אבן שתיה רנח

שקורא זאת לשון הגוים והיינו כמו דאמרינן בנדרים כינוי נדרים לשון הגוים קונח קונם נזיק נזיח פזיח והוא לאו דוקא לשון הגוים אלא כל מה שנשתנה מלשון הקודש ע"י שפת המדינה לשון הגוים קרי לה ע"ש לפי"ז הכא נמי הא לכל השיטות נופל כאן הלשון של מכונה ולא דמי לשני שמות של לעז שכותבין על השני דמתקרי' אף שהוא נשתרבב ג"כ משפת ההדיוטות היינו משום דהתם אי אפשר לקרות להשני בשם כינוי דמשמע שהוא טפל להראשון ובאמת זה אינו דמאי אולמא האי מהאי כיון דשניהם של לעז הם משא"כ היכא דהראשון של עברי הוא שייך שפיר על השני של לעז לכתוב עליו המכונה דהוא טפל דחול לגבי קודש טפל מיקרי ופשוט הוא

הלכך כיון דהא חזינן דאף לגבי שם משה יהודא ליב שהובא לעיל דהתם הא יש דעת המחבר והפוסקים דכיון דשם ליב הוא ביאור על שם יהודא הלכך צריכין לכתוב דוקא דמתקרי וגם הא איכא התם החשש שכתבו דאיכא למטעי דהאי המכונה ליב לא קאי על האיש המגרש רק דקאי על השמות היינו ששני השמות משה יהודא מכנין אותן בשם ליב ואפילו הכי היכא דלא נקרא בפ"כ רק ליב לחוד הסכימו כדעת הב"ש שכותבין המכונה א"כ מכש"כ בשם זה שגם לדעת המחבר שייך עליו לשון המכונה בודאי יותר טוב לכתוב המכונה ואף דהתם הא שייך הסברא דמסתמא קאי על שם יהודה הסמוך לו כמ"ש הב"ש משא"כ כאן כיון דבאמת האי המכונה קאי על לפני פניו ומאן דלא ידע יאמר דקאי על השם הסמוך מ"מ הא בזה אין בי שום חשש פסול דיעבד מאחר דיכולין לפרש דקאי על השם הקודם כמו שהאריך בזה הש"ך בח"מ סי' מ"ט ס"ק י"ד ודוקא ביש חניכה לו ולא לאביו וכתבו אצל שם האב התם דוקא פסלו משום דמוכח דודאי לא קאי רק על האב כמו שכתבו שם הפוסקים משא"כ היכא דאפשר לפרש הכי והכי כשר ואף בכאן גופא מכשיר הש"ך שם משא"כ היכא דכתב דמתקרי במקום המכונה הא בזה יש פוסקים דפסלי אפילו בדיעבד דהוי בכלל משנה ממטבע שטבעו בגיטין כמו שכתב המג"ש והבעל ישעי' סי' קנ"ד. והלכך אף אם נימא שיש בזה קצת ספק מ"מ בודאי טוב יותר לכתוב באופן שאין בו חשש פסול בדיעבד אליבא דכולי עלמא ועוד דהא דעת הנב"י דגם המכונה לא קאי על השם רק על האדם לפי"ז הא הכא נמי אין שום חשש ותו דהא אף אם יכתוב כאן דמת נעכא מ"מ ג"כ עדיין לא נפקו בזה ידי חובות כל הדיעות מזה החשש גופא דהא לדעת הס"ג והב"מ בסי' קכ"ט אמרינן דגם הלשון של מתקרי מתפרש דהכוונה הוא דמתקרי כן עם שם העיקר ע"ש בסי' י"ד. לפי"ז הא אף אם יכתוב דמתקרי נעכא מ"מ לשיטתם הא יכולין לומר דהכוונה הוא דנקראת בפי כל בכל השלשה שמות וקורין אותה נחמה בילא נעכא והלכך טוב יותר לכתוב המכונה כמו דכותבין בעלמא על כל שם לעז

ועוד אפשר לומר כי כאן בלאו הכי אין חשש שמא יאמרו דהמכונה נעכא קאי על שם בילא הסמוך לו משום דהא אנן קי"ל ונהיגין דעל שם לעז כותבין המכונה והיכא דשני השמות הם של לעז אז כותבין דמתקרי' וא"כ למה לן לומר דהמסדר טועה בדין היה וכתב על מה דצריכין לכתוב מתקרי המכונה הא קי"ל דכה"ג לא חיישינן לב"ד טועין ובודאי יותר מסתברא לומר דלא טעה והאי כינוי נעכא קאי על השם הקודם של נחמה ואז שפיר כתב המכונה וגם בלאו הכי כיון דבמבטא ניכר שהוא קרוב לשם נחמה וגם בב"ש חושב שם זה לכינוי של נחמה הלכך לא אתי למטעי דקאי על שם בילא אף דהוא סמוך. גם מה שדקדקת מלשון הרא"ש פ' השולח סי' ז' שכתב וז"ל מאחר שנהגו באשכנז שקורין ליהודים בחניכה הקרוב ללשון העברי ואין ראוי' לכתוב על אותה חניכה דמתקרי לכך נהגו לכתוב וכל שום וכו' ע"כ. ומזה דקדקת דמשמע דעל שאר חניכות היו כותבין דמתקרי ע"כ. אבל לדעתי ז"א משום דכל החניכות כל שאינן לשון עברי נקראין בלשון הפוסקים לשון שמות הגוים וממילא נכלל בזה כל החניכות וז"ל ר"ת בספר הישר שלו אין צריכין לכתוב קוצר השם עם השם כגון לחנה חניטה או לשמואל מולין לבנימין בונטא שהרי שם העיקר הוא ליהודים הם וכו'. הרי מבואר דכל שאינו שם עברי שם הנכרים נקרא וגם לפי פירוש הרמ"א בתשובה סי' פ"ד שמפרש דכוונת הרא"ש שכתב ואין ראוי' לכתוב על אותה חניכה דמתקרי הכוונה הוא דכמו שאין ראוי לכתוב דמתקרי כמו כן אין ראוי לכתוב המכונה משום דלאו שם בפני עצמו הוא ע"ש. א"כ בודאי שוב אין ראי' מהרא"ש הלכך לדעתי אין לשנות בזה מדברי הלק"ש סי' ה' וסי' וא"ו דדעתו שצריכין לכתוב המכונה

סימן צט

ע"ד איש אחד שבא לגרש את אשתו והוא בור וריק וקורין לו אף בפניו בשם קטנות והוא בוש בדבר רק שאין משגיחין עליו בזה ויש ספק בשם עריסתו וקריאתו לתורה הנה מה שרוצה לכתוב רק השם הנקרא בפי כל לחוד וסמכת על דברי הת"ג אות וא"ו ס"ק ה' בש"א שכתב וז"ל אבל אם לא נכתב שם המובהק כלל כאשר לפעמים אין כותבין שם המובהק מחמת איזה ספק ונכתב רק החניכה של קטנות לבד כגון וועלקעל ואין קורין בפניו אותו כן מחמת קפידתו רק וואלק או כיוצא בו יש לפסול אף דיעבד ע"כ דמשמע מזה שאם גם בפניו קורין אותו בשם זה אף אם הוא מקפיד מ"מ כשר וכן בשו"ת מ"ח סי' ס"ג אות ט' כתב דאם הכל קורין אותו בפניו בשם דקטנות דינו כחניכה שהכל קורין אותו אמנם לדעתי נראה כי יש בכאן חשש פסיל אף דיעבד מטעם דהא כתב הרא"ש בתשובה הובא באה"ע סי' קכ"ט בל"ה באחד שהיה שמו יוסף בן שמעון ושינה שם אביו וכתב יוסף בן שמואל השיב הרא"ש שהגט הוא פסול משום דאין יכולת בידו לשנות שם אביו וביאר התה"ד הטעם דבשלמא שמו של עצמו יכול לשנותו אבל אין לו רשות שנות שם של אחר וכיון שכן היודע ששם אביו הוא שמעון ובגט כתב שמואל יאמר שאחר הוא המגרשה. והב"י בתשובה סי' ט' האריך בזה הרבה והוכיח דהרא"ש מיירי אף אם הבן הלך למקום אחר והחזיק שם אביו שלשים יום בשם אחר אפילו הכי נמי לא מהני ועיקר הטעם הוא דאף דאין כאן לעז דהא הוחזק שלשים יום מ"מ שם של אחרים אין אדם יכול לשנות. והקשה ע"ז שם השואל הא אמרינן בגמרא שלחו ליה בני מדנה"י לר"ג בניו אדם הבאים משם לכאן שמו יוסף וקורין לו יוחנן משמע מזה דאפילו הוא עצמו אינו משנה את שמי אלא שב"א שינו אותו מאליהם וקוראים לו כן נמי מהני דכן משמע הלשין של וקורין אלמא דכל דשינו את שמו אפילו שלא לרצונו נמי מהני. והשיב ע"ז הב"י דלא כן הדבר דהא דקאמר בגמרא וקוראין לו יוחנן לאו למימרא דבני העיר שינו את שמו מאליהם אלא דמיירי שהוא ידוע ומפורסם בזה השם לבני המדינה ואפילו תימא דבני העיר שינו את שמו מאליהם אפילו הכי שאני התם שהיא מרוצה בכך ולא קפיד הלכך חשיבא כאלו הוא עצמו שינה את שמו וכו' ואליבא דידך מי שבני אדם שינו את שמו וקראו לו בשמא דלא ניחא ליה ביה אטו משום דהוחזק אנן נכתביה בגיטא וכו' ע"כ

הרי מבואר מדברי הב"י דהיכא דלא ניחא לו בשם זה דינו ממש כמו שינה שם האב דפסיל לכמה פוסקים אפילו היכא דהוחזק בשם האחר. וגם כאן גרע דהא שם האב בגט לדעת הרא"ש היא רק מדרבנן ואפ"ה אין יכולין לשנותו בלא דעתו שמו שהוא מן התורה לא כש"כ ועיי' בתו"ג להגאון מליסא בסי' קכ"ט לענין שם חזקי' בא"ו ונקרא בלא ואו שהקשה דאמאי לא הוי הקריאה בפי כל כמו חניכה ותירץ דכיון שאין מקצרין שמו רק בשעת קריאה ולא בשעת כתיבה דהא כשחותם חותם עצמו חזקי' מלא וא"ו וכן כשכותבין לו כותבין ג"כ בואו וכיון דבעינן שמו מדאורייתא משום דכתיב ספר דרך ספירת דבר ים בעינן דוקא כדרך שכותבין הסיפור וכיון דבכתיבה אין