אבן שתיה רד

לנו אם הי' שם הי' יכול להציל פטור ומה חידש לנו הירוש' במבטל כיסו אע"כ דאף בידוע הפסידו פטור מהטעם שכתבו הפוסקים דמניעת ריוח לא נקרא הפסד

ועוד דהא אנן קיי"ל דשבת שלא במקום נזק אין חייב רק באדם כדאיתא בגמ' ב"ק דף פ"ה אבל שלא באדם פטור כדאיתא במרדכי ריש פ' הגוזל והובא בש"ך ח"מ סוף סי' ש"ח וכמעט מוסכם מכל הפוסקים והיינו ע"כ אם לקח החפץ בחזקה מיד חבירו ועי"ז הפסיד דאם גרם לי' ממילא הא גם באדם פטור דאם הי' כבר בחידרוניא וסגר הדלת בפניו פטור כדאיתא בסי' ת"כ וממילא בהאי גונא דחייב באדם פטור בבהמה והיינו נמי כגון שלקח הבהמה מיד חבירו בחזקה וסגרה וביטלה ממלאכתה פטור לדידן וא"כ ה"נ במבטל כיסו ע"כ מיירי נמי שלקח ממון חבירו בחזקה וביטלו מלהרויח נמי פטור לדידן דהא ממש שבת דבהמה דממעטינן מאיש בעמיתו וה"נ ממין חבירו ופשוט הוא וגם הא דפטור בשבת דבהמה ע"כ אף מהיזק ברור דהא מה שבאדם חייב היינו ששמין אותו כמה הי' יכיל להרויח באומנתו ובזה האופן ממש פטור בבהמה כדאיתא שם בריא"ף ואף אם בודאי בטלו ממלאכה נמי פטור א"כ מוכח דמבטל כיסו פטור בכל אופן

והנה הרמ"ה כתב הובאו דבריו בנמ"י פרק כיצד הרגל ובטור סי' שס"ג דאם סגר בית חבירו והוא בית העשוי לשכור חייב לשלם הפסידו ע"ש וקשה דהא לא הוי רק מבטל כיסו שהוא פטור ולכאורה משמע מזה כשיטת הפוסקים שהבאתי דעד כאן לא פטרינן מבטל כיסו רק היכא שאין הריוח ברור והכא שהריוח ברור לכך חייב בדמי הדירה אמנם באמת אין ראי' כי לכאורה קשה על הרמ"ה הלא אין זה אלא שבח שאינו של אדם שלדעת כמה פוסקים הוא פטור ובפרט כי הרמ"ה גופא מיקל אפילו לענין אדם בגרמי דשבח כמו שכתב הטור בסי' ש"ט וה"נ ג"כ לא הוי אלא גרמי ולדבר זה התעורר חותני הרה"ג זצ"ל אלא ע"כ הרמ"ה אזיל בשיטת הפוסקים דסברי דעד כאן לא ממעטינן שבת בבהמה אלא במקום נזק מאחר דמשלם לי' דמי יד או דמי רגל של הבהמה שוב אין משלם לו השבח אבל שלא במקום נזק מאחר דבהמה עומדת לימכר בכל יום וע"י המכה נותנין בעדה פחות א"כ בכלל נזק הוא כמו שהובא סברא זו בתוס' גיטין דף מ"ב ועיין בש"מ ב"ק דף פ"ו ד"ה ורבא ע"ש וה"נ דסברת הרמ"ה הוא מאחר דבית אם נותנין בעדה מקח טוב עומדת היא ג"כ למכור ועתה ע"י מה שמעכב מלכנס בה אדם לדור בודאי עי"כ נמכרת היא בפחות הלכך הוא בכלל נזק אבל אדם כיון שאינו עומד להמכר הוי בכלל שבת משא"כ במבטל כיסו כמו הא דמבואר בסי' רצ"ב דמעכב מעות של חבירו ואינו מניח לקנות לו סחורה להרויח או כה"ג שאין גוף הדבר נפסד מהמקח ע"י כך דהא גם אחר כן גוף החפץ שוה כמו קודם רק שמונע ממנו העסק שהי' יכול למכור זו ולקנות אחרים זה לא הוי רק מבטל כיסו לפי"ז שוב אין ראי' מד' הרמ"ה ובר מן דין הלא כל הפוסקים חולקים עליו וא"כ אדרבה מוכח מדבריהם דאף בהיזק ברור נמי פטור במבטל כיסו דע"כ הרמ"ה בהא דסגר ביתו מיירי בהיזק ברור דאם לא כן קשה עליו מהירושלמי הנ"ל דמבטל כיסו פטור ואפ"ה חולקים עליו כל הפוסקים והריטב"א מכללם ובנמ"י ובהרא"ש פ' כ"ה אלמא דאף בהיזק ברור נמי פטרינן ובאמת גם בגוף דברי הירוש' אין הפירוש כמו שכ' הפ"מ הנ"ל בפ' המקבל רק הפירוש הוא הדא אמרה ר"ל דדוקא משום שכותב לו אם אוביר ולא אעביד דסמיך עליו הוא דחייב הא אם לא כתב לו פטור דלא סמיך עליו מוכח מזה דמבטל כיסו פטור והיינו ג"כ היכא דלא סמיך עליו חנותו וספינתו מהו וכו' ר"ל דמסתמא סמיך עליו אם דינו כמו שדה או לא וכן פירשו כל הראשונים לפלא על הפ"מ האיך מפרש שלא כדברי הראשונים

ומחמת חומר הקושיא על המפרשים הנתבאר אמרתי כי אפשר לפרש דבריהם ודברי הרב הנזכר בזה האופן כי אף אם נאמר דהריטב"א מיירי בהפסד ידוע ומאחר שסומך עליו דמי לפועל מ"מ בודאי לא עדיף ממזיק גמור ובמזיק גמור מצינו ג"כ בפוסקים עיי' בנמ"י פ' הגוזל קמא קודם המשנה של נתן צמר לצבע וז"ל שלשה לשונות אמרו חכמים בנזיקין היזק שאינו ניכר וגרם היזק וגרמי היזק שאינו ניכר וכו' גרמי וכו' גרמא בנזקין הוא היכא דלא ברי ההיזק כגון מניח סולם אצל השובך שגורם לו שקופצת הנמי' אבל אפשר דלא אתי' הנמי' לכך פטור עכ"ל

ולפי"ז ניחא דהריטב"א מיירי דהריוח הוא תיכף וכיון שהוא ג"כ ריוח ברור לכך חייב משא"כ הא דירושלמי דנתן מעות לקנות פירות וכו' מיירי דאח"כ נודע שאם הי' קונה הי' ריוח לכן פטור משום כיון דבעת ששלח לו לקנות או בעת שביטל כיסו של חבירו לא הי' ידוע הריוח לא עדיף זאת ממזיק ממש ממון של חבירו דאם בשעת מעשה אין כאן דבר הניזק פטור כמו שובך דאף אם לא הי' הסולם לא הי' בא הנמי' ועכשיו ע"י הסולם באתה מ"מ לא אמרינן בזה אגלאי מלחא למפרע דהוא עשה את ההיזק ה"נ הגם כי אח"כ נתיקר השער ביום השוק מ"מ כיון דבעת המעשה לא הי' ההיזק ברור פטור וכן הא דאמרינן מבטל כיסו פטור היינו נמי אף שאח"כ נתברר שאם הי' קונה הי' ריוח מ"מ מאחר שבשעת מעשה לא הי' נודע פטור וכן התוספתא דאמרינן דאין עליו אלא תרעומות מיירי נמי בכה"ג והא דאם קנה ומכר מוציאין ממנו בע"כ לאו משום מזיק אלא היינו טעמא כמו שכ' הפוסקים דאמרינן דודאי התכוין להקנות לחבירו כי היכא דליקום בהימנותי' כן הי' אפשר לתרץ דבריהם מ"מ דוחק לומר כן משום דה דהיכא מיירי הא דנודע הריוח אח"כ דאם שנתרבה קונים ונשתנה השער היינו ממש הא דבא הנמי' אח"כ דאף במזיק ממש פטור ואם מעיקרא טעי ולא ידעי מהריוח ואח"כ נודע שגם מעיקרא הי' הריוח הרי הנמיה הי' מעיקרא ולמה באמת פטור לשיטת הריטב"א אע"כ דאף בריוח ברור בעת המעשה נמי פטור מבטל כיסו כמו שהוכחתי לעיל וכן הוא דעת היש"ש בהגוזל סי' למ"ד דאפילו איכא שני עדים שאם הי' קונה הי' מרויח מ"מ פטור וכן מוכח מדברי הרמ"א גופא בסי' רצ"ב שכ' דדוקא אם מוחה המפקיד שלא להשתמש והרויח חייב משמע שאם אינו מרויח פטור אף אם הפסיד ריוח ברור לבעלים וכן הוכיח הספר ד"ח בהלכות גזילה מדברי הרמ"א וכן מוכת דעת הב"ח הובא בש"ך בסי' ס"א ודברי הפוסקים צ"ע

עוד כ' הרב הנ"ל והתעורר על הריטב"א מהא דקי"ל דבשטרות ועבדים ואינך אין בהם דין שומרים כדאית' בגמרא וא"כ לשיטת הריטב"א דהיכא דחבירו סומך עליו חייב מדין ערב ופועל ובודאי לטעם זה פשוט וברור הוא דאין חילוק בזה בין מטלטלין לקרקע דכיון שאנו באין מתורת ערב ופועל כך לי ערב על נזק קרקע כמו ערב על נזק מטלטלין ומעתה תמה אני האיך נמצא ידינו ורגלינו בביהמ"ד דהלכה רווחת לשיטת כמה פוסקים דקרקעות ושטרות ועבדים דנתמעטו מדין שמירה ופטורים עליהם גם מפשיעה וכן הוא שיטת הריטב"א בעצמו בפ' הזהב במשנה דאלו שאין להם אונאה השטרות והעבדים וכו' ואמאי פטור השומר על פשיעת הקרקע דנהי דפטור מדין שומר מ"מ יתחייב מדין ערב ופועל דהא המפקיד סמיך עליו וקיבל השמירה על עצמו ואף אם לא התנה לשלם כשיפשע מ"מ הא לשיטת הריטב"א חייב אף בלא תנאי וגם לשיטת שאר הפוסקים דבלא תנאי אינו חייב ג"כ קשה מהא דפ' הזהב דף נ"ח דמוקמינן שם הא דתנן השוכר את הפועל לשמור את התינוק ואת הזרעים של הקדש דחייב מיירי דוקא דקני מיני' ומזה הוכיחו התוס' והרא"ש דבהקדש פטור נמי מפשיעה דאל"כ למה לא תירץ הגמ' דמיירי בפשיעה וא"כ אף לשיטת הרא"ש קשה דמפרש דהעובדא דזולשפוט מיירי