אבן שתיה כא

מגדולי זמנינו שהחליט שסוכה נקראת תדיר לגבי ציצית ועיקר הוכחתו מיבמות ד"ה דילפינן דעשה דוחה ל"ת מכלאים בציצית ופריך הגמ' אשכחן דעשה דחי לל"ת גרידא ל"ת שיש בו כרת מנ"ל דדחי וכ"ת דנילף מתמיד שאני תמיד משום דתדיר וכתבו התוס' דהא דלא ילפינן מעומר ושתי הלחם דדחי שבת יש לומר משום דכולהו חשיבי תדיר כיון דהוי בכל שנה ע"כ והקשה המחבר הנ"ל א"כ לפי זה האיך בעי הגמ' למילף מציצית דעשה דחי ל"ת גרידא הא יש לדחות ג"כ דציצית נקרא תדיר אלא ע"כ דבאמת ציצית לא נקראת תדיר כמו עומר ושתי הלחם משום דעומר ושתי הלחם יש להם זמן קבוע בכל שנה ע"ש נמצא לפי זה דעומר ושתי הלחם אף שהוא רק פעם אתת בשנה מ"מ כיון שיש לו זמן קבוע בכל שנה נקרא תדיר אף שאינו רק פעם אחת א"כ מכש"כ סוכה דמחויב בה בכל שנה שבעת ימים ודאי דהיא נקראת תדיר לגבי ציצית ומכח זה התעורר ג"כ בקושיא על הגמ' שבת ד' קל"א דאמרינן התם דאף שר"א סובר דמכשירי מצוה דוחה שבת מ"מ מודה שאם צייץ טליתו בשבת או עשה מזוזה לפתחו בשבת שחייב ופריך שם הגמ' מ"ט ומשני משום שבידו להפקירם והקשה המחבר הזה הא התוס' הקשה שם דמאי פריך מאי טעמא הא מוכח מהגמ' דבסברא בעלמא כל דלית לן קרא ללמוד ממנו דדחי שבת אז לא אמרינן מסברא בעלמא דדחי והכא הא ליכא קרא ותירצו דהוי ילפינן ממכשירי סוכה שדוחה שבת ע"כ וקשה הא מבואר בתוס' יבמות דעומר נקרא תדיר משום שקבוע זמנו בכל שנה וא"כ לפי זה כש"כ סוכה שנקראת תדיר א"כ הדרא קושית התוס' לדוכתא מאי פריך מ"ט דר"א מה זה קושיא הא לית לי' ילפותא דדחי וממילא לא דתי וכ"ת דנילף מסוכה שאני סוכה דנקראת תדיר ע"כ ת"ד

ואני אומר שאין כאן קושיא כלל כי ידוע הפלוגתא בזבחים דף צ"א אם מצוה שהיא אינה תדירה רק מצוי היינו מצוה שאין תדירותה חובה כעין שלמים שאם אינו מביא שלמים אינו עובר בעשה ומ"מ הוא מצוי תדיר שכל אדם מביא תמיד שלמים אם זה נקראת תדיר או לא וציצית מבואר בפוסקים שהיא נקראת מצות המצוי ולא תדיר משום דכיון דקי"ל דציצית חובת מנא הוא הא אי בעי לא קנה בגד של ארבע כנפות ואף אם יש לו בגד כזה הא אי בעי מפקיר לי' או אינו לובשו הילכך לא נקראת ציצית תדיר רק מצוי לחוד כי רוב בני אדם לובשים ציצית והנה רבא שם בזבחים סובר דמצוי לא הוי תדיר א"כ ממילא לדידי' ציצית לא נקראת תדיר והנה בירושלמי דנזיר פ"ז הלכה א' איבעי התם על המשנה שאם יש כאן מת שצריכין להטמא לו ויש כאן כה"ג ונזיר מי מטמא קודם שר"א סובר שמטמא כה"ג ואל יטמא נזיר ואמר ע"ז רב הונא בשם רב יוסף אתיא דר"א כהא דתדיר ומקודש תדיר קודם ומבואר מזה שר"א סובר דתדיר ומקודש תדיר קודם כן הוא הגירסא של הפנ"מ ומפרש שם שכהן נקרא מקודש שקדושתו חמורה מנזיר ונזיר נקרא תדיר שכן נזירות נוהג בין בכהן ובין בישראל ושאר מפרשי הירושלמי ומכללם רבינו ע"א בפי' המשניות שלו בנזיר פ"ג גריס איפכא דר"א סובר מקודש קודם לתדיר ונזיר נקרא מקודש לגבי כהן שכן מביא קרבן על טומאתו ע"ש וזה פשוט דמצות נזיר אין זה אלא מצוי ולא תדיר דהא אין חובה עליו לנדור עצמו בנזיר ואדרבא הא נקרא חוטא ולא עדיף זאת מנדר להביא שלמים שקורא שם בזבחים ג"כ מצוי ולא תדיר והיינו ע"כ משום דאין חובה עליו לנדור ואפילו מצות ציצית ומילה חשוב שם בגמ' למצוי ולא לתדיר ע"ש נמצא מבואר בירושלמי לפי' הפני משה ז"ל שר"א סובר שמצוי דמי לתדיר דהא מהאי טעמא הוא קודם למקודש ולפי' הפנ"מ אמרתי שניחא מאד פסק הרא"ש ז"ל בהלכות תפילין וכן פסק הרמ"א ז"ל בהל' מזוזה שמי שאין ידו משגת לקנות תפילין ומזוזה יקנה תפילין ולא מזוזה וזה הוא פלוגתא דשמואל ורב הונא בירושלמי סוף מגילה והקשה בשירי קרבן שם אמאי פוסק הרא"ש דלא כשמואל הא שם איתא דתניא כוותי' דשמואל ע"ש אבל לפי' הפני משה ניחא משום דמצות מזוזה אף שהוא מצוי יותר דהא נוהגת בשבת ויו"ט משא"כ תפילין שאינו נוהגת בשבת ויו"ט מ"מ הא לא נחשבת תדיר כמש"כ כל הפוסקים וגם רע"א בתשובה שם משום דהא אינו מחוייב לקנות בית כדי לעשות מזוזה בה אמנם לשיטת ר"א בירושלמי שסובר דמצוי דינו כתדיר ממילא לדידי' מזוזה קודם משא"כ לחכמים דפליגי שם ואמרי יטמא נזיר ואל יטמא כהן גדול אף דקי"ל דתדיר ומקודש תדיר קודם היינו ע"כ משום דסברי דמצוי לא הוי תדיר ואנן קי"ל התם כחכמים לפיכך פסק הרא"ש כאן ג"כ כרב הונא דתפילין קודמין משום כיון דליכא במזוזה הסברא דתדיר אז תפילין שהם חובת הגוף הן קודמין ומה מאד הי' נכון הדבר אי נימא דרב הונא בשם רב יוסף בירושלמי דנזיר היינו הך ממש רב הונא גופא החולק בירושלמי סוף מגילה על שמואל והיינו משום דהוא אזיל לשיטתו דחכמים סברי דמצוי לא נקרא תדיר והלכה כחכמים וכיון דסתמא דירושלמי בנזיר הביא דברי רב הונא וגם ר' יוסף סובר כן הילכך פסק הרא"ש כרב הונא

והשתא נחזור לדברינו כי לא מבעי לשיטת הפני משה בודאי לא קשיא כלל קושיות המחבר מהא דשבת ד' קל"א שהבאתי כי ביבמות שם אזיל הגמ' אליבא דרבא וגם אליבא דהלכתא דמצוי לא הוי תדיר וא"כ ממילא ציצית לא נקרא תדיר ושפיר ילפינן מכלאים בציצית דעשה דוחה לל"ת משא"כ בשבת ד' קל"א שם הרי כל הסוגיא אזלי אליבא דר"א דסובר בירושלמי דמה שהוא מצוי דינו ממש כתדיר לכל דבר הילכך פריך הגמ' שפיר לשיטתו מ"ט חייב בצייץ ציצית לבגדו או עשה מזוזה לפתחו ולא ילפינן מסוכה שמכשירה דותה שבת מאי אמרת סוכה נקראת תדיר הא לשיטת ר"א גם ציצית ומזוזה נקראים תדיר וע"ז משני הגמ' משום שבידו להפקירן והכוונה הוא כפשוטו כמו שמפרשים העולם כי עד כאן לא קאמר ר"א שמכשירי מצוה דוחין שבת אלא היכא שאין בידו לפטור ממצוה זו אבל היכא שבידו לפטור נפשו ממצוה זו בכל טצדקי שיכול בזה לא קאמר ר"א שמכשירה דוחה שבת משום דהא כל עיקר ילפותא מסוכה ומלולב והתם ליכא עצה למיפטר נפשי' ממצוה זו אבל מ"מ נקראים הם תדיר אליבא דר"א כי אף שבידו להפקירן בכ"ז מצוי הוא ור"א סובר דמצוי נקרא תדיר ולא כהגאון המחבר הנ"ל שנדחק שם בפשט הגמ' ומפרש שהמקשה המתרץ חולקין בזה גופא אם ציצית הוי תדיר או לא ואין אנו צריכין לכ"ז כי גם המקשה סובר דציצית ומזוזה לא נקראין תדיר רק לשיטת ר"א שסובר שמצוי שוה ממש לתדיר והתרצן לא פליג על כל זה

נמצא שלפי פי' הפני משה בודאי ניחא ואפי' לשיטת שאר מפרשים ורע"א שגורסין שמטמא כה"ג ולא נזיר משום דסובר שמקודש ותדיר מקודש עדיף מ"מ ניחא נמי קושיות הגאון משבת משום דהא ר' אליעזר הזכיר בדבריו ג"כ מזוזה שאם עשה מזוזה לפתחו בשבת חייב לכך פריך הגמ' שפיר מ"ט דר"א דמחייב ואמאי לא יליף מסוכה שאם תיקן סוכתו בשבת שפטור כמש"כ התוס' שם מאי אמרת דשאני סוכה משום דהוי תדיר משא"כ ציצית לא נקרא תדיר כדמוכח מהא דיבמות הנ"ל מ"מ תינח ציצית מזוזה מאי איכא למימר דהא מזוזה נקראת מקודש כמש"כ הפוסקים ולפי גירסת שאר המפרשים בירושלמי דנזיר מבואר שר"א אית לי' שתדיר ומקודש מקודש קודם וא"כ י"ל דבאמת היה יכול הגמ' לתרץ דבציצית אם צייץ טליתו בשבת מחייב ר"א ולא יליף מסוכה לפטור משום דציצית לא נחשב תדיר כמו סוכה רק שאז היה נשאר הקושיא ממזוזה דאמאי מחייב אם תיקן מזוזה בשבת דהא מזוזה עדיפא אפי' מסוכה משום דהוי מקודש הילכך מתרץ הש"ס מילתא דשוה לתרווייהו לציצית ולמזוזה והיינו משום שבידו להפקירן ולא דמי לסוכה וזה מספיק לתרץ הקושיא הן מציצית והן ממזוזה וגם אפי' למאן דאית לי' בזבחים ד' צ"א דמצוי שוה ממש לתדיר מ"מ מתורץ הכל בתירוץ הנ"ל ומעתה מסולק קושית הגאון שהבאתי: