אבן שתיה קצח

אינו שוה רק ד' אמאי משלם חמשה ותירץ דכיון דידוע שיתייקרו על יום השוק וקי"ל דבר הגורם לממון כממון דמי כי עד כאן לא פליגי רבנן על ר"ש בגונב קדשים שחייב באחריותן רק לענין כפל אבל קרן חייב אף לרבנן ע"ש הלכך בנידן דידן נמי כיון שקנה על השוק והשליח בפשיעותו הפסיד חייב לשלם וראיתי בנה"מ שהקשה דא"כ הא דאמרינן בב"ק ד"ח ביומא ניסן יקירי ארעתא וביומי תשרי זל ארעתא ה"נ אם יקלקל ויחפור בורות בתשרי יצטרך לשלם כיוקרא דלקמי' וכן בתבואה יצטרך לשלם כשעת הגורן ע"ש

וראיתי בב"ח סי' ד"ש שכתב בשיטת רש"י שלכך צריך ליתן לו קודם יום השוק חמשה משום דיכול לומר לדידי שוה חמשה ע"ש ולכאורה אין לזה ביאור דהא לא מצינו סברא זו רק לענין חמש סלעים של פדיון הבן או לענין קידושי אשה ע"פ שיטת הרמב"ם שסובר שאם באמת שוה פרוטה במדי הוי קדושי תורה וכפי מה שביאר שם הר"ן שהוא מטעם דמצי אמרה לדידי שוה והיינו רק משום דכל דהוי לנפשי' יכול אדם לומר דלדידי' שוה טובא אבל לחייב עי"כ לאחרינא לא מצינו סברא זו ואדרבא היפוך מזה מצינו לענין ב"ח שרוצה לגבות מלקוחות ואינו שוה כל החוב אי יכול לומר לדידי שוה כל החוב והוא מירושלמי פ"ד דכתובות הלכה י"ג הובא ברא"ש שם כדאיתא בח"מ סי' קי"ד ששיטת הרא"ש הוא שאינו יכול לומר לדידי שוה והיינו כיון שע"י כן מפסיד לאחרינא לאו כל כמיני' לומר הכי וכן איתא בתשובות הרא"ש הובא בח"מ סי' שע"ח ובסי' ע"ב סעיף ח' במי שהשאיל לחבירו סייף שהי' לו מנכרי ונאבד שאף שהנכרי מבקש בעדו ממון רב אין השואל חייב לשלם רק דמי סייף בעלמא ואף אם הזיקו בידים נמי הדין כן כדאיתא התם ואמאי הא כיון דע"י מה שהפסידו הסייף צריך המשאיל לשלם הרבה להנכרי וא"כ הא לדידי' בודאי שוה הסייף הרבה ויש מקום לדבריו ואפי"ה אינו יכול לומר לדידי שוה והיינו מטעמא דלהפסיד לאחרינא אינו יכול לומר כן ובאמת הב"ח אזיל לשיטתו בסי' ע"ב בש"ך סע"ק קפ"ח אבל גם שם דבריו אינם מובנים כמו שהשיג עליו הש"ך שם ובמקום אחר חילקנו מה בין זה להא דב"ק צ"ח בגזל חמץ ועבר עליו הפסח ובא אחר ושרפו לאחר הפסח דחייב לשלם להרמב"ם דפסק בזה כר"ש ולכמה פוסקים אף אם לא ידע שבחמץ זה יכול לפטור נפשו מהנגזל נמי חייב עי' ש"ך שפי' ואמאי הא באמת אינו שוה זאת כלום רק שגורם שע"י כן יתבע ממנו הנגזל ממון אף שאין החמץ שום תועלת להנגזל ומחמת חומר הקושי נראה לי לתרץ דברי רש"י דהא מוכח בסוף ב"ק ובח"מ סי' ע"ד דהלואות מדבר ניתן ליתבע ובודאי ה"ה נמי אם גזל ממנו חפץ במדבר במקום שאין שם אנשים שעכשיו אין החפץ שוה מאומה למכור מ"מ כיון שהוא צריך להחפץ להביא אותו ליישוב בודאי שצריך לשלם לו כל שיווי החפץ כיון דבלאו הכי צריך הוא לילך למקום היישוב דמי להא בב"ק במטבע שנפסל דכל שיש לו אורחא למישן יכול לומר לו לך והוציא שם וכ"כ להדיא הנה"מ בסי' ד"ש ועיי' בירושלמי מ' מ"ש בנפל כיסו לבור דמנכה לו רק הוצאות הכיס מהבור ופודה מעשר שני על המותר עיי' קידושין ע"ג וב"ש סי' ל"א ס"ק וא"ו וה"נ סובר רש"י דלא לחנם נקט רבא דתבר חביתא לחנוני ולא נקיט סתם דתביר לחבירו משום דמיירי בחנוני שדרכו תמיד להכין היין על יום השוק ומיירי באופן שאז בודאי יקח בעדם חמשה כמו שכתבו הפוסקים עי' במח"א ה' נ"מ ומיירי ג"כ שאי אפשר לו להשיג יין אחר ומה דקאמר הגמרא ובשאר יומא שוה ד' היינו משום שאין כעת כאן הקונים הבאים ממרחק שנותנים חמשה והקונים שבכאן אין נותנין רק ד' ואם אין נותנין אותן בעד ד' אין קונין כלל וממתין עד שיהי' בד' אבל מ"מ האי חנוני אין יכול להשיג כאן יין אם לא שישלם חמשה וכיון שכן דמי ממש למי שהוא עכשיו בדרך במדבר במקום שאין שם אנשים והולך לעיר ואחד גזל ממנו חפץ שבודאי צריך לשלם לו כל שיווי החפץ אף שכאן אינו שוה כלום ולא דמי להא דב"ק דף ח' דבימי ניסן יקרי ארעתא וכו' דהתם הא בימי תשרי יכולין כולה עלמא לקנות בזול משא"כ הכא מיירי דאי אפשר לקנות כעת כי כל אחד אינו מכין רק כדי צרכו ותו לא ומ"מ קונים בחמשה ג"כ אין כאן מטעם שכתבנו לכן חייב לשלם לו חמשה ואפשר שזה ג"כ כוונת הב"ח במה שכתב דמצי אמר דלדידי' שוה חמשה ר"ל דהא באמת כן הוא דלדידי' שוה גם עכשיו חמשה לפ"ז בנ"ד נמי אם הי' אפשר לו אז להשיג יין אחר ג"כ פטור מדמי הפסידו

ועוד אפשר לתרץ דברי רש"י דבאמת דהא דמזיק משלם כשעת פשיעה אין לנו ע"ז לימוד מהקרא כי דוקא בגזלן ילפינן משום דכתיב אשר גזל דרשינן כעין שגזל אבל במזיק ליכא קרא ולא שייך בזה לומר דילפינן מזיק מגזלן דלא ילפינן זה מזה כמו שכתבו התוספות להדיא בב"ק ד' י"א בשם הירושלמי לענין דאין שמין לגזלן משום דכתיב כעין שגזל ולמזיק שמין ולא ילפינן אותו מגזלן רק מה שפסקו הפוסקים דבמזיק אזלינן בתר פשיעה היינו רק מסברא דהא עכשיו הזיקו ומה שנתייקר אח"כ וע"י זאת הפסיד היוקר זהו רק בכלל גרמא בנזקין שפטור והנה כל זאת הוא רק למאן דסובר דגרמא בנזיקין פטור אבל למאן דמחייב גרמא אז צריך לשלם לו כל הפסידו כיון שע"י פשיעותו הפסיד ורבא ס"ל דגרמא בנזקין חייב כדמוכח מדבריו בב"ק דף ס' וכן הביאו האחרונים משמו שהוא סובר דגרמא חייב והנה הכא בעל המימרא הוא רבא לכך לשיטתו כיון שהוא חנוונא ואומנתו בכך וע"י כן הפסיד מחויב לשלם לפי"ז בנ"ד נמי אינו חייב לשלם רק כמו ששוה בעת שהזיק לפי"ז אין ראי' לנידן דידן

והנה לכאורה אפשר לחייב השליח עפ"י דברי הש"מ בשם הראב"ד והריטב"א והובא בנה"מ בכמה דוכתא להלכה בהא דאמרינן בב"מ דף ע"ב האי מאן דיהיב זוזי לחברו למזבין לי' חמרא ופשע ולא זבין דמשלם לו כדאזיל אפרוותא דזולשפט ומסקנת הגמרא דפטור משום דהוי אסמכתא והקשו הראשונים למה לן משום אסמכתא תיפוק לי' דלא הוי רק מניעת הריוח דנקרא רק מבטל כיסו שהוא פטור ותירצו כיון שנתן לו מעות וסמך עליו ואלמלא הוא הי' קונה ע"י אחרים נשתעבד מדין ערב אף בלא קנין וזה הוא ממש שכירות פועלים שמשעבדים עצמם בלא קנין וה"נ השליח חשוב כפועל לכך לא פטרו שם הגמ' אלא משום דלא הוי בידו והוי אסמכתא אבל אי לאו אסמכתא הי' חייב לשלם לו כשער הזול דזולשפוט ועיי' במרדכי פ' א"נ בהגהות סי' תל"ט דלכך השוק של זולשפוט נקרא אינו בידו לקנות משום דלא משיך השוק הרבה ע"ש נמצא לפי שיטה זו היכא דבידו לקנות וחבירו סמוך עליו והבטיח לו ואלמלא הבטחתו הי' קונה ע"י אחר חייב מדין שכירות פועלים וחייב אף על מניעת ריוח אף בלא תנאי ונ"ד עדיף טפי מהתם דהא באמת כבר קנה המשקה ולא שייך כאן כלל הסברא מי יאמר דמזדבין לי' דהא כבר קנה המשקה בשביל המשלח א"כ לשיטתם כיון שכבר נקנה המשקה להמשלח ממילא מחויב הוא להעמיד להם המשקה כשער הזול ואם לא העמיד חייב לשלם כל ההפסד וברור הוא לדעתם

אמנם עיקר דברי הש"מ אינם מובנים לי דהא העולה מדעתם אם איש אחד שלח שליח לעשות לו איזה דבר שהוא ביד השליח לעשות ונתן לו שכר ע"ז ולא עשה חייב השליח לשלם לו כל ההפסד משום דהוי כמו אם אוביר ולא אעביד דמשלם לו במיטב כל מה שראוי השדה לעשות אם זרע כדאיתא בב"מ דף ק"ד ואף אם לא התנה כהתנה דמי וכן כ' להדיא הנה"מ בשמם בסי' קפ"ג ע"ש ולא חילק בין קרקע למטלטלין וקשה לי הלא מהירושלמי מוכח להדיא