אבן שתיה קסט

כגון המוציא הוצאות על חבירו בשדה העשויה ליטע שהוא נאמן מתקנת חכמים בשבועה כמה הוציא ויטול ומכש"כ היכא שהוא נאמן מן התורה כגון המלוה את חבירו בעדים שאין צריך לפורעו בעדים אז אף היכא דאיתרע נאמנותו בדבר אחד מ"מ אמרינן כי עדיין לא אבד הנאמנות שנתנה לו התורה רק אמרינן במה דאיתרעי איתרעי ובמה דלא איתרע מוקמינן לו אדין תורה או על תקנת חכמים ולא אבד עדיין נאמנותו והיינו מה דאמרינן בכל דוכתא הוחזק כפרן לממון זה לא הוחזק כפרן לממון אחר משא"כ היכא שמצד הדין אינו נאמן בזה רק שהבעל דין שלו נתן לו נאמנות יותר מכפי הדין כגון הלוה שנתן למלוה נאמנות כבי חרי שזה הוא יותר מכפי הדין אז אמרינן דהסברא הוא דבודאי לא לחנם האמינו יותר מנאמנות שיש לכל ישראל אלא ע"כ בודאי חזא ביה נאמנות יתירתא משאר אנשים ולכך האמינו הרבה הילכך השתא דאיתרעי אפילו בדבר אחר שלא מענין זה מ"מ הא זאת חזינן עכשיו אחר דאתרעי דהוא לא עדיף בנאמנותו יותר משאר אנשים הילכך יכול הלוה לומר אילו הייתי יודע כן בודאי לא הייתי נותן לו כ"כ נאמנות אלא רק כשאר ב"א ועיי' בדבריהם שזה חילוק נכון מאד

היוצא לנו מזה שבמקום שהתורה או החכמים נתנו לו נאמנות אזי אמרינן דאף דאיתרע בדבר אחר מ"מ לא איתרע בשאר הדברים והנה הר"ן בריש פ' כל הנשבעים הקשה דאמאי בהני נשבעים ונוטלים דחשיב שם במשנה לא חשיב נמי המוציא הוצאות על נכסי חבירו ברשות שנשבע ונוטל ג"כ כפי מה שאומר שהוציא ותירץ בשם ר"ח דלא קחשיב כאן אלא דוקא הני שמצד הדין אי לאו תקנות חכמים לא היו נוטלין אפילו בשבועה משא"כ המוציא הוצאות וכו' מדינא נאמן ונוטל בלא שבועה משום דכיון שהוא טוען ברי וחבירו שמא אמרינן ברי עדיף ואף דבעלמא לא אמרינן ברי עדיף מ"מ הכא כיון שהוציא ברשות והשביח נאמן מצד הדין בדיבורו בעלמא ע"ש והתוס' בכתובות ד' פ' הביאו ג"כ קושי' זו בשם ר"ח ותירצו דלא חשיב שם בשבועות אלא דוקא הני דאיכא הכחשה בין התובע להנתבע משא"כ מוציא הוצאות כיון דליכא דקמכחיש לי' לא חשיב ע"ש ולא הביאו כלל התירץ של הר"ח שהביא הר"ן ומזה הוכיחו המחברים שבודאי התוס' חולקים בזה על ר"ח וסברי שגם במוציא הוצאות נמי אינו נוטל בלא שבועה מצד הדין ולדעתי זה אינו דהא הבעה"ת בשער כ"ט הביא בשם רב פלטי גאון והובא ג"כ בש"ך בסי' צ"א בחנוני ופועלים שהחנוני אומר נחתי ופועלים אומרים לא נטלנו שהדין הוא שהחנוני נשבע ונוטל כתב שם רב פלטי גאון שמצד הדין החנוני נוטל אף בלא שבועה משום דכיון שיש כאן ג"כ הסברא של חזקה שליח עושה שליחותו מסתמא עשה החנוני שליחותו הילכך מצטרפין זאת ג"כ לטענת הברי שטוען החנוני וכיון דאצל החנוני איכא תרתי נאמן החנוני מצד הדין אפילו בלא שבועה ע"ש נמצא דסברא זו ממש איכא בכל יורד ברשות ועוסק בשביל חבירו היכא שהוא טוען ברי שכך הוציא וחבירו טוען שמא הא איכא נמי הני תרתי ברי ושמא וחזקת שליח עושה שליחותו הילכך בודאי לרב פלטי גאון גם הוא נאמן מצד הדין בלא שבועה ופשוט הוא הן אמת ששאר המחברים חולקין עליו וכתבו שגם חנוני נמי אינו נוטל מצד הדין בלא שבועה אמנם הא כל עיקר קושייתם הוא משום דאמרינן בגיטין ד' ס"ד דלא אמרינן חזקה שליח עושה שליחותו אלא דוקא לחומרא אבל לא לקולא וגם הקשו מהא דאמרינן דהמקדש בכסף בשני שלוחים לא הוי קדושין מן התורה ולא אמרינן להוי קדושין משום הסברא דחזקה שליח עושה שליחותו אלא ע"כ כל היכא שיש חשש נגיעה לא אמרינן הוי חזקה ועיין באו"ח בסי' צ"א ס"ק ג' שהקשה עוד על סברא זו מ"מ נראה דכ"ז לא שייכי אלא דוקא לענין חנוני על פנקסו משום שמא לא נתן להם כלום אבל ביורד ברשות וידעינן אנן בודאי שהוציא הוצאות רק דלא ידעינן כמה בזה כולי עלמא מודה דאמרינן חזקה שליח עושה שליחותו ודבר זה מבואר הוא במג"א סי' ח"ט ס"ק י"ז בשם רבינו בצלאל דכל היכא דידעינן שעשה השליח שליחותו רק שספק לנו אם שינה בשליחותו או לא בזה לכ"ע אמרינן חזקה שליח עושה שליחותו ע"ש וזה מדוייק ג"כ בדברי ר"ח שהביא הר"ן שכתב שכיון שירד ברשות והשביח נאמן והיינו כיון שהשביח אז בודאי עשה השליחות רק שספק לנו אולי מבקש יותר בזה לא חיישינן נמצא לפי זה אפשר לומר דביורד ועוסק בנכסי חבירו ברשות בזה כולי עלמא מודה שמצד הדין נוטל בלא שבועה ומה שלא תירצו התוס' בכתובות שם כמו שתירץ ר"ת היינו משום שרוצין לאוקמי המשנה דהמוציא הוצאות בכל ענין אפילו אם הוציא לגמרי שלא ברשות

ובאמת לא מצאתי בהדיא מי שחולק על ר"ח בזה מיהו אם נאמר דלא כמו שכתבתי אלא שיש מי שחולק ג"כ על ר"ח וסובר שיורד ברשות אינו נאמן מצד הדין בלא שבועה מ"מ זאת בודאי דמדין התקנה ומדין המשנה נאמן בשבועה כדאיתא להדיא בכתובות שם ולפי מה שכתבנו בשם הסה"ת והמפרשים הא מבואר הוא דכל היכא דלא נתנו לו נאמנות יתירה רק בדבר שהוא נאמן מצד הדין או אפילו רק מצד התקנה אז אפילו אי הוחזק כפרן בדבר אחד לא הוחזק כפרן בשאר הדברים לפי זה הא אדרבא מוכח איפכא מסה"ת דבמוציא הוצאות ברשות כיון שהוא נאמן מצד הדין אז אף אם איתרע בדבר אחד מ"מ הדרינן לכללא דהוחזק כפרן לדבר אחד לא הוחזק כפרן לד"א נמצא גם מה שפסק שם העה"ג שכיון שנמצא טעות בפנקסו בדבר אחד אינו נאמן כלל על השאר אפילו בשבועה לא נראה לי כי לא מבעי אם נאמר כדעת ר"ח ורב פלטי גאון שמוציא הוצאות ברשות ניטל מן התורה בלא שבועה משום ברי ושמא לפי זה הא אפילו אם היה חשוד ממש כמו כל החשודים הפסולים לעדות ולשבועה מ"מ מאחר דקי"ל בסי' צ"ב כשיטת הראב"ד ורוב הפוסקים דחשוד שהוציא שטר על חבירו נוטל בלא שבועה משום דכיון דאי אפשר לי' לישבע דחשוד הוא מוקמינן ליה אדין דאורייתא דמן התורה המוציא שטר על חבירו נוטל בלא שבועה משים כיון דאי אפשר לו לישבע נוטל ג"כ בלא שבועה לפי זה ממילא ה"ה כאן כיון שמדין תורה כל שירד ברשות נוטל בלא שבועה ועיקר השבועה הוא רק מתקנת חכמים וכיון שאיני יכול לישבע מוקמינן ליה אדין דאורייתא ונוטל בלא שבועה אלא אפילו אי נימא דלא כר"ח בזה אלא אף המוציא הוצאות על נכסי חבירו נמי אינו נוטל בשביעה רק מכח התקנה ולא מצד הדין ואם היה חשוד לשבועה לא היה נוטל כמו כל הנשבעים ונוטלים שאם הם חשודים שדינם שכנגדו נשבע ונפטר כדאיתא בסי' צ"ב מ"מ הא זהו דוקא בחשוד ממש היינו שהוא פסול לשבועה כדאיתא התם בפ' כל הנשבעים אבל לא היכא שלא הוחזק רק כפרן בדבר אחד לחוד שאז לענין שאר דברים דינו ככל אדם ונאמן לענין עדות ושבועה ככל אדם כדאיתא בסי' ע"ט הילכך אפילו אם הוא מהנשבעים ונוטלים נמי לא הפסיד דינו ונשבע ונוטל כדאיתא התם וא"כ במוציא הוצאות שהוא נמי מהנשבעים ונוטלים נמי דינא הכי וכן מוכח מקושיית הראשונים שהקשו בכתובות ד' פ' דאמאי לא חשיב נמי בכל הנשבעים ונוטלים ג"כ המוציא הוצאות על נכסי חבירו ע"ש משמע שדינו לגמרי ככל הנשבעים ונוטלים הילכך מאתר דקי"ל בכל הנשבעים ונוטלים שאם הוחזקו כפרנים בדבר אחד לא נעשו חשודים ולא הפסידו דינם הכא נמי במוציא הוצאות הילכך בהאי דינא דעבה"ג וגם בעובדא דידן כיון שגילה דעתו כמה פעמים דניחא לי' בהסחורה וקיבל הסחורה בודאי לא גרע זאת מאם עמד ניקף וגדר הרביעית דאי' בריש ב"ב דהדין דהמקיף נשבע ונוטל ההוצאות וכ"ש הכא דאיכא תרתי דגם נתן לו רשות בתחלה רק שעכשיו איתרע בדבר שאינו נעשה חשוד ופסול ע"י זה דהא יש לו התנצלות טוב שהכל נעשה בלא ידיעתו ולית דמכחיש לי' בזה ובודאי זאת עדיף