אבן שתיה רלה

כאן חזקה אין אדם מגרש אשת חבירו בשביל קנוניא ה"נ בודאי גם כאן איכא חזקה זו שאין אדם מקדש אלא אשה דתפסי בה קדושין וזאת חזקה אלימתא היא יותר דהתם הא יש חשש שעושה כן בשביל קנוניא אע"כ עיקר הקפידא הוא רק על גוף הנתינה ולזה לחוד בעינן דוקא עדים כמש"כ לעיל

ומה שהכריחו לכ"ז משום קושייתו שהקשה בשבועות ד' ל"ד דאמרינן התם דקרא דשבועות העדות לא מיירי אלא בעדות ממון דוקא ולא בעדות איסור והיתר משום דבעינן עדות המתקיים בידיעה בלא ראי' וראי' בלא ידיעה וזאת לא משכחת לה אלא בעדות ממון לחוד והשתא הא משכחת נמי בעידי קידושין כי ראי' בלא ידיעה הוה הא דמבואר בשם מהרמ"פ הובא ברמ"א סי' מ"ב באם ראו אותן שנים מחלון והם רואים ואינם נראים לו או לה לאו כלום הוא וכתב ע"ז המהרמ"פ דדוקא באומרים לשחוק בעלמא כיוונו אבל אם מכחישין ואומרים שלא קיבלו כלום אינם נאמנים שוב לומר לשחוק היה ודמי לאומר לא לויתי דהוי כאומר לא פרעתי וזה הא הוי רק ראי' בלא ידיעה דהא כה"ג לענין ממון אמרינן התם דזה הוא ראי' בלא ידיעה ע"ש אבל באמת לפי מה שהוכחנו דבקדושין לא צריכין העדים לידע כלל למי הוא מקדש ואין צריכין רק לראות הנתינה לחוד ניחא הכל משום דלא דמי בזה דיני ממונות לדיני קידושין דבדיני ממונות הא עיקר הגדת העדים אינם באים לחייבו אלא דוקא היכא דכפר אבל גוף החיוב מצד עצמו הא מונח על קרקפתו אף בלא העדים דהא לא איברי סהדי אלא לשקרי והלכך כיון דהעדים אינן יכולים לגמור פעולתן שאמרו שזה נתן לזה מעות ע"י הגדתן לחוד משום דהא אידך מצי למימר דרך מתנה או פרעון נתן לי ולא נגמר עדותן לחייבו אלא דוקא ע"י טענתו שאומר להד"מ ואז מצטרפין דברי העדים שראו הנתינה עם דבריו שאומר לא לקחתי ואמרינן כל האומר לא לקחתי כאילו אומר שבתורת הלואה בא לידו אותו הנתינה דאמרי העדים הילכך כיון דעל עיקר הפעולה שבאו לחייבו היכא דהוא מכחיש לא אפשר להו אם לא ע"י צירוף טענת הבע"ד נמצא דהבירור שנודע על ידי העדים מה שלא ידענו עד כה לא נעשה רק ע"י ראיה לחוד דהא הידיעה צריכין לבוא לזה להמתחייב ולולא דבריו הא לא נעשה ע"י הגדתן כלום משא"כ לענין קידושין הא אף לגבי נפשם כל קדושין בלא עדים לאו כלום הוא ועיקר עדותן לא באו רק לגבי נפשם דבלא העדים נתינת הכסף קדושין לידה לאו כלום הוא וכיון שהוכחנו דבמה שראו הנתינה ליד אשה אחת אף דלא ידעי מי היא האשה הזאת מ"מ הוי קדושין מן התורה הרי ממילא ע"י ראייתן לחוד אף בלא שום סיוע מאחרינא נגמרה כל הקידושין לגבי נפשייהו דהיא נעשית אשת איש גמורה מה דלא היתה עד כה וכיון שכן הרי זה בכלל ראי' וידיעה דהא לגוף הקידושין שתהי' מקודשת לו באמת הא לזה אין צריכין יותר וא"כ הרי ראו וידעו שאיש אחד קידש לאשה אחת והיא אסורה להנשא לאחר והוא נאסר ג"כ בקרובותי' והילכך לא משכחת כאן ראי' לחוד ואף שהיא יכולה לומר לשחוק כוונתי לא איכפת לן בזה דהא לא הצריכה התורה עדים לקידושין בשביל שמא יהי' איזה הכחשה והיא תאמר שהיא פנוי' יבואו אלו ויעידו הא עיקר מה שהתורה הצריכה עדים הוא לגבי נפשין משום דאין דבר שבערוה פחות משנים והרי לגבי דידהו הא נגמר כל הדבר בעדותן משא"כ לענין ממון דלא באו רק בשביל אחרינא וא"כ הא ע"י דיבורן לא נעשה שום דבר אם לא ע"י הגדה של הבע"ד ולכך קרי לה התם שפיר רק ראי' לחוד וברור הוא למבין

וראיתי בספר בא"י אה"ע סי' ו' שמביא ראי' דמהני אומדנא בקידושין מהא דחולין דף ל"ט בבריא שאמר כתבו גט לאשתי רצה לשחק בה ואם הוכיח סופו על תחילתו מהני כגון אם תיכף עלה לגג ונפל ומת והשתא הא החם בעת שכתבו הגט לא ידעי העדים משום דבר ולא היה להם שום הוכחה שדעתו היה להפיל עצמו רק אח"כ שנפל מהגג וא"כ אין זה רק בגדר ידיעה בלא ראי' ואפילו הכי מהני ממילא ה"ה בקידושין נמי מהני דהא ילפינן קדושין מגיטין אבל לדעתי אין מזה שום ראי' דהא לגוף כתיבת הגט דבעינן שליחות וצווי הבעל בזה הא מהני במה דאמר כתבו לחוד אף בלא אמירה של תנו וממילא הא גוף הכתיבה והחתימה הא נעשית כדין בהכשר ולא נשאר לנו כעת רק הנתינה של הגט שזה נעשה ע"י אומדנא של הוכיח סופו על תחילתו ובזה הא אין חשש דהא פסק הרמב"ם וש"פ דשליח הולכה מהבעל אין צריכין לעשותו בעדים דוקא משום דזה דמי לשליח לתרום תרומה או כיוצא בזה שאין צריכין לזה עדים דוקא וכן הוא בש"ע סי' קמ"א ע"ש הילכך די בידיעה לחוד דהא עיקר הטעם דבעינן ראי' וידיעה משום דכתיב ע"פ שנים עדים דמשמע דהם יודעים וראו את הדבר כמש"כ התוס' בסנהדרין דף ל"ז משא"כ הכא כיון דלא בעינן עדים כלל הלכך בודאי מהני אף אומדנא וידיעה בלא ראי' משא"כ היכא דצריכין עדים דוקא כגון בגוף הקידושין אז אם נאמר דבזה אינו דומה לדיני ממונות בודאי בעי' ראי' וידיעה ולא מהני ג"כ אומדנא ופשוט הוא

היוצא לנו בעובדא דידן דאם נאמר כנראה מדעת הרשב"א דבעינן דוקא ידיעה וראי' או אומדנא שלא יהי' בא שום ספק כלל אז בודאי כאן אין שום חשש אלא אפילו לדעת המרדכי דמהני אומדנא בקדושין מ"מ הכא הא פי דברי העד הראשון אין כאן בית מיחוש כלל דהא ליכא כאן שום אומדן דעת שהמקדש נתן המטבע לידה ודילמא היה בידה מקודם ואף שהעדים אומרים שהמקדש הי' מחזיר להשיג מטבע כדי לקדש בו בתולה מ"מ הא אומדנא זו לא עדיפא היא ממעשה דשמעון בן שטח באחד שהי' רודף אחר חבירו להרגו ומצאו אחרי כן שנהרג ג"כ ואפילו הכי דעת התוס' בשבועות הוא דאומדנא זו אף בדיני ממינות נמי אינו מהני וכן אומדנא דר' אתא נמי לא מהני לדידן ועיי' בנימוק"י בב"ק דל"ד בהא דשור שהי' רודף אחר שור אחר שכתב דקמ"ל דאף דחזינן אנן הרדיפה מ"מ לא אמרינן דהוי אומדנא דהוא הרגו ע"ש וה"נ בהאי רדיפה שרדף לקדש לאו כלום הוא וגם לפי הגדת העד השני מ"מ אין כאן אומדנא גמורה דשמא הי' מקודם המטבע תחת בית יד שלה ככתוב לעיל ובודאי כה"ג בדיני ממונות כגון בנגזל לא מהני אומדנא כזו כמבואר שם וגם מה שהיא הודית מעצמה שהוא נתן לה המטבע זה אינו כלום כמו שהבאתי לעיל בשם תשו' הרשב"א ואף אי נימא דהגדת העד השני הוי אומדנא גמורה אף שרחוק לומר כן מ"מ נמי אין חשש דהא כבר כתבו דלא מהני אומדנא בחד רק דוקא בשני עדים עיי' בח"ס שם

עוד יש לצרף כאן קצת היתר במה שהבתולה טענה לפנינו אשר לא שמעה ממנו שום דיבור מעניני קידושין כי ההתאבקות לשמוט ידה ממנו גרם לה בלבול הדעת ולא שמעה מה קאמר עוד אומרת שהיא אינה מבינה כלל הלשון של קידושין ועיי' בנב"י מהד"ק סי' נ"ט שהתעורר שם על הא דהכריעו הפוסקים כי בלשונות דברירא לנו שהוא לשון קידושין כגון הרי את מקודשת או כיוצא בו אינה נאמנת לומר שלא הבינה מה קאמר והוי לפחות ספק קידושין כדאיתא באה"ע סי' כ"ז ואמאי אינה נאמנת הא קי"ל דעד אחד נאמן באיסורין לגבי נפשי' וה"נ תהי' נאמנת דלא הבינה ולא יהי' קידושין כלל דהא ליכא דמכחיש לה ותירץ כיון דהני לישנא ברירא לכ"ע דהוא לשון קידושין ריעא טענתה לומר דלא הבינה ודמי לענין זה כטוען נגד החזקה דקיי"ל דאינו נאמן ומסיק שם דמה"ט היכא דאומרין דבר שהוא שלא כנגד החזקה נאמנים אף שהוא דבר שבערוה ע"ש הילכך כאן נמי כיון דלא ברירא לנו ששמעה ואפשר שלא שמעה כלל הא כל כה"ג שאין טענתה