אבן שתיה רלב

המעשה בבהמה זו שוב לא שייך כלל הוכיח סופו אבל במקום דאמרינן הוכיח סופו אין נפק"מ בין אם יש הוכחה מהתחלה או לא לפי"ז ה"נ הא שפיר מצינו לומר כי איגלאי מילתא למפרע שהיא אינה חוששת על אחריות וע"כ הא דלא שדאי מעיקרא משום דניחא לה בקידושין

מיהו נראה דכאן אין למיחש בזה חדא דהא גם עכשיו לא זרקה אותו למקום איבוד רק הניחתו על החלון ועמדה אצלו ואמרינן דזה גופא שמירה הוא דהא חלון נמי מקום המשתמר הוא וכי לעולם צריכה להחזיק המעות בידה ואין כאן גילוי דעת כלל ועוד מאחר דהעדים לא ידעו מתחילה כוונתה אם לקידושין החזיקה המעות או לשמירה הרי זה כמקדש בלא עדים כמש"כ הפנ"י אהא דפריך התם רב אחאי אטו כולהו נשי דיני גמירי ומספיקא לא הוי קידושין והקשה הפנ"י דאדרבא הא כיון דספיקא הוא נשי דינא גמירי אי לא צריכין למיזל לחומרא ותירץ דכיון דמספקא לן במה דלא זרקה או משום דלא איכפת לה או משום חשש שלא תאבד ממילא הא זה הספק ממש הוא ג"כ להעדים וכיון שכן דמי למקדש בלא עדים דלאו כלום הוא וה"נ דכוותה גם בלאו הכי כיון דהעדים לא ראו האיך שהניחה על החלון רק מה שהיא הודית בעצמה שוב אמרינן הפה שאסור וכו' ונאמנת במגו לומר שלא היתה כוונתה להתקדש לו גם יש כאן עוד צירוף היתר כי היא אומרת שהיתה מבוהלת בעת שנתן לה המטבע מחמת כי היתה מתאבקת עמו ולא שמעה כלל לשון הקידושין והא כתב הכנה"ג סי' כ"ח ס"ק י"ד וז"ל כל היכא שיש לתלות השתיקה בטעמא תלינן ולא הוי הודאה אע"ג דלא השליכה הקידושין מידה ע"ש ויש ראי' לדבריו מהסוגיא לפ"ז בנ"ד אפשר ג"כ דכ"ע מודו דלא חיישינן כאן לשתיקה דאחר מ"מ דהא גם כאן איכא טעמא דהא דלא השליכה משום דמבוהלת היתה ואף דעד אחד אמר שאחר ששאלה הידעת שקידש אותך הרכינה את ראשה לומר שיודעת מזה הא זה ג"כ אין חשש כיון שאין כאן רק עד אחד ע"ז והיא מכחשת אותו הא קיי"ל דעד אחד אף בהכחשת בעל דבר עצמו נמי לאו כלום הוא ואף שהיא אינה מכחשת רק בזה שלא הרכינה בראשה אבל זאת היא מודה שהעד אמר לה שקידשה וא"כ אמאי לא זרקה תיכף הקידושין י"ל ג"כ לפי שלא היתה דעתה סומכת כ"כ על העד שקידשה וגם אולי במתנה ביקש ליתן לה כיון דלא שמעה לשון הקידושין ולהלן נאריך קצת בזה אם נאמנת היא לומר שלא הבינה ולא שמעה מה שהוא אומר לה גם עדיין צריכין אנו למודעי כי בתולה זו היא כבר משודכת לאיש ולכן אין לנו לחוש דילמא הי' ג"כ שידוכין ביניהם עם זה האיש דכל כה"ג אין אנו חוששין כמש"כ הח"ס בסי' ק"א משום דסתמא דמילתא אמרי' שארית ישראל לא יעשו עולה הילכך אין לחוש לדילמא חזרה בה

עוד יש כאן צירוף היתר בעובדא דידן במה דהעדים לא ראו הנתינה ממש לידה כי לפי הגדת העד אחד אין כאן שום אומד שהמקדש נתן לה המטבע דהא נוכל לומר כי המטבע שהראתה לנו זו כבר היתה בידה או שאח"כ לקתה המטבע ממקום אחר ואף לדברי העד השני שאמר שראה כי ידה היתה פשוטה ולא ראה שום מטבע בידה וגם אח"כ לא לקחה המטבע ממקום אחר לפי דמיונו מ"מ עדיין אין כאן אומדנא דמנ"ל דלא היה המטבע מקודם תחת בית יד שלה או שהוציאה מתחת אפונדתה לפי"ז הא דמי זאת ממש להא דכתב הרמ"א בסי' מ"ב וז"ל וצריכין העדים לראות ממש הנתינה מידו לידה וכו' ואין הולכין בזה אחר אומדנות והוכח ת ע"ש ואף דהמרדכי פ' האומר ס"ל דאף אם לא ראו הנתינה ממש מ"מ אין לבטל הקידושין ואם ראו דבר המוכיח יכולין להעיד כאילו ראו גוף הקידושין ופליג על הרשב"א והובא בב"ש שם מ"מ הא כתב החו"י והמקנה והח"מ והב"מ דאין כאן מחלוקת בין הראשונים דההיא דהמרדכי מיירי דלא היו שם אנשים אחרים רק המקדש והמתקדשת והעדים אך עד אחד לא ראה כ"כ הנתינה מחמת שהמקדש הפסיק בינו להמתקדשת הילכך הוי אומדנא גדולה דזה מהני אף בקידושין כמו שמביא שם ראי' מהא דאמרינן הן עדי יחוד והן עדי ביאה דהוא ג"כ רק מכח אומדנא משא"כ בההיא דהרשב"א התם לא הוי אומדנא וידיעה ברורה רק ידיעת אומד לחוד דומיא דגמל האוחר בין הגמלים ונמצא גמל הרוג בצדו דאי' בשבועות דף ל"ד דאומדנא כזו לאו כלום היא ע"ש בדבריהם

אמנם המעיין ברשב"א בסי' אלף קצ"ג יראה בעליל דהרשב"א ס"ל דאפילו אומדנא גמורה ממש דמהני ג"כ בדיני ממונות מ"מ בקידושין לא מהני שכתב שם וז"ל ולא עוד אלא אפילו ראינו אתרוג יוצא מתחת ידה עכשיו והיא מודה שקבלתה לשם קידושין איני רואה בזה שום חשש קידושין שאין כאן ראי' אלא ידיעה ולגבי קידושין ראי' וידיעה בעינן ותדע לך שאפילו גבי ממון שהעדות מתקיימת בו בראי' בלא ידיעה או בידיעה בלא ראי' וכו' וגבי קידושין עדות ממש בעינן והודאות שניהם כמי שאינו וא"כ לעולם אינה מקודשת אלא במקום שיש שם עדים גמורים שאינם יכולים להכחישם ע"כ הרי לכאורה דלא כוותייהו וכן כתב התאומים בסי' צ' דהמרדכי ס"ל כדעת התוס' בשבועות דף ל"ד דכל אומדנא דאמרינן בדיני ממונות אמרינן נמי בדיני נפשות וכו' הילכך אף אם נימא דדיני קידושין לדיני נפשות מדמינן מ"מ הא בדיני נפשות נמי מהני אומדנא ברורה והרשב"א דחולק לא ס"ל כהתוס' בזה אלא דבדיני נפשות לא מהני שום אומדנא והילכך קידושין נמי לא מהני בהו אומדנא אף דמהני בדיני ממונות

אמנם דבריו שגבו מאתנו דהאיך אפשר לומר כן בדעת הרשב"א דהא הרשב"א בשבועות שם כתב להדיא כדברי התוס' ואם נימא דדעת התוס' דמהני אומדנא אז ע"כ מוכרחין לומר דגם הרשב"א סובר כן ולפי"ז ה"ה וכש"כ דמהני בקידושין לכן נראה דבזה בודאי העיקר הוא כדעת הפוסקים דמשווין דעת הרשב"א בזה לדעת המרדכי דמהני אומדנא בקידושין רק דלהרשב"א יש חילוק בין אומדנא לאומדנא כאשר נבאר בסמוך ובזה חולק על המרדכי שהוא אינו מחלק בזה וראיתי בח"ס סי' ק"א כתב דלכן באומדנא דגמל האוחר וכו' פטור הוא מהתשלומין משום דהתם לענין ממון קמיירי ואומדנא זו לא עדיפא היא מרובה הילכך בממון דלא אזלינן בתר רוב לא מהני אומדנא כזו משא"כ בקידושין דאזלינן בתר רובא מהני אף אומדנא כזו אבל דבריו אינם מובנים לי כ"כ חדא דאף בירושלמי ריש פ"ה דכתובות רוצה שם לומר כן מ"מ למסקנא שם אמרינן דבאומדנא טיבה אף שמואל דלא אזיל בחר רובא מ"מ מודה דזה מהני ועוד דלפי פשטת הסוגי' דסנהדרין דף ס"ט בדיני נפשות אזלינן בתר רובא וכן הוא בתוס' ריש פ' המניח שאף אם בדיני ממונות לא אזלינן בתר רובא מ"מ בדיני נפשות אזלינן וכן הוא שיטת הראב"ד פט"ו מהלכות א"ב ואפילו הכי קאמר סתמא דש"ס בשבועות שם דאומדנא דגמל האוחר וכן אפילו אומדנא דר"ש בן שטח נמי לא מהני בדיני נפשות דהא אנן קיי"ל כר' אחא אף בלא הסברא דקאמר התם הא בעי למידע אי שלם הרג או טריפה הרג ע"ש הרי מבואר הוא דאומדנא לא שייך כלל לרובא דאף דאזלינן בתר רובא מ"מ בתר אומדנא זו לא אזלינן

ועוד דהא בב"ב דף צ"ב משמע דלפי המסקנא לדידן דקי"ל כשמואל דבממונא לא אזלינן בתר רובא האי דינא ואומדנא דר' אחא דגמל האוחר וכו' לאו לרובא מדמינן לה אלא לחזקה ע"ש לפ"ז ממ"נ אם זאת נקראת חזקה אלימתא אזי אף לענין ממון נמי מהני דהא קיי"ל בכל דוכתא דבחזקה טובה מוציאין אף מהמוחזק כמו דקי"ל בסי' רפ"ג דהיורשים יורדים לנחלה ע"י חזקה וכן מהני נמי לענין נפשות ע"ד