אבן שתיה קצ

לא יאמרו משום דפשיטא דתיכף שנתגייר יכול המלוה לתבוע המעות ממנו דהא לא הלוהו אלא בשביל הריבית וכיון שאינו יכול ליקח הריבית ממילא יכול לתבוע מעותיו ע"ש נמצא דלפי מה שכתבנו דהיכא דנתן לו מתחילה כל הריוח שוב אף שחייב להחזירו מ"מ אינו יכול לתבוע ממנו המעות בתוך הזמן לפי"ז הכא נמי כיון שקיבל כל הריוח מהגר שוב אינו יכול לתבוע החוב בתוך הזמן לפי"ז אם נימא שצריך להחזיר לו הריוח שעלה אחר שנתגייר הא איכא שלא יאמרו בשביל מעותיו מה אמרת שאז יתחייב להחזיר המעות שהלוה זה אינו דהא כיון שנתן הריוח שוב אף שהמלוה חייב להחזירן מ"מ אינו יכול לתבוע שוב מעותיו הילכך כה"ג אפשר שגם הרמב"ם מודה שאין המלוה צריך להחזיר כנלע"ד

סימן עו

נשאלתי בגזבר של קהל שקנה דבר בעד הקהל ונתאנה בפחות משתות אי גם בדידי' שייך לומר לתקוני שדרתיך ובטל המקח או דגזבר עדיף בזה משליח דעלמא

תשובה הנה בכמה דברים מצינו שהגבאי עדיף מסתם שלית דעלמא ודין בעלים יש לו כמו בב"ק ד' ל"ו בההוא דתקע לחבירו שאמר ליתנו לעניים שכתב שם הרי"ף דזכו העניים ע"י מעמד שלשתן של הגבאי ואף דבעלמא לא הני מעמד שלשתן ע"י שליח של המקבל מ"מ הכא הגבאי נחשב בזה כהבעלים ממש. כדאיתא בח"מ סי' קכ"ו סעי' כ' ובש"ך שם ס"ק פ"ב ויותר מזה מוכת בירושלמי פ"ד דדמאי דאמרינן התם דר' רדיפה סובר דדוקא היכא דאי בעי הי' יכול לזכות לנפשו אז יכיל לזכות ג"כ בשביל חבירו אבל היכא דאינו יכול לזכות לנפשי' לא מצי זכי לאחרינא ופריך עלה מהא דתנינן עישור שאני עתיד למוד נתון לעקיבא בן יוסף והא ר"ע עשיר הי' ואינו יכול לזכות לנפשי' ומשני ר"ע עדיין הי' עני בעת ההיא ואיבעית אימא שאני ר"ע דפרנס של עניים הי' שהי' גבאי ע"ש הרי מבואר דאף דבאחר לא מהני זאת משום דהוי תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים דלא מהני כל היכא דליכא מיגו דזכי לנפשי' ואף היכא דעשה שליח נמי לא מהני כדאיתא בסי' ק"ה מ"מ בגבאי מהני. ומזה קשה לי על הנב"י מהד"ת בח"מ סי' נו"ן שכתב שם שכל שהנותן לא פירש ליתן זאת לעניים מיוחדים אז אין נפק"מ בין גבאי לאיש אחר משום דכל יתרון של הגבאי הוא משום דסתמא דמילתא אין מקפידין עליו ומחלק כפי רצונו והילכך אף מי שהוא אינו גבאי כל שמסרו לידו לחלק לעניים סתם אד כל מי שמסרו לידו דינו כגבאי ע"ש שהאריך בזה ולדעתי מהירושלמי שהבאתי מוכח להדיא להיפוך דהא כאן ר"ג נתן סתם לר"ע לחלקן לכל עניים אפילו הכי חזינן שיש חילוק בין גבאי קבוע לבין איש פרטי ולא אמרינן שבמסירה זו נעשה כעת לגבאי וזה הוא ראי' ברורה להאו"ת בסי' קכ"ו ס"ק ח' שם ע"ש

והנה לענין משרתת אם היא יכולה להפריש חלה בלי רשות בעה"ב מצינו בזה פלוגתא, בין הפוסקים כי דעת התה"ד והובא ביו"ד סי' שכ"ו שהיא יכולה להפריש אף בלא רשות ויש סברא בפוסקים שאף היכא דאין העיסה מתקלקלת נמי יכולה להפריש משום דאמרינן דבודאי ניחא להו לבעלים אמנם הקצות בסי' רמ"ג הוכיח מהתוס' דנזיר ד' י"ב ומחידושי הרשב"א בנדרים דסברי דלא מהני משום דבתרומה לא מהני גילוי דעת דניחא אלא בעינן שליחות ממש דאמרינן דגזירת הכתוב הוא דבעינן שיעשה שליח ממש ולא מהני כאן מה שזה היא זכות לי ע"ש שהאריך ולדעתי יש ג"כ להביא ראי' לדבריו ממעילה לה ד' י"ח דאמרינן התם דבמעילה ילפינן חטא חטא מתרומה דמה בתרומה בעינן דוקא שהשליח יעשה שליחותו דהא כתיב אתם ודרשינן מה אתם לדעתכם אף שלוחכם לדעתכם אף במעילה נמי כן דבעינן שהשליח יעשה שליחותו של בעה"ב דוקא ע"ש ובדף כ"א אמרינן שאם מסר חפץ של הקדש ליד חש"ו והם עשו שליחותו נמי בעה"ב מעל ופריך הגמ' והא חש"ו לאו בני שליחות הם ותירצו דעשו זאת כמעטן של זיתים וכו' ור"ל דכיון דגילה דעתו להדיא שהוא רוצה בשליחות וגם נתקיים דבריו משו"ה מעל ע"ש היטב בתוס' ד"ה נחנו ע"ג קוף וכו' הרי מוכח מהגמרא דשליחות דמעילה מהני בהו גילוי דעתו לחוד אף דבתרומה בודאי לא מהני כה"ג כדאי' בפ"ק דתרומות אלמא דיותר קל נעשה שליח לענין מעילה מדנעשה שליח לענין תרומה ואף דעיקר דין שליחות של מעילה ילפינן מתרומה מ"מ בזה עדיף מעילה מתרומה כמו שהסביר לנו התוס' שם ע"ש ואפילו הכי לקמן ע"ב במשנה איתא דהמפקיד מעות אצל שולחני אם מותרין ישתמש בהן מטעם דכיון שהמפקיד יודע דסתם שולחני צריך הוא למעות ולא צרר אותם אמרינן דסתמא דמילתא ניחא להו לבעלים שישתמש בהמעות הילכך אם הוציאן השולחני לא מעל ומפרש הרמב"ם בפ"ז מהלכות מעילה דמה דאמרינן כאן לא מעל היינו דאף הבעה"ב המפקיד נמי לא מעל דלא כרש"י והיינו משום דאף שיש כאן גילוי דעת שהוא מרוצה שישתמש בו השולחני מ"מ כיון שלא ציוה לו בפירוש להשתמש בו אין כאן דין שליחות הרי להדיא מבואר מהרמב"ם דאף דאיכא כאן גילוי דעת דניחא לו שישתמש בו השולחני דהא מהאי טעמא אין כאן משום גזל ואפילו הכי לענין מעילה אינו חייב וע"כ היינו טעמא משום דכיון דשליחות דמעילה ילפינן זאת משליחות דתרומה בעינן שיצוה בפירוש ולא מהני גילוי דעת לחוד לפי"ז מכש"כ בתרומה גופא בודאי בעינן דוקא שיצוה בפירוש ולא בגילוי דעת לחוד ואף בכמה דברים מצינו דשליחות דמעילה קל הוא משליחות דתרומה היינו משום דהתם איכא ריבוי דתמעול מעל מ"מ אבל מה דלא מהני במעילה בודאי לענין תרומה כש"כ דלא מהני דהא עיקר דין שליחות דמעילה מתרומה ילפינן ולחלק ולומר דגילוי דעת דמשרתת עדיפא מנ"ל זאת בלא ראי' ואדרבא לכאורה נראה הסברא להיפוך דהא התם איכא נמי הסברא דניחא לאינש למיעבד מצוה בממוניה ולדעתי זה ראי' גדולה לשיטה זו

ולפי"ז יש להבין האיך קיי"ל דהגזבר יכול להפריש תרומה ומעשר אף בלא דעת הבעלים כדאיתא בירושלמי פ"ק דתרומות דהא אין לומר משום גילוי דעת דניחא לי' הא לשיטה זו לא מהני גילוי דעת דהפרשת תרומה ואף במשרתת שדינה כפועל כמש"כ החוט השני סי' ל"ח נמי לא מהני וא"כ ע"כ צ"ל דגזבר שאני משום דדינו כבעה"ב ממש ואין לומר דהטעם הוא משום הפקר ב"ד שהפקירו התבואה לגבי הגזבר כמש"כ הר"ן בגיטין דף נ"ב בהא דאפטרופסין תורמין משל יתומים א"כ מה מביא שם הירושלמי ראי' מהא דגנב תרומה של הקדש ע"ש הא התם שאני שחכמים הפקירו לו התבואה אלא ע"כ דאין זה חילוק אלא עיקר הטעם הוא משום דגזבר דינו כהבעלים מיהו לשיטת הרשב"א בגיטין דף נ"ב מדאוריי' גם אפטרופסין תורמין שלא מדעת ואף להניח והאי דרשה דדרשינן שם אתם ולא אפטרופסין הוא רק אסמכתא בעלמא ע"ש לפי"ז הא אין ראי' מכאן לנידן דידן דהא מדאורייתא גם אפטרופסין תורמין אלמא דבזה ידן כיד היתומים דמי ואפי' הכי לענין אונאה אם נתאנו אף בפחות משתות נמי יכולין לומר להו לאתקוני שדרתיך כדאיתא בגמ' ובח"מ סי' רכ"ז סעי' ל"א ע"ש לפי"ז ה"ה בגזבר ולכאורה יש להביא ראיה לזה מהא דבעלמא קי"ל שאם מסר החפץ לשליח ונאבד מהשליח והשליח נתייאש מהחפץ מ"מ כל שלא נתייאשו הבעלים עצמו לא הוי עדיין יאוש דיאוש השליח לא מהני נגד הבעלים ומה"ט פסקו הפוסקים דבס"ת של כרכים שנאבדה לא מהני יאוש של בני העיר אף אם נאבדה מכבר משום כיון דכרכים הוא חיישינן שמא יש אחד בסוף העולם שלא נתייאש ממנה עדיין ועיי' בפ"מ או"ח סי' קנ"ג ס"ק מ"ו ועיי' בנ"צ ח"מ סי'