אבן שתיה קצד

דף קל"ח הנ"ל שהוא אומר ליתן לבע"ח כראוי לו דזה הלשון הוא אך למותר לגמרי משום דמה לי אם הוא ראוי לו או אינו ראוי לו דהא בין כך וכך צריך לשלם לו וגם מה יפוי לשון שייך בזה הילכך כל כה"ג דייקינן אנן לישנא יתירא דלטפויי קאתי

וראיתי בספר נחל יצחק סי' ס"א שמביא ראי' דלאו בכל דוכתא אמר ר"ע דדייקינן לישנא יתירא מהירוש' נזיר דבגמרא דידן שם דף ז' איתא דאם אמר הריני נזיר שלשים יום ויום א' דאליבא דר"ע הוי נזיר שתים משום לישנא יתירא דהוי ליה לומר הריני נזיר שלשים ויום אחד והאי יום דקאמר לישנא יתירא הוא הילכך הוי נזיר שתים ואילו בירושלמי שם אמרי' דלר"ע לא הוי אלא נזיר אחת וקשה על הירושלמי מהמשנה דב"ב דר"ע הא דייק לישנא יתירא וא"כ אמאי אינו אלא נזיר אחת אלא ע"כ דלאו בכל מקום דייק לישנא יתירא והתם ראו חז"ל שאין ראוי לדרוש ע"כ ת"ד

ולדעתי אין מזה ראי' משום דאי נימא דכוונתו להוכיח מהא דאמר הריני נזיר שלשים יום ויום אחד דזה הוא לישנא יתירא ואפ"ה אינו אלא נזיר אחת מזה בודאי אין שום ראי' כי הירוש' סובר דזה לא הוי כלל לישנא יתירא דהא אשכחן כה"ג כמה פעמים בקרא כמו ויהי בשלשים שנה וארבע מאות שנה ובמלכים כתיב ויהי בשמנים שנה וארבע מאות שנה וכהנה רבות והילכך מאחר דקי"ל ספק נזירות להקל ממילא כיון שהוא ספק לנו אם כיון לנזירות יתירא או דתפס בלשונו לישנא דקרא בזה בודאי אזלינן לקולא כמו בכל ספק נזירות דהולכין להקל ובודאי כוונתו להביא ראי' מהא דקאמר התם ועל מה נחלקו על האומר הריני נזיר שלשים יום ועוד יום אחד שר' ישמעאל אומר נזיר שתים ור"ע אימר נזיר אחת עד כאן והתם באמת לישנא יתירא הוא האי ועוד דקאמר ואפילו הכי לא הוי נזיר שתים לר"ע ופשוט הוא אמנם לדעתי גם מהא אין ראי' לדברי הרשב"א משום דזאת ידוע הוא מה שכתב הרשב"א בסי' ע"ר והריב"ש בסי' ר"ו דכי היכא דאמרינן לישנא יתירא לטפויי קאתי היכא דאיכא מה לרבות ה"ה דאמרינן נמי לישנא יתירא לגרועי קאתי כל היכא דליכא מה לרבות וכמו דמוכח בעירוכין שם דף י"ט באומר קומתי עלי נותן שרביט שאינו נכפף היינו שרביט גדול ואם אמר מלא קומתי עלי נותן שרביט הנכפף היינו שרביט קטן ופריך ע"ז מברייתא ומשני הא מני ר"ע דדריש לישנא יתירא ופי' רש"י דדריש לישנא יתירא והיינו דלישנא יתירא לעולם לצורך הוא בא ע"ש ואם אין מה לרבות אז אמרינן דהוא בא לגרוע והכא נמי מגרע הוא ואז מועיל שרביט קטן. והנה בנזיר דף ח' ע"ב אמרינן אמר הריני נזיר ואחת מונה שתים ואם אמר גם הלשון ועוד מונה שלש נזירות אמר גם כן ושוב מונה ארבע נזירות ע"ש הרי להדיא דלשון ועוד הוא נזירות שלם נמצא אלו אמר הריני נזיר שלשים יום ועוד נתחייב ע"פ דין בשתי נזירות משום האי דאמר ועוד רק שסיים בדבריו ג"כ ואמר יום אחד וזה באמת ממש לישנא יתירא דאם כוונתו הי' לשתי נזירות והי' די לו במה שאמר הריני נזיר שלשים יום ועוד משום הכי אמרינן דר"ע דריש לישנא יתירא גם לגרועי היכא דליכא מה לרבות והכא נמי כיון דלרבות שלשה נזירות בודאי לא אתי דאין זה בכלל הלשון של יום אחד כיון שיש לצרפו עם השלשים יום ולומר שלשים וא' יום כדאיתא התם בגמ' וכיון דליכא מה לרבות והוא לישנא יתירא אמרינן אליבא דר"ע דע"כ בא לגרועי הלשון של ועוד שהוא משמע שתים ולומר שלא יהיה נזיר אלא אחת כמו דאמרינן התם בעירוכין שאם אמר הרי עלי זהב קומתי נותן חתיכת זהב עב כמו קומתו ואם אמר מלא קומתו אף שמשמע יותר מ"מ בא הלישנא יתירא לגרועי דכוונתו היתה על חתיכת זהב דקה והכא נמי דכוותא משא"כ למאן דלא דריש לישנא יתירא אמרינן התם דאף אם אמר מלא קומתו מ"מ לא בא לגרוע רק תלינן שלא דייק בלישנא שסובר שאין דרך בני אדם לדייק בלשונם כ"כ ותלינן שאמרן דרך שטות שלא בדקדוק ה"נ לר' ישמעאל דלא דייק לישנא יתירא אמרינן כיון שאמר ועוד נתחייב בשתי נזירות ומה שאמר יום אחד אמרינן דלא דייק בלישנא הוי ואין זה כלום ואמרינן דהאי גברא קרי לנזירות שלם יום אחד כדאמרינן התם בסוגי' דאם אמר יום אחד נתחייב בנזירות שלם

ובזה אפשר לתרץ ג"כ קושיית התוס' בעירוכין שם י"ט ד"ה הוא דאמר כר"ע וכו' דהקשה שם האי ברייתא דמשמע מינה דלא דרשינן יתור לשון כמאן אתיא דהא לא אשכחן דפליגי רבנן בזה על ר"ע ע"ש ולפי מה שכתבתי ניחא דיכול להיות דברייתא אתיא כר' ישמעאל דירושלמי דלא דריש יתור לשון והנה מהב"י והרמ"א משמע שדעתם כדעת הר"ן והראשונים שגם אנן בקיאין בזה ודייקינן בכל מקום יתור לשין אם לא היכא דהלוקח בעצמו כותב דאז שייך הסברא שעשה כן מחמת חשש ב"ד טועין כיון שהוא צריך להוציא וראי' לזה דהא הב"י והד"מ סי' קמ"א כתבו והובא ג"כ בב"ש שם ס"ק נ"א דאם יש בידו הרשאה וכתוב בה דיכול לעשות שליח אזי אף על גב דלא כתוב בה בלא אונס דרשינן לישנא יתירא דהא לא היה צריך לכתוב כלל שיכול לעשות שליח אחר דאף בלא כתיבה יכול לעשות שליח ודייקינן דע"כ לטפויי קאתי שיכול לעשות שליח אף בלא אונם ע"ש וקשה הא לרשב"א לא דייקינן לטפויי במה שלא הוזכר בגמ' אע"כ דדעת הב"י והד"מ והב"ש הוא כשיטת הר"ן והגדולים

ובזה תרצתי נמי מה שהי' קשה לי מכבר על פי דברי הסמ"ע בסי' ע"א ס"ק ה' שמפרש שם בדברי הרשב"א דאף אם נתן לו נאמנות מ"מ אם יש לו מיגו דלא לוה נאמן לומר פרעתי במגו אף שהוא כנגד הנאמנות מ"מ נאמן בהאי מיגו דפרעתיך דלא כהש"ך שם ס"ק ד' דחושב זאת כמיגו במקום עדים אמנם דעת הסמ"ע שאין זאת כמיגו במקום עדים משום דאמרינן דסומך עצמו מעיקרא על המיגו כמו שכתב בסי' ק"ח ס"ק י"ז. וכן מוכרחין לומר לדעתו לקמן בסי' קל"ג סעי' ב' דאף אם אמר להנפקד אל תחזיר לי בעדים דנאמן במיגו דנאנסו שהקשה שם הש"ך הא הוי מיגו במקום עדים ומוכרחין אנו לומר ג"כ לדעתו דהיכא דהמיגו בידו לעולם אז אמרינן דהבטחתו והנאמנות שלו לא היה רק פטומי מילי בעלמא כמו שהאריך האו"ת שם בסי' ע"א וא"כ לפי דעתו קשה למה בסי' ק"ת סעי' ד' אמרינן דאם נתן לו נאמנות אפילו סתם אינו נאמן במיגו דנאנסו הא להסמ"ע היכא דהמיגו בידו לעולם אז לא מהני נאמנות סתם ותירצתי עפ"י דברי האו"ת בסי' ע"א ס"ק ב' שכתב שם דאם אין עדים בשעה שהבטיח לו הנאמנות רק שהלוה מודה בעצמו שהאמין לו עדיף יותר מאם היה עדים שהבטיח לו והטעם משום דאין אדם מוציא דבריו לבטלה ואם נאמר דיהי' נאמן במיגו א"כ לעולם יהי' לו מיגו דהא מיגו זו יש לו לעולם וא"כ למה התנה בכדי אלא ע"כ ששיעבד עצמו שלא יהי' נאמן לעולם ע"ש והנה מה שכתב משום דאין אדם מוציא דבריו לבטלה זה לא נראה לי חדא דהא רוב הפוסקים לא פסקו בזה כר' מאיר שסובר בעירוכין ד' ה' ובנזיר שאין אדם מוציא דבריו לבטלה כמו שפסק הרמב"ם בהלכות עירוכין ע"ש ועוד דהא דעת הריב"ש הובא בש"מ כתובות דף ע' דדוקא בהקדש או בנזיר שנקרא ג"כ קדוש ודמיא להקדש התם דוקא אמר ר' מאיר אין אדם מוציא דבריו לבטלה משא"כ בדוכתא אחריתא ע"ש. אמנם לפי מה שביארנו ניחא ע"פ סברתו ומטעם אחר והיינו דהא לפי דברי הראשונים היכא דהוא מיותר לגמרי ולא עסקו עדיין בזה הדבר אז לכ"ע דייקינן לישנא יתירא לפי זה ניחא משום דהסמ"ע לשיטתו