אבן שתיה רמט

דרבנן מספיק בשם האב לחוד וכיון דהרשב"א סובר שהוא מן התורה הא לדידיה בלאו הכי לא מהני בשם האב לחוד משום ספירת דברים הלכך נראה דבאמת גם כוונת הרשב"א כן משום שיש שני עניני אינו מוכח מתוכו והיינו אם לא נזכר שמו ושמה בגט דגם לזה קורין הפוסקים בשם אינו מוכח מתוכו וכן הרשב"א בעצמו קורא לזה אינו מוכח מתוכו כי זה לשון הרשב"א בקדושין ד' ט' הא בעינן שיכתבו שמותיהן בגט ומדאורייתא הוא משום דכתיב ספר כריתות ובאין שמותיהן מפורשין בגט אין מוכח מתוך הגט שיהי' גט זה כורת בין ראובן זה ללאה אשתו זו ע"כ. הרי דהרשב"א קורא גם לזה בלשון אינו מוכח מתוכו והאי אינו מוכח הא יש בו פסול דאוריית' משום גזירת הכתוב דבעינן שבהגט עצמו יהי' מבואר בו שם האיש הפרטי ושם אשתו ואף דלא ידעינן מאן נינהו בזה לא איכפת לן כל ששמן מפורשין הם בגט דזאת יתברר לנו אח"כ ע"י ע"מ כמו שכתבתי לעיל. ויש עוד אופן שני הנקרא ג"כ אינו מוכח מתוכו שאין בו רק פסול דרבנן לחוד והיינו שהאנשים המתגרשים באמת מבוארים שמותיהם בהגט רק שהגט אינו מבאר לנו על איזה איש פרטי קאי כגון שיש כאן עוד אחד ששמו ושם אשתו ג"כ כמו שנכתב בהגט ובזה לר"א כשר הוא בע"מ ויש כמה פוסקים ומכללם גם ר"ת שזה אף לר"מ נמי כשר רק דעת התוס' הוא בר"פ כל הגט דאליבא דר"מ כה"ג הוא פסול והרשב"א בתשובה שהביא הב"י הא מיירי באינו מוכח מתוכו עפ"י אופן הראשון שכתבנו דהא מיירי התם שלא כתב שמו ושמה דגם לזה קורא הרשב"א אינו מוכח מתוכו כמו שכתבנו הלכך אפשר שפוסל שם אפילו מן התורה לשיטתו דשמו ושמה הוא מן התורה ומתורץ לגמרי קושיית הנב"י

נמצא אף דעת ר"ת נמי כן הוא דשמו ושמה הוא מן התורה וע"כ צריכין אנו לומר כן אליבא דר"ת דהא מוכח מהמרדכי בפ' השולח דדעת ר"ת הוא דאף שינוי מקום הדירה הוא ג"כ פסול מן התורה כי אחר שהביא שם כמה ראשונים דסברי ששינוי מקום הדירה אינו פוסל כתב אח"כ וכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה דהא ר"ת פוסל הלכך משום ספיקא אם מת חולצת ואינה מתייבמת ע"כ משמע דלר"ת עצמו מתייבמת ג"כ וע"כ משום דשינוי מקום הדירה לדעתו הוא מן התורה וא"כ מכש"כ שינוי שמו ושמה שהוא חמור יותר ויותר כדאיתא בראשונים בודאי לדעתו הוא מן התורה והאיך כתב שהוא משום שלא יגרש אשת חבירו והלכך ע"כ צריכין לומר דכוונתו נמי כן הוא דכיון דבעינן בגט ספירת דברים של כריתות וכיון שיש כאן שינוי בשמם הרי ממילא חסר כאן הספירת דברים של איש זה המגרש ואשה זו המתגרשת כיון דלשון הגט מורה הוא על אשה אחרת והלכך פסול הוא מן התורה

ואחר שביררנו קצת דעת הראשונים בזה נבוא לנידן דידן כי נראה מוכח דאף לדעת הפוסקים דשמו ושמה מעכב אף בדיעבד ואף למאן דאית להו שהוא מן התורה מ"מ אם לא כתב רק החניכה של כל המשפחה כילה אף דאינו ידוע לנו ע"י החניכה האיש הפרטי מי הוא אפילו הכי ג"כ הגט כשר דהא דעת רש"י בגיטין ד' פ' שאם שינה שם עירו ועירה הולד ממזר הוא מן התורה וכמו שהביא הב"ש משמו בסי' קכ"ח ס"ק ו' והכריעו הפוסקים דלאו דוקא לר"מ כתב רש"י כן אלא אף לחכמים נמי הולד ממזר לפי"ז מוכרח הוא דאף אם לא שינה שם העיר רק שלא כתבו נמי פסול הוא לרש"י דהא שיטת רש"י בזה הוא כדעת הראשונים שהובא במרדכי פ' השולח דכל דבר בגט שאינו מעכב בדיעבד אי אין שינוי פוסל בו כמו שכתב רש"י להדיא בגיטין ד' כ' ד"ה והא בעינן ע"ש לפי"ז בודאי כש"כ הוא שאם לא כתב שמו ושמה נמי פסול דהא שמו ושמה חמור יותר משם העיר ואפ"ה לקמן ד' פ"ז בכתב חניכתו וחניכתה דכשר מפרש שם רש"י דחניכתו היינו החניכה של כל המשפחה כולה ופירשו המפרשים דר"ל כמו שקורין משפחת רוטנבורג או רעגנשבורג או כיוצא בזה דכל המשפחה נקראת על שם זה ואף דאז בודאי אינו מבואר מהגט מי הוא מהמשפחה שמגרש אשה זו מ"מ לא איכפת לן בזה וכן הריטב"א בחידושיו שם אף שהוא ג"כ מן הפוסקים דסברי דשמו ושמה הוא מן התורה מ"מ בהא דכותבין חניכתו וכו' מפרש נמי כרש"י דהיינו החניכה של כל המשפחה בכלל וגם הרא"ש והר"ן הביאו שני הפירושין בהלכותיהן והיינו טעמא דאף דאינו ניכר מהחניכה מי הוא המגרש דהא חניכה אחת היא לכל המשפחה מ"מ מהני משום דבזה לא הקפידה התורה ועיקר כוונת התורה הוא שיהי' נכתב הגט כדרך שבני אדם מדברים זה עם זה כמו שכתבתי לעיל והנהוג הוא כשמדברים על איש פרטי פעמים מזכירים אותו רק על שם החניכה של המשפחה כמו שנהגו ג"כ עכשיו וזהו כבודם והלכך כה"ג נקרא זאת ספירת דברים אחרי שבני אדם מדברים בזה האופן ולא דמי לכתב בן פלוני או בת פלוני שהוא פסול כמו שכתב הרשב"א שהבאתי לעיל ובודאי אף לרש"י שמכשיר בחניכה של כל המשפחה מ"מ בבן פלוני ודאי אף לדעת רש"י פסול דהא עיקר הטעם של רבינו יואל שמכשיר אם לא כתב רק בן פלוני הוא משום דהוכיח זאת מהא דאמרינן שאם העד חתם עצמו בן פלוני עד כשר ומזה למד דה"ה בהמגרש עצמו נמי כשר כה"ג לפי"ז ממילא לדעת רש"י ושאר הפוסקים דסברי דאפילו אם לא דילג רק שם העיר אף שכתב שמו ושמה מ"מ פסול הרי דחזינן דדעת רש"י והפוסקים הוא דאפילו לענין דיעבד נמי לא ילפינן שמו ושמה משם העדים א"כ ה"ה וכש"כ בבן פלוני לחוד דודאי אף בדיעבד פסול הוא לדעתם. מ"מ לא דמי לחניכה הכללית דהתם הא עכ"פ הזכיר שמו ג"כ דהא גם הוא נקרא בחניכה זו משא"כ בבן פלוני הא לא הוזכר שמו בהגט כלל דהא מעולם לא נקרא כן ומה"ט כתבו הפוסקים שאם באמת נקרא כן על שם אביו כמו דמצינו בגמרא בן עזאי בן זומא אזי כה"ג בבן פלוני נמי כשר עיי' תה"ג שם והיינו מהאי טעמא דכיון דבני אדם קורין אותו כן זה הוא הספירת דברים שלו ואף לר"ת שהוא ג"כ מהפוסקים שאם חסר שמו ושמה פסול מן התורה מ"מ גם הוא מודה שאם כתב חניכתו אף שרק המיעוט קורין אותו בחניכה זו ורובא דאינשי קורין אותו בשם המובהק מ"מ כשר כמו שכתב שם להדיא וז"ל אבל אם לא כתב רק חניכתו אפילו רובא קוראים לו בהמובהק כשר ע"כ. היוצא לנו מזה שאף להמחמירים בשמו ושמה שהוא מן התורה מ"מ כל שכתב שמו אף אם אינו ניכר רק לקצת ב"א ג"כ כשר משום דהא נתקיים הספירת דברים שהקפידה התורה בזה

והנה בנידן דידן נראה ג"כ דאינו רק חשש דרבנן בעלמא ואפשר שאף איסור דרבנן ג"כ אין בו רק חשש לעז לחוד דהא היש"ש פ' השולח סי' כ"ה הביא בשם רבינו חננאל והוא משם המהרי"ב וז"ל אשה ששמה שערכין ונקראת כן אחר זקינתה ששמה כן דעתי לכתוב בגט שרה אעפ"י שמעולם לא נקראת שרה ואפילו פורתא אין קוראין לה שרה גם זקינתה לא היו קורין אפילו פורתא שרה עכ"ל וכן הביא שם המהרי"ב בשם מהרי"ץ על שמות נשים כגון רעכלין ושערכין וכיוצא בו יש לכתוב שרה רחל ע"ש. וזה ממש נידן דידן ששמה מרים וכתבו מערא הרי חזינן דהגאונים והגדולים הללו הצריכו אפילו לכתחילה לכתוב עיקר השם שממנו הוחצבו שמות הללו ואף שמעולם לא נקראו בשם זה הן אמת שמהרי"ב עצמו השיג על הגאונים הללו מ"מ אם נאמר שכל כה"ג שינוי השם נקרא א"כ האיך עלה על דעת הגאונים הללו לכתוב אפילו לכתחילה השם שלא נקראו בו מעולם וכי נעלם מהם המשנה דשינה שמו ושמה תצא והולד ממזר וגם המהרי"ב עצמו שהוא מאורן של ישראל מה זה מפלפל שם בזה עם מהרי"ז ומהרי"ץ בדבר פשוט כזה. וגם המהרי"ב גופא אף שחילק שם ע"ז מ"מ המעיין בדבריו יראה שגם הוא סובר שאין זאת בכלל שינוי שמו ושמה הנאמר במשנה כי ז"ל שם על הא דהגאונים הללו שהבאתי דע אהובי שאין דעתי מסכמת עמך כלל כלל וכו' ואפילו בדיעבד פסול כיון דלא היא ולא זקינתה נקראת שרה אפילו פורתא. ותמהני