אבן שתיה קמח

הוא וגם זאת ברור הוא דכשם דהיכא דאיכא ודאי סכנה מותר להתרפאות אף בודאי ממון של חבירו מטעם דאין לך דבר שעומד בפני פק"נ אז מהאי טעמא גופא אף היכא דליכא רק ספק סכנה מ"מ היכא דהאיסור של גזל נמי אינו רק ספק בודאי ג"כ דוחה את הספק איסור חדא דהא קי"ל דאפילו ספק פק"נ דוחה כל האיסורים שבתורה ועוד דהא כיון שהוא ספק אם נוגע בממון חבירו או לא הרי ספק וספק הוא ובודאי דא ודא אחת היא עיי' ביומא ד' פ"ג ופ"ד לענין מפקח הגל והנה איתא במסכת שמחות הובא ביו"ד סי' של"ה שמי שנחלה אומרים לו תן דעתך על ענינך שמא לוית מעות מאחרים או שמא קבלת פקדון מאחרים תאמר לנו ולזה אין צריכין להמתין עד שיהי' נוטה למות כמו באומרים לו התודה כדאיתא בפוסקים רק תיכף שנתלה ועלה למטה אומרים לו כן והשתא אם נאמר שבמה שמזכירין אותו הדברים שמרמזין שהוא עומד למות מחמת חולי זה יש בזה איזה חשש שע"י כן יכבד עליו החולי יותר האיך התירו זאת הא זה שמא לוה מאחרים או הפקידו אצלו כיון דאנן לא ידעינן מזה כלל אין זאת רק חששא בעלמא והאיך דחינן אנן חשש של פק"נ מפני חשש של ממון דהא כמו דאנן קי"ל דפק"נ ממש דוחה ממון ודאי ה"נ חששא של פק"נ צריך לדחות לחששא של ממון דדא ודא אחת היא אלא ע"כ אין בזה שום חשש הארכתי בזה להוציא מלבו של כת"ר שחושב שיש בזה חשש סכנה

גם מה שכת"ר כתב לדבר פשוט שכיון שהיבם הוא גדול ועומד לפנינו ומרוצה בחליצה אין זאת בכלל מקום עיגון לדעתי אינו כן כי גם זה למקום עיגון נחשב ולכאורה עלה על דעתי להביא ראי' לסברת כת"ר מהא דכתובות ד' ג' דאמרינן התם דאין טענת אונס בגיטין מ"ט משום צנועות ומשום פרוצות דדילמא לא אניס וסברא דאנוס ומיעגנא ותישב. והקשו התוס' שם א"כ אם אמר ה"ז גיטך לאחר שנים עשר חודש ומת בתוך שנים עשר חודש דקי"ל דאין זה גט ואמאי לא יתקנו החכמים ג"כ התם מהאי טעמא גופא דזימנין דלא מח וסברה דמית ומעגנא ותישב והוי להו לרבנן ג"כ לאפקיע לקידושין ממנה כדי שלא תצטרך לבוא לידי יבום כמו דאמרינן הכא והוי להו לתקוני שיועיל הגט אף לאחר מיתה מהאי טעמא גופא כן הוא כוונת דבריהם והקשה הפנ"י מה זה קושיא הא כאן צריכין אני לתקן זאת בשביל עגונות ממש משא"כ בהרי זה גיטך לאחר י"ב חודש ומת בתוך י"ב חודש הא כבר מת לפנינו ואין כאן החשש של עגונה דילמא חי הוא רק מה שתצטרך לחליצה מה בכך יחלוץ לה ולמה לן לאפוקי הקידושין מינה חנם ע"ש והמקנה תירץ שכוונת התוס' הוא היינו היכא דאיכא יבם קטן או שהלך למדנה"י בענין שיש חשש עיגון אמאי לא תיקנו רבנן התם לפקועי לקידושין מינה ואמאי תני סתם דבמת תוך י"ב חודש לא הוי גט הא בכה"ג היה לן לומר דהוי גט ע"ש הרי מוכח מהגדולים הללו דכל דהיבם הוא גדול וגם הוא עומד מוכן לחלוץ כשיצטרך לא הוי זאת מקום עיגון והיינו כסברת כת"ר אמנם תירוצו של בעל המקנה לא ניחא לי כ"כ דמ"מ מה מקשה התוס' כ"כ בפשיטות דבמת בתוך י"ב חודש יתבטלו הקידושין וכי דבר קל הוא, אצל החכמים לבטל הקידושין מעיקרא ולהתיר אשת איש לעלמא רק היכא דראו דהדבר נחוץ הוא ואי אפשר בלתי זאת בזה תיקנו מכת הכרח וא"כ מה זה קושיא הא מצינן שפיר לומר דדוקא במקום שיש חשש השכיח והרגיל וגם איכא מקום עיגון ממש שתשאר עגונה לעולם בזה ישר בעיני חכמים לעקור הקידושין משא"כ במת תוך י"ב חודש דהתם הא ליכא רק חששא שמא יזדמן יבם קטן בזה לא רצו לתקן לעקור הקידושין מעיקרא ומי יכול לירד לסוף דעת חז"ל אבל באמת דברי התוס' בלאו הכי נכונים מאד משום דמוכח מהגמ' דאף היכא דהיבם הוא גדול ועומד לפנינו ורוצה לחלוץ או ליבם מ"מ גם זאת מקום עיגון נקרא והוא דתנן בגיטין ד' כ"ח המביא גט והניחו זקן או חולה נותן לה בחזקת שהוא קיים ואמרינן בגמ' ורמינהו אמר לה ה"ז גיטך שעה אחת קודם מיתתי והיא אשת כהן אסורה לאכול בתרומה מיד דחיישינן שמא מת אלמא חיישינן למיתה ומשני תרומה אגיטין קרמית תרומה הא אפשר בחולי אבל גט הא אי אפשר ומפרש רש"י דגט אי אפשר לחוש למיתה דאי חיישת א"כ אין אדם שולח גט לאשתו והן נשארו עגונות ע"כ והנה אם נאמר דהגמ' מיירי במי שיש לו בנים או אין לו אחים א"כ מה תקנות עגונות איכא כאן הא ממ"נ היא מותרה לעלמא דאי בעת הגט היה הבעל חי הא הוי גט ואי מת קודם שהגיע הגט לידה הא כבר מת ולאו אשת איש היא ומותרת ממ"נ אלא ע"כ דכוונת הגמ' ורש"י הוא היכא דשולח גט לאשתו ויש כאן יבם שאז אם ניחוש שמא מת תצטרך היא לבוא לידי חליצה או יבום וזה נקרא אי אפשר הרי מוכח מהגמ' דזה נקרא מקום עיגון וכן מצאתי ראי' זו בספר שם אריה סי' ל"ז רק שלא התעורר לדברי התוס' כתובות והמפרשים שהבאתי ואין לומר שכוונת רש"י במה שכתב והן נשארו עגונות כוונתו הוא כגון היכא שהיבם קטן או שהיבם אינו כאן אבל אם היבם הוא גדול וגם לפנינו הוא באמת בזה גם בגט אין חשש זה אינו דא"כ האיך קאמר הגמ' בפשיטות גט אתרומה קרמית גט הא לא אפשר ותרומה אפשר הא המשנה סתמא קתני המביא גט והניחו זקן או חולה ומיירי בכל ענין דהא באמת להלכה ג"כ קי"ל כן דאפילו אם היבם לפנינו ורוצה ליבם מ"מ הוי גט כדאיתא בפוסקים וכדמוכח מהמשנה א"כ שפיר פריך מגט אתרומה דאמאי היכא דהיבם רוצה ליבם ג"כ נותן לה בחזקת שהוא קיים הא התם אפשר הוא בחליצה ואין לומר דכאן אם לא תיקנו שיתן לה הגט בחזקת שהוא קיים חיישינן אנו שמא בתוך כך ילך הבעל למדה"י ולא יתברר לנו אם חי הוא או לא ואז הא אי אפשר בגט שמא כבר הוא מת וגם בחליצה אי אפשר שמא חי הוא עדיין והוי שפיר מקום עיגון זה אינו דמה בכך מ"מ יתן לה הגט ואעפי"כ לא תנשא לשוק עד שתחלוץ לה דהשתא לא הוי מקום עיגון דהא כאן ליכא הטעם דאמרינן בגמ' א"כ אתה מצריכה כרוז לכהונה דהא הכא בלאו הכי אסורה לכהן דהא גרושה היא וגם לא שייך כאן לומר דכל שאינו עולה ליבום אינו עולה לחליצה דהיא ג"כ אינו עולה משום דגרושה היא ז"א דהא כאן לא שייך זאת דממ"נ אם הגט אינו גט הרי היא עולה ג"כ ליבום ואם הוא גט מה איכפת לן בהחליצה וא"כ שפיר מקשה כיון שהוא ספק ויש ג"כ תקנה בחליצה אמאי כאן התירו ובתרומה אסרו אלא ע"כ צ"ל דהגמ' סובר זאת לסברא חזקה דכיון דפעמים יש כאן מקום עיגון כגון אם שולח גט ממדה"י ואין היבם כאן שאז הוא בכלל אי אפשר הילכך מהאי טעמא ראו חכמים ליתן לכל מצטרכי יבום אפילו היכא דהיבם כאן ג"כ דין מקום עיגון והקילו בהם כדי שלא יצטרכו לבוא לידי יבום והוא בגדר לא פלוג

והשתא מתורץ קושיית הפנ"י והמקנה דשפיר הקשו התוס' אמאי במת בתוך י"ב חודש לא הוי גט הא איכא למיחש ג"כ לצנועות דילמא לא מת וסברי דמת ויש כאן מקום עיגון כגון היכא דהיבם אין כאן מה אמרת דזה לא הוי מילתא דשכיחא ולא חששו לזה ולא נקרא בשביל כן מקום עיגון זה אינו דהא חזינן בשולח גט ממדה"י והניחו זקן או חולה סובר הגמ' לדבר פשוט דבשביל חשש של יבם קטן או שאינו כאן נתנו חכמים לכל הנשים שצריכין יבום דין מקום עיגון אף היכא שהיבם רוצה לחלוץ לה הילכך ה"נ היה להם להקל וע"ז תירצו דמיתה קלא אית להו ור"ל וליכא כאן החשש של צנועות ופרוצות הילכך לא צריכין כאן לתקנה זו הרי מוכת מדברי התוס' ג"כ דאי לאו האי סברא דקלא אית לה היינו נותנים לכל מצטרכי חליצה דין מקום עיגון ועקרינן בשביל כן ג"כ הקידושין אף היכא דהיבם רוצה לחלוץ והשתא כיון דמוכת מדברי הגמ' דגיטין שהבאתי ומדברי התוס' כתובות שחז"ל הקילו הרבה בזה משום תשש שמא פעם אחת יהיה מקום עיגון והתירו בשביל כן כמה איסורים שבתורה הילכך בנ"ד נמי כיון שכבר הוכחנו שבמה שמזכירין לו עניני מיתה אין בזה כ"כ חשש בודאי נכון הדבר במה שמשתדלים ממנו גט כיון דפעמים מתרמי שהוא מקום עיגון