אבן שתיה רמח

הוא לאשה זו הידועה לנו דז"א דא"כ תקשה על דבריהם לר' אליעזר דסובר ע"מ כרתי וקיי"ל כוותיה ומה"ט לא בעינן לדידיה ג"כ שיהי' מוכת מתוך הגט מי הוא המגרש מטעם דעידי מסירה יבררו לנו מי הוא המגרש לפי"ז לדידן דקיי"ל כר"א האי ספירת דברים שכתבו הראשונים שהוא מן התורה למאי אתי אי לברר הדבר מי הוא המגרש הא לזה מהני ע"מ אלא שאין זה כוונת הראשונים רק הא דילפינן מהאי ספירת דברים הרצון הוא דהקפידה התורה שיהי' הגט נכתב ע"ד כמו איש אחד שמספר לחבירו מאיזה דבר שאירע לו שהדרך הוא לספר האיך שאיש פלוני עשה זאת לפלוני ה"נ גזירת הכתוב הוא שהגט צריכין לכתבו דרך סיפור כמו אנשים המספרים זה עם זה ולא די במה שכתב הרי את מותרת לחוד דלשון זה אינו רק דרך הודאה ולא ע"ד סיפור וכל זאת ילפינן אנן מספר דדרשינן שהקפידה התורה שכתיבת הגט צריך להיות דרך סיפור ואחר שכתב הגט כן אז תו לא איכפת לן אף אם אינו מבואר לנו מי זה הוא האיש המגרש כי דבר זה יתברר לנו ע"י עידי מסירה לר"א והלכך הגדולה מצי מגרש דהא גוף הגט נכתב דרך ספירת דברים ומוכת מתוכו הא לא בעינן דלענין זה מהני עדי מסירה כן הוא כוונת דבריהם ופשוט הוא

ואין להקשות לר' מאיר שצריך בגיטין ובשטרות שיהי' דוקא מוכח מתוכו מי הוא המגרש כדאיתא בר"פ כל הגט א"כ לדידיה למאי איצטרך האי ספר לספירת דברים הא בלאו הכי צריכין לכתוב שם האיש והאשה בגט דאי לאו הכי לא הוי מוכת מתוכו ופסול הוא אליבי' מן התורה לשיטת התוס' וכמה ראשונים ואף בשאר שטרות דלא כתיב בספר הא נמי פסול ואין לומר דבאמת ר"מ לא דריש כלל האי ספר לספירת דברים דכה"ג מצינו נמי לר' יוסי הגלילי דלא דריש ג"כ לספירת דברים כדאיתא בגיטין דף כ"א דע"כ ז"א דהא מוכח שם בגמרא דמאן דדריש ספר לספירת דברים ע"כ סברי להו שאם כתב הגט על דבר שיש בו רוח חיים הגט כשר ע"ש ור' מאיר סובר בעירובין דף ט"ז שכותבין על דבר שיש בו רוח חיים ממילא ע"כ דריש ספר לספירת דברים וא"כ לשיטת הראשונים קשה דלדידיה בספר למה לן אבל באמת ניחא ע"פ דברי התו"ג סי' קכ"ט ס"ק ט"ז שכתב שאפשר לומר דאף אם כתיבת שם האיש בגט הוא מן התורה מ"מ כתיבת שמה אפשר שהוא רק מדרבנן משום דהא חזינן דאף בשטר הלואה בעינן נמי מוכח מתוכו כדאיתא בח"מ סי' מ"ט בשני יוסף ב"ש הדרין בעיר אחת דאז אין דין של השטר רק המלוה ע"פ מטעם דאינו מוכח מתוכו מ"מ אם לא נכתב רק שם הלוה בשטר אף שלא נכתב שם המלוה השטר כשר כדאית' ב"ב דף קע"ב בשטר שכתב בו לויתי ממך מנה אף דלא כתב שם המלוה מ"מ השטר כשר מטעם דתפיסתו של המלוה במה שתופס השטר מוכח דהשטר בא לידו מיד הלוה החתום בו וע"י כן נקרא מוכח מתוכו כדאיתא התם בגמרא דממך מההוא דנפיק מתותי ידו משמע משא"כ שם הלוה כיון דאצלו לא שייך תפיסה בעינן דוקא שיהי' מוכח מתוכו מי הוא הלוה ושם האשה נמי כיון שהיא תופסת הגט הרי נמי ע"י כן הוי מוכח מתוכו שהיא האשה המתגרשת והלכך משום מוכח מתוכו לחוד לא היינו צריכין לכתב שם האשה משום הכי בעינן הדרשה דספירת דברים לומר דגם שם האשה נמי מעכב הוא בגט רק בזה מחמיר ר"מ יותר מר"א דאלו לר"א כל שנכתב כדרך ספירת דברים שבני אדם מספרים זע"ז אף שאינו מבואר מי ומי הם אותן האנשים מ"מ כשר משום דבירור זה יהיה ע"י ע"מ משא"כ לר"מ דבעי בכל שטרות מוכח מתוכו הלכך הכא נמי בעינן שהספירת דברים עצמן יהי' מוכחים מתוכן ע"י עידי החתימה עצמן שיהי' ניכר בגט גופא מי הוא המגרש והמתגרשת

ובזה מתורץ היטב ג"כ קושיית הגאון בעל ת"ש הובא בח"ס אה"ע סי' י"ב שהקשה כיון דקיי"ל שני יוסף ב"ש הדרים בעיר אתת אין מוציאין שטר חוב זע"ז א"כ האיך מוציאין הם על אחרים הא בעינן מוכח מתוכו וכאן אינו ניכר מי הוא המלוה וכי תימא דתפיסתו במה שתופס בהשטר זה נקרא מוכח מתוכו כמו שכתבנו בסמוך א"כ אמאי לא מצי לגרש הגדולה אליבא דר"מ כדאמרינן בריש פ' כל הגט משום דאינו מוכת מתוכו הא תפיסתה מוכחת דלה נתן הגט וסיים ע"ז דשאני גט ולא ביאר מה זה השינוי בין גט לשטר ועיי' בח"ס מה שמחלק בזה אבל לפי דברינו החילוק פשוט הוא דגט שאני כי לבד דבעינן בו שיהי' מוכח מתוכו דזה הוא ג"כ בכל שטרות צריכין כאן ג"כ שיהי' ספירת דברים הנכרים שיהי' ניכר בהגט גופא מי הם המתגרשים ולזה הא לא מהני תפיסה ומשום הכי לר"מ אף לגדולה נמי לא מצי מגרש עכ"פ מבואר הוא מהראשונים הללו שכתיבת השמות בגט הוא מה"ת

אמנם דעת רבינו יואל הובא במרדכי ובהג"א ר"פ כל הגט דכתיבת השמות הוא רק מדרבנן ולכאורה נראה שכן הוא ג"כ דעת ר"ת בספר הישר שלו סי' רע"א שכ' דכל פסול של שינוי השם בגט הוא רק משום שלא יגרש אשת חבירו ע"כ ופשטות לשון זה משמע שהוא רק גזירת חכמים לחוד והוא ע"ד שאמרו בב"ב דף קס"ז דילמא כתב לגיטא ומטי לאיתתא דהאיך והתם הא לא הוי רק פסול דרבנן לחוד ואף דכאן הוי הולד ממזר והתם לא היינו משום דהתם הא לא שינו בגוף כתיבת הגט דהא כתבו כתיקונו משא"כ הכא דיש שינוי בגוף הגט משום הכי הוי הולד ממזר אבל מ"מ הכל הוא רק מדרבנן כן הי' נראה לכאורה אבל באמת אין הדבר כן דהנב"י מהד"ת סי' קי"ג הקשה דברי ר"ת אהדדי דבריש כל הגט הביא הרשב"א בשם ר"ת דלא גריס התם בעידי מסירה ור"א והיינו משום דר"ת סובר כשיטת הראשונים דגם לר"מ נמי לא בעי' מוכח מתוכו הרי מבוא' דר"ת סובר דלא בעינן כלל מוכת מתוכו ואילו הב"י בסי' קכ"ט הביא תשובות הרשב"א ששאלת קיי"ל בגט צריך לכתוב בו שם האיש והאשה ואם לא כתבו שמם בפירוש רק כתבו בן פלוני ובת פלוני מהו תשובה אינו כשר דשמו ושמה דוקא בעינן ואי לא הא לא מינכר מי הוא המגרש כדעת ר"ת שכתב דבעינן שיהי' מוכח מתוך הגט אבל בן פלוני לחוד אינו מוכת מתוך הגט מיהו המגרש ע"כ הרי להדיא מבואר היפוך דאף ר"ת סובר דבעינן מוכת מתוכו דוקא ע"כ וע"ש שנשאר בתימה

ואני תמה עוד דלפי הבנתו בדבריו הרי קשה יותר מזה דהאיך כתב הרשב"א בעובדא דידיה לפסול משום דאינו מוכת מתוכו והיינו משום דר"מ סובר דבעינן מוכת מתוכו דוקא דמה בכך דהא אף אם יהי' כן מ"מ אנן הא לא קיי"ל בהא רק כר"א שסובר ע"מ כרתי ולדידיה הא לא בעינן כלל מוכח מתוכו אליבא דכולי עלמא ואף שאנו מחמירין ג"כ בכל החומרות שהם אליבא דר"מ כדאיתא בפוסקים מ"מ בודאי רחוק הדבר לומר שיכוון הרשב"א בתשובה לחומרא זו דהא הוא פוסל שם מדינא ולא משום חומרא לחוד כמבואר שם ועוד הא כתב הב"ש בסי' ק"ל וקל"ו וכן הסכימו כל הפוסקים דהאי פסול של אינו מוכח מתוכו לדידן דקי"ל כר"א בדיעבד אינו פסול והתם הרשב"א פוסל אף דיעבד ועוד למה לו להרשב"א להביא על דין זה דעת ר"ת דבעינן מוכת מתוכו הא הוא עצמו סובר בגיטין ובקדושין שם דהשמות בגיטין הוא מן התורה ויליף לה מספירת דברים כמו שכתבתי לעיל ולמה לו לבוא כאן משום מוכת מתוכו דהוא פלוגתא דר"מ ור"א. ואין לומר דהכא שאני דכיון דכתב שם האב אמרינן שיש כאן ספירת דברים ומשום הכי צריכין לבוא ע"ז משום דלא הוי מוכח מתוכו דז"א דהא מבואר הוא בפוסקים דדין זה שלא כתב רק בן פלוני תלי בזה אי אמרינן דכתיבת השמות הוא מן התורה אז לא מהני בבן פלוני לחוד ואי הוא דרבנן מהני עיי' בד"מ סי' קכ"ט ס"ק ד' ומהאי טעמא להמרדכי שסובר שהוא רק