אבן שתיה כב

ואין להקשות על תירוץ הראשון שכתבתי אליבא דר"א שהוא סובר שציצית נקראין תדיר א"כ באמת לדידי' מנ"ל דעשה דוחה לל"ת דהא זה לא ידעינן אלא מכלאים בציצית והא איכא למיפרך מה לציצית שכן תדיר כמו דפרכינן על תמיד אין זה קושיא דהא כתבו התוס' ביבמות ד' ה' ד"ה כולה משעטנז וכו' דלמאן דאית לי' נדרים ונדבות אין קרבין ביו"ט יכול ללמוד עשה דוחה ל"ת משריפת קדשים מדאיצטריך התם קרא לומר דלא דחי משום דיכול להמתין ולשרוף בערב מכלל דבעלמא דחי רק למאן דאית לי' דנדרים ונדבות קרבין ביו"ט איצטריך שלא תימא כיון דאוכל נפש מותר ביו"ט וגם נדרים ונדבות נמי מותר להקריב ביו"ט הוי אמינא דשרי ג"כ לשרוף קדשים ביו"ט אבל למאן דאית לי' דנדרים ונדבות אין קרבין ביו"ט שפיר מצינן למילף משריפת קדשים ביו"ט דעשה דוחה לל"ת ע"ש והנה בעל המימרא בשבת שם אליבא דר"א שמכשירי ציצית ומזוזה אין דוחין שבת אליבי' הוא רב אדא בר אהבה ואיהו הא סובר בביצה ד' כ"ב דנדרים ונדבות אין קריבין ביו"ט וא"כ לדידי' שפיר מצי למילף דעשה דוחה לל"ת משריפת קדשים א"כ לפי זה ניחא הכל דבשבת דהסוגיא אזלי אליבא דרב אד בר אהבה אליבא דר"א אז מצינן למימר דעשה דוחה לל"ת משריפת קדשים ילפינן משא"כ הסוגיא דיבמות דף ה' שם ע"כ אזלי אליבא מאן דאית לי' דנדרים ונדבות אין קריבין ביו"ט כמש"כ התוס' שם הילכך ע"כ צריכים אנו לומר דעשה דוחה לל"ת מציצית ילפי' זה לפי"ז ע"כ ציצית לא נקרא תדיר דא"כ יש לפרוך מה לציצית שכן תדיר גם בעיקר הדבר שחידש המחבר הזה שלסברת התוס' ביבמות דף ה' דקרבן פסח ועומר כיון שיש להם זמן קבוע בכל שנה אף שאינם אלא פעם אחת בשנה מ"מ נקראים תדיר ומזה רוצה ללמוד דה"ה ואפשר שהוא כש"כ דמצות סוכה כיון שהוא שבעה ימים בשנה ויש לה זמן קבוע נחשבת ודאי תדיר ע"ש ואני אומר כי אין הנדון דומה לראיה דהא מה שכ' התוס' שעומר כיון שהוא קבוע בכל שנה נחשב לתדיר אין זה גמרא מפורשת אלא התוס' כתבו כן מסברא כדי לתרץ קושייתם וא"כ י"ל דהם לא כתבו זאת שע"י שזמנו קבוע נחשב לתדיר אלא דוקא בדבר שהוא הכרח להיות לכל הפחות פעם אחת בשנה ואי אפשר לו לפטור ממצוה זו בשים אופן דומיא דפסח או עומר שמוכרח הוא להיות לא פחות מפעם אחת בשנה משא"כ לענין סוכה הא דעת התוס' גופא בברכות ד' מ"ט שאם ירדו גשמים אפי' בלילה הראשונה נמי פטור הוא מסוכה ע"ש וזה פשוט דהא דאמרינן דאם יורד גשמים שהוא פטור מסוכה היינו הכוונה שהותרה אצלו לגמרי המצוה של סוכה דהא אם רוצה להחמיר ולישב נקרא הדיוט ואם לא היתה אלא דחויה אמאי נקרא הדיוט אלא ע"כ כל כה"ג הותרה אצלו שלא לישב בסוכה נמצא לפי זה הא אין לסוכה זמן קבוע אפי' פעם אחת בשנה דשמא יהי' זמן גשמים ואז פטור ומותר הוא ממצוה זו ולא דמי לעומר ושתי הלחם אף דלפעמים ג"כ שאם יהיה איזה אונס גם הם אין מקריבין ועיי' במנחות דף ס"ד שפעם אחת בא העומר מגינת צריפין ושתי הלחם מבקעת עין סוכר מ"מ התם הא גברא בר חיובא הוא רק ארי' הוא דרביע עלי' משא"כ לענין גשמים דגברא בר פטורא הוא לגמרי מגזירת הכתוב תשבו כעין תדורו ואף אם רוצה להחמיר ולברך הוי ברכה לבטלה כדאיתא בהלכות סוכה וא"כ בזה הא גרע סוכה מעומר ושתי הלחם הילכך שפיר פריך הגמ' בשבת שם אמאי אם ציין טליתו בשבת חייב אליבא דר"א ואמאי לא ילפינן מסוכה שאם תיקן סוכתו בשבת פטור מאי אמרת סוכה הוי תדיר זה אינו דסוכה לא נקראת תדיר כמו שכתבנו נמצא לפי"ז יפה פסק רע"א לענין מזוזה וסוכה דמזוזה קודמת משום שהיא מקודש ועוד דללישנא חדא בזבחים שם מזוזה נקראת תדיר ג"כ הלכך היא קודמת לסוכה ולא כמו שכתב הגאון המחבר הנ"ל דסוכה קודמת משום שהיא תדיר דזה אינו דסוכה הא לא נקראת תדיר

ועתה נבוא לענין שאלתינו דציצית וסוכה איזה מהן קודם. וראיתי בספר פחד יצחק אות צ' שכתב שציצית ומזוזה ציצית קודם משום שהיא שקולה נגד כל המצות. ועוד דאמרינן במנחות ד' מ"ה שהמבטל מצות ציצית עובר בחמשה עשה והמבטל מצות מזוזה אינו עובר כך בשני עשה הילכך ציצית קודמין ע"ש. נמצא לפי מה שהוכיח רע"א וכן לפי מה שכתבתי שמזוזה וסוכה מזוזה קודמת ק"ו שציצית שהיא קודמת למזוזה מכש"כ שהיא קודמת לסוכה ופשוט הוא לדבריו

ולכאורה י"ל דזה תלי בפלוגתא דהרמב"ם בפט"ו מהלכות תפלה כתב דכהן שאינו נושא כפיו הרי הוא כעובר בשלשה עשין והוא מגמרא סוטה ד' ל"ח אמנם הטור כתב עובר על ג' עשין ולא כתב כעובר ועיי' בפ"מ קכ"ח ס"ק ב' שכתב דהרמב"ם אזיל לשיטתו בשרשים שורש ט' דבשביל ריבוי הלאוין או העשין לא יתרבו בשביל כן העונשין אם לא בנושאים נפרדים כגון באכל פוטיתא משום דהוא מין המורכב משרץ העוף והמים או היכא שיש שמות מיוחדים כגון לא תעשוק ולא תגזול אבל הטור סובר דגם כה"ג נחשב לריבוי עשין וע"ש שר"ל דאי מתרמי לכהן מצות השבת אבידה או כה"ג אז להטור נשיאות כפים קודם דאית בי' ג' עשין ולהרמב"ם השבת אבידה קודם דאית בי' עשה ול"ת אבל ע"כ א"א לומר כן דא"כ בירושלמי סוף מגילה דפליגי התם אי תפילין קודם או מזוזה קודמת דמר אמר טעמא דידי' משום דמזוזה קודמת דנוהגת ביום ובלילה ומר תלי טעמא משום דתפילין נוהגת ג"כ בעוברי ימים הילכך תפילין קודמין ואמאי לא הזכירו טעם זה ג"כ משום דבתפילין יש בו שמנה עשה. ועיי' בספר תועפת ראם סי' ל"ב שהתעורר מזה על הרמב"ם שאינו חושב בהלכות ציצית שהמבטל מצות ציצית עובר בחמשה עשה ע"ש ולדעתי נראה דבציצית כ"ע מודה דבשביל ריבוי העשין שבה אינו גורמת להקדימה על מצוה אחרת דהא בב"מ ד' ל"ב אמרינן דאי לאו שכתוב את שבתותי תשמרו ה"א דכיבוד אב דוחה עשה ול"ת אף דבכל התורה קי"ל דאין עשה דוחה ל"ת ועשה מ"מ הכא שאני משום שהוקשו כבודם לכבוד המקום ע"ש אלמא בשביל מעלה אחת שיש במצוה אחת מה שאין באחרת שוב לא ילפינן זו מזו אף שאין זאת לא קולא ולא חומרא רק מעלה בעלמא וא"כ היאך ילפינן שעשה דוחה ל"ת מכלאים בציצית הא שאני התם דאיכא חמשה עשה מיהו לשיטת התוס' ביבמות דף כ' ד"ה אמר קרא אפשר ליישב קצת דמוכח מדבריהם שם דלענין דחית הל"ת אין נפק"מ בין חדא עשה לתרי ע"ש אבל לשיטת הריטב"א בב"מ דף ל"ב שכתב להדיא שם דתרי עשה דוחה ל"ת ועשה ומהאי טעמא סובר התם שאם היתה האבידה בבית הקברות ואמר לו אביו לבנו שהוא כהן שיטמא ויחזיר האבידה כיון דאיכא כאן תרי עשה חדא דכיבוד אב ועוד עשה דהשבת אבידה היה דוחה לעשה דוהתקדשתם ולל"ת דלא יטמא ע"ש וא"כ קשה מנ"ל להוכיח מכלאים בציצית דעשה אחת דוחה לל"ת הא שאני ציצית דאיכא חמשה עשה אלא ע"כ שאין זה אלא דברי הגדה כדי לחזק המצוה כמו שכ' הרמב"ם שם בשרשים ולא ילפינן מזה הלכה ולכן נראה לענין דינא שאם עדיין אין לו בגד של ד' כנפות רק שצריך לקנות אז כיון דעל ציצית אין ב"ד של מטה מוזהרין עליה כיון שעדיין אין לו בגד של ארבע כנפות ועל סוכה מוזהרין כמו דאית' בחולין לכן מצות סוכה קודמת וכן מוכח מתוס' מנחות שם דף מ"א ד"ה עונשין על עשה שכ' שם דהא דאמר רב קטינא למלאכא עונשין על עשה היינו דוקא על עשה כי האי שאין אדם מחוייב לקנות טלית של ד' כנפות כל שאין לו אבל על שארי עשה הא אפילו ב"ד ש מטה מוזהרין עליה ע"ש ולכאורה דברי התוספות אין להם ביאור דמה שייכי זאת למה שכופין על מצות עשה הא התם לא כייפינן אלא קודם שעבר על המצוה וכייפינן לי' כדי שיקיים המצוה אבל אם כבר עבר שוב אין ב"ד מוזהרין ע"ז כמו שמוכח מרש"י חולין דף ק"י ד"ה אכפייה וכמו שכתבו הפוסקים בזה משא"כ כאן ברב קטינא שאמר וכי עונשין אעשה הכוונה הוא במי שמבטל מצות עשה אם מענשים לי על מה שעבר כי מן