אבן שתיה רנא

דבריו אינם מובנים לי כי לבד מה שהקשה על המחבר הזה בת"ג בש"נ אות נ' בלאו הכי קשה הא מוכח מכל הפוסקים דשם שרה ושערלין או כל השמות כיוצא בזה לא דמי כלל לשני שמות נפרדות וכן מצאתי בשו"ת מהר"מ מלובלין סי' ל"ט באשה ששמה מעריסה מירל או מירש ונכתב בהגט מרים כתב וז"ל וגם לא הורגל במדינתינו שיהי' קורין למרים מירוש ולא למירוש וכו' א"כ גט זה פסול הוא ע"כ משמע דוקא משום דבמדינתו אין ההרגל שישתנה משם מרים לשם מירוש לכן פוסל משא"כ במדינתינו שההרגל הוא שנשים ששמן מעריסה מרים קורין אח"כ מערא כידוע בודאי כשר וגם משמע שהוא אינו פוסל אלא מדרבנן עיי"ש וכן מצאתי בשו"מ מהדורא ג' סי' צ"ה באשה ששמה מחלה ונכתב בגט מיכלא וכבר נשאת וכתב מאחר שכבר נשאת אין חשש ולא דמי לגרשון וגרשום דשם הם שני שמות המבוררים בתנ"ך והם שמות נפרדים אבל כאן מתלה הוא שם בפני עצמו והוא שם קודש ומיכלה נצמח משם מחלה ע"ש רק שחקר אולי גם שם מיכלה יוצא משם מיכל בת שאול והוי ג"כ שם בפני עצמו אבל בלאו הכי היה מתיר

נמצא בנידן דידן בשעת הדחק גדול כזו מאחר שהוכחנו דאפילו להמחמירים בשמות הללו מ"מ אינו רק פסול מדרבנן הלכך לא מבעי לדעת רבינו אביגדור במרדכי פ' מי שאחזו שכתב דכל פסול לי דרבנן דקיי"ל דאם נשאת לא תצא הדין דאפילו אם לא נשאת רק שהוא שעת הדחק מתירין להנשא אפילו לכתחלה א"כ ה"נ הא אין לך שעת הדחק גדול מזה אלא אפילו לר"מ במרדכי שם שחולק ע"ז אפשר לומר כי עד כאן לא פליג אלא דוקא במקום שבעלה חי שיש בזה חשש של איסור סקילה התם דוקא החמירו חכמים משום האי חששא דלעז או אינו מוכח מתוכו משא"כ כאן היכא דהמגרש מת דאין כאן רק איסור לאו של יבמה לשוק אפשר שבזה לא החמירו חכמים כמו דמצינו חילוק זה בגמ' בכמה דוכתא עיי' ביבמות דף קי"ט ברש"י ד"ה מה לי איסור לאו וכו' שכוונתו הוא לתרץ מדף קי"ד והיינו דבגזירה לחוד יש חילוק בין איסור לאו לאיסור כרת וכן כתב הברית אברהם בסי' צ"ט לענין כל איסורי דרבנן שהחמירו בגיטין דהדין כן אף במקום שאין בו פלוגתא ומכש"כ הכא דלכמה גאונים רשאין אפילו לכתחילה לכתוב רק שם רחל או שם שרה לחוד אף שמעולם לא נקראת רק רעכלין או שערלין בודאי כדאי הם לסמוך עליהם בשעת הדחק גדול כזה ועיי' בתשו' רע"א סי' כ"ו שכתב שאפילו היכא דהפלוגתא הוא ג"כ בשעת הדחק דאז הא אין שייך לומר כדאי הוא פלוני לסמוך עליו בשעת הדחק דהא המחמיר אינו חושש מה שהוא שעת הדחק מ"מ אם נוכל לומר דבדחק גדול כזה אפשר דלא פליגי אז ג"כ אמרינן כדאי הוא פ' לסמוך עליו וכו'

עוד כתב שם הב"ש אחרון בדין שם של אלחנן שאם לא כתב רק שם העריסה של אלחנן לחוד שכבר נשתקע כתב על זה וז"ל לכאורה יש לפסול משום דאין מוכח מתוכו מי הוא המגרש כיון שאין נקרא בפי כל רק חנן אכן כתב הב"ש בסי' ק"ל דבדיעבד כשר אין מוכח מתוכו עכ"ל וכוונתו דבדיעבד סמכינן על ר"א דפליג על ר"מ וסובר דלא בעינן בגט כלל שיהי' מוכח מתוכו משום דכיון דקי"ל דעידי מסירה כרתי והם הא ראו בעת הנתינה למי הוא מגרש והנה בזה כבר הקשה עליו הת"ג ש"נ אות וא"ו דא"כ הרי בטלת כל דיני לעז שחששו הפוסקים בגיטין דהא בכל פעם איכא בגט עידי מסירה ואני תמה עוד על דבריו דלשיטתו שסובר דאף בהאי שמות כמו אלחנן ונקרא חנן או כמו נידן דידן או מנוחה ונוחה שאף שע"י הקריאה בפי כל ניכר ג"כ קצת שום העריסה מ"מ כל ששם העריסה ממש נשתקע הוי בכלל אינו מוכח מתוכו ופסול אליבא דר"מ לפי"ז מה מהני עידי מסירה הא אמרינן בגיטין דמודה ר"א במזויף מתוכו שהוא פסול ופירש רש"י והפוסקים משום דחיישינן שמא אתי למיסמיך על ע"ח לחוד ע"ש ממילא הכא נמי אי נימא דאף כה"ג נקרא אינו מוכח מתוכו ולשיטת התוס' והפוסקים דאינו מוכח מתוכו אליבא דר"מ הוא פסול מן התורה ממילא לר"א פסול נמי משום מזויף מתוכו מחשש שמא יבאו לסמוך על ע"ח לחוד ואז יהי' פסול מן התורה

ואין לומר דעד כאן פוסל ר' אלעזר משום מזויף מתוכו אלא דוקא היכא דהפסול הוא בעדים עצמן כגון אם חתמו שלא לשמה או בעידי כותים שמביא בגיטין שם משא"כ באינו מוכח מתוכו כיון דאין הפסול רק בגוף הגט והעדים עצמן כשרים הם בזה לא גזר ר' אליעזר משום מזויף מתוכו ז"א דהא כתב הר"ן בחידושיו בגיטין דף כ' בעובדא דההוא גברא דשקיל ס"ת ויהיב לדבית תהו ואמר לה הא גיטך דאמרי' עלה מה ניחוש להו וכו' הא בעינן שמו ושמה ושם עירו ועירה וליכא וכתב ע"ז הר"ן אפילו תימא דאם לא כתב שם עירו ועירה פסול אינו פסול רק מדרבנן ורב יוסף שם בגמ' לא חש לה כלל אלא ודאי שם עירו ועירה הוא לאו דוקא ואיפשר דלמ"ד עידי חתימה כרתי כיון דלדידיה בעינן מוכח מתוכו אם לא כתב שם העיר בגט אינה מגורשת כלל כיון שאינו מוכח מתוכו מי הוא המגרש ומי המתגרשת ואפילו למ"ד עידי מסירה כרתי מ"מ כל היכא דאיכא עידי חתימה גרע וצריכין ג"כ לכתוב שם עירן דאי לאו הכי חיישינן דילמא אתי למיסמך עליהם ומודה ר"א במזויף מתוכו שהוא פסול וכו' ע"ש הרי להדיא מבואר מהר"ן דלענין פסול של מזויף מתוכו אין נפק"מ בין אם הזויף הוא בגוף העדים כגון בחתמו שלא לשמה וכה"ג ובין אם הפסול הוא בעצם הגט בכל אופן פסול הוא לדידן משום מזויף מתוכו

וממה שכתבתי תמה אני ג"כ על הנב"י מהד"ת סי' קי"ג שכתב לענין אם לא כתב שם האבות בגט דזה לר"מ פסול משום שאינו מוכח מתוכו משא"כ לר' אלעזר דסובר עידי מסירה כרתי הלכך כיון דאיכא כאן עידי מסירה לא בעינן מוכח מתוכו וכשר בלא שם האבות ע"ש וקשה ג"כ מדברי הר"ן הללו דמבואר להדיא להיפוך דכיון דפסול לר"מ מחמת שאי נו מוכח כ"כ אז פסול נמי לר"א מחמת מזויף מתוכו וכן כתב להדיא הכנה"ג בסי' קכ"ט ומביא זאת בשם כמה גאונים שאף אם אין הפסול בהעדים עצמם רק בהגט עצמו נמי איכא הגזירה דילמא אתי למיסמך על העדים החתומים ופסול משום מזויף מתוכו משום דלא דמי זאת לכתב על דבר שיכול להזדייף או היכא שהרחיקו שני שיטין מן הכתב דפסול לר"מ ולר' אלעזר כשר דהתם ניכר הוא הזיוף לכל ולא אתי למיסמך על הע"ח משא"כ היכא דלא ניכר הפסול להדיא אף לר' אלעזר נמי פסול ולכאורה היה אפשר לומר דדין זה אם אין הפסול בהעדים עצמן רק בהגט אי גם כה"ג אמרינן דמודה ר"א שהוא פסול משום מזויף מתוכו או לא תלי זאת בפלוגתא ש ל הראשונים דאיתא בר"ן בפ' המגרש דאית דאמרי התם דר' אלעזר סובר דעידי מסירה דוקא כרתי הגט ועידי חתימה לא מהני כלום ואית דסברי דר' אלעזר סובר דתרווייהו מהני עידי מסירה וגם עידי חתימה דלשיטה זו דסברי דר' אלעזר סובר דגם עידי חתימה נמי מהני ומה דאמר הגמ' דמודה ר"א במזויף מתוכו הכוונה הוא כפשוטה דכיון דגם עידי חתימה נמי כשר לדידיה חיישינן דילמא אתי למסמיך עליהם ובאמת הא הם פסולים אז לשיטה זו בודאי אין נפק"מ דאפילו אם הפסול הוא רק בהגט ולא בהעדים מ"מ הא גם בכה"ג איכא למיחש דילמא לא יהיה בהגט ע"מ כלל רק ע"ה לחוד וכיון שאין מוכח מתוכו למי הוא מגרש הרי הוא פסול דכיון שאין כאן עדי מסירה כלל רק ע"ת ממילא פסול הוא לר"א כמו לר"מ אמנם לשיטת הרשב"ם בגיטין דף ד' ולשיטת שאר הראשונים דמפרשי דר"א סובר דע"ח לא מהני מידי והא דקאמר הגמרא דמודה ר"א במזויף מתוכו שהוא פסול מטעם דילמא אתי למיסמך על