אבן שתיה קמ

בפ"ב מהלכות ק"ש פסק הרמב"ם שם כרבנן דברכות דק"ש היא נאמרה בכל לשון ולמפרע לא יצא והיינו משום האי דרשה דוהי' כדאיתא בגמרא שם ובהלכות תפילין פסק הרמב"ם דבתפילין בעינן כתב אשורית דוקא והיינו נמי משום והיה. וכן הטור והשו"ע בסי' ל"ב כתבו שלא יכתוב שלא כסדרן דכתיב והיה והשתא ממנ"פ אי האי והי' הנאמר בפ' ק"ש קאי על מצות הכתיבה מנ"ל דבעינן נמי בהוייתן במצות הקריאה וכן קשה להיפוך וע"כ מוכרחין אנו לומר או דסברי דתרוייהו נכללו בכלל האי והי' בין לענין הכתיבה ובין לענין הקריאה דהאי והיה אכולה פרשה קאי ובפרשה הא מבואר שם מצות הקריאה והכתיבה כדכתיב התם וכתבתם על מזוזות הילכך כל היכא שיש שינוי בין בכתיבה ובין בקריאה לאו בהוייתן הוא וכן כתב להדיא הט"א במגילה דף ט' או י"ל דהא באמת תרתי והי' כתיבה בפרשה וחדא קאי על הקריאה ואידך דכתיב והי' לאות על ידך קאי על הכתיבה שצריכה להיות בהויתה וכן כתב רש"י להדיא במנחות ד' כ"ת על המשנה דבמזוזה ובתפילין אפילו אות אחד מעכב ומפרש הגמרא דהכוונה היא שיהי' כל אות ואות נכתב כתיקונו מפרש רש"י שם דילפינן זאת בתפילין מדכתיב והי' לאות על ידיך וכו' ע"ש ור"ל דכתיב והי' בהווייתן יהיו כמו שניתנו בסיני שיהי' כל אות צורתו עליו הרי מבואר להדיא ברש"י דהאי והי' לאות על ידיך ילפינן מיניה דכל דיני הכתיבה צריכין להיות בהוייתן שניתנו בסיני והכל במשמע הן בכתיבת כסדרן והן בכתב אשורית והן בתמונה של האותיות שכל שיש שינוי בזה הרי אינו בהוייתן ומהאי והי' הדברים האלה דמיירי בקריאת שמע ילפינן נמי שהקריאה צריכה להיות בהוייתה וברור הוא והשתא עולה יפה הסוגיא דברכות ד' י"ג שם דשפיר פריך הגמרא ורבנן ורבי האי והיה מאי דרשת ביה משום דלא מצי לתרוצי דאיצטריך לענין כתיבה כסדרן או לענין כתב אשורית דהא תרי והי' כתיבי וזאת ידעינן מוהי' לאות על ידיך משא"כ כאן דמיירי לענין הקריאה דילפינן זאת מוהיו הדברים האלה שפיר פריך מאי דרשת ביה והשתא קשה כיון דכבר הוכחנו דר"י שסובר שאם קרא ולא השמיע לאזניו יצא ע"כ סובר כרבנן דק"ש נאמרה בכל לשון ומזה מוכרח הוא שהי' דורש האי והי' הנאמר לענין קריאה שלא יקרא למפרע אלמא דכל למפרע לאו בכלל והי' הוא דאין זאת בהוייתן ממילא לפי זה נמי ע"כ דגם האי והי' הנאמר לענין כתיבה נמי דרשינן ביה שלא יכתב למפרע דהא לר"י כל למפרע לאו בכלל והי' הוא ועוד דהא ק"ו הוא משאר תנאי שם דלא דרשי האי והי' הנאמר לענין קריאה לענין שלא יקרא למפרע ואפילו הכי האי והי' הנאמר לענין כתיבה דרשי לו שלא יכתב למפרע א"כ מכש"כ ר"י דדריש ליה ג"כ לענין שלא יקרא למפרע משום דלדידיה לאו בכלל והי' הוא בודאי האי והי' הנאמר לענין כתיבה נמי דריש ביה שלא יכתב למפרע דהיינו שלא כסדרן וא"כ הא לדידיה הדרא קושיא לדוכתיה דבאמת אמאי כשר בס"ת שלא כסדרן ולא ילפינן זאת מתפילין ומזוזות דפסול בהו שלא כסדרן מאי אמרת משום דבס"ת כתיב כתב הנשתון דדרשינן מזה כתב הנשתנה שהתירה לנו התורה לכתוב ס"ת בכל לשון אף שבתפילין ובמזוזות אסור אלא בכתב אשורית דוקא משום דכתיב והי' ובס"ת מותר אלמא דלא נתקבלה הגז"ש של כתיבה כתיבה ס"ת מתפילין ומזוזות לענין הדרשה של והי' הלכך לענין שלא כסדרן דילפינן נמי מן והי' ג"כ לא נתקבלה דרשה זו לענין ס"ת הא זה אינו דהא אנן אליבא דר"י קיימינן ור"י הא סובר דכל התורה כולה בלה"ק נאמרה ולדידיה באמת גם ס"ת וספרים נמי אינן נכתבות אלא אשורית דוקא כמו תפילין ומזוזות דכתיב בהו והיה ולמה לא ילפינן נמי ס"ת לענין כתיבה שלא כסדרן אלא ע"כ ליתא לתירץ זה

ולכאורה היה אפשר לתרץ אליבא דרבנן והוא דהא בסוטה דף י"ז ילפינן נמי מקרא דפרשת סוטה שנכתבה שלא כסדרן פסולה ואף שרש"י מפרש התם שכתב למפרע כגון ירכך לנפול משמע שגם עתה כתוב לפנינו כן מ"מ ע"כ זה לאו דוקא דהא ילפינן זאת מדכתיב אלה הדברים דמשמע כמו שהן סדורין בפרשה וגם בתפילין הא ילפינן מדכתיב והי' שיהי' בהוייתן היינו ג"כ כמו שהם סדורים בפרשה וא"כ ממילא ע"כ כמו שמפרשינן למפרע דתפילין כמו כן מפרשינן האי למפרע דפרשת סוטה דהא תרווייהו מחד משמעותא ילפינן להו ששניהן צריכין להיות סדורים כמו שהם סדורים בפרשה לפי זה לכאורה לא קשה כלל אמאי לא ילפינן ס"ת מתפילין לענין פסול שלא כסדרן דהא הוי תפילין ופרשת סוטה שני כתובים ואין מלמדין ואין לומר דאולי יש איזה פירכא שאין יכולין ללמוד זה מזה הא ע"כ זה אינו דהא התוס' במנחות דף ל"ד בד"ה כתבה איגרת כתבו שם דילפינן מזוזה מפרשת סוטה לענין כתבה כאיגרת וא"כ ה"ה דמצינן למילף מזוזה מפרשת סוטה לענין כתיבת כסדרן הילכך שפיר הוי מזוזה ופרשת סוטה שני כתובים ואף דהאי קרא הנאמר לענין תפילין לאו יתורא הוא דהא איצטריך ליה לענין כתב אשורית ואידך והי' לענין שלא יקרא למפרע מ"מ הא התוס' בקידושין דף נ"ח כתבו דגם כה"ג כיון דיכולין למילף צד אחד נמי הוי שני כתובים מיהו גם זה אינו חדא דהא גם האי אלה הנאמר לענין פרשת סוטה לאו יתורא הוא דבעינן ליה לדרוש דהאלות כותב ואינו כותב צוואות כדאיתא לעיל לפי זה הא לא הוי שני כתובים ועוד לר"י מאי איכא למימר דהא הוא סובר דשני כתובים הבאין כאחד מלמדין כדאיתא בסנהדרין ד' ס"ז

הילכך נראה לי לתרץ זאת עפ"י דברי רש"י מנחות ובמזוזות אפילו כתב אחד מעכבן ומפרש רש"י במזוזה משום דכתיב וכתבתם כתיבה תמה משמע ובתפילין משום דכתיב והי' וכו' ויש להבין דהא מסקינן בגמר' דהאי כתב אחד מעכבן דף כ"ח במשנה שם על הא דאמרינן דבתפילין הכוונה הוא שיהי' מוקף גוויל כדי שיהי' כתיבה תמה דבלאו הכי לאו כתיבה תמה הוא כמו שכתב התוס' בגיטין ד' כ' ד"ה לא צריכה ובתשובת הרא"ש כלל ג' ובעור יור"ד סי' רע"ד ופסול של כתיבה תמה הוא פסול בין בס"ת ובין בתפילין ומזוזה כמו דאיתא בפ' הבונה וא"כ למה ליה לרש"י להביא על תפילין למוד חדש מוהי' שלא הוזכר לימוד זה על דרשה זאת ולא די לו בוכתבתם כתיבה תמה דקאי על הכל על ס"ת ותפילין ומזוזה כדאיתא בפ' הבונה ויותר מזה קשה על המרדכי בפ' הקומץ שפסק ג"כ להלכה שמוקף גוויל אינו פוסל אלא בתו"מ דוקא ולא בס"ת ואמאי לא ילפינן בזה ג"כ כתיבה כתיבה מתו"מ ולא מצאתי מי שהתעורר בזה ולדעתי היא קושיא רבתא ונראה לי לתרץ זאת עפ"י דברי המרדכי גופא שם במה דאמרינן התם ד' ל"ב דכתבה למזוזה כאגרת פסולה דילפינן כתיבה כתיבה מספר ע"כ בגמרא. ומפרש ר"ת כאגרת שלא דקדק בחסרות ויתרות והקשה המרדכי דאמאי קאמר הגמרא דילפינן מספר ולא קאמר סתם דגמרינן כתיבה מס"ת ותירץ דלאפוקי גט קאתי דלאו ספר הוא ואף דכתיב אצלו ג"כ וכתב לה ספר כריתות האי ספר לספירת דברים אתיא ע"כ ויותר מזה מבואר הוא בחידושי הרשב"א שם שהקשה והא בס"ת לא נאמרה כתיבה כלל ותירץ דהכוונה הוא דאצל ספר נאמר וכתב כדכתיב וכתב בספר וס"ת אף דלא נאמרה אצלה כתיבה מ"מ הא נקראת ספר כדכתיב לקח את ספר התורה הזה הילכך ילפינן מס"ת ע"ש. מבואר מזה דגט אף דאצלו כתיב נמי כתיבה מ"מ לא ילפינן מיניה רק ילפינן מס"ת אף דלא כתיבה אצלה כתיבה כיון דכתיבה אצלה ספר הרי מבואר דהאי גז"ש דכתיבה כתיבה לא נתקבלה למילף מהדדי לכל מילי אלא לענין דיני ספר דוקא דבכל מה דבלא זה לא נקרא ספר ילפינן מהדדי אבל לענין שאר מילי דבלאו הכי נמי נקרא ספר. לענין זה הא לא ילפינן כלל דהא לא נתקבלה הגז"ש אלא לענין ספר דוקא ולא סתם לענין כתיבה דהא גט דבו כתיב נמי כתיבה ואפילו הכי לא ילפינן לו בהאי גז"ש דכתיבה כתיבה והיינו מטעמא דלא כתיבה אצלו ספר והילכך סובר רש"י והמרדכי דדוקא לענין חסירות ויתרות דכל דחסר