אבן שתיה רכז

כי יש כאן כמה צדדים להיתר היינו שיטת בה"ג דדוקא ע"י הכרת בכורה נאמן לומר אינו בנו כגון שאומר שהקטן בכור ואז ממילא נעשה הגדול ממזר אבל לולי זאת אינו נאמן ובנ"ד אין כאן הכרת בכורה גם שיטת ריא"ז הובא בכה"ג סי' ז' דבמקום הכחשת האם אז אין האב נאמן וגם שמא מנכרי הוא כמבואר הכל בפסקי ראשונים ואחרונים ולפסוק הלכה למעשה לא באתי עדיין ואולי ע"י הזמן יתברר הדבר יותר אכן אחר שעיינתי בזה אמרתי להתעורר קצת על דבר הפלוגתא בין הפוסקים אי תלינן בנכרי או לא שדעת הב"ש בסי' ד' סעי' כ"ו שכל שהיא לפנינו ואינה אומרת שהוא מנכרי אנן מעצמנו לא תלינן בנכרי והוא ממזר ודאי אמנם רבים החולקים עליו ואמרי דתלינן בכל ענין עיי' בתשו' רע"א סי' ק"ו

ולכאורה נראה להוכיח דלא תלינן כי התוס' בקידושין ד' ע"ד ובשאר דוכתא הקשו על ר' יהודא שאמר כשם שנאמן לומר בני זה בכור כך נאמן לומר שהוא בן גרושה ובן חלוצה והקשו מנ"ל זאת דילמא להכשיר הוא דנאמן אבל אינו נאמן לפסול ותירצו דבכל אופן האמינו התורה אפילו אם אומר על בנו הקטן שהוא הבכור אף שאז הגדול נעשה ממזר ממילא ואפ"ה נאמן ע"ש ויש להבין דמה ראיה היא זו הא מצינו לאשכוחי שהבן הקטן יהי' בכור ואפילו הכי הבן הגדול לא יהי' ממזר דהא אנן קי"ל דרוב וקרוב הולכין אחר הרוב ואפילו בקורבא דמוכח והא רובא דעלמא נכרים הם ותלינן בנכרי והולד כשר ומצאתי בספר המקנה קידושין ד' ע"ד שהקשה ג"כ דלמה אמר ר' יהודא בלשונו כשם שנאמן לומר ני בכור כך נאמן לומר בן גרושה הוא וכו' הא כיון שסובר ר"י דנאמן לומר בני ממזר הוא אמאי לא קתני בזה"ל כשם שנאמן לומר בני בכור כך נאמן לומר שהוא ממזר ותירץ דהא עיקר הוכחת ר' יהודא הוא משום דכיון שנאמן על בנו קטן שהוא בכור ממילא אז בן הגדול הנולד מאשתו אינו ממנו והוא ממזר כמש"כ התוס' שם ובאמת אין זה הוכחה לפי מה דקי"ל דנכרי הבא על ב"י הולד כשר הא יכול להיות שמנכרי הוא ואינו ממזר אלא כיון דקי"ל ביבמות שנכרי ועבד הבא על בת ישראל הולד פגום לכ"ע והיינו דנקט ר"י כשם שנאמן לומר וכו' ר"ל כשם שנאמן לומר שהוא אינו ממנו ואז אף אם הוא מנכרי מ"מ הוא פגום כן נאמן נמי לומר שהוא בן גרושה ונעשה ג"כ פגום ע"כ ולא הבנתי לא קושייתו ולא פירוקו דהא אנן אליבא דר' יהודא קיימינן והוא סובר ביבמות ד' מ"ה דנכרי ועבד הבא על ב"י הוי הולד ממזר וא"כ ר"י לשיטתו שפיר הוכיח מזה דכיון דנאמן על הקטן שהוא בכור אז ע"כ הגדול נעשה ממזר דאפילו אם היא נתעברה מנכרי נמי הוי ממזר לדידיה וגם מה שתירץ שעיקר הוכחת ר"י ממה שהבן נעשה פגום ומזה הוכיח שנאמן לומר שהוא בן גרושה גם זאת לא הבנתי דמה יעשה בשיטת הרי"ף והרמב"ם ותשו' רש"י ופשטות הש"ע בסי' ז' דהאי פגום הוא רק מדרבנן ועיי' בשו"ת רע"א סי' צ"א שהוכיח שמנכרי ליכא פלוגתא בזה שאינו פגום אלא מדרבנן ע"ש וא"כ הא ליכא הוכתה כלל לענין בן גרושה וצ"ע

והנה אח"כ מצאתי גם בא"מ סי' ד' שהקשו ג"כ קושיא זו על ר' יהודא וזה ג"כ פלא מיהו דברי א"מ יש להם מקום בזה האופן והוא דלדידן דקי"ל שאדם נאמן לומר על בנו הקטן שהוא הבכור ואז בנו הגדול נעשה ממזר ממילא כמו שפסק הרמב"ם ובעלי הש"ע באה"ע סי' ז' ובח"מ סי' רע"ז ורע"ט והיינו כר"י וא"כ ע"כ הני פוסקים סברי כתירוץ הראשון של התוס' בקידושין ד' ע"ד שם שעיקר הוכחת ר' יהודא שנאמן על בנו שהוא ממזר הוא מזה מדכתיב יכיר ומזה ילפינן שנאמן האב להכיר את בנו שהוא בכור ומסתמא מיירי הקרא בכל ענין אף אם אומר על בנו הקטן שהוא בכור שאז הגדול נעשה ממזר דליכא למימר דהני פוסקים ומכללם הש"ע סברי כתירוץ הר"י מפאריש שם שר' יהודא יליף זאת מבן השנואה יכיר שהוא מכיר שזה הבן הוא מאשתו הפסולה דהא לשיטה זו הרי לא ידעינן אלא שנאמן לומר בני זה הוא פסול דומיא דהוא בן השנואה והיינו כיון שהוא אומר שהוא בנו בזה נתנה לו התורה נאמנות אבל לומר שהוא אינו בנו והוא פסול זאת הא לא יכולין ללמוד מקרא ובאמת מהאי טעמא דעת הש"ג בפ"ג דקידושין דבכה"ג אינו נאמן הלכך אנן דקיי"ל דבכל ענין נאמן ע"כ קיי"ל כתירוץ הראשון של התוס' וכן כתב רע"א בתשו' סי' ק"י שדעת הרמב"ם והש"ע כתירוץ הראשון של התוס' וא"כ אם נימא כשיטת הפוסקים דסברי שאפילו אם היא אינה אומרת שמנכרי נתעברה אנן תלינן מנכרי הא לפי זה אין לנו ראי' שאנן קי"ל כר' יהודא בזה שנאמן על בנו שהוא ממזר דהא לר' יהודא נמי אין לו הוכתה ע"ז אלא משום דכתיב יכיר ונאמן לומר על בנו הקטן שהוא הבכור ואז ממילא בנו הגדול הנולד מאשתו הוא ממזר וזה שפיר לר"י דאית ליה שמנכרי ועבד הולד ממזר אבל לדידן שהולד כשר מנ"ל שהאב נאמן אפילו כה"ג לומר על בנו שהוא ממזר וגם בקיצור יש להקשות על התוס' גופא כי מוכח מדבריהם ביבמות דף מ"ז דקיי"ל כר' יהודא שנאמן על בנו לפסול ומנ"ל הא והאבני מלואים שם כתב דכיון דכתיב יכיר ומזה ילפינן שנאמן על בנו הקטן שהוא בכור ומסתמא מיירי הקרא בכל ענין אפילו אם היא בעיר שכולן ישראל שאז לא תלינן בנכרי כלל וע"כ בנו הגדול הוא ממזר ע"ש וגם אנכי טרם שמצאתי בספר הזה עלה על דעתי לתרץ כן

וכן מדוקדק לשון התוס' עצמו בב"ב דף קנ"ז שכתבו וז"ל וי"ל כיון שנאמן לבכר בכל ענין האמינתו התורה וכו' והיינו משום דמסתמא קרא איירי בכל ענין אמנם מה שעומד כנגדי הא זאת דלפי מה דמבואר ברמב"ם ובש"ע סי' רע"ט שם שהיכא דאשתו מוחזקת בבת ישראל אז אינו נאמן לומר על בנו עבדי הוא משום שע"י זה מוציא אותה מחזקתה ובזה לא מהימן נמצא לפי"ז בכהן שנשא כהנית נמי אינו נאמן על בניו הנולדים ממנה לומר שהם ממזרים דהא ע"י כן פוסל את אשתו מתרומה דבי נשא בודאי ג"כ אינו נאמן בשלמא כל נשים דעלמא הא לא נפסלו ע"י הגדה שלו דהא יש לומר באונס זינתה כמש"כ הנמוקי יוסף פ' יש נוחלין שהאם נשארת לאחר כן בחזקת כשרות משא"כ בכהנית אשת כהן הא נפסלה אפילו באונס וכן פסק להדיא הח"ס ח' אה"ע סי' ס"ז שבכה"ג אין האב נאמן רק שלא הביא שם הראי' שהבאתי ע"ש וא"כ לפי מה שהוכחתי לעיל שכל שהאב נאמן על בנו הקטן שהוא הבכור אז כיון שהבן הגדול הנולד מאשתו זו נעשה ממזר ממילא אסור הוא באשתו כי ע"כ זינתה ובזה לא שייכי פלגינן דיבורא כלל שזה בלא זה אי אפשר א"כ לפי זה בכהנת אשת כהן אינו נאמן על בנו הקטן שהוא הבכור דהא ע"י זה פוסל לאשתו שאז ע"כ זינתה וכיון שאינו נאמן על אשתו ממילא ע"כ אינו נאמן ג"כ על בנו הרי לפי זה הא ע"כ הקרא לא מיירי בכל אופן וא"כ הדרא הקושיא לדוכתא מנ"ל דע"י הכרת הבן קטן נעשה הגדול ממזר הא יש לומר שמנכרי נתעברה ולא מיירי שהוא בעיר שכולן ישראל כיון דקרא לא מיירי בכל ענין וא"כ לכאורה יהי' ראי' מזה להפוסקים דלא תלינן בנכרי ויש לישב זאת קצת ע"פ דברי הרמב"ם פ' ט"ו מהלכות א"ב והמ"מ שם שיש אופן שאף שהאב אינו נאמן לענין יחוס כ"ז שיש להבן בנים מ"מ נאמן לענין ירושה ע"ש היטב החילוק והובא זאת בח"מ סי' רע"ט סעי' ב' ועדיין צ"ע בזה

סימן פט

שאלה מעשה שהיה הנה ביום עשרה בטבת העבר יצא קול בעיר שיעקב בן אברהם הנלקח לתתו לאנ"ה קידש את הבתולה בת ר' זאב ראמישקאנער