עולם הלימוד · Olam HaLimud
Libraryאבן שתיה

אבן שתיה קנ

Even Shethiya 150 · אבן שתיה · free full Hebrew text

Open in the reader →

לפי"ז הא יש ליישב קצת דבריו דכוונתו הוא דאף דקי"ל כרבא בזה דהזמנה לאו מילתא הוא מ"מ הא יכול להיות דבזה קי"ל כשמואל דהגז"ש של שם שם לא נתקבלה רק לענין ע"ע והילכך דינו של קבר נמי כע"ע דכפרה כתיב בה כקדשים שלא נאסר בהם הגידולין כן היה אפשר ליישב דבריו אבל אליבא דהלכתא אינו מתורץ עדיין כ"כ משום דאם נאמר דאנן ילפינן ג"כ קבר מע"ע א"כ לדידן דס"ל דקבר לא נאסר ע"י הזמנה לחוד ע"כ לפי"ז גם ע"ע נמי לא נאסרה ע"י הזמנה לחוד ואנן הא קי"ל דירידתה לנחל איתן אוסרתה דהיינו הזמנה כמו שפסק הרמב"ם בפ"ו מהלכות רוצח הלכה ו' והיינו כרב המנונא בבכורות ד' כ"ד לפי"ז ע"כ בודאי אי אפשר לומר דילפינן קבר מע"ע וע"כ מע"ז ילפינן וא"כ הדרא הקושיא לדוכתא דהא בע"ז נאסרו הגידולין

גם בעיקר קושייתו דאמאי לא ילפינן קבר מחובר דלא נאסר מע"ז גופא לדעתי לא קשה כלל לפי מה שהקשה התוס' בע"ז ד' כ"ט ד"ה אתיא וכו' על מה דאמרינן התם דילפינן תקרובות ע"ז ממת ומת מע"ע שנאסרה בהנאה דלמה לן כולי האי הא יכולין ללמוד מת מע"ז גופא דהא במת כתיב ותמת שם ובע"ז כתיב את כל המקומות אשר עבדו שם ותירצו דהאי קרא דאבד את כל המקומות אשר עבדו שם מוקמינן לה בגמ' דמיירי במשמשין של ע"ז ולא בגוף של ע"ז וא"כ לא מצינו למילף מזה רק משמשין של מת והלכך כאן דרוצה למילף גוף של המת לא מצי למילף מהתם ע"ש ולכאורה קשה דמה בכך דהאי אבד את כל המקומות מיירי במשמשין הא בהאי קרא גופא כתיב אלהיהם על ההרים דזה מיירי בגוף הע"ז עצמה ולא במשמשין כדאיתא להדיא בע"ז ד' נ"א א"כ לפי"ז הא הדרא הקושיא לדוכתא דהא מצינו למילף גוף המת שנאסר בהנאה מגוף ע"ז מהאי קרא דאלהיהם על ההרים וצ"ל דסברת התוס' הוא מאחר דאמרינן בע"ז ד' נ"א דרישא דקרא אבד את כל המקומות וגו' מיירי במשמשין דוקא וסוף הקרא ואת אלהיהם על ההרים מוקמינן לה דמיירי בגוף של ע"ז ולא במשמשין הרי חזינן דפסקינן להאי קרא בתרתי פסוקי הלכך אמרינן נמי דאף דאצל אבד תאבדון כתיב התם לשון ושם מ"מ לא אמרינן דהאי ושם קאי נמי על אלהיהם על ההרים כיון דהאי סוף הקרא מיירי בענין אחר לגמרי מהא דרישא והתם הא לא נאמר האי ושם הילכך שפיר תירצו התוס' דלא מצינו למילף גוף המת מגוף של ע"ז כיון דהתם לא נאמר תיבות ושם ופשוט הוא

והשתא הא לא קשיא כלל קושייתו משום דשמואל מוכרח הוא דוקא ללמוד דקבר מחובר אינו נאסר מהאי קרא דקבר בני העם אבל לא שם שם מאלהיהם על ההרים דהא התם הא לא כתיב כלל תיבות של שם ומכש"כ דאתי שפיר טפי אליבא דר"ע דאית לי' בע"ז ד' נ"ב דאבד תאבדון מיירי כלים של ע"ז והם אינם נאסרים עד שיעבדו ואלהיהם על ההרים מיירי בע"ז של נכרי דנאסרה מיד משום דאת הפסיק הענין ע"ש הרי להדיא מבואר דלא מקשינן כאן ראש הפסוק לסופו ולפי המבואר מדברי התוס' דע"ז הנ"ל דותמת שם מרים דהוא גוף המת ילפינן אליבא דכולי עלמא מע"ע ולפי"ז מה דפליגי אביי ורבא באורג בגד למת או בקבר דאסורין ג"כ בהנאה אי ילפינן זאת מע"ז או מע"ע היינו משום דזאת לא הוי רק משמשין דמת והילכך עדיפא לו למילף ג"כ ממשמשין היינו ממשמשי דע"ז ואיסור זה דמשמשי מת לא ילפינן כלל מותמת שם מרים רק זאת ילפינן מותקבר שם משום דקבר אינו דינו רק כמשמשין כדאיתא בגמ' משא"כ והמת שם הא מיירי בגוף המת כן הוא היוצא מדברי התוס' דע"ז שם לפי"ז מצינו ג"כ שפיר לתרץ קושיית הח"ס א"ח סי' קמ"ד במה שהתעורר שם על הבינה לעתים הובא במ"א בסי' תקכ"ו שסובר דנפל אינו צריך קבורה ומ"מ בהנאה אא ג"כ אסור כמו שאר מתים והא אסור בהנאה ילפינן ז ותמת שם מרים והא התם כתיב נמי ותקבר שם וא"כ ממ"נ אי נפל הוי בכלל ותמת היה לו להיות נמי בכלל ותקבר שם אבל לפי דברי התוס' ניחא דהא באמת שני למודים הוא חדא ותמת שם דמזה ילפינן גוף המת וחדא מותקבר שם דמזה ילפינן משמשי המת והלכך כמו דמחלקינן לענין הזמנה אי מילתא היא אי לא בין גוף המת לתשמישי המת או לענין שאר חילוקים שיש ביניהם ה"נ כיון דילפינן מקרא דכתיב לא תסיג גבול רעך בנחלתך וגו' דכל שאין לו נחלה אין לו גבול ופטור הוא מקבורה כמו שהביא המ"א שם או משאר לימודים דילפינן מזה דנפל פטור הוא מן הקבורה הלכך שפיר אמרינן קבורת נפל דאיתמעט מקרא דלא בעי קבורה נתמעט משא"כ איסור הנאה בנפל דליכא מיעוט ע"ז לא נתמעט ונשאר באיסורו כמו כל מת דעלמא דהא איסור הנאה של מת וקבורה תרי ענינים הם ומה שכתב דדרשה של ותקבר איצטריך להא דדרשינן בסוף מ"ק שאין משהין מטה של נשים ע"ש אינו נראה לי כי לבד דהאי דרשה הוא רק אסמכתא בעלמא כדאיתא התם בש"ס גם מה יעשה הת"ק דפליג התם על ר"א ואית לי' דשאר נשים מותר להשהות הלכך מה שכתבתי נראה לי עיקר ועיי' היטב ברש"י ע"ז מ"ב ד"ה ורבי אבוה ובריטב"א שם

גם בעיקר הדבר שכתב לדבר פשוט דע"ע דין קדשי מזבח היא לגמרי אף לקולא לא הבנתי מנ"ל זאת הא פרה אדומה אמרינן בכמה דוכתא דחטאת קריא רחמנא וחטאת הוא מקדשי מזבח ומהאי טעמא פוסל בה נמי טריפות כדאמרינן בפ"ק דחולין וכן פוסל בה מום ודבר ערוה וע"ז משא"כ בע"ע אף דטריפות פוסל בה מהאי טעמא דכפרה כתיב בה מ"מ מום אין פוסל בה כדאיתא בסוטה ד' מ"ה ולכמה שיטות אף מחוסר אבר נמי אינו פוסל בה ועיי' בירושלמי בסוטה שם ובכ"מ פ"י מהלכות רוצח הלכה ב' וכיון שאין מום פוסל בה הא ממילא גם ע"ז נמי אינו פוסל בה כדאמרינן בע"ז ד' ס"ג משום דכתיב משחתם בהם מום בם ותנא דבי רבי ישמעאל דכל מקום שנאמר משחתם מום בם אינו אלא דבר ערוה וע"ז והילכך בע"ע דמום אינו פוסל אידך נמי אינו פוסל הרי מבואר להדיא דפרה קריבה היא יותר לקדשי מזבח מעגלה ערופה ואפילו הכי הא קי"ל דפרה דין קדשי בדק הבית היא כמו שפסק הרמב"ם בפ"א מהלכות פרה והיינו אף כי חטאת קרי' רחמנא דחטאת מקדשי מזבח הוא מ"מ כיון דלא מתקבלת בפנים ע"ג המזבח דהא שורפין אותה חוץ להר הבית לא שייך לקרותה ק"מ דהא אין מקריבין אותה ע"ג המזבח ובאמת גם קדשי בדק הבית נמי אין שייך עליה רק הא דקרי לה הגמ' בלשון קדשי ב"ה הכוונה הוא שאינו קדשי מזבח כמש"כ רש"י בשבועות ד' י"א ד"ה קדשי ב"ה וז"ל כלומר אינו מקדשי מזבח וכו' וכוונתו מבואר דהא באמת גם קדשי ב"ה לא שייך עליה אלא מה דקרי לה תלמודא לשון קדשי ב"ה הוא רק דרך שלילה מקדשי מזבח א"כ לפי"ז כש"כ ע"ע דגם מום וע"ז אין פוסל בה וגם הא אין מקריבין אותה ע"ג המזבח ודאי אין דינה כלל כקדשי מזבח ועיי' ברש"י קדושין ד' נ"ג ע"א ד"ה ה"ק וז"ל הואיל ואין דמיה קדושין לא קדשי מזבח ולא קדשי ב"ה אלא היא עצמה לעריפה וכו' וא"כ בודאי לא שייך עלה דין קדשי מזבח ובפרט להקל. ולכאורה יש להביא ראי' דעגלה ערופה דין קדשי בדק הבית יש לה מהתוספתא דפ"ק דפרה הובא ג"כ בר"ש שם וז"ל התוספתא חומר בפרה מבמוקדשין וכו' וחומר במוקדשין שהמוקדשין אינן נפדין אלא על בעל מים קבוע ואינן יוצאין לחולין ליגזז וליעבד והגוזז והעובד סופג וכו' משא"כ בפרה חומר בעגלה מבמוקדשין וכו' וחומר במוקדשין שהמוקדשין אינן נפדין אלא על מום קבוע וכו' כמו בפרה ע"ש והכוונה הוא דבמוקדשין היינו הקדש מזבח קי"ל דאין נפדין תמימין כדאמרינן בקידושין ד' נ"ה ובר"פ ואלו מנחות וכמו שפסק הרמב"ם בפ"ה מהלכות עירוכין וכן קי"ל בכל דוכתא דאף בעלי מומין שנפדו מ"מ אסורים הם בגיזה ובעבודה כדדרשינן בתמורה ד' ל"ב ובש"ד תזבח ולא גיזה וכו' דבפסולי קדשים שנפדה הכתוב מדבר ע"ז קאמר כאן בתוספתא דדבר זה אינו נוהג לא בפרה ולא בעגלה וע"כ היינו טעמא משום דקדשי ב"ה הם וקדשי ב"ה נפדין