אבן שתיה קעג

תשובה

מהרב הגאון ר' ראובן ז"ל מדינאבורג

סימן ע

הנה זה דבר ידוע דאדם אינו נפסל רק מעת שנמצא הפסול בו ובסהדותא דאסהיד היד מעיקרא קודם שנמצא בו הפסול הגם שלא נעשה הדבר עדיין עפ"י עדותו שהעיד כבר מ"מ גומרין כעת המעשה עפ"י העדות דאסהיד מעיקרא הן להוציא ממון והן לענין דיני נפשות כמו"ש ב"ק ע"ב ע"ב מההיא שעתא דאסהיד וכו' ולא שייך בזה חזקת ממון ולא חזקת הגוף דהאי גברא שאנו דנין אותו בד"נ ע"י עדות זה מטעם דקודם שעשה עבירה ה"ז כשר גמור היה ואין כאן ספק ולא שייך בזה תרתי לריעותא דהאי גברא אתרע ואיכא ג"כ כנגדו חזקת ממון או חה"ג כיון דעד הנה היה כשר גמור מה"ת בלא שום ספק וגם לר' גמליאל בחזקת הגוף דמוציאין ממון אף דאתי אחר כן לידי ריעותא אף שנוכל לומר דהך ריעותא מעיקרא הוי בה ולא נתחייב לה ממון אעפ"כ אמרינן דהעמד הגוף בחזקת בריאות עד השתא ומוציאין ממון ממנו ולא אמרינן תרתי לריעותא לר"ג ועיין תוס' כתובות ע"ה ע"ב ד"ה אבל ושם כתבו תוס' לר' יהושע וה"ה לר"ג בחזקת ממון והתם מיירי הסוגיא קודם שמסיק הסברא כאן נמצא וכ' ואין נפ"מ לר"ג בין אירוסין לנישואין רק אח"כ שמסיק כאן נמצא חזקת ממון עדיף היכא שנמצא הרעותא ברשות האב ויעי"ש תוס' ד"ה רישא עכ"פ לענין כשרות האדם לא מהני שום חזקה בעולם לא חזקת ממון ולא חזקת הגוף דהנרצח והנלקה ובשתי כתי עדים המכחישים זה לזה דאזלא אז החזקת כשרות דהא חד מינייהו וודאי פסולין ואזלינן אז בקרקע בתר חזקת מ"ק ובמטלטלין בתר המוחזק בהאי שעתא ועיין תוס' כתובות כ' ע"א ד"ה ואוקי ארעא עיי"ש ולענין אותו דבר עצמו אין נפ"מ בין שתי כתי עדים המכחישין ובין שתי עדים שאחד מכחיש את חבירו ואפילו שבועה אין צריך יעיין ברא"ש פ' זה בורר סי' ל"ד ובסמ"ע סי' ל' סעי"ק ט' משמע דבכל גונא אין מוציאין מיד המוחזק אף בברי והנתבע אומר שמא לא נתחייבתי לך משום דתרי ותרי המכחישין זא"ז כמאן דליתא כלל דמי דאף באיסור אמרינן דמדאורייתא תרי ותרי המכחישין כמאן דליתא ומוקמינן בחזקת פנוי' יבמות ל"א ע"א וא"כ לפ"ז גרע טפי תרי ותרי המכחישין זא"ז או שני עדים שמכחיש אחד מהם אח חבירו דאמרינן בזה חזקת ממון או חזקת הגוף ולא מפקיעין ממון ולא פסלינן לגברא ע"י ספיקא דעדות כזו ואלו בעד שנפסל בעבירה לא אמרינן על העדות שהעיד מקודם חזקת ממון וחזקת הגוף וכו' אף דאיכא ג"כ ספיקא אולי גם מעיקרא פסול היה

וכעת נחזי אנן גבי חנוני על פנקסו דהוא אומר נתתי והם אומרים לא נטלנו דוודאי אחד מהם שקרן ואם היה כה"ג בתורת עדות שאחד היה מכחיש לחבירו וודאי לא היה עדותן כלום והוא אומר להחנווני שמא לא נתחייבתי לך כי אתה הוא השקרן וכששניהם נשבעין בודאי מכש"כ שהם אינם מצטרפין לעדות אחרת כיון דאחד מהם נשבע לשקר אף למ"ד דשני עדים המכחישין אחד לחבירו מצטרפין לעדות אחרת ויעיין בש"ך ריש סי' ל"א ובנתיבות שם היינו דוקא בהכחשה לחוד מטעם דכל אחד לא נפסל משני עדים אבל כאן אחד מהם בוודאי רשע שנשבע לשקר בוודאי אין מצטרף עמו כי הנשבע לאמת הא אסור לו להצטרף עם האחר כיון שיודע שרשע הוא כדאיתא בשבועות ל' ע"ב ויעיין בסמ"ע סי' ל"ד סע"ק א' עיי"ש וא"כ לפי"ז יאמר הבעה"ב להחנווני אני לא האמנתיך אלא כל זמן שלא ראיתי שאחד מכם רשע אבל כעת שאני רואה שאחד מכם רשע מי יאמר שנתחייבתי לך אולי אתה הרשע וחזקה ששליח עושה שלוחותו שכ' הש"ך סי' צ"א סעי"ק י"ב לא שייך כאן באתחזק שאחד משקר בוודאי כמו בדין שתי חתיכות שאחת מהם בודאי איסור כיון דאתחזק חד דאיסורא לא אמרינן שנעמיד אותה אחת שאכל על החזקה שלא נתחייב בחטאת רק כיון דאיתחזק כאן דאיסורא והוא אכל אחת מהם הוי מה"ת ספק השקול ואזלא לה כל החזקות וחיישינן מה"ת אולי נתחייב בחטאת ועד שיתוודע לו חייב אשם תלוי להגן מן היסורים דזה הכלל כל שנתחייב אשם תלוי מסתמא ליכא חזקה עיין תוס' כתובות כ"ב ע"ב ד"ה הבא עליה הלכך כאן דאתחזק שאחד משקר בוודאי אין לתלות ע"ז יותר מע"ז ואזלה לה כאן כל החזקות שבעולם ואע"ג דשתי כתי עדים המכחישין קיל"ן כר"ה דזו באה בפני עצמה ומעידה וכתב הרשב"ם ב"ב ל' ע"ב ד"ה וזו באה שהטעם הוא משום דאוקי גברא אחזקתו דעד הנה היה כשר ועכשיו ספק הוא על כל כת אולי היא נפסלה אינו מוציא הספק מידי חזקה היינו ג"כ משום דהתם במילתא אחריתא דבעי לאסהודי מיירי אבל על הך מילתא גופא שמכחישין זא"ז לא שייך שום חזקה כיון שאחד וודאי פסול הלכך חנווני ופועל וודאי אחד פסול והוה ספק השקול כשני חתיכות ואין ספק השקול מוציא ממון מיד המוחזק כמו שתי רחלות אחת בכרה ואחת לא בכרה וילדו שתי ולדות ומת אחד מהם בבכורות ד' מ"ח ע"ב דאמרינן המע"ה ולסומכוס דוקא לענין חזקת מ"ק מהני טענת ברי אבל לא לענין חזקה גמורה ויעיין ב"מ ק' בתוס' ד"ה הא ואף שכתב התו' שם היכא שהמוחזק טוען שמא אמר סומכוס אף במקום חזקה גמורה התם עכ"פ יכול להיות אמת כטענת המוציא אבל כאן וודאי שקר הוא בחד

ועוד דאף לסומכוס עצמו לא אמרינן רק דיחלוקו אבל לא להוציא כולה וגם סומכוס לא אמר דיחלוקו אלא במקום דררא דממונא דוקא דבמעשה עצמה נתהווה הספק בלא טענותיהם אבל כאן הא נתהוה הספק מחמת דבריהם א"כ אמאי יוציאו מיד בעה"ב בשלמא הפועלים יש להם חזקה אחרת כיון דוודאי היה חייב להם אין ספק השקול מוציא מידי וודאי חיוב אבל חנווני אדרבא הרי יש לזה חזקה שלא היה חייב לו עד עכשיו ולמה הספק שלנו יוציא מידי חזקתו אלא ע"כ מה שאמר הגמרא ריש ב"מ אנא שליחותא דידך קא עבידנא זאת הוי חיוב גמור מצד הדין כיון דהוא האמין לחנווני ולא אמר לו דיתן דווקא בסהדי הימניה כל שיאמר שנתן ונתחייב לו ולא מהני אח"כ כלל מה שנמצא אחד מהם שקרן ובעה"ב הוה לי' למיסק אדעתא מעיקרא אולי ימצא אחד מהם שקר והוא פשע כמו שפירש"י והש"מ

ואף לדעת הרמב"ן סוף שבועות שהביא אותו הש"ך סי' צ"א סעי"ק י"ב משמע שסברת הרמב"ן דמדאורייתא אמרינן שהחנוני ג"כ פשע מה שלא נתן לו בסהדי וכקושית התוס' שם ד"ה ולא אמרת הלכך כתב הרמב"ן שאינה רק תקנת