלא בשאר צבעים נמי מבואר הוא שצריכה גניזה ולא מהני לזה העברת קולמוס בדיו. ואין לדחות ולומר דהאי אם כתבה שלא בדיו הנאמר שם בברייתא נפרש שכתב לכל הספר שלא בדיו ואז ממילא כתב נמי האזכרות שלא בדיו ועיקר הפסול והגניזה יהי' בשביל האזכרות משום דבדידהו הא לא אפשר בהעברת קולמס מחמת איסור מוחק את השם והילכך נקט סתם יגנז והכל הוא בשביל האזכרות אבל בשאר אותיות באמת אף אם נכתב בשאר צבעונים מ"מ מהני להעביר עליהן דיו זה אינו דהא לבתר הכי קתני התם כתבו האזכרות בזהב וכו' משמע דעד עכשיו לאו בהזכרות קמיירי והכי מוכת נמי בדברי הב"י בסי' ל"ב שהקשה ל"ל דנקט הברייתא כתב האזכרות בזהב יגנז הא זהב לאו דיו הוא וכיון שנכתב שלא בדיו א"כ מאי אריא האזכרות דנקט דהא אפי' בשאר אותיות נמי קי"ל דפסול שלא בדיו ע"ש ואם נאמר דהאי יגנז דקתני לא קאי אלא בשביל האזכרות משא"כ בשאר אותיות מהני העברת קולמוס בדיו. מה זה קושי' הא שפיר נקט האזכרות דבדידהו בעינן דוקא גניזה ולא מהני העברת קולמוס משא"כ בשאר אותיות מהני העברת קולמוס אלא א"כ דהאי כתבו שלא בדיו דקתני בברייתא מיירי בכל האותיות של התורה ולאו דוקא באזכרות והלכך שפיר הקשה הב"י מאי אריא אזכרות דנקט ועוד אי נאמר דכתבה שלא בדיו עיקר הגניזה דבעינן הוא משום אזכרות תיפוק לי' בשביל אזכרות ושאר ס"ת דנקט למה לן אלא ע"כ דכתבה שלא בדיו יגנז קאי על כל האותיות ולאו דוקא על האזכרות ופשוט הוא

ואין להקשות דהא לכאורה בלאו הכי האי יגנז דקתני בברייתא ע"כ לא מצי קאי על כתבה שלא בדיו משום דנהי דהעברת קולמס בדיו לא מהני לזה מ"מ הא יש תקנה אחרת דהיינו למתוק כל האותיות הנכתבות בשאר מיני צבעים ולחזור ולכתוב בדיו ואמאי יגנזו זה אינו קושיא משום דלישנא דברייתא כתבה שלא בדיו משמע שכתב בכמה מקומות שלא בדיו ובזה הא אם ימחוק ויחזור ויכתוב יהי' פסול משום מנומר כדאיתא במנחות דף כ"ט ואפשר כי זה גופא קמ"ל הברייתא במה דקתני יגנז לומר כי כאן לא מהני מתיקה ג"כ משום מנומר משא"כ אם נאמר דמהני בזה להעביר בדיו על הכתב הא זה לא נקרא מנומר דהא מותר להעביר בקולמס על מקומות הרבה בס"ת שקפצה מהם הדיו כדאיתא בא"ת סי' ל"ב סעי' כ"ז ועיי' שם במג"א ס"ק ל"ת ול"ט דדוקא בתפילין פסול משום שלא כסדרן אבל בס"ת כשר ולא מיפסל משום מנומר והטעם בזה נראה לי עפ"י סברת הריטב"א שכתב בחידושיו בגיטין דל נ"ג שמחלק שם שע"י העברת קולמס לא הוי מנומר ממש אלא רק מחזי כמנומר ע"ש והילכך נהי דהתם אסור לתקן ע"י העברת קולמס משום מנומר היינו דוקא התם משום קדושת השם החמירו בזה אף אם אינו מנומר ממש אבל בשאר אותיות כה"ג לית לן בה משום מנומר וא"כ אמאי תני כתבה בשאר מיני צבעים יגנז יעבור עליהם בדיו אלא ע"כ דכל שנכתב מתחילה בצבע שוב לא מהני העברת דיו מיהו עדיין יש לדחות דלעולם אפשר לומר דהתם דקתני יגנז נמי משום מנומר הוא ומיירי שנכתב במקומות הרבה שלא בדיו ואף דקי"ל דמותר להעביר קולמס על הרבה אותיות שקפצה הדיו מהם מ"מ אפשר לומר דזה הוא דוקא אם מתחילת הכתיבה נכתבת כדין רק שאח"כ קפצה הדיו בזה לא הוי כמנומר אף שהוא במקומות הרבה אבל כל שנכתב מתחילה בשאר מיני צבעים והוא בהרבה מקומות אזי אף אם אח"כ מעביר עליהם בקולמוס פסול הוא משום מנומר כיון שהוא בהרבה מקומות כמו כל דין של מנומר משא"כ אם אות אתת או אפילו תיבה אתת שנכתבה בצבע כיון שכל כה"ג לית בי' משום מנומר כדאיתא במנחות ד' כ"ט מותר ג"כ להעביר עליו הדיו ואינו פסול במה שהצבע עדיין תחתיו. ועיי' בלחם חמודות הלכות ס"ת ס"ק מ"ת שמדמה שם דין מנומר של שאר אותיות למנומר של כתיבת אזכרות

וראיתי בח"ס ת' יו"ד סי' רנ"ו שהביא דברי הפ"מ א"ת סי' ל"ב ס"ק ג' וס"ק ט"ו שהוא מכשיר להעביר דיו על מה שנכתב מתחילה בשאר מיני צבעים ולפי הבנת הת"ס שם בדברי הפ"מ מבואר בדבריו שעיקר ראיות הפ"מ הוא מהא דגיטין דף י"ט דאמרינן התם דר' יוחנן ור"ל דאמרי תרווייהו המעביר דיו על גבי סקרא בשבת חייב שתים אחת משום מוחק ואתת משום כותב ע"ש אלמא בדיו על גבי סיקרא חשוב כתב לענין שבת ממילא ע"כ ה"ה לענין כתיבת סת"מ נמי הוי כתב ולפי הבנה זו הקשה הח"ס דהא בגמ' שם מסקינן עלה וכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה הילכך מסקינן דלענין גט פסול כתב בזו ולענין שבת לא מחייב חטאת והיינו משום דמסתפקא להו אם כה"ג כתב הוא או לא לפי"ז ממילא ה"ה לענין כתיבת סת"מ נמי פסול הוא מספק ע"כ ת"ד

ולי נראה שאף לפי הבנתו מ"מ ראייתו מהגמ' נכונה היא דהא באמת הרמב"ם פ"א מהלכות שבת פסק להדיא דהכותב בדיו ע"כ סיקרא חייב שתים אחת משום מוחק ואחת משום כותב הרי להדיא שהוא סובר שחייב משום כותב והיינו