אבן שתיה יח

העולם כאן עובר על עשה ובזה לית בו ל"ת כלל וכן כתב שם הח"ס שבזה אין בו ל"ת ע"ש והשתא ניחא הכל כי הירושלמי דסבר דכל היכא דאיכא עשה ול"ת לא מהני מה שמתן שכרן אצלן כי אפילו כה"ג ב"ד מוזהרין אז ע"כ אי אפשר לפרש הקרא דיהיה לך דדרשינן מזה בב"ב שם שב"ד מוזהרין להשגיח על המדות דמיירי היכא שעושה עול במידה או במשקל זה אי אפשר לפרש כן לשיטתן דא"כ קרא למה לן הא זה ידעינן בלא קרא כל היכא דאיכא ל"ת ב"ד מוזהרין משום הל"ת כמו במצות צדקה או שילוח הקן דב"ד מוזהרין ע"ז מסברא אף שמתן שכרן בצידן והילכך מוכרחין אנו לומר דהקרא דיהי' לך קאי על מי שאינו עושה עול במדה רק שאינו מקיים המ"ע של צדק משקלותיו כגון להכריע טפח או שאינו נותן גרומיו שבזה ליכא אלא עשה לחוד ולפי זה שפיר פריך הירושלמי האיך ב"ד מוזהרין ע"ז והא זה הוא מ"ע שמתן שכרן בצידן מה אמרת דדוקא כאן גלי קרא דב"ד מוזהרין משא"כ בשאר דוכתא היכא דלא גלי לא גלי זה אינו משום דהא דאין ב"ד מוזהרין על מצוה כזו ע"ז לית לן קרא רק דמסברא ידעינן זאת כמו שכתב רש"י בחולין דף ק"י הילכך בודאי כל היכא דמצינו בקרא היפוך מסברתינו ילפינן מקרא ושבקינן סברתינו מפני הכתוב וא"כ אמאי לא ילפינן מזה בכל מצות כה"ג דמוזהרין וכן מבואר להדיא בריטב"א ר"ה דף ו' לאחר שכתב שם דהא דב"ד מוזהרין על מצות צדקה ילפינן זאת מועשית חילק ג"כ שם אמאי לא ילפינן שאר דוכתא ג"כ מקרא זה דב"ד מוזהרין ע"ש והיינו נמי מטעם זה דכיון דהא דאין ב"ד מוזהרין לא ידעינן זאת מקרא אזי כל היכא דמצינו היפוך סברתינו ילפינן מהתם ופשוט הוא והילכך שפיר פריך הירושלמי אמאי מוזהרין הא כתיב למען יברכך ומחמת קושיא זו מוכרח הירושלמי להגיה דלא תימא אין ב"ד מוזהרין אלא אימא אין ב"ד נענשין כיון שהוא מתן שכרן בצידן אז אם אין ב"ד נזקקין לזה אינן נענשין כמו בשאר מ"ע אבל מ"מ הם מוזהרין משא"כ תלמודא דידן סובר דאף היכא דאיכא ל"ת להעשה מ"מ כל דיניה כמו העשה וכיון שהעשה מתן שכרה אצלה אזי אין ב"ד מוזהרין אף על הל"ת הילכך לפי זה לא קשה כלל קושיית הירושלמי האיך ממנין אגרדימין על המדות והמשקלות הא כתיב בה למען יברכך והוי מ"ע שמתן שכרה בצידה דהא שפיר מצינן לאוקמי הקרא דיהי' לך דילפינן מזה שב"ד מוזהרין על מצוה זו שזה קאי דוקא על היכא שרוצין לעשות עול במדה ובמשקל כגון לטמון משקלותיו במלח או כה"ג המבואר שם בגמ' שבזה יש בה ל"ת ועשה ובזה באמת ב"ד מוזהרין משא"כ היכא ליכא אלא עשה לחוד כיון שמתן שכרן בצידן אין ב"ד מוזהרין וכי תימא אמאי לא ילפינן מזה לשאר דוכתא היכא דאיכא עשה ול"ת שב"ד מוזהרין ע"ז ואמאי לא ילפינן למצות צדקה ג"כ מהאי שב"ד מוזהרין דהא שם איכא ג"כ ל"ת ועשה זה אינו דשאני הכא דעובר בידים בקום ועשה הילכך ב"ד מוזהרין משא"כ בצדקה או כה"ג דהתם לא הוי רק שב ואל תעשה והשתא ניחא נמי הקושיא של המל"מ מסוף חולין דאכפי' רב יהודא לההוא גברא דגזייה לגדפי' אף דהוי מ"ע שמתן שכרה בצידה היינו נמי מטעם זה דכיון דהתם הא איכא עשה ול"ת וגם עבר בידים הילכך שפיר ילפינן זאת ממצוה דמדות ומשקלות שבזה ב"ד מוזהרין ואתי שפיר הכל כנלע"ד

מיהו כל זאת לשיטת הריטב"א ודאזלי בשיטתי' אמנם לשאר גדולי הפוסקים דסברי דבכל מ"ע שמתן שכרן בצידן אם ירצו לכפות רשאין והיינו מירושלמי דב"ב הנ"ל וכן סתם הרמ"א בח"מ סי' צ"ז וא"כ בודאי אתי שפיר הא דשילוח הקן שכפו אותו לקיים המצוה והיינו משום שיש להם רשות בזה ויש לי בזה מקום עיון על הרמ"א בח"מ סי' צ"ז סעי' ט"ז שכתב שעל מ"ע שמתן שכרן בצידן אין ב"ד מחוייבין להזדקק ואם ירצו הרשות בידן ע"כ והמקור לזה הוא מהירושלמי דסוף פ' המוכר את הספינה כמו שהביאו הפוסקים שם וקשה לי מה זה שכתב הרמ"א שאם ירצו לכוף הרשות בידן דמשמע דזה תלי ברצונם והא בירושלמי איתא מחוייבין למנות אגרדימין על המדות ופריך ילפינן זאת מקרא וכן פסק הרמב"ם והש"ע בח"מ סי' רל"א הירושלמי האיך מחוייבין בזה הא זה הוא מצוה שמתן שכרן בצדן שאין ב"ד מוזהרין ומתרץ הירושלמי תני שאין ב"ד נענשין ומפרש הריטב"א במס' ר"ה דף ו' וכן פירשו שם הפ"מ שהכוונה הוא שבמצוה שמתן שכרן בצידן אם אין נזקקין לזה אינן נענשין כמו שנענשין אם אינן משגיחין על שאר מצות שאין מתן שכרן בצידן אבל מחוייבין הן להשגיח אף על מצות שמתן שכרן אצלן דהא שב"ד חייבין להעמיד אגרדימין וכיון דלשיטת הפוסקים הנ"ל דילפינן שאר מצות שמתן שכרן בצידן ממצות של מדות א"כ ממילא הדין הוא בשאר מצות ג"כ שב"ד מחוייבין להזדקק לזה ואם לאו עוברים הם על מצוה ולא שייך כלל לומר שהרשות בידן ועיי' תוס' ב"ב ד' ח' ד"ה אכפיי' ואולי הם מפרשים פי' אחר בירושלמי וצ"ע כעת

סימן ד

עוד להנ"ל

. מה שהתעוררו על מה שכתבתי לעיל דהא דאין ב"ד מוזהרין על מ"ע שמתן שכרה אצלה הוא רק מסברא וכן רש"י חולין דף ק"י שכתב רק טעם מדעתי' דנפשיה. והא בירושלמי ס"פ הספינה ילפינן זאת מקרא דאיפת צדק יהיה לך הנאמר אצל מדות ומשקלות ע"כ ולדעתי לא קשה מידי כי הירושלמי אמר מיכן למצות עשה שמתן שכרה בצידה אין ב"ד מוזהרין ומפרש הפ"מ דהדיוק הוא משום דדרשינן איפת צדק יהיה לך כשיהיה לך מדות צדק יהי' לך ממון ע"ש אבל כבר הקשו עליו כי הלא מקרא מלא דיבר הכתוב בפ' כי תצא איפה שלמה וצדק יהיה לך למען יאריכון ימיך וגו' ומזה למד ג"כ בספרי שם שזה הוא ממצות שמתן שכרן בצידן ע"ש ובלי ספק שגם הירושלמי כוונתן ל קרא דפ' כי תצא ופשוט הוא וכן מבואר בח"ס חלק ח"מ סי' קע"ז ע"ש אמנם גם זאת יש להבין האיך מוכח מהאי קרא שאין ב"ד נזקקין ומצאתי בביאור המכילתא פ' יתרו שעיקר ההוכחה הוא משום דכתיב למען יברכך כי האי למען הוא מיותר דהוי מצי למיכתב והארכת ימים על האדמה כמו דכתיב כמה פעמים בתורה וכאן כתיב למען יאריכון ימיך משמע שזה הוא נתינת טעם לומר שאין מצוה זו תלי לאזהרות ב"ד רק שאם רוצה במצוה זו יהיה לו השכר ואם לאו הרי עונשו מפורש בתורה ואין בזה חיוב כלל על הב"ד להזדקק בזה ע"ש ולפי זה שפיר כתבתי לעיל דלא ידעינן זאת אלא מסברא משום דיש להקשות א"כ בהשבת העבוט נמי דקי"ל ג"כ דהוא מ"ע שמתן שכרה בצידה מנ"ל זאת דהא התם לא כתיב למען כלל רק ולך תהי' צדקה ותו לא ואין לומר דילפינן זאת ממצוה דמדות ומשקלות הא גם זה אינו דהא כמו דדרשינן כאן בירושלמי הכי נמי דרשינן כן במכילתא פ' יתרו על הקרא הנאמר אצל כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך מכאן אמרו כל מ"ע שמתן שכרן אצלן אין ב"ד מוזהרין ע"כ וא"כ הא הוי שני כתובין הבאין כאחד ואין למדין ואף למאן דאית ליה דמלמדין הא איכא קרא שלישי למען ירבו הנאמר אצל מזוזה למאן דאית לי' דהוא נמי מצוה שמתן שכרה אצלה אלא ע"כ דזה הדרשה אינו אלא אסמכתא בעלמא והעיקר לא ידעינן זאת אלא מסברא כמו שכתבתי לעיל

סימן ה

להרב הנ"ל

... מה שהקשה בעובדא המבואר בסוכה ד' מ"ז שרצה להוכיח דבשמיני ספק שביעי יתבינן בסוכה ולא מברכינן ומוכיח זאת מהא דרב הונא בר ביזנא וכל גדולי הדור יתבי בסוכה בשמיני ספק שביעי וברוכי לא מברכי אלמא דלא צריכי ברכה ודחי לה הגמרא דלמא סברי הני רבנן כמאן דאמר