אבן שתיה קלט

בהם. אז יש חילוק בין מגילת אסתר דאין מצילין אותה מפני הדליקה משום דאין בה שמות הקדושים משא"כ שאר ספרים אף שאין קורין בהם מ"מ מצילין אותן משום השמות שבהם ע"ש והנה דעת הפוסקים וכן הובא בש"ך יו"ד סי' קע"ט דשם הקודש הנכתב בלשון לע"ז אינו שם כלל ומותר אף למוחקו ע"ש וא"כ מאחר שמותר אף למוחקו שהוא בכלל מאבדו ביד כמו שכתב הרמב"ם פ"ו מהלכות יסוה"ת וא"כ האיך התירו גם לחלל שבת בשביל להצילן ועיי' בירושלמי פ' כ"כ דלר"ש מותר אף לכבות הדליקה בשביל הצלתן ואמאי הא בשביל גוף הכתבי קודש עצמן אסור לכבות כיון דלא ניתנו לקרות בהם וכל ההיתר הוא רק בשביל השמות והא הם עצמם מותרים אף למוחקם ולא דמי לס"ת שאין בה רק פ"ה אותיות בלא שמות הקדושים אף דאין בהם איסור מחיקה מ"מ מותר להצילם התם הא ניתנו לקרות בו וגם דאתי מס"ת שלימה משא"כ כאן אלא ע"כ מוכח דאף למאן דאמר דניתנו לכתוב בכל לשון משום דנשתנה או מיפת וכו' ליפת מ"מ השמות הקדושים לא נשתנה לעולם קריאתן

גם עיקר תירוצו הראשון מכתב הנשתנה אינו מספיק כלל חדא דמה נעשה בר' שמעון בר' אליעזר ושאר תנאי התם ובירושלמי פ"ק דמגילה דאית להו דהתורה לא נשתנה מעולם ולא דרשינן כלל את משנה התורה הזאת לכתב הנשתנה רק דרשי זאת למלך שצריך לכתוב לו שתי תורות ובודאי כוותייהו קי"ל דהא מלך כותב לו שני תורות כדאיתא ברמב"ם הלכות מלכים וילפינן זאת מהאי קרא דמשנה התורה היינו שני תורות וא"כ ע"כ לא דרשינן לכתב שנשתנה וכן כתב להדיא הרדב"ז ח"ב סי' תמ"ב דמהאי טעמא גופא קי"ל כר"ש בן אלעזר ע"ש ולפי הנחה של המחבר הזה קשה ממנפ"ש האיך סברי הני תנאי כירושלמי שם או סברי דמותר לכתוב ס"ת וספרים בשאר לשונות כמו תנא דמתניתין דמגילה דאין בין דמותר לכתוב ס"ת בשאר לשון א"כ מנ"ל להו זאת להפקיעו מהלימוד דוהי' דמוכח מזה דצריכין לכתוב ס"ת בלשון הקודש דוקא ואין לומר דסברי כרבשב"ג דיליף זאת מיפת אלקים ליפת זה אינו דכל דנימא דהאי והי' דרשה גמורה הוא דאף בס"ת בעינן כסדרן אז בוודאי שוב אין להפקיע מדרשה זו דיפת אלקים ליפת דאינו אלא אסמכתא בעלמא מדיני דאורייתא ובשלמא רשב"ג בעצמו יכול להיות שהוא סובר ג"כ כתב הנשתנה ומחמת כן היה באמת מותר לכתוב אף בשאר לשון רק שקרא אשכח ודרש שלא הותרו לשנות אלא בלשון יונית דוקא אבל לעבור דין דאורייתא מהאי קרא לחוד בודאי אי אפשר ואם נאמר דהני תנאי סברי בזה כר' יהודה דפליג על מתניתין דאין בין וסובר שגם ס"ת ושאר ספרים לא התירו לכתוב בשאר לשון א"כ קשיא הלכתא על הלכתא דהא לפי הנחה זו כל דקי"ל דהכתב של ס"ת לא נשתנה אזי אסור לכתוב ס"ת וספרים בכל לשון וכל שאסור לכתוב בשאר לשון אז ממילא אין לנו הכרח במה לסתור הגז"ש דכתיבה כתיבה ולפי זה כיון דקי"ל דהכתב לא נשתנה היה לנו לאסור לכתוב ס"ת שלא כסדרן ואנן הא קי"ל דשרי ועוד קשה לר' יהודא דאית ליה במגילה דף ט' שם שאף ס"ת ושאר ספרים לא התירו בשאר לשון ואף עברי שכתב תרגום נמי פסול ולא התירו אלא יונית דוקא משום מעשה שהיה ע"ש היטב בש"ס וכי נאמר דהוא סובר דספר תורה שנכתבה שלא כסדרן פסולה בדבר שהוא פשוט להכשיר ואין לומר דהני תנאי דסברי דהכתב של ס"ת לא נשתנה מעולם ור' יהודא לא יסברו כלל האי גז"ש דכתיבה כתיבה דלא נתקבלה להם הגז"ש וכמו דאמרינן כה"ג בשבת דף צ"ז ובשאר דוכתא זה אינו דא"כ מנ"ל להו דמזוזה בעינן לכתוב על גבי קלף ואינו נכתבת על כותלי הבית גופא כדכתיב על מזזות ביתיך דלא ידעינן זאת אלא מהגז"ש דכתיבה כתיבה כדאיתה במנחות דף ל"ד וגם מנ"ל להו דכתבה כאגרת פסולה דכ"ז הא לא ידעינן אלא מהאי גז"ש וגם אין לתרץ אליבא דר' יהודא שהוא סובר דגם תפילין ומזוזות כשר שלא כסדרן וזה אתי שפיר טפי דהא באמת בזה מצינו פלוגתא עיי' בנקה"כ ביו"ד סי' ר"צ שמבואר מדבריו שזה תלי אם מזוזה פרשיות פתוחות או סתומות דאם הלכה הוא כמאן דאמר פתוחות אז מוכרח הוא דסוגיא דילן פליג על המכילתא ומכשיר שלא כסדרן אף בתפילין ובמזוזות ע"ש גם זה אינו דע"כ מוכרח מהגמרא דר"י סובר דתפילין ומזוזות פסול בהוא שלא כסדרן והוא דבברכות דף י"ג אמרינן ק"ש בכתיבה דברי רבי וחכ"א בכל לשון ואמרינן מאי טעמא דרבי אמר קרא והי' בהויתן יהו ורבנן הא כתיב והי' ומשני ההיא שלא יקרא למפרע ורבי שלא יקרא למפרע מנ"ל מדברים הדברים ואמרינן תו התם למימרא דסבר רבי כל התורה כולה בכל לשון נאמרה דאי ס"ד בלה"ק נאמרה והיה דכתב רחמנא למ"ל איצטרך משום דכתיב שמע למימרא דסברי רבנן דכל התירה כולה בלה"ק נאמרה דאי ס"ד בכל לשון שמע דכתב רחמנא למ"ל ומשני אצטריך משום דכתיב והיה ע"כ בגמרא והנה אף דחזינן דהגמרא רוצה לאוקמי דכל הני תנאי מצי סברי דהתורה ניתנה בין בלה"ק ובין בשאר לשון מ"מ נראה דכל זאת רק אליבא דרבי ורבנן דוקא נאמר אבל מדברי רבי יהודא נראה מוכח שהוא סובר דכל התורה בלשון הקודש דוקא נאמר והוא כי המעיין בתוס' ברכות ד' י"ג ד"ה וחכ"א יראה כי רבי יהודא דהוא סובר לקמן דף ט"ו דהקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא ע"כ סובר הוא כחכמים דסברי ק"ש בכל לשון ע"ש ובמגילה דף ט' בפלוגתא דרבנן ורשב"ג או ס"ת נכתבים בכל לשון או בלשון יונית דוקא איתא התם דר' יהודא סובר דאפילו שאר כתבי קודש נמי אין נכתבין אלא אשורית דוקא והא דס"ת נכתבת בלשון יונית היינו משום מעשה דתלמי המלך הוכרחו להתיר כי עת לעשות לה' וכו' אבל מצד הדין אין כותבין אלא דוקא בכתב אשורית ולשון הקדש דהא אפילו מקרא שכתבו תרגום נמי פסול אליבא דר"י ע"ש היטב בסוגיא ובתוס' סוטה ד' ל"ג ד"ה כל ולפי זה הא ע"כ מוכח דר"י סובר דהתורה בלה"ק ניתנה דאי בכל לשון נאמרה א"כ באמת אמאי אסור להעתיק ס"ת וספרים בשאר לשונות אליבא דר"י אלא ע"כ מוכח דר"י סובר דהתורה בלה"ק נאמרה ולפי זה הא דאית ליה דק"ש נאמרת בכל לשון היינו ע"כ משום דכתיב שמע ודרשינן בכל לשון שאתה שומע נמצא ממילא מוכח אליבא דר"י דדריש האי והי' בהוייתן היינו לענין שלא יקרא למפרע דוקא מטעם דבעינן כסדרן דהא בהא תליא כדאיתא התם בסוגיא אליבא דרבנן ופשוט הוא

והנה בסוגיא זו דברכות הקשו המפרשים מאי דפריך הגמרא ורבנן הא כתיב והי' בהויתן יהיו הא בעינן האי והי' לענין הא דדרשינן במכילתא שתפילין ומזוזות צריכין לכתבן כסדרן דוקא ועוד הקשו באמת לרבי דדריש והי' שיקרא דוקא בלשון הקודש מנ"ל האי דרשה שצריכין לכתוב כסדרן ואם כתבן שלא כסדרן פסול ועיין בספר משיבת נפש שרוצה להוכיח מזה שבתפילין ובמזוזות נמי אינו פוסל שלא כסדרן אבל בוודאי אין לסמוך עליו בזה בדבר שהוא היפוך כל הפוסקים וגם הקושיא מעיקרא ליתא דהא יש להקשות עוד כי לפי היוצא לנו מסוגיא דמגילה דף ט' שם בפלוגתא דחכמים ורשב"ג אם ס"ת נכתבת בכל לשון או בלשון יונית דוקא מבואר שם דלא פליגי רק לענין ס"ת אבל בתפילין ובמזוזות כולי עלמא מודה דבעינן כתב אשורית דוקא והיינו משום דילפינן זאת מוהי' כדאיתא התם בגמרא להדיא ולפי זה מאי פריך ורבנן הא כתיב והי' הא בעינן האי והי' דצריכין לכתוב תפילין ומזוזות בכתב אשורית דוקא אבל באמת לא קשה מידי דהא יש להבין דבמגילה שם ילפינן מן והיו בהויתן יהיו שהכתיבה של תפילין ומזוזות יהיו בהוייתן שלא ישנה מכפי שניתנה בסיני וכן במכילתא ילפינן מזה שצריך לכתוב כסדרן דוקא אלמא דהאי והי' קאי על מצות הכתיבה שיהי' בהוייתן ואלו בברכות ד' י"ג שם ילפינן מן האי והיה שצריך לקרות ק"ש בלה"ק אי שלא יקרא למפרע הרי דהאי והי' דילפינן מזה שבהויתן יהי' קאי על מצות קריאה של ק"ש ולא קאי כלל על תפילין ולא על מצות כתיבה והרמב"ם והפוסקים ילפי מהאי והי' תרתי מצות הכתיבה וגם מצות הקריאה דהא