אבן שתיה קעד

חכמים ע"ש מ"מ אף להרמב"ן עצמו במקום דלא פשע החנווני כלל כגון דאמר לו הבעה"ב מפורש שיכול ליתן לו בלא סהדי דבאופן הזה הוי הדין דחנוני מדאורייתא ולא דמי להב זוזי ושקול שטרא בכתובות פ"ה דחייב השליח בכל ענין התם שאני דהא לא אמר לו בפירוש הב זוזי מקודם

הילכך בנד"ד נמי מה לי אם אמר בעה"ב תן לאחר או תן לי ואדרבה כאן בוודאי הבעה"ב פשע דהוה ליה ליטול במשקל וגם מה שאח"כ אתרע עדיף הוא מחנוני ופועלים ומובן מהנ"ל והדין פשוט דדמי לתן לפועלים ומה לי לאחר ומה לי לעצמו ועדיף כנ"ל

ופשטות הגמרא נראה דאף אם נתוודע ריעותא בחנוני דאם היה יידע הבעה"ב קודם הריעותא לא היה אומר לחנוני תן לפועלים רק היה אומר תן בסהדי אין נ"מ בזה לדינא שהחנוני לעולם נשבע ונוטל אף באופן הזה אם לא שהיה הריעותא באופן שנפסל ג"כ בכ"ז לשבועה דכיון דהגמרא קורא לעולם דפשיעת בעה"ב הוא מה שלא אמר בסהדי הב לי' והוא גרם לעצמו ההיזק דהבעה"ב הוה ליה לאסוקי אדעתא אולי חשוד הוא אחד מהם וא"כ פשע בעצמו בזה דלא אמר הב להו בסהדי אם נתוודע ריעותא גדולה שהחנוני נפסל בכך לשבועה זה תליא במ"ש הש"ך סי' צ"ב סעי"ק י"ד ויע"ש בכתובות במשה"א אות ד' ויעיין בנתיבות סי' צ"א במשה"א אית ב' ויע"ש אות א' מה שתירץ על קושית הקצות ולא הבנתי דברי הנתיבות כלל בכל המקומות הנ"ל במ"ש שכשמשלם שני תשלומין אז כ"ע מודים שהתשלומין של החנוני הוא רק מהתקנה יעו"ש אבל לענ"ד מי שמעיין בדברי הרז"ה ובדברי המלחמות סוף שבועות עיקר פלוגתתן על החנוני הוא בזה משום דהרמב"ן סובר דהחנוני עיות במה שלא נתן בסהדי וא"כ ממילא לא נעשה שלוחו בזה מן התורה דאדעתא דהכי לא שלח לו הילכך דמי למנה לי בידיך והלה אומר איני יודע אם נתחייבתי לך כיון דלא נעשה שלוחו עפ"י דין הילכך לפי"ז אין כ"מ אף אם מתו הפועלים והחנוני לבדו תובעו ג"כ דינא הכי לשיטת הרמב"ן והיינו דרמב"ן סובר כקושית התו' ב"מ ג' ע"א ד"ה ולא אמרת יעי"ש אבל הרז"ה סובר כתירץ התו' דכיון דלא הזכיר לו סהדי נתחייב לו עפ"י דין בדיבורו אם אמר שיתן לפועל והוה שלוחו ונתחייב לו ועיי' תו' גיטין ס"ד ע"א ד"ה שליש שם בסוף דבריהם בתירוצם שכתבו לכך נראה לפרש כו' עי"ש ודבריהם הוא עפי"מ דאיתא בגמרא שם ע"ו ע"ב באומר נאמנת כו' עיי"ש וס"ל להתו' כיון דמכר לו והימניה נעשה כאומר לו דיהא מהימן אם יאמר לגירושין אף שלא יהי' כן יעו"ש פרש"י ד"ה דאתיהיב למחילה וכאן נמי כיון דהימני ולא אמר לו שיתן בסהדי נתחייב כל שיאמר שנתן ואע"ג דלא דמי להתם דהתם מסר לו הגט אדעתא דהכי או הממון והכא לא נתן לו כלום עכ"פ כיון דנעשה שלוחו עפ"י דיבורו נתחייב לו ובודאי אם אמר לו בפירוש שיוכל ליתן בלא סהדי משמע דאף להרמב"ן נתחייב לו עפ"י דין אף שמשלם שני תשלומין והלכך לשיטת הרמב"ן אם היה חשוד החנוני כיון דתקנתא הוא לא עשו תקנה רק בשבועה ולא עשו תקנה לחשוד ועכו"ם אבל לשיטת רז"ה והתוס' ריש ב"מ הנ"ל דלא אמרינן דהחנוני עיות רק בעה"ב פשע ולהחנוני מחויב לשלם עפ"י דין א"כ בחשוד גם כן דינא הכי רק לעכו"ם יש לומר כיון דאין שליחות לעכו"ם לא נתחייב לו אבל אין סברא לומר כן דהא אמת דעשה מעשה עפ"י דיבורו וכן משמע מפירו' התוס' שהתוס' ס"ל דמדינא הבעה"ב משלם לשניהם משו' פשיעותא ויעיין ב"מ ג' ע"א תוס' ד"ה גבי חנוני מה שמסקי דהתם הוי ליה למדכר ואיהו דאפסיד אנפשיה וגבי פקדון אמרו ג"כ בגמרא ל"ז ע"א דהו"ל למידק וכן פסק בשו"ע חו"מ סי' ש' דנותן מאתים לכל אחד רק במכירה לא פסק כן בש"ע סי"ח סי' רכ"ב סעי"ב ויעי"ש בש"ך סעי"ק ד' ויעיין תוס' וב"מ ל"ז ע"א ד"ה התם שם בא"ד ואפילו מדינא חייב לרע"ק ע"ש ועיקר כי כל היכא דפשע חייב מדינא ואף שני תשלומין רק גבי חנוני ס"ד דהגמרא דלא פשע כלל לפיכך הקשו בגמרא דיהא מונח ואח"כ כשמשני דפשע למה לא אמר הב להו בסהדי וסברי התוס' ד"ה ולא אמרת דמדינא אין צריך ליתן לו בסהדי וא"כ פשע הילכך חייב מדינא לשלם שני תשלומין כמו בפקדון

והא דמשמע לכאורה מתוס' כתובות דף פ' ע"א ד"ה ישבע שם באו"ד דקאמר ונראה עיי"ש דמשמע לכאורה מדבריהם דהני דתני בשבועות דנשבעין ונוטלין עיקר בא לאשמעינן דתיקנו להם חכמים שיטלו בשבועה דבלאו הכי הוי אמינא דלא יטלו כלל אפילו בשבועה וכן כ' הר"ץ להדיא בריש כל הנשבעין כי קחשיב כל הני דמדינא לא הו"ל למשקל כלל אלא שחכמים תקנו שיהיו נוטלין בשבועה כו' עיי"ש והנה האמת דהר"ן ס"ל כדעת הרמב"ן דרק מן התקנה לחוד נוטל החנוני כמו"ש הר"ן בקידושין על הגמ' מ"ג ע"ב ד"ה והני מילי מקמי ע"ש בא"ד כתב דחנוני מדינא אפילו בשבועה לא שקיל דהוה כמנה לי בידך וכו' עיי"ש וע"כ צ"ל דטעם הר"ן כטעם הרמב"ן שכתב הטעם דהבע"ה יכול לומר לתקוני שדרתיך וכו' והיינו שהחנוני הו"ל ליתן לפועל בסהדי תדע דהא הר"ן בשבועות על מתניתין דכתב האלפס וחנוני על פנקסו כתב שם הר"ן דנאמן בשבועה כיון שהוציאו ברשות כדין המוציא הוצאות על נכסי אשתי עי"ש וגבי המוציא הוצאות על נכסי אשתו כתב הר"ן בריש כל הנשבעין במתניתין דמדינא צריך ליטול בלא שבועה אלא דחכמים תקנו השבועה וכיון דמדמה חנוני למוציא הוצאות על נכסי אשתו למה כתב בקידושין דמדינא אפילו בשביעה לא שקל דדמי למנה לי בידך והלה אומר איני יודע אם נתחייבתי לך אלא ע"כ דעיקר חנוני מקרי יורד ברשות כמוציא הוצאות על נכסי אשתו רק כיון דעוות ולא נתן בסהדי איבד שליחותיה דלתקוני שדרתיך ולא לעותי כמש"כ הרמב"ן רק כיון דהבעה"ב ג"כ פשע דלא אמר לו הב לו בסהדי עשו רבנן תקנה דגם חנוני יקח בשבועה כמו מוציא ברשות כן יש לישב דברי הר"ן אך יותר משמע דהר"ן בשבועות חזר מדבריו דבקידושין ואית לי כדברי התוס' דהחנוני לא היה צריך ליתן בסהדי משום דהבע"ה לא אמר לו ליתן ליה בסהדי וכמו שמסיק שם בשבועות גבי מתניתין דחנוני על פנקסו ומסיק שם ואשמעינן ממתניתין וכו' דא"צ ליתן בעדים ומביא ראיה מרב אלפס בפרק הכותב ע"ש עכ"פ התוס' בוודאי ס"ל כן ובפרק האשה שנפלו דף פ' שכתבנו לעיל אין כוונת התו' דאף למסקנה נמי נשאר כן דחנוני אינו נוטל רק מחמת התקנה כמו שכתב הר"ן בריש פ' כל הנשבעין רק כוונתיה דעיקר אשמעינן מתניתין דנוטלין דבלא מתניתין ה"א דאין נוטלין כגון חנוני על פנקסו ה"א כקושיות הגמ' ריש ב"מ דהבעה"ב יתן חד תשלומין ויהא מונח קמ"ל כדמתרץ דהבעה"ב פשע במה שלא אמר ליה הב ליה בסהדי ובאמת אז חייב ג"כ מדינא

הילכך לשיטת האלפס בכתובות פ' הכותב ולשיטת התוס' ריש ב"מ ולשיטת הרז"ה ולשיטת הר"ן בשבועות החנוני לא פשע מידי דאין צריך ליתן בסהדי רק בעה"ב פשע דלא אמר ליתן בסהדי וכיון דבעה"ב פשע מחויב לשלם ע"פ דין שני תשלומין כפקדון וכו' א"כ אין נפ"מ אף שנמצא חשוד ופסול לשבועה נוטל בלא שבועה רק לשיטת הרמב"ן ולשיטת הר"ן בקידושין החנוני ג"כ פשע וע"פ דין כיון שפשע לא נעשה שלוחו בי לתיקוני שדרתיך רק כיון דבעה"ב פשע ג"כ תקנו רבנן דחנוני יקח בשבועה רק לשיטת הרמב"ן אינו מדוקדק ב"כ קושיות הגמ' ריש ב"מ במה דפריך התם נפקא לממונא מבעה"ב ויהא מונח עד שיבא אליהו כיון דעדיין לא ידע הגמרא התירוץ דהבעה"ב ג"כ פשע א"ב הו"ל לפרוך החנוני לא יקח כלל דלא שלוחו הוא ואף משום תקנה נמי אין סברא דרבנן יתקנו תקנה דהפועל יפסיד דהוא צריך ליקח ע"פ דין