אבן שתיה רו

אחרינא בארעא ושתיק ואפ"ה אין יכול כאן לעכב וע"כ הוא משום דשתלן אין דינו כשוכר ועוד הא לענין קבלן שקיבל על עצמו בקנין סודר לגמור המלאכה אית' בש"ע סי' של"ג והוא מדברי התוס' והרא"ש פ' הזהב דאינו יכול לחזור בשום אופן והיינו אפילו אם ירצה שיהי' ידו על התחתונה ע"ש והכא בשתלן יכול לחזור בו אפילו בקנין והשתא לפי סברתו דאריס כיון שיש לו חלק בשבח הקרקע גופא אמרינן אצלו דשכירות ליומא ממכר הוא וא"כ היאך יכול לחזור הא שכירות קרקע נקנה בחזקה כדאית' בש"ס כשם שמכירת קרקע נקנה בכסף ובשטר ובחזקה כן נקנה שכירות קרקע לפי"ז הא תיכף דרפיק בה פורתא זכה בה ועיי' בירושלמי פ' בתרא דשבועות ארבע שומרים אינם מתחייבים אלא דרך קנין אמר ריב"ח מתניתין נמי אמר כן המקבל שדה מחבירו ומשזכה בה הובירה ע"ש דמשמע דבמה שזוכה בה זה הקנין וא"כ לא עדיף מקבלן בקנין דאינו יכול לחזור בו ולא דמי להתחלת מלאכה בפועל דיכול לחזור דהתם ליכא קנין

גם הסברא גופא שכתב לענין ארים משום דשכירות ליומא ממכר הוא זה לא כראה כלל דהא לענין דינא דבר מיצרא דעת כמה פוסקים דהבר מיצר אינו דוחה את השוכר עיי' בסי' קע"ה סעי' נ"ח והיינו משום האי טעמא דשכירות ליומא ממכר הוא כמו שכתב שם הסמ"ע ואילו לענין אריס אית' התם בסי' מ"ה שאם בעל המיצר אומר לו אריס אתה על שדה זו ואני קודם ממך וכ' שם הש"ך בס"ק מ"א שנראה מהעיטור וכן פסקו התוס' והנ"י דהא דאמרינן דמי שהוא אריס על שדה זו וקנה שדה הסמוכה דאין בעל השדה יכול לסלקו דמיירי דוקא באריס בתי אבות אז אינו יכול לסלקו ועיי' בתו"ס ב"ב דף ה' שם במעשה דרוניא דאקפי לרבינא וע"ש בנ"י הרי דמשמע להדיא דאריס דעלמא שאינו בתי אבות מוציאין מידו לכ"ע הרי דלא אמרינן בו שכירות ליומא ממכר הוא

ועוד נראה כי המקבל שדה והתחייב נפשו לעסוק בה בכל עת שצריכה ובכל העבודות השייכים להשדה כל אחת ואחת בזמנה דין פועל יש לו ולא קבלן דהא משועבד הוא לזרוע בזמן זריעה ולקצור בזמן קצירה א"כ שם עבד עליו הגם כי לא דמי ממש לפועל הנשכר לעבודת יום א' שהוא מחוייב לעשות עבודתו כל היום כדאית' בריש הפועלים שמחוייב לעשות מזריחת השמש עד צאת הכוכבים ואין רשאי לבטל משא"כ זה אם הוא זריז במלאכתו וחורש בחצי היום מה שחבירו צריך לזה יום שלם הוא פטור לעשות מלאכתו עוד מ"מ כיון דעיקר טעם של פועל שיש עליו שם עבד הוא משום שאינו יכול לבטל ממלאכתו כשירצה כמו שכתב הגמי"י פ"ט מהלכות שכירות וז"ל ודין פועל יש לו כיון שאינו יכול לבטל כשירצה וכו' ע"ש וה"נ מאחר שקיבל עליו כל מלאכת השדה ויש כמה מלאכות הבאים פתאום ע"י גשמים או יומא דשמשא או מלאכה המיוחדת ליום סגריר כידוע לעובדי האדמה ואז אין רשאי לבטל הלכך דין פועל ועבד עליו ודמי למקבל עיסקא למחצית שכר שכתבו התוספות והפוסקים בב"מ ד' ק"ה שדין פועל עליו ויכול לחזור אף דהתם נמי אינו משועבד לעשות כל היום רק כשבאין אליו לקנות או למכור ויש לו מה לעשות אבל בלא"ה יושב בטל הוא ואפ"ה דין פועל עליו ה"נ דכוותא ואף דהתם איתא בתוספתא דהמשיב חבירו בחנות לא יהא לוקח ומוכר דברים אחרים בחנותו ממעותיו ויהיו עיניו תמיד על החנות ה"נ מחוייב להשגיח תמיד על השדה מה היא צריכה מאחר שכל עבודת השדה מוטל עליו והיינו נמי טעמא דשתלא שיכול לחזור בתוך הזמן. שהשתלא נמי עליו כל עבודת השדה כי הוא ג"כ במקום אריס כדאית' שם דף ק"ט

וכן מבואר להדיא בביאור הגר"א בסי' ש"כ ס"ק י"א בהליקוט וז"ל משום המקבל אצטריך להאי טעמא דהוא יכול לחזור בו וכוונת הגאון מבוארת היא כי לשון הרמ"א שם שכתב דלכך אין כותבין שטרי קבלנות אלא מדעת שניהם משום דתיכף שנכתב השטר אין יכולין לחזור בו ועוד דהוי מלוה בשטר ע"ש וקשה לו להגאון דלמה לו להטור שני הטעמים ולא די לו באחד וכן הקשה הפרישה לכך תירץ הגאון משום דהטעם דהוי מלוה בשטר לחוד אינו מספיק כנגד בעל השדה דהא עליו אין שום חיוב בכתיבת השטר דכותבין שטר ללוה אף שאין מלוה עמו לכך בעינן הטעם הראשון כי חוב עליו שאינו יכול שוב לחזור בו אמנם טעם זה לחוד ג"כ אינו מספיק כנגד המקבל דהא אף אם נכתב השטר שהוא מקבל עליו לעשות השדה מ"מ מאחר שהוא פועל הא פועל אף שכתב שטר עליו או קנין מ"מ יכול לחזור בו כדאיתא בסי' של"ג לרוב הפוסקים לכך בעינן נמי טעם השני משום דהוי כמלוה בשטר ור"ל כמו שכתב שם הסמ"ע דבמה שקיבל על עצמו אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא אם כן התחייב נפשו בהמיטבא ובזה אף פועל חייב כמה שכתבו התוספות פ' א"נ דף ס"ו דפועל שקיבל על נפשו שאם לא יעשה המלאכה ישלם ההפסד ולא גזים אף שיכול לחזור בו מגוף המלאכה משום דפועל יכול לחזור מ"מ חייב לשלם מה שקיבל על נפשו הדבר קצוב מאתר שהפסידו ע"ש לענין מלמד שקיבל קנס עליו הרי להדיא דעת הגאון שדינו כפועל ויכול לחזור אף בשטר וכן נראה מדברי הפרישה שם אות ג' וז"ל ומשכתבו אין יכולין לחזור בו גם לקמן בסי' של"ג כתב רבינו כן בקבלן וה"ה כאן דאין לו דין פועל שחוזר בחצי היום ולא דמי להמקבל עיסקא מחבירו לזמן שכתב הטור בסי' קע"ו שחוזר אפילו בחצי היום וכו' דהכא מיירי דקבל עליו לעשות מלאכה פלוני או לחרוש ולזרוע שדה פלוני דעושה מלאכתו באיזה יום או לשעה שירצה ויפטר מהנותן משא"כ במקבל עיסקא סתם דאינו בן חורין ממנו כל זמן העסק וכו' ע"ש הרי להדיא דאם קבל עליו לעשות כל המלאכות הנצרכות אשר הזמן גרמא לעשותם כפי צורך שעה הידוע לעובדי האדמה אז דין פועל עליו מיהו בזה מחולק הפרישה עם הגאון דהפרישה מפרש דגם הטעם הראשון שכתב הטור משום דאין יכולין לחזור בהם קאי אף אמקבל לכך מפרש דמיירי בקבלן לחרוש או לזרוע שדה אחת והגאון מפרש דמיירי בקבלן סתם לכל מלאכות ואז באמת דינו כפועל מיהו לדינא גם הגאון מודה להפרישה אלא שרוצה להעמיד דברי הטור דמיירי בכל מקבל אף לעבוד כל הצורך להשדה בכל עת הנצרך והארכתי קצת להוציא מלבן של המביאין ראי' מד' הפרישה שכל מקבל שדה דינו כמו קבלן ואין דינו כמו פועל

וכן מבואר להדיא בב"י סי' שכ"ח מדברי תלמידי הרשב"א דמקבל שדה יכול לחזור וז"ל שכך כותב לו אם אוביר ולא אעביד וכו' פירש טעמא דכך כותב לו אבל מדינא פטור דהוי מבטל כיסו של חבירו ומיהו לא אצטריך תנאה אלא לביטול קרקע היינו הריוח שמגיע לו אלו עבדה אבל מה שהקרקע נפסדת במה שהיא עומדת בורה מדינא חייב ולא מדין מזיק דלא עדיף מכופת שורו של חבירו ומת ברעב דפטור אלא טעמא שכך כותב לו וקבלה עליו למפלתה שכותב לו אנא אפלח ואניר ואזרע וכו' ואע"פ שיכול לחזור בו דפועל הוא וא"נ קבלן הוא ובעה"ב שוכר עליו אריס מ"מ כל זמן שלא חזר בו חייב בכל הזיק שיגיע לשדה בשביל בטול המלאכה שנתחייב בה עכ"ל בתוס' קצת הרי להדיא דדינו כמו פועל ויכול לחזור בו ואין דינו כשוכר כדעת הרב הנזכר ומה שהרבה להקשות ע"ז וז"ל דברי הרשב"א חתומים וסתומים ולא ביאר לנו ההפרש בין ביטול הקרקע להפסד מה שראוי לעשות אם זרע וגם הטעם שהסביר לנו לחייבו בהפסד הקרקע ג"כ לא נתברר לנו כ"כ דכיון שהחליט לנו הרשב"א בעצמו שאין לחייב מטעם מזיק דהוי רק גרמא בעלמא כמו כופת שורו של חבירו דפטור א"כ אמאי חייב בהפסד הקרקע שבא ע"י ביטול מלאכתו וגם יתר הדברים צריכים ביאור עכ"ל. ומזה יצא לחלק בחילוקים דקים מאד