אבן שתיה רנז

סימן צח

באשה ששמה נחמה בילא וכן היא חותמת ובפי כל נקראת נעכא שדעתך לכתוב דמתקריא נעכא ולא המכונה אף שהוא שם לעז ומה שאמרת ששם מכונה לא מצינו כלל בש"ס אמת שכן הוא הדברים וכן כתב להדיא הב"ח בתשובה צ"ה אמנם מה שכתבתי שבזמן המשנ' לא היו כותבין רק העיקר שמו שנתנו לו מעריסה אבל החניכה מה שקורין לו אח"כ לא היה דרכן לכתוב כלל והוכחת זאת מלשון המשנה ד' פ"ז דאמרינן כתב חניכתו כשר והשתא אם היה דרכן לכתוב ג"כ החניכה כמו שאנו כותבין כגון יהודה המכונה ליב או כל כה"ג א"כ היה להמשנה לומר בזה"ל כתב חניכתו לחוד כשר כיון דגם מעיקרא מיירי שכתבו החניכה ג"כ רק שכתבו עם עיקר השם והיה לו לסיים שאף אם לא כתב רק החניכה לחוד בל עיקר השם נמי כשר ונראה לי דאפשר לומר דמשום זה באמת מפרש רש"י שם כתב חניכתו היינו חניכות משפחות עיי"ש וקשה דאמאי לא מפרש כפשוטא חניכתו היינו מה שמכנין להמגרש עצמו ואין לומר דרש"י סובר דזה לא נקרא חניכה מטעם דכיון דהכל קורין לו בשם זה ממילא גם זאת נעשה שמו ממש דמה לי שם הראשון או שם השני דז"א דהא לעיל דף ל"ה לענין אחא בר הידיא דמתקרי איה מרי כתב רש"י שכן היתה חניכתו וכן הוא לקמן דף מ"א לגבי אמי וורדנא דהוא אמי שפיר נאה ומפרש רש"י שכן הוא כינויו אלמא דאף ה נקרא חניכה והיינו משום דכל שם שלא ניתן לו מעריסה רק שקורין לו אח"כ נקרא זאת בשם חניכה

אבל לפי זה ניחא משום דהא משמע מלשון המשנה דלא היה כותבין החניכות בגט כמו שהוכחת ואמאי כיון דהוא חניכה שקורין אותו בו הא איכא לעז אם לא יכתבו בגט לכך מפרש דמיירי בחניכות משפחה ובזה באמת לא היה המנהג לכתוב בגט מיהו דברי רש"י בלאו הכי ניחא משום דלקמן דף פ"ח אמר חניכות אבות עד עשרה דורות וכו' ומשמע דקאי על המשנה וכה"ג דייקי התוס' בסנהדרין ד' ל"ז ע"ב נמצא אם נפרש כרש"י וכמו שנראה מהגמרא בודאי אין ראי' שלא היו כותבין חניכות שלנו בזמן המשנה אלא אפילו אם נפרש כמו שאר הפוסקים דכתב חניכתו דמתניתין מיירי בכתב חניכתו של המגרש עצמו מ"מ ג"כ אין לדקדק מזה דלא היו כותבין חניכות דאפשר לומר דכוונת המשנה הוא ע"פ דברי הריא"ז בש"ג פ' השולח שכתב שאם קורין אותו בעיר זו בשם זה ובעיר אחרת בשם אחר וכתב בגט השם שקורין אותו בעירו לחוד אף שהגט היה כאן מ"מ פסול אף בדיעבד דלא כמו שפסק בש"ע סי' קכ"ט סעי' י"ב ע"ש ולכאו' קשה דאמאי פסול אף בדיעבד הא איתא במשנה דבדיעבד אף אם לא כתב רק חניכתו נמי כשר ומכש"כ בשם המובהק וראיתי בספר ד"א הובא לעיל שהקשה כן ותירץ בשם ס' פ"מ שהש"ג מפרש להמשנה דכתב חניכתו כשר מיירי דוקא דכתב נמי וכל שום וכו' וקמ"ל דאף דלא כתב שמו העיקרי קודם רק כלל בכל שום וממילא עשה העיקר לטפל וטפל לעיקר אפילו הכי נמי כשר ע"ש לפי"ז אף לדידן נמי דמפרשינן דמיירי דלא כתב רק חניכתו לחוד מ"מ איתא במשנה סתם כתב חניכתו כשר משום דאגב גררא קמ"ל דאף אם לא כתב רק החניכה וכלל עיקר שמו בלשון וכל שום דאיכא תרתי לריעותא אפילו הכי נמי כשר אבל אין ראי' מזה דבזמן המשנה לא היו כותבין חניכות

וממה שכתב רש"י באמי שפיר נאה דזה הוי כינוי והיינו משום דעיקר שמו היה וורדינא דהוא לשון וורד נאה ואח"כ קראו לו שפיר נאה דהוא הלעז של וורדינא בלשונם וכן כתב הב"ח שם על דברי רש"י דף ל"ה באחא בר הידיא דמתקרי איה מרי שזה היה בלשון ארמאי הלעז של אחא בר הידיא ע"ש מוכח מזה אף מה שהוא דרך ביאור על עיקר השם וגם הביאור הוא משמות הנכתבים בתורה כמו איה או נאה דהוא לשון הקודש מ"מ כל שהוא דרך ביאור נקרא כינוי או חניכה כמו שכתב רש"י לפי"ז מתורץ נמי מה שהקשו על הג"פ בסי' קכ"ט שכתב שכל שם לעז שהוא שם בפני עצמו ואין לו שם הקודש כלל כותבין עליו דמתקרי והקשו עליו מדברי הרמ"א בסי' קכ"ט שכתב לכלל דעל שם הקודש כותבין דמתקרי ועל שם לעז כותבין המכונה הא שם עברי בודאי אינו חניכה לשם אחר וא"כ הא דומי' דהכא בשם לעז נמי כל שאינו חניכה לשם אחר כותבין עליו ג"כ דמתקרי' עיי' בח"ש סי' ע"ה אבל לדברי רש"י הללו ניחא דהא באמת מצינו שמות עברים שהם בדרך ביאור על לשון לעז ונקראין ג"כ בשם חניכה כיון שקראו לו זאת אח"כ וע"ז מחלק הרמ"א שאם הוא בלשון הקודש כותבין דמתקרי ואם הוא בלשון לעז כותבין המכונה

ומה שכתבתי דצריכין אנו לחוש לדעת הב"ש בסי' קכ"ט ס"ק כ"ד במי שנקרא מעריסה משה יהודא ובפ"כ נקרא משה ליב שכותבין משה יהודא המכונה ליב וכתב ע"ז ואין לחוש שמא יאמרו דליב הוא הכינוי של שני השמות משה יהודא דמסתמא קאי אדסמוך ולא קאי רק אשם יהודה ע"כ והיינו משום דהוא סובר דהמכונה קאי על השם שהשם זה הוא מכונה כן ולא קאי על האדם שהאדם הזה הוא מכונה כך לפי"ז הכא נמי כיון דהכינוי נעכא לא קאי על השם הסמוך רק על השם שלפניו וא"כ יש לחוש שיאמרו דהמכונה נעכא קאי על שני השמות משא"כ אם כותבין דמתקרי' שוב אין חשש דלשון מתקרי' בודאי לא קאי רק על האדם שהוא נקרא כן ולא קאי כלל על השמות כדאיתא בפוסקים ועוד כיון דקיי"ל דהיכא דשם העיקרי שלו וגם הכינוי הם שניהם של לעז כותבין על הכינוי גם כן דמתקרי רק היכא דשם העיקרי הוא של עברי אז אם הכינוי הוא של לעז כותבין המכונה הלכך הכא כיון דבשם העיקרי איכא תרתי שם העברי ושם לעז ואנן לא ידעינן האי כינוי אמאן תדמיה דמי זאת לספק מתקרי או המכונה דקיי"ל דכה"ג צריכין לכתוב דוקא מתקרי כמו שפסק הרמ"א בתשובה סי' פ"ד הובא בב"ש סי' קכ"ט ס"ק ל' ע"כ ת"ד וסברא זו נמצאת ג"כ בספר שם ארי סי' ס"א ובספר קו"נ כלל ל"ח

אמנם לדעתי אף כה"ג יותר טוב לכתוב המכונה משום דהא דעת המהרי"ק בשורש קס"ג וכן הוא דעת המחבר בסי' קכ"ט סעי' ט"ו דאם השם השני יוצא משם העברי כגון זאב וואלף או דוב בער כותבין דמתקרי' אבל כל היכא דלא דמי קצת לשם העברי כותבין המכונה אמנם דעת שאר גדולי הפוסקים הוא דלא תלי כלל בזה רק דהחילוק הוא שאם שני השמות הם של עברי כותבין על השני דמתקרי' ואם השני הוא של לעז כותבין המכונה ועיקר מחלקותן תלי בביאור שם כינוי עיי' במפרשים שם ובביאור הגר"א כי דעת המחבר הוא דלשון כינוי הוא לשון שובר על העיקר ע"ד דאמרינן בע"ז דף מ"ו ואבדתם את שמם לכנות להם שם בית כריא בית גליא שהוא היפוך כפי המשמעות וכן כי הא דאמרינן בב"מ במכנה שם לחבירו דפריך התם בפשיטות היינו מכנה היינו מלבין משמע מזה ג"כ דשם כינוי נופל על מה שהוא הסתר על העיקר ומשום הכי בשם ארי' ליב או דוב בער דכ"ז הוא ביאור על העיקר וכיון שכן לא שייך ע"ז לכתוב המכונה שהוא לשון השובר את העיקר כי אדרבא הא כ"ז הוא דרך ביאור ומשום הכי צריכין לכתוב דוקא דמתקרי אמנם שיטת שאר הפוסקים ומכללם ג"כ הרמ"א דלשון המכונה הוא ע"ד כינוי נדרים דמפרש הגמרא דהוא לשון נכרים ואינו לשון הקודש ומשום הכי בשמות לעז הנעשים ע"י גיעגוע מלשון הקודש כותבין עליהם המכונה לפי"ז האי שם נעכא כיון דאין זה ביאור על שם נחמה שהוא שמה העיקרי רק שנשתרבב ע"י לעגי שפה ונקראת זאת בהראשונים בשם לשון הגוים כמו שכתב ר"ת בספר הישר לענין צפורה פורה או מרגליות מרגלינטא