אבן שתיה ריא

הנכסים הם שלו הלכך לא נשאר כאן רק הסברא משום דלא חציף אינש לחוד וע"ז לבד אין אנו סומכין להוציא מן המוחזק כן נראה ליישב דעת הרא"ש והטור והמחבר והשתא ניחא נמי דברי הרמ"א כאן משום דדינו של הרמ"א הא דמי ממש להא דהרא"ש והטור והמחבר בסי' ר"פ דמאחר שהוא מודה שמכר את השדה א"כ השדה היא ע"כ אינה שלו ולא הוי מוחזק וגם יש כאן הסברא דלא חציף אינש וכיון דאיכא תרתי אז ברי עדיף ודמי ממש לעובדא דמרי בר איסק דמבואר שם דאם היו עדים שיש לו אח היה נאמן והלכך שפיר פסק רמ"א שמוציאין מהמוכר ואף שמהרשב"א ושא"פ משמע שאינו נאמן מ"מ כיון שדעת הרא"ש והטור והמחבר שנאמן וגם כפי גירסת הירוש' שלנו משמע ג"כ שנאמן ומש"ה הכריע הרמ"א גם כן כדעתם שנאמן ובזה מתורץ נמי הקושיא השניה מה שהקשה הש"ך שם על הרמ"א מסי' קמ"ו סעיף ט' משום דהתם נמי אף שהנתבע ג"כ אינו נקרא מוחזק בהשדה מטעם דסוף סוף אין השדה שלו מ"מ הא ליכא התם הסברא אחרינא דלא חציף אינש מאחר דזה הנתבע אינו מכיר אותו להכחישו ולומר שהוא לא לקתה דהא אינו אומר שהוא לקחה מאדם פרטי רק אומר שמאחר שלא אמר לו אדם דבר מעולם החזיק בה וא"כ ממילא לא שייך הסברא דלא חציף אינש ולא נשאר לנו רק חדא משום דסוף סוף אין השדה שלו ובחדא לא מפקעינן מיניה

ובאמת לולי דברי הרא"ש הי' אפשר לתרץ הקושי' שהקשו התוס' בב"מ שם וכן הקשה ההפלאה בכתובות ד' כ"ז ועיי' בש"א בחלק ת"מ סי' נ"ד מה שכתב בזה דלמה לרב חסדא למימר שפיר קאמר רב מרי דלא ידענא ליה דכתיב ויכר יוסף וכו' מלמד שיצא בלא חתימת זקן דמה לי בזה הא אין זאת נוגע להלכה ע"ש מה שתירצו בזה ולפי מה שכתבתי ניחא קצת משים דאפשר לומר דהסוגיא מיירי דוקא דרב מרי עצמו יודע ג"כ שיש לו אח בבי חוזאי וכמו שפי' בזה הג"א בשם הא"ז וכן משמע ג"כ הלשון שלא אמר לו רב מרי רק לא ידענא לך דמשמט דרק לו אינו יודע ולא השיב לו שאינו יודע כלל אם יש לו אח וא"כ לפי זה ע"כ ממ"נ אין הנכסים שלו יהיה מי שיהי' מאחר שידוע שיש לו אח והשתא אם נאמר דבמה שאמר האח לרב מרי אנא אחיך הא זאת הוי העזה לפי"ז הי' אז לאח של רב מרי ג"כ תרי סברות שזכרנו חדא דכיון דאנן ידעינן וגם רב מרי עצמו יודע שיש לו אח הרי רב מרי ממילא אינו מוחזק בהנכסים דהא סוף סוף צריכין להוציא מידו ליתן להאח שיש לו וגם להאח שלפנינו יש ג"כ הסברא דלא חציף אינש והילכך הוי הברי שלו עדיף מטענת רב מרי אמנם אם נאמר שאין הדרך להכירו ויכול אדם להתנכר אזי חסר לנו חדא היינו הסברא דלא חציף לכך קאמר רב חסדא שפיר קאמר רב מרי דלא ידע לו דכתיב ויכר יוסף את וכו' מלמד וכו' הרי דחזינן דע"י החתימת זקן אפשר לאדם להתנכר וממילא הרי חסר לנו הסברא דלא חציף ולא נשאר רק הסברא משום דחזקתו דרב מרי אינו חזקה ובחדא הא אין מוציאין מידו כן אפשר לומר מיהו הרא"ש לא ניחא לי' לפרש כן וגם כי בלאו הכי הא כיון דהוא יודע שיש לו את א"כ ע"כ איכא נמי עדים ומאחר דאיכא עדים שוב שייך נמי הסברא דלא חציף כאשר כתבתי לעיל

והשתא בנידן דידן נמי לפי שיטת הרמ"א בוודאי חייב הנפקד להחזיר להטוען ברי דהא בנידן דידן נמי איכא הני תרתי כמו התם אלא אף להרשב"א בקידושין דמשמע מדבריו שסובר דבשדה מכרתי ואין יודע למי אין צריך להחזיר להטוען ברי שלקח מ"מ בנ"ד נראה דגם הרשב"א מודה שהבא ראשון ואומר שהפקדון שלו הוא נאמן דהרשב"א בחדושיו בסוף פ"ק דכתובות הקשה נמי קושית התוס' הנ"ל אמאי אזלינן במציאה בתר רוב והא בממונא לא אזלינן בתר רובא ותירץ נמי כמו הרא"ש משום דכיון דסוף סוף אין המעות הללו שלו לא הוי המוציא מוחזק ע"ש

והנה הפ"י והנ"י ושאר המפרשים כולם הקשו דאמאי לא מהני במציאה טענת ברי הא עיקר הטעם של רב נחמן דלא מהני ברי הוא משום דמוקמינן ממונא בחזקת מרא והכא הא ליכא חזקה וא"כ ברי עדיף וכן פסק להדיא הרמב"ן ב"ב דף ל"ד והריטב"א בריש ב"מ דהיכא דליכא מוחזק אז אמרינן ברי עדיף ועיין בזה בפנ"י כתובות דף י"ב ובנחל יעקב להגאון בעל הנה"מ בחידושיו על יבמות וב"מ שם ותירצו משום דבמציאה הגם דליכא חזקה כנגד הטוען ברי מ"מ איכא כנגדו רובא היינו רובא דעלמא דאמרינן מאתר דלא ידעינן מאן הוא אזלינן בתר רובא דעלמא שלא נאבד מהם ושוב אמרינן גם עליו כל מאן דפריש מרובא פריש ואמרינן דזה הטוען הוא ג"כ מהרוב שאין האבדה שלהם ע"ש. ובזה מיושבים היטב דברי המרדכי פ' חזקת הבתים דמסתפק שם במאן דלית ליה שום עדות על חזקתו בקרקע שהוא מחזיק בה רק שלא אמר לו אדם דבר מעולם אם חבירו יכול להוציא ממנו בטענת ברי שאמר שהוא שלו והשיב דכל ממון שבא לאדם ואית ביה ספיקא דמ"מ אין מוציאין מיד המחזיק והביא ראי' מההוא ארבא דהוה מינצו עלה בי תרי דאמרינן דאי תפסו ב"ד אין מוציאין מידן והכא נמי מאתר דזה מוחזק בהקרקע אף שבודאי אינו שלו מ"מ כמו התם שאם תפסו ב"ד אין מוציאין מידן וה"נ המחזיק בקרקע לגבי נפשיה הוא כמו ב"ד שאין מוציאין מידו אם לא בראי' ברורה ע"ש

והנה לכאורה דבריו אינם מובנים דהא התם בארבא איכא לפנינו שנים המעוררים בטענתם וכל חד אמר דידי הוא לכך שפיר אם תפסו ב"ד אין מוציאין משא"כ כאן הא על הטוען שהשדה היא שלו ליכא עליו שום מערער ועיי' בסי' ק"מ בביאור הגר"א ס"ק כ' שהניח דברי המרדכי בצריך עיון ע"ש

אמנם לפי תירוץ של המפרשים ניחא דהא ידוע דרובא וטענת ברי בממון כהדדי נינהו ובמקום דמהני ברי אז מהני רובא ועיין בפנ"י ר"פ שני דכתובות שהאריך בכלל זה וכן הבאים אחריהם ג"כ האריכו בזה וע"ש במאור ובמלחמת בהסוגיא דרוב נשים בתולות נישאות וכו' נמצא לפ"ז הוכחת המרדכי היא נכונה דהא חזינן גבי ארבא היכא ששניהם אומרים ברי אז הדין שאם בא לידי ב"ד אין רשאין להוציא מידן עד שיתברר של מי הוא הכא נמי מאחר דלהטוען ברי שהשדה שלו יש כנגדו רובא והיינו רובא דעלמא שהם אינם בעלי השדה ומאחר דלא ידעינן ליה א"כ מדינא דאורייתא צריך אז לומר כל דפריש וכו' ורוב אנשים אינם בעלי השדה זו ומה לי אם מכחישו אחד בטענת ברי או ברובא ודמיא ממש למציאה דאמרינן נמי מאחר שהרובא מנגד להטוען ברי לא מהני טענת ברי והלכך דמיא זה לההוא ארבא דלא מפקיעין מהמוחזק. ובזה יהי' נמי מתורץ היטב קושית קונטרס הספיקות של הקצות בסי' ו' שהקשה על הרמב"ן שסובר דהיכא דליכא מוחזק אז ברי עדיף לכ"ע דא"כ היכי אמרי' לעיל דף ל"ג במעשה דקריביה דרב אידי דשכיב ושביק דקלא רב אידי אמר אנא קריבא טפי וכתב שם הרמב"ן דמאי דגרסי במקצת נוסחי אוקמא רב חסדא בידא דההוא גברא איני יודע היאך אפשר כיון ששניהם אינם מודים זל"ז הוי ממון המוטל בספק וחולקין ואפילו האי גברא טעין ברי דהוא קריב טפי ורב אידי טעין שמא עיי"ש והקשה אחי הקצות ואמאי באמת אינו נאמן דהא שום אחד מהם אינו מוחזק בהדקל א"כ צריכין ליתן להטוען ברי ע"כ ולפי מה שכתבתי לא קשיא כלל דהא כן איתא התם בסוגיא קריביה דרב אידי שכיב ושביק דקלא רב אידי אמר אנא קריבנא טפי והאי גברא אמר אנא קרבנא טפי לסוף אתי סהדי דאיהו קריב טפי ע"ש