אבן שתיה קנט

הרשב"א וכן כתב הרשב"ם ב"ב ד' מ"ה והרא"ש שם דהיכא דמתירא על טענת המיגו שמא יבואו ויכחישו אין זה נחשב מיגו

הן אמת שראיתי באו"ת בסימן פ"ב בדיני מיגו ס"ק ל"ח שכתב שזאת נחשב למיגו והשיב שם על הרא"ש מהא דקיי"ל בשטר שכתבו צריך לקיימו משום דנאמן במיגו דמזויף ומאי מיגו היא זו הא מתירא לומר מזויף אולי יבואו עדי השטר ויכחישו אותו ומזה הוכיח דמאחר שכעת אין המכחישין לפנינו חשיב שפיר מיגו ע"ש והנה באמת לא הי' מלאני בלבי לחלוק ל הגאון האו"ת רק מאחר שכתב שם שהרא"ש הוא יחיד בדבר זה וניכרין הדברים שהי' אז בהעלם ממנו דהרי הרשב"א בת"א שכתב להדיא ג"כ כדברי הרא"ש לפי זה הרי שלשה עמודי עולם העידו כאחד שאין זה מיגו וגם הוא לא הביא מי שחולק על זה רק בסברא בעלמא בוודאי אין כדאי בזה לדחות דברי הראשונים

ולכאורה יש ראי' ברורה לזה שכל כה"ג אין זה מיגו מהא דתנן בכתובות ד' כ"ב האשה שאמרה אשת איש הייתי וגרושה אני נאמנת משום הפה שאסר הוא הפה שהתיר ואם יש עדים שהייתה אשת איש אינו נאמנת קשה אמאי אינה נאמנת במיגו דמת בעלי דקיימא לן האשה שאמרה מת בעלי נאמנת ואין לומר דחושש שמא יבוא בעלה ויכחישה זה אינו דהא אנן קיי"ל כחכמים דמודה בשטר שכתבו צריך לקיימו והטעם הוא דנאמן במיגו דמזוייף כדאיתא התם ברש"י ובתוס' ואין אנו אומרים שאין זה מיגו משום חשש שמא יבואו אח"כ ויכחישו אותו וזה הקושיא ראיתי בספר בית שמואל אחרון סי' מ"ב ומחמת כן רוצה לומר דבמשנה דכתובות אזלי דוקא אליבא דר"מ דסתם משנה ר"מ הוא דאית לי' מודה בשטר שכתבו אין צריך לקיימו וכתבו שם התוס' דאין נאמן במיגו דמזוייף משום דאין זה מיגו פן יכחישו אותו ע"ש אבל זה דוחק גדול וגם הוא היפוך הדין ממ"ש דהא אנן קיי"ל כהא מתניתין כמו שפסקו כל הפוסקים בלי שום חילוק אף דקיי"ל מודה בשטר שכתבו צריך לקיים ופשוט הוא וגם זה המחבר גופא ח"ו לא חשידנא בעיני שכתב זאת לאמת ובודאי רק לפלפולא בעלמא כתבנן

הלכך נראה לי לתרץ קושית האו"ת וגם הקושי' מהא דאשת איש אני וגרושה הייתי משום דהא איתא בשבועות ד' מ"א דרב פפא משמי' דרבא אמר המלוה את חבירו בעדים אינו צריך לפורעו בעדים ואם אמר לו אל תפרעני אלא בעדים צריך לפורעו בעדים ואם אמר לו פרעתיך בפני פו"פ והלכו להם למדינת הים נאמן כן הוא גירסת הרמב"ם והרא"ש והתוס' ועוד הרבה ראשונים והרי"ף והר"י בן מיגש ועוד ראשונים גרסי אינו נאמן והראב"ד מקיים השני גירסות שאם אמר לו לפני עדים אל תפרעני אלא בעדים אינו נאמן לומר שפרע בפני עדים והלכו למד"ה אבל אם אמר לו זאת בלא עדים רק שהנתבע מודה שהי' תנאי ביניהם שאל יפרע לו אלא בעדים אז נאמן לומר שפרע בפני עדים שהלכו למדה"י במיגו דאי בעי אמר שלא היה תנאי כלל והקשה הגידולי תרומה שער כ"ה על הראב"ד דלפ"ז למה להגמרא לומר ואם אמר לו פרעתיך בפני פלוני ופלוני נאמן דכיון דמתורת מיגו אתינן עלה דאי בעי הוה אמר לא הי' תנאי כלל הא לפי זה אף אם הי' אומר פרעתיך בינו לבין עצמו נמי יהיה נאמן מהאי מגו גופא דלא הי' תנאי כיון דליכא עדים על התנאי

וראיתי בכנסת יחזקאל סי' ק' שתירץ דזה לא חשיב מיגו כי כל מיגו שבש"ס הוא שאנו אומרים שאם הי' רוצה לשקר הי' אומר שקר אחר היותר טוב לו אבל בזה אין אנו אומרים מיגו שאם הי' רוצה הי' משקר פעמים דזה בוודאי לא הוה מיגו משום דאמרינן שמא שקר אחד רוצה לומר אבל לא שני שקרים הלכך הכא נמי ניחא לו לומר פרעתיך בינו לבין עצמו דחד שקר הוא מלומר דלא הי' תנאי כלל בזה. וגם פרעתיך דהוי שני שקרים זה לא הוי מיגו ע"ש. אבל לדעתי זה אינו דהא להדיא מוכח בגמרא דאף כה"ג הוי מיגו מעלייתא דהא איתא בב"ב ד' ה' דהקובע זמן לחבירו לפורעו ואמר פרעתיך בתוך הזמן שאיני נאמן כתבו שם התוס' והרא"ש והטור וכל הפוסקים דמיירי דווקא דהקביעות הזמן היתה לפני עדים אבל אם לא הי' עדים בעת קביעות הזמן אף שהיה עדים בשעת הלואה מ"מ נאמן לומר שפרע בתוך הזמן במיגו דלא קבעת לי זמן כלל ע"ש והא התם ג"כ בטענת המיגו מוכרח לומר שני שקרים חדא שפרע ועוד שלא קבע לו זמן ודמי ממש לפרעתיך ולא הי' תנאי בדבר הרי להדיא מוכח מדברי כל הפוסקים דאף כה"ג נחשב למיגו ולדעתי זו היא קושיא שאין עליה פירוקא וגם בזה הא הכנס"י מוכרח להודות שהרשב"א ושאר הראשונים שהקשו אמאי באמר לו אל תפרעני אלא בעדים שאינו נאמן לומר פרעתיך בינו לבין עצמו ואמאי אינו נאמן במיגו דפרעתיך בפני פו"פ ומחמת כן כתבו כמה ראשונים דע"כ גרסינן שם בשבועות באמת שאם אמר פרעתיך בפני פו"פ אינו נאמן ע"ש בדבריהם ואם נאמר דהם סברי כסברת הכנס"י דהיכא דצריך לומר שני שקרים אין זה מיגו מה מקשו וגם למה מתקו הגירסא של רוב הראשונים דגרסי נאמן אע"כ סברי דזה מיגו גמור הוא ועיין בניה"מ בסי' פ"ט ס"ק וא"ו מבואר ג"כ מדבריו שסובר דבמה שמוכרת לומר ני שקרים מ"מ מחמת זה לא הפסיד המיגו שלו ע"ש והשתא ניחא הכל בהקדם דהגאון הפלאה כתב בכתובות דף י"ט דעד כאן לא אמרינן בסי' ע"ט ובסי' פ"ב שאם הלוה טוען על השטר שהוא מזוייף ואחר כך באו עדים והכחישוהו ואמרו שהשטר הוא מקוים דקיי"ל שהוחזק כפרן לאותו ממון ואין נאמן לומר שפרע דזה לא מיירי אלא דווקא שבשעה שטען מזוייף לא אמר שפרע ומשום הכי אינו נאמן משום דזה דמי להאומר לא לויתי דכיון דהשטר מזוייף מסתמא לא לוה מעולם וכל האומר לא לויתי כאילו אומר לא פרעתי דמי כדאיתא בש"ס אבל אם מתחלה טען שני הטענות בפירוש שאמר הן אמת שלויתי ממך אבל פרעתיך וגם גוף השטר הוא מזוייף אז אף אם נתכחש בטענת מזויף כגון שבאו עדים וקיימו השטר מ"מ לא הפסיד טענתו שטען שפרע דהא ע"ז לא הוכחש ע"ש הלכך אף אנן נאמר דעד כאן לא כתבו הראשונים דהאי מגו דפרעתיך בפני פלוני ופלוני לא חשיב מיגו שמתיירא פן יבואו ויכחישו אלא דוקא דומיא דהתם שאם יכחישו אז יהי' הוחזק כפרן ולא יהי' נאמן ע"ז לעולם ככל דיני של מוחזק כפרן הלכך כה"ג לא הוי מיגו אבל במקום שאף אם יכחישו אותי העדים לא יהי' מוחזק כפרן ולא יוגרע טענתו אף שיהי' נקרא שקרן בזה אינו חושש כלל שמא יבואו ויכחישו כיון דמ"מ עכשיו אין העדים לפנינו ואז אף לדעת הגדולים הללו נמי נחשב שפיר למיגו

והשתא מתורץ היטיב קושית האו"ת ממודה בשטר שכתבו שנאמן במגו דמזוייף ואינו ירא שמא יכחישו אותו דהא התם אם היה רוצה לשקר יכול לטעון שני טענות פרעתיך וגם השטר הוא מזוייף ואז אף העדים יכחישו שהשטר הוא כשר מ"מ הא עדיין יכול להיות עומד בטענתו שטען שפרע וכל כה"ג הוי שפיר מגו כמו שכתבנו ואף שאז יהי' מוכרח לשקר שני שקרים הא כבר הוכחנו דלא איכפת לן בזה ואף כה"ג הוי מיגו הלכך שפיר קיי"ל דמודה בשטר שכתבו נאמן במיגו דמזוייף מיהו ר"מ דאית לי' מודה בשטר שכתבו אין צריך לקיימו סובר דאף כה"ג נמי אין זה מיגו משום שאין אדם רוצה שיתברר עליו שהוציא שקר מפיו אף שלא יפסיד ממון ע"י זה אמנם אנן להלכה קי"ל דכיון שאף אם יכחישו אותו לא יהי' הוחזק כפרן נחשב שפיר למיגו והשתא ניחא גמי מהא דאשת איש אני שאינה נאמנת במיגו דמת בעלי דהא התם נמי אם יבוא אח"כ בעלה תתבטל לגמרי דבריה ושלשה עשר דרכים יהי' בה כדאיתא במשנה הלכך לא הוי ג"כ מיגו ואין לומר דהתם נמי הא יש לה מיגו זו דאי בעי הוה אמרה גרושה