אבן שתיה רנג

סימן צה

מה דבדיק לי אדוני אמו"ר בעובדא שבא לפניו נידן גט אחד ששמה מעריסה יוכבד צירלא ומחמת חולי הוסיפו לה עוד שם ברכה לצירוף עם השני שמות הנ"ל. וכך היתה חותמת ג"כ עם השלשה שמות וכן כתוב בכתובתה אמנם בפי כל היתה נקראת יאכה וקרוביה ומשפחתה קורין אותה יאכבד וזה כשלשה שנים שחותמת עצמה במכתבים יוכבד צירלא בלי שום מכוון וכמה פעמים כשבקשה מהצדיקים שיתפללו עליה היתה מדקדקת לחתום בכל השלשה שמות ומעת ששמעה הסיכסוך ע"ד כתיבת שמה בגט התחילה לחתום בכל הג' שמות וכן כתבה מכתבים לכאן וחתמה ג"כ בכל הג' שמות וכו' ע"כ

תשובה. הנני לחוות דעתי לפניך אדוני אבי אם ישר בעיניך. כי לדעתי נראה שאם החזיקה נפשה כעת שלשים יום ובתוך השלשים יום חתמה עצמה שלשה פעמים בהשלשה שמות ולא הפסיקה בנתיים לחתום בשם אחר אז אין דין צריך בושש שהשלשה שמות יש להם דין קדימה לכותבן ראשונה בגט בלא המכונה ובלא דמתקריא וקרוב לומר אפילו אם היינו אומרין דמה דלא חתמה בהשלשה שנים רק בשני השמות חשיב זאת לנשתקע שם החולי מ"מ עכשיו כיון שחזרה והחזיקה עצמה לחתום עוד בשם שהוסיפו לה מחמת חולי ולקבוע זאת להיות לה שם לעולם יש לו דין קדימה מכמה טעמים חדא דהא דעת הב"ש ש"נ אות א' דשם החתימה הוא העיקר אף כנגד שם העריסה ושם הנקרא בפי כל ואף אם שם החתימה הוא שם אחר ממש ע"ש והנה זה דבר ברור דודאי לא שייכי כלל דברי הב"ש להפלוגתא שבין המהריב"ל ושאר הפוסקים שדעת המהריב"ל ששיטת רש"י הוא דהא דאמרינן דמי שהוחזק שמו שלשים יום כותבין על פיו הטעם הוא משום דאמרינן דמסתמא קושטא קאמר דכן הוא שמו ולפי"ז אם נתברר אח"כ ששקר אמר אז אין חזקתו כלום ודלא כדעת הרא"ש בפ' השולח שהוכיחו מדבריו שסובר דכל שהחזיק נפשו שלשים יום בשם זה אף אם הוא שקר מ"מ כל שהחזיק נעשה זאת שמו. ודעת שאר פוסקים שאף רש"י מודה בזה לדעת הרא"ש כמבואר הכל בג"פ סי' ק"כ הרי דלדעת המהריב"ל יש בזה פלוגתא אם יש יכולת בידו לשנות ח שמו האמיתי שניתן לו בעריסה. ומדברי הב"ש הא מבואר שיכול לעשות כן ומשמע דלית בזה שום פלוגתא היינו משום דהמהריב"ל מיירי שלא החזיק את השם החדש להיות לו זאת לשם עולם רק עשה כן לפי שעה דהא קאי על דברי הרא"ש בפ' השולח והתם מיירי בבני אדם הבורחין מחמת מרדין או כה"ג דמשנין שמן כדי שלא יכירו אותן ואם יכירו אותן אף ע"י שם זה אז משנה נפשו לשם אחר או כשיתבטל הגזירה שלו חוזר לשמו הראשון משא"כ הב"ש מיירי שקבע לעצמו שם זה להיות לו לעולם והיינו משום דהא דעת הרמב"ן והרשב"א והר"ן בפ"ש דגיטין דהא דבעינן שמו ושמה בגט הוא לאו משום דבעינן לשמה דהא לענין זה סגי במה שהסופר כותב לשמה כמו בפרשת סוטה דבעינן נמי לשמה ואפילו הכי סגי בזה כדאיתא בפ"ש דגיטין רק עיקר הטעם הוא דבעינן שמו ושמה הוא מדכתיב ספר כריתות ואי אפשר דברים של כריתות שיהי' ע"י ספירה אם לא ע"י שמו ושמה וכן הביא דבריהם היש"ש פ' כל הגט סי' ג' והארכתי בזה לעיל דזה הוא בכלל גזירת הכתוב דבגט צריכין לכתוב דוקא כמו אנשים המספרים זל"ז מאיש אחר שמזכירין שמו וכיון שכן אמרינן בודאי דעיקר הקפידה הוא שיכתבו שמו האמיתי ואין חוששין מה שהעולם קורין אותו בשם אחר כי חששא זו הוא רק מדרבנן ומשום לעז בעלמא ולזה מהני ג"כ ע"מ להוציא מהלעז משא"כ אם מחוסר הספירת דברים פסול מן התורה וגם לא מהני ע"מ ואף שהוא בלא טעם מ"מ כך גזרה התורה ודלא כמו שכתבו שאר אחרונים שהוא רק דרך אסמכתא בעלמא מטעם כי האיך הוציאו חז"ל תיבות בספר שהוא לשון שטר לספירת דברים שאין זה במשמע אבל המעיין היטב בזה יראה שהוא מן התורה ודרשות כאלו מצינו לחז"ל בדוכתא אחריתא ג"כ כמו בשבת ד' ס"א מנין לכלי מתכת שהיא משמיע קול דהקול משוי' לה למנא ומקבלת טומאה ת"ל וכל דבר אשר יבא באש דאפילו דיבור מקבל ג"כ טומאה וכן הוא הלכה. וכה"ג טובא ועיי' בכללות הרמב"ם למנין המצות

לפי"ז יש מקום לחילוק של המהריב"ל מאחר שאין דעתו שיהי' לו שם זאת לקביעות רק שעכשיו משקר שמעריסתו קבעו לו שם זה אז שייך שפיר לומר דע"י כן אינו מתקיים הספירת דברים של התורה משא"כ היכא דקבע לנפשו זה השם שיהי' לו לעולם בזה לא איירי המהריב"ל כלל דהא באמת לא מצינו שום רמז בתורה דכתיבת השמות בגיטין יהי' תלי דוקא במה שהחזן קורא לו בעת הכנסתו לברית והלא האבות קראו שמם קודם שנכנסו לברית ומה שהספרים מביאין ראיות לזה מלא יקרא שמך יעקב ועוד הראי' שהביאו אין זאת רק אסמכתא בעלמא ואין להאריך בזה כי עיקר החילוק הוא כמו שכתבתי ומחמת כן נמי בשם מחמת חולי כיון שג"כ השם הזה חביב עליו דהא שינה שמו בכוונה להיות לו זאת לרפואה ורוצה ג"כ שיהי' לו שם זה לעולם הלכך ג"כ נעשה זאת שמו ממש ומקיים בזה ג"כ הספירת דברי כריתות ובשם זה לא איכפת לן שאפילו אם רק מקצת אנשים קורין לו בשם זה ורוב קורין אותו בשם הראשון דכל כה"ג לענין לצאת הגזה"כ בזה הכל בתר דידיה ורצונו אזלינן

ובזה ניחא נמי הקושיא שהקשו המחברים על הרשב"א בחידושיו גיטין ד' ל"ד שכתב דמשום הכי פסול לר"ת בהיה לו שם עיקר ושם טפל וכתב דמתקריא על שם העיקר אף דשני השמות כתובין בפירוש בהגט דהטעם הוא משום דאין דרך של ב"א לכתוב השם שהוא עיקר בלשון דמתקריא דלשון זה נופל על שם שהוא טפל והיינו כיון שהוא כותב אנא ראובן דמתקריא וכו' דלשון אנא משמע דזה הוא עיקר שמו ובאמת אין זה עיקר שמו ואתי למימר דאיש אחר הוא ואיכא כאן לעז ע"ש והקשו עליו דהא בשם מחמת חולי קי"ל שאפילו אם רק מקצת אנשים קורין אותו בשם זה מ"מ מקדימין אותו לשם העריסה. והא התם איכא נמי חשש לעז ולפי מה שבארתי ניחא והוא עפ"י דברי הפוסקים דהיכא דאחר החקירה יתברר הדבר שנעשה בהכשר לית בו משום לעז עיי' מ"א רמ"ג ובלב"ש שם ובנב"י א"ח סי' י"ב. והכא נמי כוונת הרשב"א הוא מטעם כיון דרק מקצת אנשים קורין אותו בשם זה ואם לא היה כותב רק שם זה למוד היה פסול ואפשר ג"כ מן התורה נמי משום דכיון דהרוב קורין אותו בשם אחר אינו נקרא ספירת דברים הלכך עכשיו נמי אף שכתב שני השמות בפירוש בהגט שאז כשר הוא מן התורה מ"מ כיון שכתב על השם שהמיעוט קורין אותי בלשון אנא פלוני ודמתקרי על שם העיקר כיון שאם לא היה כותב רק שם המיעוט לחוד היה פסול מן התורה משום דעל שם המיעוט אינו נופל הלשון של אנא פלוני דהא לאו פלוני הוא הלכך הכא נמי אף דמן התורה כשר משום דהא איכא כאן הספירת דברים ע"י שכתב אח"כ שם העיקרי בלשון דמתקרי ח"מ כיון שעשה מהעיקר טפל ומטפל העיקר איכא עכ"פ חשש לעז להבקיאין והיודעין בדיני גיטין דהא לא כתב כמו שצריכין ויאמרו כי אחר הוא דהא לא נכתב כראוי ואיכא לעז משא"כ בשם מחמת חולי כיון שגם מן התורה הוא העיקר ודי בשם זה לחוד וכיון שכן הא שייך שפיר לומר על שם זה אנא פלוני וממילא כיון שלא עשה מהעיקר טפל וכתב כפי הדין וכשיחקרו אח"ז יודע להם האמת שנשתנה שמו מחמת חולי הלכך אין כאן לעז משא"כ היכא דלא נשתנה שמו ועשו מטפל עיקר דלא שייך התם בירור בודאי יאמרו שהב"ד כדין עשו וזה אתר הוא וה"ה אם אדם קובע לעצמו איזה שם לקבע גמור מחמת שחביב עליו זה השם נעשה נמי זאת שמו ממש

וזה הוא הטעם נמי דאזלינן בתר חתימה משום דכיון דחותם