אבן שתיה רנב

ע"ח אף דלדידיה לא שייך זאת דהא ע"ח לאו כלום הוא הכוונה הוא משום דהא קי"ל דאף אם אין עידי המסירה בפנינו מ"מ כל שנתקיים הגט בחותמיו כשר הוא לר"א כדמוכח בגמרא מטעם דאמרינן כיון שנתקיים בחותמיו בודאי מסתמא הכל כדין נעשה ונמסר לה בפני ע"מ והלכך כיון דבכה"ג הא ע"ח משוי לה לגט כשר משום דע"י חתימתן אמרינן דנעשה הכל בהכשר ובע"מ ומשום הכי סובר ר"א דגם הע"ח הם מעיקרי הגט והלכך אם הם פסולים או דחתמי שלא לשמה מזויף מתוכו קרינן לה ע"ש ברשב"א לפי"ז לענין שארי פסולי הגט כגון אם אינו מוכח מתוכו לא שייך בזה החשש של מזויף מתוכו דהא אליבא דר"א דמצריך דוקא ע"מ לפנינו ממילא אין כאן שום זיוף דע"מ ידעי למי מסר כדאיתא בתוס' ריש פ' כל הגט ובשאר דוכתא ולא שייך חשש זה רק אם העדים הם פסולים או שחתמו שלא לשמה וכה"ג דאז שייך הטעם של הרשב"א דכיון דפעמים סומכין ג"כ עליהם שהגט נעשה בהכשר נחשבים הם כמו מעיקר הגט כן היה אפשר לחלק בזה

אמנם בעיקר הדבר בודאי אין לחלק בזה דהא מוכח בהר"ן בפ' המגרש דגם הוא אזיל בזה בשיטת הרשב"א דלר' אליעזר ע"מ לחוד כרתי ולא ע"ח ואפילו הכי פסק בפ"ש דגיטין דאף בפסול של אינו מוכח מתוכו נמי פסול לר"א משום מזויף מתוכו אף שאין הפסול בהעדים עצמן ועוד הא להלכה בודאי קי"ל דאף אם הפסול הוא בהגט לחוד מ"מ נמי הוי בכלל מזויף מתוכו דהא בסי' קל"א מביא המחבר בגט שחתמו העדים שלא לשמה שי"א שהגט בטל והוא דעת הגאון שהביא הרי"ף בפ' המגרש וברמב"ם פ"ג מהלכות גירושין והיינו טעמא דהם סוברים דלר"א מהני ע"מ וגם ע"ח ומשום הכי לדיעה זו פסול כל עניני זיוף וא"כ דברי הנב"י והבש"א צע"ג ואף שהב"ש כתב ג"כ בסי' קל"ו וז"ל כיון דקי"ל לדידן אם נתן הגט בלא ע"ח כשר א"כ אם אינו מוכח מתוכו נמי כשר עכ"ל ובסי' ק"ל כתב ג"כ סברא זו לענין שני יוסף ב"ש הדרים בעיר אחת ע"ש ולפי"ז הא לכאורה הוא ג"כ כדעת הנב"י והבש"א שהבאתי ז"א משום דדברי הב"ש יש לתרצן עפ"י מה שהתעורר הח"ס אה"ע סי' י"ב שדברי הרשב"א סותרים זא"ז שבפ' כל הגט חולק התם על התוס' וסובר דגם לר"מ לא בעינן מוכח מתוכו ובב"ב ד' קע"ה משמע מהרמב"ן דלר"מ בעינן מוכח מתוכו דוקא וע"ש שמסיק לשיטת הרמב"ן דבאמת בעינן מוכח מתוכו דוקא רק שבגט ובשטר היכא דתפוס אמרינן שתפיסתו מוכחת עליו שזה הגט והשטר שייך לזה שתופס בו וע"י כן נקרא מוכח מתוכו ומשום הכי גדולה מצי מגרש אף אליבא דר"מ מטעמא דתפיסת גדולה בהגט מוכיח דלה גירש ע"ש וסברא זו מבוארת היא ג"כ בראשונים ולפי"ז ניחא דברי הב"ש דהוא מיירי לענין שני יוסף ב"ש הדרים בעיר אחת וכה"ג דהתם שייך לומר דתפיסתו מוכחת עליו אבל דברי הנב"י אי אפשר לתרץ בזה ועוד קשה לי כי הא תירוץ זה עדיין אינו מספיק בדברי הר"ן כי הוא ג"כ כתב בריש כל הגט דאף לר"מ נמי לא בעינן מוכח מתוכו וחולק ג"כ על התוספות בזה והוא בעצמו כתב בפ"ש דגיטין ד' כ' דלר"מ דסובר ע"ח כרתי בעינן דוקא מוכח מתוכו ולא מהני חפיסה שלה מה שהיא תופסת להיות ע"י כן מוכח מתוכו

לכן נראה לי חילוק נכון בזה כי בודאי החילוק שמחלק הת"ס שהתפיסה משוי לי' מוכח מתוכו כן הוא האמת והטעם הוא מכח חזקה שכל מה שביד האדם הוא שלו וסברא זו ממש כתב נמי הר"ן בפ' המגרש ע"ש אמנם הא חזינן אנן דהאי כללא דתפיסתו מוכח עליו לאו כלל פשוט הוא דאמרינן כן בכל דוכתא תדע דהא אפילו לר"א דלא בעי מוכח מתוכו כלל אפילו הכי היכא דלא נכתב בהשטר שם של הלוה מי הוא אזי אף לר"א נמי פסול משום שאינו מוכח מתוכו ולא מהני בזה תפיסתו כלל כמו שכתבו התוס' בכתובות ד' ק"ב בסוגי' דחייב אני לך מנה בשטר עפ"י שיטת ר"ת וז"ל כיון דלא כתב בו שם הערב דכיון שאין מוכח מכתיבתו שהוא מסרו לו לא מצי לאשתעבודי בו ולא מהני עידי מסירה ע"ש ואף שהוא תפוס בהשטר מ"מ לא מהני אלמא דלאו בכל דוכתא אמרינן דתפיסת השטר משוי למוכח דהאי שלו הוא הלכך הכא נמי נימא אליבא דר"מ דאף דתפיסתו מהני שע"י כן הוי מוכח מתוכו מ"מ יש ג"כ חילוק בדבר דדוקא התם לענין שני יוסף ב"ש פסק הר"ן דלא בעינן מוכח מתוכו מכח דתפיסתו מהני משום דהתם הרי גוף הגט נכתב הכל כתיקונו בלי שום גרעון דהא נכתב שמו ושם עירו ושם אביו כמו בכל גיטין וכל עיקר החשש הוא רק כיון שיש כאן עוד יוסף ב"ש אחר אינו ניכר בגוף הכתיבה של הגט מי מהם הוא המגרש הלכך לענין לברר זאת לחוד אמרינן דתפיסתו של זה מוכיח עליו שהוא שלו ודי בזה להוציא מספיקא של יוסף ב"ש האחר כיון דגוף הכתיבה והחתימה היתה כתיקונו משא"כ אם אינו מוכח בתוך הגט מכח חסרון שיש בהגט עצמו כגון אם חיסרו שם האבות או שם העיר ומכש"כ אם חיסרו שמו ולא כתבו רק בן פלוני כמו בהשאלה שנשאל עליה הרשב"א דהתם הא לא חתמו העדים כלל על דבר ברור דהא גם בגוף הגט אינו ניכר מתוך הכתיבה שזה הוא המגרש דהא חסרו סימני דכמה יוסף איכא בשוקא הלכך כה"ג לא שייך לומר דתפיסתו מוכחת עליו שהוא שלו דהאי תפיסה כיון דלאו מבוררת היא דהא חסר סימניה לאו תפיסה היא משום הכי לא נקרא ע"י כן מוכח מתוכו נמצא בנידן דהבש"א ובנידן דידן לסברתו דאף בשמות כאלו שאין כ"כ שינוי בין עיקר השם ובין השם הנקרא בפי כל מ"מ נקרא ג"כ אין מוכח מתוכו רק שהתירו משום דסמכינן על עידי מסירה ממילא כיון שהוכחתי דכאן כיון שחסר הסימנים בגוף הגט לא סמכינן על ע"מ א"כ בנידן דידן נמי היה לנו לפסול לשיטת הר"ן וש"פ שהבאתי כן צ"ל לסברת המחברים הללו שהבאתי

אמנם בעיקר הדבר נראה דכאן אף להר"ן ושאר הפוסקים נמי אין חשש מטעם דהא חזינן דלהוציא מחשש לעז בעינן הוכחה גדולה יותר מההוכחה דבעינן בשביל מוכח מתוכו תדע דהא בהתקנה שהתקין ר"ג בבני אדם הבאים ממדינת הים ששמו יוחנן וקורין לו יוסף או איפכא שכותבין איש פלוני וכל שום דיליה כדאיתא בגיטין ד' ל"ד כתבו שם הרא"ש וכל הראשונים דעיקר התקנה היתה בשביל הלעז שמא יבאו בני מקום הכתיבה למקום הנתינה ויאמרו שאין זה המגרש או להיפוך לכן תיקון שיכתבו שני השמות של מקום הכתיבה וגם של מקים הנתינה ואם לאו הגט בטל מחמת החשש של לעז והרי קודם תקנת ר"ג היה די לנו בכתיבת השמות של מקום הנתינה לחוד אפילו לר' מאיר דבעי מוכח מתוכו והיה נקרא ע"י כן מוכת מתוכו ולא חששו שאינו מוכח מתוכו לעיר אחרת אלמא דבשביל תשש לעז צריכין הוכחה יתירה להוציא מהלעז ואפילו הכי כתבו הפוסקים ומהם היש"ש שאם שם העריסה שרה ונקראת בפי כל שערלין אפילו הכי כותבין לכתחלה שרה ואין כאן חשש של לעז שמא יאמרו שאין זו המתגרשת משום דהכל יודעין דהא דקורין אותה שערלין משום דנשתקע שם שרה וכן הסכימו כל הפוסקים וא"כ מאחר דשם כזה מפקיע מחשש לעז החמור בודאי כש"כ דמפקיע מחשש של מוכח מתוכו ועוד דהא בלאו הכי דעת התה"ד בסי' רכ"ח דלהמסקנא בגיטין ד' ד' שם שוב לא אמרינן כלל דמודה ר"א במזויף מתוכו ע"ש. ועוד דהא הפוסקים הביאו בשם המהר"מ מינץ דדוקא בפסולי עדות שייך מזויף מתוכו ולא בשאר פסולי הגט וגם הא אין זאת אלא רק פסול דרבנן ובדרבנן קי"ל דאמרינן כדאי הוא פלוני לסמוך עליו בשעת הדחק ואין לך שעת הדחק גדול מזה שאי אפשר בחליצה כדאיתא בתוספתא דשוטה אינו חולץ רק מייבם וכאן הא אי אפשר ביבום דהא מדאורייתא הגט כשר וצריכה להתעגן לעולם ובודאי אין לך שעת הדחק גדול מזה ומחמת כל הני טעמים מותרת אשה זו להנשא לכל גבר וכן הסכימו על היתר זה הגאון בעל פ"ת ושאר רבנים ויצא בהיתר: