אבן שתיה טז

שיש לו והתוס' מיירי נמי כה"ג שצריך דוקא להתחתונים ולא להעליונים כגון שהוא צריך לרפואה והתחתונים הם יותר טובים לרפואה או כה"ג ובדעתו שאח"כ ישלח את האם ויקח הבנים כדין רק שעכשיו נחוץ הוא ליטול הסדר התחתון דוקא הילכך משום ביטול מצות שילוח הקן הא אין כאן רק האיסור משום שאסור ליטול הבנים כל זמן שהאם רובצת עליהן משום גזירת הכתוב של שלח תשלח והדר דוקא תיקח הבנים וזה הוא איסור בפני עצמה אפילו במקום שמקיים המצוה של שילוח ובזה מסתפק הגמ' בשני סדרי ביצים אי בזה נמי שייך איסור זה או לא אבל מ"מ מיירי שהמצוה רוצה הוא לקיים ופשוט הוא לפי"ז אין מדברי התוס' ראי' כלל להדין של החו"י. ובזה פרשתי יפה דברי רש"י שכתב וז"ל שני סדרי ביצים קיימא זה ע"ג זה מהו אם נתכוין ליטול התחתונה מהו מי הוי אמצעים חציצה ופטור מלשלח או לא. ועיי' ברשב"א ובריטב"א מה שהקשו על רש"י בזה ומחמת כן מפרש הש"ך בסי' רצ"ב ס"ק יו"ד שגם כוונת רש"י הוא כתוס' שעיקר האיבעי הוא אם רשאי ליטול הבנים בשעה שהאם רובצת עליהן והקשה הגאון בספר ידות נדרים דא"כ למה כתב רש"י אם נתכוין ליקח התחתונים היה לו לכתוב אם נטל התחתונים כוונה זו מה טיבו דמשמע דתלי בכוונה היה לו לומר אם נטל התחתונים הוי האמצעים חציצה ופטור משילוח ע"ש. אבל לפי מה שביארתי ניחא כי אי אפשר לרש"י לומר שהאיבעי הוא אם נטל התחתונים אי חייב בשילוח האם או לא דזה אינו משום דרש"י לשיטתו אזיל שסובר שכל שפוגע בקן ציפור חייב בשילוח בכל ענין הילכך לאחר שעשה ונטל מה שצריך לו לא גרע קן זו משאר קן צפור שכל שרואה אותו חייב בשילוח לכך הוכרח רש"י לפרש שמיירי שעדיין לא נטל התחתונים כי לאחר נטילה הא נתחייב תיכף בשילוח ולא כתב נמי רש"י אם רצה ליטול התחתונים היינו משום שרש"י רוצה לתקן כי אמאי אינו משלח תיכף האם וליטול אח"כ הביצים לכך כתב בלשונו אם נתכוין וכו' ר"ל שיש לו איזה כוונה שהוא מוכרח ליטול כעת דוקא התחתונים ולא העליונים והספק הוא אם רשאי לעשות כן כמו שכתבו התוס' והאם ישלח אח"כ וברור הוא שכן הוא כוונת רש"י לפי פי' הש"ך ולא כהחו"י והידות נדרים שפירשו פי' זר בדברי רש"י עיי' שם נמצא שמד' התוס' דחולין ג"כ אין ראי' שפטור הוא משילוח אכן מד' התוס' קידושין ד' ל"ד ד"ה מעקה מוכת קצת שדעת התוס' הוא שכל שאין רוצה ליטול הבנים פטור משילוח כמו שהוכיח הגאון בעל אור חדש שם מדבריהם וא"כ אפשר לומר דאליבא דידהו אזיל סברת המ"ח שאף שאין דינו כמו מבטל מצות עשה ממש מ"מ בעידן ריתחא נענש על זה אבל לפי מה שבארתי לעיל גם זה אינו משום דלשיטתן אין זה נאמר אלא דוקא במצוה המוטלת בגופו של האדם לעשותו בעצמו ולא במצות התלוי על אדם ויכול לקיים זאת ע"י אחר ממילא לפי זה לשיטת הראשונים המפורשים אצלינו לא שייכי כלל דברי המ"ח וצ"ע

סימן ג

עוד להנ"ל

.. לענין מה שכתב במצות עשה שאין מתן שכרן בצידן שב"ד מוזהרין עליהן האיך הדין אם כבר עבר על המצוה אם ג"כ ב"ד מוזהרין ע"ז כדי שיקיים עוד הפעם כשיבא לידו והאריך בזה. הנה זה פשוט כי לאחר שעבר אין שום חיוב על ב"ד כדמוכח ברש"י חולין ד' ק"י ע"ב וכן מבואר בכמה דוכתא ופשוט הוא רק לענין מצות עשה שמתן שכרה אצלה שאין ב"ד מוזהרין עליהן יש לי בזה מקום עיון בפוסקים כמו שאבאר וכבר האריך בזה קצת הח"ס בחלק ח"מ סי' קע"ז ולדעתי עדיין לא יצא ידי חובת ביאור לכן מוכרח אני להאריך קצת הנה המל"מ פ"ג מהלכות עבדים הקשה לשיטת הפוסקים דסברי שכל מצוה שמתן שכרה בצידה אפילו אם ב"ד רוצין להזדקק בזה אין רשאין ואפילו במצות עשה שיש בה ל"ת ג"כ אינן מוזהרין א"כ האיך אמרינן בחולין ד' קמ"א בשילוח הקן בההוא דגזייה לגדפי' דהאם כדי שלא תוכל לפרוח ונגדי' רב יהודא ואמאי והא שילוח הקן היא מצוה שמתן שכרה בצידה וכל כה"ג אין רשות לב"ד לכוף ונשאר בקושיא ע"ש. וראיתי להגאון בעל לב ארי' שתירץ דכלל זה לא נאמרה אלא דוקא במ"ע שהמתן שכר שלה הוא בעולם הזה והיינו ע"פ פי' רש"י בחולין ד' ק"י דהטעם דעל מצוה זו אין נזקקין לו משום דלכך פי' התורה המתן שכר לומר אם לא תקיימנה זהו עונשו שלא תטול שכר זה ע"כ וסברא זו לא שייכי אלא בשאר מצות שיש לו שכר בעוה"ז לכך די לו בעונש זה שלא יקבל שכר בעוה"ז ואין צריך לעונש אחר אבל בשילוח הקן מבואר ששכר של מצוה זו אינו רק לעולם הבא וכיון שאינו מפסיד כלום בעוה"ז לכן לא שייך כ"כ סברת רש"י ועל הב"ד מוטל לכוף אותו לקיים מצוה זו ע"ש והנה תירוץ זה לבד שהוא ע"ד דרוש אינו מספיק ג"כ דהא הרמב"ם בפ"ט מהלכות תשובה פוסק כר' יעקב דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא כלל וכן כתב הרמב"ן בשער הגמול שלו דהלכה כר' יעקב ואפילו הכי פוסק הרמב"ם דעל מצות עשה כזו אין ב"ד נזקקין עיי' ברמב"ם פ"י מהלכות ממרים ועיי' קצות סי' ק"ז ס"ק א' וכן סובר הרמב"ן עיי' במלחמות פ"ז דב"ק ועיי' בב"י יו"ד סי' רמ"ח הילכך תירוץ זה בודאי אינו עוד תירץ וכתב ע"ז שזה התירוץ הוא עיקר והוא משום שיש להבין על רש"י שם שכתב הטעם משום דלכך פירש המתן שכר שאם לא יקיים זה עונשו שאין לו השכר ולכאורה קשה מנ"ל זאת דילמא כפשוטו שרצה השם יתברך בהך מצוה לפרש השכר לומר דזו מצוה וזו שכרה אמנם נכון הוא כי לקמן אמרינן בשילוח הקן ומה מצוה קלה כזו שהוא כאיסר אמרה תורה למען ייטב לך והארכת ימים ק"ו למצות חמורות שבתורה ע"כ לשון המשנה ולכאורה אינו מובן דא"כ למה באמת פירשה התורה המתן שכר אצל מצות חמורות הא יש ללמוד בק"ו משילוח הקן וע"כ צריכין אנו לומר שלא בשביל המתן שכר כתב כן התורה דזה ידעינן בק"ו משילוח הקן אלא כמו שכתב רש"י לומר שאין ב"ד מוזהרין ע"ז משום דזה עונשו שאם לא יקיים המצוה לא יהי' לו השכר ואתי שפיר דברי רש"י אבל לפי זה לא שייך סברא זו אלא בהמתן שכר הנאמר אצל המצות חמורות אבל בשילוח הקן המתן שכר הנאמר בה לגופא איצטריך שאף שהיא מצוה קלה מ"מ יש עליה שכר ושוב אין לנו הוכחה שאין ב"ד מוזהרין עליה דהא המתן שכר אצטרך לגופא ולפיכך הדרינן מצות שילוח הקן לשאר מ"ע שבתורה שב"ד נזקקין עליהן ע"כ ת"ד וגם תירוץ זה אינו נראה לי דהא איתא בירושלמי סוף פ' המוכר את הספינה דילפינן מקרא שיש חיוב על ב"ד למנות ממונים לקנוס מי שהוא מרמה במדות ובמשקולת ופריך הירושלמי והא מדות הוא מ"ע שמתן שכרה בצידה דכתיב בפ' כי תצא למען יאריכון ימיך על האדמה וכו' ובמצוה כזו אין ב"ד מוזהרין ע"ש מה שתירצו. והנה בספרי איתא על פסוק זה וז"ל למען יאריכון ימיך זו אחת מכל מצות שבתורה שמתן שכרה בצידה והרי דברים ק"ו ומה גרוגרת אחת שאין א' מהם באים באיסור דהא אסור לרמות במדה ובמשקל אפילו כ"ש כדאיתא התם נאמר בזה אריכות ימים שאר מצות שיש בהם חסרון כיס עאכו"כ ע"כ

הרי מבואר מהירושלמי ומהספרי שאף מצות קלות שמהם ילפינן ק"ו למצות חמורות וא"כ צריכין הם לגופה מ"מ כיון שהמתן שכר כתוב בצידן אין ב"ד מוזהרין עליהן והדרא הקושיא לדוכתא אמאי נגדי' רב יהודא במצוה של שילוח הקן ואף שיש לומר שכיון ששילוח הקן כתוב ברישא הילכך היא אתיא לדין ק"ו ומדות ומשקולת דכתיב בתרה ולא צריכא לדין ק"ו אתיא לגופא למילף שאין ב"ד נזקקין לה מטעם שמתן שכרה בצידה זה אינו דהדר היה לן למילף שילוח הקן ממדות למיפטר ב"ד מלכוף ע"ז דהוי מצוה קלה ממצוה קלה הילכך תירוץ זה אינו

והנה הש"ך בח"מ סי' ק"ז ס"ק ה' רוצה לומר דכל הפוסקים