אבן שתיה קמב

פי"ז מהא דידות הכלים דצריכין גניזה אבל לא קשה מידי דמדרבנן בודאי צריכין גניזה כמו שאר כתבי הקודש דאף דהמוחקן אינו חייב מ"מ טעון גניזה ועיי' ברמב"ם פ"ו מהלכות ס"ת עכ"פ מבואר לפירש זה דכל דנכתב שלא כתיקנו אין בו משום מוחק דאורייתא ועיי' בב"י יו"ד סי' רל"ז דאף לדעת הראשונים דבנשבע בא"ב הוי כמו שנשבע באזכרות עצמן משום דיכולין לצרף מהם האותיות של אזכרות כתב ע"ז דוקא אם הם בכתב אשורית ע"ש משמע דבשאר כתב אין בו הקדושה ולזה רמז ג"כ החו"י בסי' ק"ו מריש היה קשה לי על מה שכתב הרמב"ם בפ"ו מהלכות יסוה"ת דהנותן אבן ממזבח ומהיכל לוקה והוא מספרי מנ"ל דלוקין על היכל הא בקרא מזבח כתיב שקדושתו חמורה מהיכל ומעזרות כדאיתא בפ"ק דכלים וגם היכא מרומז איסור זה בקרא ומצאתי בחינוך פ' ראה וז"ל שלא נאבד ונמחה מהדברים ששמו של הקב"ה נקרא עליהם כגון בהמ"ק וכו' ושמות היקרים וע"ז נאמר לא תעשון כן לה' וכו' מבואר מדבריו דהלימוד הוא מדכתיב ואבדתם את שמם. היינו כל מה שנקרא עליהם שם של ע"ז אבל לא תעשון כן לה' ר"ל על כל דבר קדושה שנקרא עליהם שמו של הקב"ה לא תעשו כן לפי"ז שפיר ילפינן מזה ג"כ להיכל ולעזרות דהא גם עליהם נקרא שם של הקב"ה אלא דלפי"ז יש להבין אמאי במוחק כתבי הקודש בלא שה"ק או בנותץ אבן מבה"כ לכמה פוסקים דאינו לוקה הא שם השם נקרא עליהם ומכש"כ דקשה אמאי במוחק שם הנכתב בלשון לעז דפטור ג"כ כמו שכתב הש"ך בסי' קע"ח אף שג"כ אין לו שום פשרון כ"א על שמו יתברך ובח"א כלל ע"ה תמה על הש"ך והמעיין ברשב"א סי' תתנ"ו יראה שדעתו ג"כ כהש"ך ועוד מוחק כינוים אמאי פטור הא גם עליהם נקרא שם השם ב"ה ואפשר לומר שהוא ע"ד דאמרינן במעילה ד' ט"ו קדשי השם המיוחדים לשם ממש הכא נמי לא תעשון כן להשם נמי המיוחדין להשם לאפוקי כינוין או שם לעז ואח"כ מצאתי סברא זו בספר מצות חינוך שם לפי"ז כתב משיט"א כיון דזה אינו כפי התמונה המקובל אצלינו ופסול לכתיבה סת"ם ודאי כ"ז לאו בכלל מיוחדים לשם הם ואין בהם משום מחיקה דאורייתא מיהו יותר נראה לי לתרץ משום דכתיב בקרא ג"כ ושברתם את מצבתם ומצבה הוא הבימוס שהע"ז נתונה עליה כמו שפירש רש"י שם וכה"ג לענין קדושה הבימסאות של ס"ת אין קדושתן כקדושת ס"ת כדאיתא בגמרא ובש"ע סי' קנ"ד ויש ג"כ בימסאות שאין עליהן רק קדושת בהכ"נ לחוד כדאיתא התם הלכך ילפינן מזה ג"כ לקדושת היכל ועזרות ובשאילת יעב"ץ ח"ש סי' ק"מ הכריע דכ"כ דאין מצילין אותן בשבת בודאי אין בהם משום איסור מחיקה ע"ש לפי"ז כיון שכתב הרמב"ם פ' כ"ג מהלכות שבת דכ"כ אף שנכתבין בלשון הקודש מ"מ כל ששינה הכתב אין מצילין ע"ש ממילא לפי דבריו אין בהם נמי משום מוחק מיהו אין דבריו מוכרחים כ"כ ועיי' בסמוך ועיי' בתשובת רמ"א סי' ל"ד ובחו"י סי' ק"ו דדעתם נוטה יותר דבכתב משיט"א אין קדושת השם עליו כ"כ וברביד הזהב פ' ראה כתב מתחילה בפשיטת שמחיקת כתב משיטא אינו מן התורה ואח"כ מסיים בצ"ע מ"מ המעיין שם נראה שג"כ דעתו נוטה יותר שהוא מדרבנן ואם נאמר דאין במחיקה זו רק איסור דרבנן אפשר כיון דעכשיו אינו עושה כלום רק מחשש שלא יבא לידי בזיון ח"ו כולי האי לא גזרו והרמב"ם כתב בתשובה הובא ב"י יו"ד סי' רפ"ג וברמ"א שם רפ"ד שאסור לכתוב דברי חול בכתב אשורית מטעם שהכתב מצד עצמו יש בו קדושה רבה וישנו בו ובתמונתו ענינים נשגבים ועמוקים מאד הלכך אין לבזות ולכתוב בהם שטרות ע"ש וברדב"ז ח"ד סי' ר"ו. לפי"ז מסתמא גם בזמן הגמרא היה המנהג כן דאי לאו הכי לא היה הרמב"ם מחמיר כ"כ כיון שהוא מפורסם בגמרא להתיר כידוע דרכו של הרמב"ם וגם כיון דיש בזה איסור חמור מסתמא גם אז לא היו עוברין ע"ז ובודאי גם אז הי' כותבין שטרותיהם בכתב אחר ואפילו הכי אמרינן בר"ה ד' י"ח דעשו יו"ט ביום שביטלו אדרכתא מן שטרייא מטעם דלא יבא לידי בזיון אלמא דאף בכתב שאינו אשורית נמי אנו חוששין שלא לכתוב שה"ק באגרת הרשות ועיי' באו"ת ובנה"מ סי' כ"ז מה שמתרעמים ג"כ על הכותבין שמות במכתבים מה"ט ואף אם כותבין בלשון לע"ז ע"ש

וראיתי בספר ב"י סי' ט' שהקשה ע"ז מדברי הש"ך שכתב דכל שם בלשון לע"ז אין דינו רק ככינוי ואין אסור מן התורה במחיקה וא"כ אמאי נחוש לכתוב אותן בשטרות ע"ש אבל אין זה קושיא דהא יש להבין דקי"ל גרם מחיקה שרי מן התורה כדאיתא בשבת ד' ק"כ א"כ אמאי התירו לחלל שבת בשביל להציל אזכרה אחת לחוד כדאיתא התם ד' קי"ז הא כה"ג המחיקה ממילא קאתי והוא לא עביד בזה מאומה אבל לא דמי כלל דמחיקה דאסרה התורה הוא לאו משום בזיונא רק דגזה"כ הוא לאסור תדע דהא קי"ל דהמבשל בעצי הקדש לוקה ג"כ מהאי קרא גופא דלא תעשון כדאיתא במכות ד' כ"ב אף דהתם הא ליכא בזיון כלל דסתם עצים להסקה קיימא וכן נמי במחיקה ג"כ אין כאן בזיון כ"כ דהדרך הוא ג"כ למחוק אותיות או תיבה אם הוא צריך לזה ואח"כ כותב אחרים במקומן ואף למאן דמצריך דרך השחתה דוקא מ"מ ג"כ די במחשבה לחוד אף דאינו ניכר כוונתו מתוך מעשיו וא"כ הא אין כאן בזיון כלל ובפרט להאוסרים בכל ענין אלא ע"כ דהוא רק גזה"כ מדכתיב לא תעשון ולא בבזיון תלי מילתא והלכך גרמא דהתירה לנו התורה מותר דכה"ג לא אסרו לנו משא"כ היכא דהכתב של כ"כ הוא קיים רק הולך ודולק ר"ל זאת באמת לבד גזה"כ יש כאן בזיון גדול ואף דאין לחייבו דהא לא פשע בזה מידי מ"מ כל כה"ג יש כח ביד חכמים לבטל שבות דדבריהם בשביל הצלה ומה"ט נמי ס"ת שיש בה פ"ה אותיות אף דאין איסור דאורייתא במחיקה מ"מ מצילין אותה ג"כ מה"ט דבזיון וכה"ג מחלק הת"ג בחידושיו לגיטין ד' כ' בין בזיון דהכנסת מרחץ בפסוקים המרוקמים בבגדו לבין שאר בזיון

ובזה ניחא נמי מה שהקשה הנב"י מהד"ת סי' י"ז דאמאי ס"ת שבלה גונזין אותה דוקא בכלי חרס למען יעמדו ימים רבים הא לא הוי רק גרם מחיקה דשרי מן התורה ע"ש אבל באמת לא קשה כלל דהתם לאו משום מחיקה אתינן עלה אלא משום גרם בזיון דגורם שע"י כן יתקלקלו ויתבלו בקרקע ואיסורו הוא מדכתיב דבר השם וכו' והלכך מחויב לעשות כל טצדקי שלא לבוא לידי כך ופשוט הוא אך החו"י בסי' ק"ו כתב בפשיטות שהיו כותבין השטרות ג"כ בכתב אשורית דאל"כ למה היו חוששין מה שכותבין אזכרות בשטרות ואח"כ מוטל באשפה כיון דלא נכתב בכתב אשורית ליכא קפידא ע"ש שמביא ראי' מהא דנפל ספל בפג"פ דמוכח מזה דגם בשטרות היו כותבין אשורית והוא אזיל לסברתו דבכתב משיט"א אין בו משום מוחק דאורייתא אך דקשה ע"ז מדברי הרמב"ם והפוסקים שהבאתי דאסור לכתוב דברי חול בכתב אשורית ואולי שטרות כיון דאית בהו כמה דינים האיך לכתוב ובאיזה האופן יהי' השעיבוד והאחריות לאו מילתא הדיוטא נקרא ומה"ט נמי כתבינן גט בכתב אשורית אף דיש אוסרין ג"כ מחמת דברי הרמב"ם שהבאתי מיהו לענין כתיבת תיבת שלום בכתב משיט"א קרוב הדבר דאין להקפיד וע"ד אסמכתא אמרתי עפ"י מה שכתבו הראשונים בטעמא דליכא שם הק' במגילת אסתר משום דניתן לכתוב בדתי פרס ומדי וחששו שמא ח"ו יתבזו עיי' במרדכי פ' כ"כ ובט"ז או"ח סי' של"ד ועוד כתבו משום דאסתר לא היתה יודעת דמגילתה דין כתבי קודש יהי' דהא ביקשה ושלחה לחכמים כתבוני לדורות כדאיתא בפ"ק דמגילה ומה"ט נמי קראה להמגילה שלה בשם אגרת כדכתיב על כל האגרת הזאת וקי"ל דאסור לכתוב שם הקודש באגרת הרשות משום הכי לא כתבו בה שה"ק עיי' בת"ש סי' של"ד לפי"ז אם נאמר דגם תיבת שלום דינו בזה ממש כשם קודש א"כ מה"ט לא היה לכתוב גם שם שלום במגילה והיה לה לכתב כוונה זו בלשון אחר אלא ע"כ דכה"ג אין קפידא ומה גם כי בלאו הכי דעת הרא"ש ושא"פ דשלום לאו משמות הקדושים הוא וגם דעת הרדב"ז הוא דדוקא באם כותב