אבן שתיה קנג

היינו נמי אמרינן דעריפתה מטהרתה מטומאתה משום דלא גרע זאת מהא דאמרינן ביומא ד' ס"ד בשעיר המשתלח דדחייתו לצוק זה הוא שחיטתו ונחשב זאת לשחיטה לענין איסור אותו ואת בני כמו שהביא התוס' שם בחולין אף דהתם ליכא כלל לימוד ע"ז רק מסברא אמרינן זאת כיון דמצותו ע"י דחייה לצוק אמרינן דזה הוא שחיטתו ה"נ דכוותא ואין לומר דהתם נמי כיון דכתיב יעמד חי לכפר נמי דרשינן דדמיא לקדשים כמו בע"ע ז"א דא"כ למה לן דטריפה פוסלת בה מטעמא דאין הגורל קובע לעזאזל אלא דוקא בראוי לשם כדאמרינן בחולין י"א תיפוק לי' מלכפר אלא ע"כ דהאי לכפר בא על וידוי דברים ועי' ביומא ד' ט' נמצא דמאי דאמרינן דדחייתו לצוק זה הוא שחיטתו הוא רק משים דמצותו בכך כמו שכתבו התוס' בתמורה שם הילכך בעגלה נמי דכוותא. ואף דבגמ' שם הביא הטעם משום דכפרה כתיב בה הא לדעת התוס' מבואר הוא דזה הוא לאו דוקא כמו דאמרינן בקידושין ד' נ"ז כן נאמר שם נמי בזבחים רק מה שעומד כנגדי הוא הגמ' דמגילה סוף פ"ש דאמרינן התם דעגלה עריפתה דוקא ביום משום דכפרה כתיב בה אלמא דלאו בשביל טריפה לחוד נאמרה דרשה זו וראיתי מי שהקשה זאת ועוד צריכין להבין דמנ"ל לחז"ל לומר כן דהאי דנאמרה בה כפרה כקדשים לא קאי רק על זה דפוסל בה טריפות מנ"ל זאת הא טריפות לא הוזכר כלל בקרא רק דעיקר הלימוד הוא משום דנקרא קדשים וא"כ מאן מפיס לחלק דדוקא לענין טריפות לחוד נקרא קדשים ולא למילתא אחריתא ועוד יש להבין דהא בתחילה הקשה התוס' דלמה לן תרי קראי דעגלה אסורה ותירצו דהאי קרא דכפרה כתיב בה קאי על קודם עריפה והאי קרא דעריפה קאי לאוסרה אף לאחר העריפה ואח"כ תירצו אי נמי דהאי כפרה דכתיב בה לא קאי רק לאסור בה טריפות וא"כ לפי"ז באמת מנ"ל לאוסרה אף קודם העריפה הא האי לישנא של העריפה דילפינן מינה דעגלה אסורה היא בהנאה הא לא מיירי רק דוקא לאחר העריפה לכן נראה לי דכוונתם בתירוץ אי נמי הוא ע"פ דבריהם בחולין ד' י"א ד"ה חטאת שהקשו לר"ש דלית לי' בפרה אדומה האי דרשא דחטאת קריא רחמנא רק דינה כקדשי בד"ה א"כ מנ"ל דפוסל בה טריפות ותירצו דלענין פסול שבגופה כגון טריפות מודה ר"ש דלענין זה מהני מה דחטאת קריא רחמנא ע"ש הרי חזינן דסברת התוס' הוא דאף אי לא דרשינן דהאי חטאת אתיא להורות לנו דדינה כחטאת מ"מ לענין פסול הגוף אמרינן דאתא לגילויא דדינה כחטאת

והנה הרשב"א בחידושיו כתב דכ"ע סברי הדרשא דמקשינן מכשיר למכפר רק ר' יוחנן סובר דהאי בנין אב של מכשיר ומכפר לא קאי רק לענין איסור הנאה לחוד ע"ש וכן הוא להדיא בכריתות ד' כ"ה לענין דירידתה לנחל איתן אוסרתה דהלימוד הוא מכשיר ממכפר והנה רש"י פי' שם דילפינן מכשיר היינו ציפורי מצורע ממכפר עגלה ערופה ואח"כ ילפינן מכפר ממכפר היינו עגלה ערופה שהיא מכפרת ילפינן אותה משעיר המשתלח דהוא נמי מכפר דכשם ששעיר המשתלח נאסר מחיים אף עגלה כן ע"ש מיהו ע"כ מהאי בנין אב לא מצינו למילף רק איסור הנאה לחוד והיינו כיון דמערופה ידעינן שעגלה אסורה בהנאה רק דלא ידעינן שגם מחיים אסורה לזה הוי האי בנין אב גילוי מילתא שהיא אסורה גם מחיים אבל למילף מזה שאר פסולים לא ילפינן דהא חזינן דמים פוסל בשעיר המשתלח ואינו פוסל בעגלה כדאיתא בסוטה ד' מ"ז הילכך מהאי טעמא נמי בעינן בעגלה קרא בפני עצמה שטריפות פוסלת בה ולא ילפינן זאת מהאי בנין אב משום דכל כה"ג לא ילפינן בעגלה כיון שאין דינה שוה לשעיר וכסברא זו ממש סובר התוס' בתירוץ אי נמי שתירצו דהא דכפרה כתיב בה לא קאי רק לענין טריפות כוונתם הוא כמו שכתב כאן הרשב"א דכ"ע סברי דעיקר הלימוד דעגלה אסורה בהנאה הוא מכפר ממכפר דשעיר המשתלח רק דמזה לא יכולין למילף כ"א לענין דעגלה נאסרת ג"כ מחיים אבל לחדש בה דין חדש שטריפות פוסלת בה זאת לא ידעינן מהאי בנין אב רק כיון דחזינן שנקראת כפרה דהאי לישנא נאמר ג"כ בקדשים אף דלשאר דברים לא יכולין למילף מזה כלום משום דהאי לישנא לא משמע כ"כ שדינה לגמרי כקדשים מ"מ כיון דחזינן לענין פרה אדומה דקרי רחמנא חטאת דאף דלא מהני זאת לענין שיהי' דינא כחטאת דהא פרה רק דין קדשי בד"ה היא מ"מ מהני האי דקרי לה חטאת לענין שטריפות פוסלת בה והיינו משום דכל כה"ג שהוא פסול הגוף מסתברא הוא דילפינן זאת מהאי לישנא דנקראת קדשים הכא נמי לענין עגלה הא דקרי רחמנא קדשים אף דלא ילפינן מזה לשאר דברים מ"מ לענין פסול טריפות שהוא פסול הגוף ילפינן מזה ומה דאמר הגמ' בזבחים ובמגילה דכפרה כתיב בה כקדשים הוא שיגרא לישנא דחולין נקט כמו שכתבו התוס' כאן בקידושין והשתא מתורץ הכל וברור הוא לדעתי נמצא לפי"ז לא שייך זאת כלל לגידולי הקדש דהא דקרי לה הגמ' הקדש לא נאמרה רק לענין טריפות לחוד משום דהוא פסול גופא אבל לא לענין שאר דברים

ואף לתירוץ הראשון של התוס' שכתבו דהא דילפינן מהא דכפרה כתיב בה כקדשים קאי גם כן לענין איסור הנאה דידה רק דזה קאי על קודם העריפה אבל על לאחר העריפה לא ידעינן מזה משום דאין לך דבר שנעשה מצותו ויהיה אסורה ומשום הכי בעינן העריפה לאסור אותה אף לאחר העריפה ע"ש מכל מקום גם זאת לא שייך כלל לדין גידולי הקדש דהא התוס' כתבו דהא דעגלה אסורה לאחר העריפה ילפינן זאת מוערפו שם נמצא דהאי וערפו שם מיירי לאחר העריפה והאי תיבות שם הנכתב אצל עגלה לא נמצא רק כאן ותו לא לפי זה ע"כ הא דילפינן דמת אסור בהנאה שם שם מעגלה היינו נמי מהאי שם דכתיב אצל העריפה דמיירי לאחר העריפה והאי לימוד דעגלה נקרא קדשים זאת מיירי על קידם העריפה ומהתם הא לא ילפינן כלל דמת אסור בהנאה דהא אצל קודם העריפה שהוא משום דדינה כקדשים לא הוזכר התם כלל תיבת שם ולאסור לאחר העריפה משום דדמיא למת הא לא הוזכר התם כלל דאסור משום דדינן כקדשים וא"כ יכול להיות דלאחר העריפה דילפינן מזה האיסור של מת לית התם כלל האיסור של קדשים רק דאסורה משום גזירת הכתוב לחוד ואף שיש לדחוק ולומר דכוונת התוס' הוא דהאי וערפו שם וכו' מגלה לנו דהא דקרינן לה קדשים ק"נ אף לאחר העריפה מ"מ פשט דברי התוס' לא משמע כן רק דהאי דדינא כקדשים לא קאי כלל על אחר העריפה וכן משמע פשטת התוס' בע"ז דכ"ט ד"ה כפרה וכו'. וכן מבואר בש"ח צ"צ שמפרש כן דברי התוס' שהקשה שם על הסברא שהביא התוס' בנדה ד' נ"ה דעור המת מותר בהנאה מטעמא דכיון דהא דמת אסור בהנאה ילפינן זאת מעגלה ועגלה הא דינה כקדשים הילכך כשם שעורות קדשים מותרים הם בהנאה ה"נ עור המת והקשה ע"ז הא מת דאסור מוערפו שם ילפינן והיינו מגופא דקרא כדאמרינן בכריתות ד' ו' הרי חזינן דלאו מקדשים ילפינן ע"ש הרי להדיא שמפרש דברי התוס' כמו שכתבתי לפי"ז הא לא שייך כלל איסור קבר דילפינן זאת מוערפו שם לאיסור הקדש

אלא שיש להבין דברי התוס' עצמן בנדה שם דהא כתבו להדיא דעור המת מותר מטעם כיון דילפי' זאת מעגלה ועגלה דינה כקדשים שעורות קדשים שרי בהנאה משמע דסברי דלגמרי מדמינן איסור מת ואיסור עגלה לקדשי מזבח דאם נאמר דלקדשי ב"ה מדמינן הא קי"ל דעורות של קדשי בד"ה אסורות הם. עיין בזבחים ד' ק"ג מיהו גם זה ניחא משום דהא עיקר הטעם דעורות של קדשי בד"ה אסורות הוא משום דאמרינן דסתמא דמילתא דעתי היתה בעת ההקדש להקדיש ג"כ את העור אבל אם אמר אני מקדישה לבד"ה חוץ מן העור אז הא אין העור קדוש. עיי' במעילה דף י"ג. לפי"ז ניחא משום דהא יש להבין מה זה שכתבו התוס' כיון דילפינן מקדשים וקדשים לאחר זריקה מותר העור שאז נגמרה כפרתן ע"ש הא לאחר