אבן שתיה רנ

שהרי ע"כ שני שמות הן שהרי כמה נשים יולדות אחת קרי לה שרה ואחת שערלין ואנן בעינן ידים מוכיחות ע"כ הרי להדיא מבואר שאף לדעת המהרי"ב שהוא מחמיר בזה מ"מ גם לדעתי אין זאת בכלל שינוי השם הנאמר במשנה דהמעיין שם בדבריו יראה האיך שהוא מדקדק שם בלשונו דפעמים כתב הגט בטל ופעמים כתב פסול והוא הכל ע"פ הכלל המבואר ברמב"ם פ"י וז"ל כל מקום שאמרנו שהגט בטל או אינו גט או אינה מגורשת הרי גט זה בטל מן התורה וכו' וכל מקום שאמרנו גט זה פסול הרי זה פסול מדברי סופרים וכן הוא מדייק שם בזה הרבה וכתב על זה שהגט פסול ולא כתב בטל כמו דפסול דאורייתא משמע שאף לדעתו מכל מקום אינו פסול רק מדרבנן ועוד מה זה שכתב שאפילו בדיעבד פסול הוי לו למימר תצא והולד ממזר כמו דאיתא במשנה לענין שינה שמו ושמה וגם סיים וכתב שפסול משום דלא הוי ידים מוכיחות מה שייך להזכיר שינה השם לידים שאינן מוכיחות האם נאמר דשמואל ואביי ורבא דפליגי בידים מוכיחות בנדרים ובקדושין ובגיטין דף פ"ה יחלקו על הסתם משנה של שינה שמו וכו' תצא וכו'

והמעיין ביש"ש שם יראה להדיא דגם הוא סובר דאין זה בכלל שינוי השם ממש ואף שכתב והוי כמו שינוי השם מ"מ הוא רק ע"ד דמיון אבל הוא לאו דוקא תדע שכתב שם באשה ששמה פערלא אין לכתוב מרגליות וכן איפכא כי יש קבלה ששני שמות הן ואם היה שמה מעריסה מרגליות ונשתקע שם מרגליות וקורין אותה פערלא אם כתב מרגליות הוי כמו שינה שמו ושמה ממש ע"כ וזה ודאי לדעתו אין בו רק פסול דרבנן לחוד דהא לעיל בסמוך כתב וז"ל אבל אם היה שם זה בילדותו רק שנשתקע ממנו לגמרי בין בס"ת בין בחתימת שטר הוי כמו שינה שמו דאין ראוי לכתבו ואפשר דפסול אבל אינו בטל עכ"ל בסי' ט"ו הרי להדיא דעתי' שאם כתב שם הנשתקע לחוד אינו בטל רק אפשר דפסול וא"כ האיך כתב לענין מרגליות דהוי כמו שינה שמה הא בשינה שמה הגט בטל אלא ע"כ דהוא קורא לפסול דרבנן בלשון שינוי שמו והוא לאו דוקא וצ"ע על ספר ח"ג בשמות נשים אות פ' שהעתיק שם דברי היש"ש הזה לענין שם פערלא וכתב שהוא שינוי השם וזה הוא שלא בדקדוק דהוא לא כתב רק בכ"ף הדמיון כמו שינוי השם והיינו משום דבאמת אין זה שינוי שם גמור וכן מוכח מלשון הט"ז שאין בזה רק חשש פסול לחוד שכתב שם באשה שנקראת מעריסה רעכיל יש לכתוב רק רעכיל ואם כתב רחל יש בזה פסול ע"כ משמע שאינו רק חשש בעלמא והיינו טעמא כמש"כ הפוסקים דכיון דהדבר ידוע לכל הוא ששם שערלין ומערא באו ממקור שם שרה ומרים מחמת כי הני שמות לא נתייחדו מעולם להיות שמות בפני עצמן רק עיקר חוצבם הוא משם שרה או מרים וכל אדם כשרואה בגט שנכתב שם שרה אף שקורין אותה שערלין מכל מקום יודע ומכיר הוא דהאי איתתא היא שנתגרשה רק שנתגעגע שמה משם שרה לשערלין ואין כאן לעז וגם יש כאן בגט הספירת דברים של כריתות כיון שכתב המקור של השם שנחצב ממנו זה הוא ספירת דברים שלו דהא כבר הוכחנו שכל שהוא ניכר אפילו לקצת אנשים שזה הוא האיש עצמו שאנו מדברים עבורו ג"כ די כמו כינוי משפחה או כתב לגרש הגדולה והכא נמי הרי שמה הנקראת בפי כל ניכר הוא לאנשים היודעים ששמה נחצב הוא מהשמות של עשרים וארבע וכמו שכתבו הראשונים הובא שם וז"ל נקוט כלל זה בידך כי כל שם הנכתב בעשרים וארבע אף שנשתנה שמם מחמת אהבת אבותיהן הן וכו' והכא נמי הבקיאים יודעים שהשינוי נעשה ע"י שמתגעגע אח"כ והכל יודעים שדרך של השמות הללו שמשתנים הם הלכך זה גופא הוא הספירת דברים שלו ולא גרע זאת מכתב סימנא דמשמע בירושלמי פ' המגרש דהוי גיטא ותדע דהא באם היה שמה מעריסה שרקה ולא היה שמה מעולם שרה מודים בזה כל הפוסקים שאם כתב שרה שהוא כשר בלא שום תשש כדאיתא בפוסקים ואמאי הא הוי שינה שמה ואף שכתבו הפוסקים דהטעם הוא משום דהנקודות כאן שוות הן מ"מ מה בכך הא אין לך נקודות שוות יותר מגרשון וגרשום או אלי' ואליהו ואפילו הכי אם שינה בזה הוי שינוי השם ממש כדאיתא בפוסקים ואף דאין כאן לעז מ"מ במה מקיים הספירת דברים כיון שאין זה שמה ממש אלא ע"כ כל שהם בתנ"ך שני שמות ממש ולא נחצבו ממקור אחד אז לא מהני מה דהנקודות שוות וא"כ ע"כ מה דמהני סברא זו בשרה ושרקה היינו משום כיון דאין זה שם בפני עצמו רק שנשתנה ע"י גיעגוע אזלינן בתר עיקר השם וזה הוא הספירת דברים שלו

ונראה לי ברור שזה הוא ממש דעת ר"ת בספר הישר שלו שכתב לענין שמות הללו של שרה שערלין או כיוצא בו כתב וז"ל שהרי עיקר השם ליהודים הוא אלא שמקצרים אותן ואין זה לא כינוי ולא שינוי וכו' ודבר זה שייך לישראל ולא לנכרי עכ"ל ודבר זה לכאורה אין לו ביאור כלל כי מה בכך שדבר זה של גיטין לא שייך אצל נכרי וכי הגט קדושה יש בו הלא איפכא הוא כי מאחר דנכרים וע"ה קוראין אותו כן ממילא נעשה זאת עיקר שמו וכה"ג הקשה הח"ס על התוס' גיטין דף ל"ד שכתב בשם ר"ת ת"ו להזכיר שם של גיות בגט הלא אדרבא יותר טוב להזכיר מאחר דרוב העולם קורין אותו בשם שנתחלף הלא נעשה זאת עיקר שמו ובפרט שכתבתי לעיל ששיטת ר"ח הוא דשמו ושמה הוא מן התורה בודאי צריכין לכתוב השם שמפורסם הוא אצלו ביותר אבל לפי מה שכתבנו ניחא דכוונתו הוא מאחר דלישראל ולהמבררים הגט והיודעים ברור להם שזה השם עיקר מקורו הוא משם הקודש ומשם העיקרי וגם מחמת כן באמת הדייקנים קורין אותה לפעמים בשם העיקרי שוב אין אנו חוששין לנכרים ולע"ה ששינו השם העיקרי מטעם כי מחמת חשש לעז הא לענין זה מהני עידי מסורה וגם משום כתיבה לשמה הא לזה לא בעינן שמו ושמה כלל כמו שכתבנו לעיל וכל עיקר החשש הוא משום דבעינן ספירת דברי כריתות שהוא רק גזירת הכתוב כמו שכתבו הראשונים והיינו שצוונו לכתוב הגט כדרך בני אדם המספרים זה עם זה מה שהיה וכיון שהוכחנו לעיל שבזה די אפילו אם רק מקצת אנשים יודעים ומכירים שזה הוא שמו הלכך כיון שהמכירים והמסדרים יודעים ששם זה נשתרבב ונתגעגע משם העיקרי די בשם העיקרי דהא אין זה שקר כיון דשם זה בא משם העיקרי ואין אנו חוששין בגט לע"ה כמו שהוכיחו הפוסקים מהא דכותבין בגט המכונה פלוני או דמתקרי דאין לדברים הללו שום ביאור לע"ה ולמי שאינו בקי בזה וגם אין דרך לכתוב כן בשטרות ואפילו הכי אין אנו חוששין לזה וכותבין כן לכתחלה והיינו משום דבגט די מן התורה במה שהלשון מבואר הוא להיודעים והמסדרים כן צ"ל לר"ת ולהגאונים שהבאתי ואף לדידן דכותבין דוקא שם המבורר מ"מ לכולי עלמא אם שינה אין בזה פסול דאורייתא ח"ו כמו שהוכחתי לעיל

הארכתי קצת בזה מפני שראיתי בספר בש"א היפוך ממה שכתבתי שכתב באשה ששמה נוחה וכתב בגט מנוחה והביא דברי הרמ"א שכתב באלחנן תנן שכיון שהוא שם בפני עצמו צריכין לכתוב שניהם רק שהרמ"א לא ביאר האיך הוא הדין לענין דיעבד אם לא כתב רק שם אלחנן מהו ופשוט לו הבש"א מהא דשרה שערלין שכתב היש"ש שאם שם העריסה שרה כותבין שרה אף אם שם שרה נשתקע והא התם שערלין הוא שם בפני עצמו ואפ"ה כשר בשם שרה לפי"ז ה"ה נמי בשם אלחנן חנן ע"כ הרי מוכח מדבריו דשם שרה ושערלין הם שני שמות נפרדות לגמרי דומיא אלחנן חנן וממילא הא יצא מזה ג"כ חומרא לנידן דידן דכיון דכל כה"ג שני שמות הן והוא כתב שם אחר קרוב לומר דהגט בטל כיון דאף שם עריסה שלה נמי לא היה כמו שכתב בגט אבל