אבן שתיה רלט

אמרינן דקרא דשבועות העדות לא מיירי אלא בעדות ממון דוקא ולא בעדות נפשות ומפיק לה ריה"ג מדכתיב והוא ראה או ידע דמיירי בעדות המתקיימת בראי' בלא ידיעה ובידיעה בלא ראי' ובדיני נפשות ידיעה בלא ראי' אשכחן כעובדא דר"ש בש"ט שרדף אחריו ומצא הרוג מפרפר אלא ראי' בלא ידיעה לא אשכחן דהא בעי מידע אי בר חיובא הרג או לא והנה ראיה בלא ידיעה דממון אמרינן לעיל דף ל"ג דמשכחת לה כגון דאמר ליה מנה מניתי לך בפני פו"פ והוא אומר להד"מ ואח"כ באו אותו פו"פ שאם היה אומר שאותו מנה היה מתנה או פקדון היה נאמן כיון דאין העדים מכחישים אותו בזה ועיקר החיוב שלו הוא רק משום דמצטרפינן הכחשתו עם העדת העדים וחייב משום דכל האומר לא לויתי כאילו אומר לא פרעתי דמי לפי זה בהא דרבינו מנחם נמי הא במה שאמרו העדים דבחד בשבתא בפניא עמנו הייתם בסורא זה לאו כלום הוא דהא אפשר דבגמלא פרחא אזלי וא"כ ממילא הא חסר כאן הידיעה מהעדים ולא נתחייבו רק מחמת ששתקו ולא אמרו דבגמלא פרחא אזלי והוי בכלל שתיקה דהוא כהודאה וכיון דעיקר החיוב בהבע"ד חלי הא זאת לא הוי רק ראי' בלא ידיעה מיהו כיון דבאמת לא קיי"ל כן רק דאומדנא בד"נ בלאו הכי לאו כלום היא ניחא כנלע"ד

סימן צא

נשאלתי באחד שהיה לו זכות הנחה לגאטע ממדריגה השני' ועל סמך זה נשתרך באופן שהחתונה תהי' קודם זמן המקרא פריזיו ותיכף לאחר קה"ת יצא החוק החדש שבעד יהודים שאינם ראוים לעבודת הצבא לא ישלימו המספר של המחויבים רק מהיהודים עצמם שע"פ זאת הורע לבעלי זכות ההנחה יען כי רבים מצעירי עמינו עלולים להשאר מחמת העדר בריאתם כידוע לא כן עכשיו שהשלמת המספר מוטל על היהודים עצמם מהמקרא קרוב הדבר שיגיע החיוב ג"כ לבעלי ההנחה ועתה מתירא הצר השני לעשות החתונה קודם המקרא אולי יגיע חיוב ההשלמה גם להמשודך ולהמתין עד אחר הפריזיוו קשה עליו ומחמת כן רוצה לבטל השידוך אם הדין עמו או לא

תשובה הנה ידוע דעת המלמ"ל פ"ו מהלכות זכיה וכן הוא דעת הנב"י יו"ד סי' ס"ט לחלק בין הא דכתבו התוס' בכתובות דף מ"ז ד"ה שלא כתב לה אלא ע"מ לכונסה דלא אמרינן אומדנא דאדעתא דהכי לא נתחייב אלא דוקא היכא דליכא כאן צד השני כגון במתנה או דהאומדנא אינה נוגע להשני כלל אבל בלאו הכי לא אמרינן כן דאל"כ אדם המוכר דבר לחבירו ואח"כ אירע בזה איזה קלקול לימא לי' דאדעתא דהכי לא קניתי אלא ע"כ כיון דאיכא כאן ג"כ דעת אחרת מצי אידך לומר לו מה חדת למיזל בתר דעתא דידך זיל בתר דעתא דידי ואני סתמא מכרתי לן עיין שם והתעוררו כולם ע"ז מדברי תשובות הרא"ש הובא באה"ע סי' נ' בהמירה אחות המשודכת שיכול הצד השני לבטל השידוך מה"ט דאדעתא דהכי לא נשתעבדתי אף דאיכא התם ג"כ דעת אחרת ואפילו הכי אמרינן אומדנא וחילקו המחברים הללו דעד כאן לא כתבו התוס' דכל היכא דאיכא דעת אחרת לא אמרינן אומדנא כזו אלא דוקא היכא דנגמר הדבר לגמרי כגון שקנה החפץ בקנין גמור ואינו מחוסר עוד דבר לזה אבל במקום דליכא רק חוב ושיעבוד לעשות דבר ההוא אף דהחוב והשיעבוד נעשה כדין מ"מ כל שיש אומדנא לומר דע"ד כן לא נשתעבד אמרינן אף דאיכא ג"כ דעת אחרת ועיקר ראי' הנב"י הוא מהא דאיתא בח"מ סי' ר"ד והוא בגמרא דב"מ ד' מ"ט בעובדא דבעי למינסיבה לההוא חמרא לבי פרזק רופילא דמבואר מזה דאף דעדיין לא בא האונס מ"מ כיון דלא קנה עדיין המקח בקנין גמור רק במעות לחוד אף שע"י כן משועבד הוא מצד הדין לקבל המקח מ"מ כיון דמחוסר עדיין קנין גמור יכול לחזור בו מכח האומדנא דאדעתא דהכי לא קנה ע"ש לפי"ז בנידן דידן נמי כיון דהוא רק קשה"ח כל היכא דאיכא אומדנא יכולין לבטל אף שאינו דומה לאומדנא דהרא"ש הנ"ל

מיהו עדיין יש לחלק כי התם בעובדא דב"מ אם ימתין עוד יש חשש שלא יפסיד המקח לגמרי וכן בעובדא דחשובות הרא"ש הא התם הוי מום דלא הדר משא"כ בנידן דידן אף עם יעלה גורלו לצבא מ"מ אין כאן רק איחור זמן לחוד לפי"ז הא תלי אם איחור זמן הנשואין הוא מעיקר תנאי הזיווג או לא כמבואר בש"ך ח"מ סי' כ"א ע"ש

גם בעיקר הראי' של הנב"י מהא דב"מ יש לפקפק עליה ע"פ דברי הרמב"ם פ"ו מהלכות מעילה שפסק באם קנה חפץ ממעות של הקדש ולא משך אם הוא מישראל לא מעל ואם מנכרי מעל והקשה עליו הכ"מ דהוא היפוך הגמרא דב"מ דף מ"ח ובכורות דף י"ב דזה הוא דוקא לר"ל שסובר שמעות אינן קונות מן התורה אבל לר"י דעיקר הקנין מה"ת בישראל הוא בכסף אז נהפוך הוא דבישראל מעל ובנכרי לא מעל אמנם יפה תירץ בזה הלח"מ פ"ג מהלכות מכירה וכן הוא בביאור הגר"א סי' קצ"ד ותוכן דבריהם הוא דהרמב"ם סובר כי אחרי שעקרו חכמים קנין המעות לגמרי עקרו שאפי' במילי דאיסורא כגון במעילה או כה"ג מעות לאו כלום הוא והוא ג"כ שיטת התוס' בע"ז דף ס"ג ד"ה הא וכו' ונראה שגם דעת הש"ע כן הוא שפסק בסי' קצ"ח ששכירות מטלטלין נקנה בכסף לחוד מטעם דהא לא שייך החם נשרפו חטיך בעליה והקשו עליו הבית אפרים ובעל מראות הצובאות ושאר מחברים דמנ"ל זאת הא הנמוק"י בפ' השואל כתב דאף שכירות מטלטלין נמי אינן נקנות בכסף לחוד עיי' בזה בשעה"מ סי' קצ"ח אבל לדברי הלח"מ נכון מאד משום שהיה קשה לו ג"כ למה בנתן הדמי הקדש לישראל בעד איזה מטלטלין לא מעל משום דמעות אינן קונות כמו שפסק הרמב"ם בפ"ו מהל' מעילה ותיכף בסמוך כתב שאם נתן פרוטה לבלן או לכל בעלי אומנות מעל ומוכח שם דאף בישראל הדין כן ואמאי הא מעות אינן קונות אלא ע"כ דהתם שאני כיון שהוא אינו בא רק לשכור את האומן וכלי אומנתו כגון התספורת כדאמרי' החם בב"מ הלכך כיון דאינו רק שכירות מטלטלין וזה נקנה בכסף לחוד ומשום הכי שפיר מעל וכן מצאתי אח"כ בנה"מ סי' של"ג ותמה אני שלא הביא דברי הלח"מ הנ"ל לפי"ז אין כ"כ ראי' מהא דב"מ משום כיון דעקרו חכמים הקנין של הכסף נתבטל לגמרי ולא נשאר רק התקנה של מי שפרע לחוד ובזה בעלילה כ"ד מבטלינן אותה משא"כ בשידוכין כיון דנעשה קנין גמור כדין אין ראי' לומר דע"י אומדנא כזו יתבטל הקנין וכה"ג כתב הש"ך בסי' קצ"ח ס"ק יו"ד דאף דבשאר הקנינין היכא דלא סמכא דעתא קי"ל אי פריש וסמכא דעתא מהני כדאמרינן בפ"ק דקדושין מ"מ לענין קנין כסף לא מהני תנאי זה משום כיון דעקרו החכמים קנין של כסף דמי כמו שמתנה שרוצה הוא שיקנה לו באמירה לחוד דזאת ודאי לא מהני עיי"ש ואף לדעת הרמ"א שם שפסק דמהני תנאי אף בקנין של מעות מ"מ אינו חולק ג"כ על האי דאמרינן שעקרו לגמרי קנין המעות רק התם שאני משום דמצי אמר דכיון דהא דעקרו קנין המעות הוא רק בשביל טובתו של הלוקח הלכך מצי לומר אי אפשי בתקנת חכמים שתיקנו לטובתי ועיי' בשעה"מ שם שכתב ג"כ סברא זו הלכך אין כ"כ ראי' משם

אמנם לדעתי יש ראי' ברורה לזה מהא דב"ב דף נ"ד דאמרינן התם דישראל שקנה קרקע מנכרי ונתן הכסף ולא כתב עדיין השטר ובא אחר והחזיק בה זכה מטעם דנכרי כיון שהגיעו המעות לידו איסתלק ליה וישראל לא קנה עד דמטי שטרא לידו הילכך הוי להו כהפקר וכתב שם הרא"ש דאין רשות להלוקח הראשון לתבוע המעות מהנכרי ולומר לו