אבן שתיה רכט

ע"כ מוכח מזה דכל היכא שהיא יודעת שאם תשליך את הפקדון תהי' פטורה אמדוהו חכמים לדעתן של נשים שכל שאירע לה דבר כזה שהמפקיד רצה לקדש אותה בהפקדון אז כל דלא ניחא לה בהקידושין זורקת תיכף הפקדון כדי לגלות דעתה שאין רצונה בקידושין אם לא היכא דהיא מתירא שלא תצטרך לשלם משא"כ היכא דיכולה לחזור שלא לקבל הפקדון בודאי עושה כן לפי"ז צדקו דברי השואל שם בזה ע"ש גם הראי' מהראב"ד שהבאתי יש ג"כ לדחות כי באמת כיון שאמר המפקיד הרי את מקודשת בפקדון שבידך יכול להיות שדעתו הוא ששוב אף אם יתבטלו הקידושין מ"מ לא יהי' עוד אצלה בתורת פקדון ואף דמיירי בפקדון שהוא לזמן מ"מ הא מחל לה הזמן והא דלא אמרינן מציא אמרה לו שקול פקדונך אפשר לומר שהוא ע"פ מה שכתב המרדכי בסוף פ' החובל והובא בח"מ סי' קע"ו סעיף א' בראובן שהיה לו מלוה ביד שמעון ואח"כ אמר לו יהי' בידך למחצית שכר ונאנס בידו חייב עליה כמו מעיקרא משום דשומרין אינן מסתלקין מחיוב שמירתן בדיבור בעלמא ע"ש ועיי' בזה בסי' שצ"ג ובאחרונים שם הילכך ה"נ אף שאמר לה שהפקדון יהי' לקידושין אף שהוא מוחל לה שיעבוד של השמירה מ"מ כל שלא זכתה בו ע"י קנין הקידושין או קנין אחר אזי עדיין השיעבוד של שמירה עליה ועיי' בנה"מ סי' שד"מ אבל מ"מ אין ראי' מכאן שלשון זה כולל שאם לא יהי' לקידושין יהי' פקדון גם על להבא ובפרט כי כאן גרע דהא התם נתרצתה מתחילה לקבל בתורת פקדון ובנ"ד הא לא רצתה להיות שלוחו הילכך אין לצרף סברא זו כאן

מיהו בעיקר הדין נראה כאן להתיר חדא דהא בשתיקה לאחר מתן מעות דעת רוב הראשונים הוא דהלכה דאין חוששין הלא המה הרמב"ם והרמב"ן והרשב"א והר"ן והריב"ש בתשובה הובא בב"י סי' כ"ח ויותר מזה כתב שם הריב"ש בשם י"א ובשם הרמב"ן דאפילו היכא דשדיך מעיקרא מ"מ שתיקה דלאחר מ"מ לא מהני דהא עובדא דציפתה אחר דאמר לה התקדשי לי בו ונתרצתה דמי לשדיך ואפילו הכי לא מהני מידי ונראה לי להוכיח גם מדברי הרשב"א והריטב"א דהא דחש לה רבינא הוא ג"כ דוקא משום דשדיך שהקשו שם על הא דשלח ליה רב אחא בר רב ואמר לו רבינא חושו לה דמשמע דעיקר החשש הוא רק בשביל שתיקה דלאחר מ"מ תיפוק להו דבלאו הכי יש לחוש לקידושין מפני הציפתא גופא שמא היא שוה פרוטה במדי ותירצו דהא דשלחו לרבינא לאו אהאי עובדא דציפתה גופא שלחו לו רק עיקר מה דשלחו לו הוא לענין גוף הדין דשתיקה לאחר מ"מ וכגון דזרק לה מעות בתוך חיקה ואח"כ אמר לה התקדשי לי בו ושתקה דהכא ליכא חששא דשמואל וקבעי מיני' כיון דלאו בתורת פקדון באו לידה אי חוששין אנו לשתיקה דלאחר מ"מ או לא ע"ש והקשה לי רב גדול אחד דהא בסי' ל' ובסי' כ"ת סעי' ד' פסק הש"ע להלכה והוא בשם הרמ"ה שאם זרק לה הקידושין ולא נתן בידה ממש כל שלא היה ריצוי מקודם אינו כלום ולא הביאו הפוסקים מי שחולק ע"ז וכן בכל האחרונים אינו מבואר פלוגתא בדין זה והא מדברי הרשב"א והריטב"א מבואר להדיא דדין זה דמי ממש לשתיקה דלאחר מ"מ כמו עובדא דציפתא ומאן דחושש התם חושש נמי הכא והיא קושיא גדולה לכאורה אמנם המעיין בחידושי הרשב"א גופא יראה דלא קשה מידי דדקדק שם בלשונו וכ' בזה"ל דשדי זוזי ולבסוף אמר לה התקדשי בו ע"ש והאי בסוף הוא לכאורה לישנא יתירא ממש אמנם באמת בדקדוק גדול כתבו כן משום דהם מפרשים ג"כ דהאי עובדא דציפתא דמי לשדיך כמו שסובר ג"כ הרמב"ן ובהא דוקא אמר רבינא חושו לה משא"כ היכא דלא שדיך לא חיישי' כלל לשתיקה דאחר מתן מעות וכיון שהם רוצים לפרש דהא דשלחו לרבינא מיירי נמי דומיא דציפתא שנתרצתה מתחלה להתקדש לו והשתא אם הי' אומר לה ג"כ בעת הזריקה עצמה הרי תת מקודשת לי אז בזה לא הי' מסתפק הגמ' דודאי הוי קדושין כיון דאתרצאי מעיקר' לקדושי לו לכך דייקי בלשונם וכתבו ואח"כ אמר לה הרי את מקודשת היינו זמן מה אחר הזריקה ובזה באמת ספק הוא אי מהני וכן כתב ג"כ המקנה בסי' כ"ח ע"ש הרי מוכח שגם הם מפרשים דדוקא בשדיך תשש רבינא

ואף שהריטב"א הביא בשם התוס' דאף במקדש בפקדון ושתקה מ"מ היכא דשדיך מהני לפי"ז הא ע"כ לדעתי עובדא דציפתא לא דמי לשדיך דהא עובדא דציפתא עדיפא מפקדון מ"מ הא הריטב"א עצמו חולק ע"ז כמו שכתב לקמן דף מ"ז וכן נדתה סברא זו מדברי הרמב"ן והריב"ש כמו שכתב הב"ש בסי' כ"ח ס"ק י"ג נמצא דלפי"ז הא יש לומר דאפי' הרי"ף והרא"ש שפסקו בדין שתיקה לאתר מ"מ כמאן דאמר חושו לה ומסיים בדבריו והילכך לאפוקי צריכה גט ע"ש מ"מ הא י"ל דדוקא היכא דשדיך דומיא דהתם אבל היכא דלא שדיך אפשר דאף הם מודים דאין חוששין כלל לקידושין וכן מפרש דבריהם המהר"ם פדווא בתשובה הובא בט"ז סי' כ"ח ואף שהמהרי"ט בתשובה סי' מ"ג הקשה על, סברא זו מהא דהוכיח רבא בהאי עובדא דציפתא דשתיקה לאתר מ"מ לאו כלום הוא מהא דתניא כנסי סלע זו לפקדון ואח"כ אמר לה התקדשי לי בו שאם הוא לאחר מ"מ צריכה דוקא לומר הן ולא מהני שתיקה משום דלאחר מ"מ לאו כלום הוא ולסברת מהרמ"פ מה ראי' היא זו דהתם הא לא מיירי בשדיך ובעובדא דציפתא הא הוי שדיך ע"ש ולדעתי אין לדחות ע"י כן דברי הגדולים הללו חדא כמו שתירץ רע"א שם בתשובה קושיא זו

ועוד נ"ל לתרץ קושיא זו בטוב דבסמוך אמרינן בההיא גברא דקידש בחפץ שחטף מידה דאמר רב נחמן עלה דיכולה לומר אין שקלי ודידי שקלי ואותבי' שם רבא לרב נחמן מהא דתניא קדשה בגזל וכו' ומשני רב נחמן הא דשדיך ואמר ג"כ ע"ז ומנא תימרא דשני לן בין שדיך ללא שדיך וכו' ע"ש הרי חזינן דרבא אינו מחלק בין שדיך ללא שדיך וגם הא מוכח מרב נחמן גופא דלאו סברא פשוטה היא לחלק בזה דהא קאמר מנא תימרא משמע דבלא ראי' לא הי' אומר זאת מסברא לחוד הילכך רבא לשיטתו או אפשר דקודם שקיבלה מרב נחמן היה סובר דבאמת אין חילוק בין שדיך ללא שדיך משום הכי מייתי שפיר ראי' לדבריו מהא דכנסי פקדון זה משא"כ אנן דקיי"ל כרב נחמן שיש חילוק בין שדיך או לא יכול להיות דהא דשלח רבינא לחוש לה היינו דוקא דומיא דעובדא דציפתא דדמי לשדיך וכן בתשו' ב"י סי' ב' כתב כי הרי"ף והרא"ש מיירי דוקא דאתרצאי מעיקרא לאתקדושי לו והיינו כסברת המהרמ"פ והמהרש"ך וכן הוא בתשובת מהרי"ט סי' י"ח וגם המהרי"ט בסי' קל"ח אף שהקשה על המהרש"ך מ"מ קלסי' לסברא דידי' וגם נכרין הדברים שלא ראה דברי המהרמ"פ דהא לא הביא אותו ובאמת המהרמ"פ עצמו הוא מתרץ שם כל הקושיא של המהרי"ט ע"ש והובא ג"כ בשו"ת המהרי"ב שם ואפשר שאם ראה אותו היה מודה לדבריו והנה ראיתי בט"ז סי' כ"ת שהקשה על המהרמ"פ דהאיך אפשר לומר בעובדא דציפתא דנחשב קידושין הראשונים לשדיך א"כ אמאי לא הוי רק קדושי ספק הא קיי"ל אם היה מדבר עמה בעסקי קדושין ונתן לה קדושיה ולא פירש הוי ודאי קדושין ע"ש אבל מה נעשה כי דבריו אינם מובנים לנו כלל דאמאי לא הקשה זאת על הרמב"ן והר"ן ושאר הגדולים דמפרשים ג"כ להא דציפתא דדמי לשדיך אבל באמת לא קשה מידי דהתם במדבר עמה על עסקי קדושין כיון דעכשיו היא יודעת שהוא רוצה לקדשה והיא עשתה ג"כ המעשה בידים וקיבלה הקידושין מידו הרי גלתה דעתה דניחא לה בהך קדושין והילכך הוי קדושין גמורין משא"כ הכא הרי בעת שקיבלה הציפתא וגילתה דעתה דניחא לה הרי אז עדיין לא נגמרה הנתינה והקידושין דהא לא הי' בה שוה פרוטה ומהארבעה זוזים דאית בה הא לא ידעה מזה וממילא הרי נתבטלו הקידושין הללו לגמרי ואף אם היא היתה רוצה