אבן שתיה קלח

על עצמו שלא להוביל בשר כשר ונעשה חשוד לזה דשמא נזדמן לו בשר טריפה ומוכר ג"כ אבל בודאי אינו חשוד לקנות נבילות ולמכור אותן דהא חשוד לדבר קל אינו חשוד לדבר חמור וכיון שכן הא ודאי שייך כאן לומר אוקי גברא אחזקתו דהא ליכא כאן חזקה להיפוך דהא קי"ל רוב בהמות כשירות הם הלכך אין לפוסלן ועיי' בתשובת רע"א סי' קל"ז

אמנם בזה לא טב עבדי במה שמיהרו כ"כ בהנדר ולכל הפחות היה להם להמתין מעט אולי היו משלמים אותן בלתי שבועתן ועיי' בת"ח עירובין ד' כ"א בעובדא דר"ע דרצה למסור נפשו בשביל נט"י שהקשה להרמב"ם דסובר בפ"ה מיה"ת דעל חוץ מהג' עבירות אם מוסר נפשו הרי הוא מתחייב בנפשו וא"כ האיך החמיר ר"ע ותירץ דשאני הכא דהא ספיקא הוא שמא יביאו אותו מים ולא יבא כלל לסכנה ובאמת אם היה יודע ברור שהוא סכנה היה אוכל כך ע"ש והכא היה להם להמתין אולי יתפייסו אבל בגוף הדין אין לפוסלן כנלע"ד

סימן נט

שאלה בס"ת שבידיעה אחת נכתב השם הק' שלא כסדרן ועדיין לא תפרו אותה בס"ת אי נכון יותר לכתוב יריעה אחרת או די בזה כדי שלא יבא לידי גניזה לדבר שבקדושה

תשובה המחמיר בזה הוא בעל גינת ורדים והבאים אחריו חולקים עליו בזה ויש מהם שכתבו שאף אם אירע זאת ביריעה אחת והוא רוצה להחמיר על עצמו ולהחליף יריעה זו באחרת ג"כ אינו רשאי משום שיצטרך גניזה לדבר שבקדושה עיי' בזה בתשובת באר יצחק סי' כ"א וב"י סי' יו"ד ובצ"צ הח' הלכות ס"ת ואחרי שהמחברים הללו לא הביאו זאת רק מספר גינת ורדים לחוד ועל מה שהביאו מספר תפארת למשה שהוא סובר ג"כ שהוא פסול כתבו האחרונים דלא מצאו בו כן עיי' פ"ת רע"ו אבל באמת מבואר הוא כן מדבריו שכתב בהלכות ס"ת שאם נפסק ה' הראשון של שם הוי' ציוה לחתוך כל השיטה ולהניח שם מטלית ע"ש אף שהוא דבר שיש בזה פלוגתא אם רשאין לעשות כן וגם הא אין זאת דרך כבוד ואמאי לא, התיר לתקן הנפסק וע"כ משום דכיון דהיתה זאת באות הראשונה הוי שלא כסדרן וגם מדברי הזוהר פ' אחרי מות ד' ווארש' דף ס"ה ודף ס"ו משמע ג"כ דשם הוי"ה צריך לכתוב כסדרן כמו שנבאר לקמן לכן אמרתי לברר הדברים כפי מה שנראה לי בדין זה והוא כי המחברים הקשו על עיקר הדין דקי"ל דבתפילין ובמזוזות בעינן כסדרן ובס"ת לא בעינן שיהא הכתיבה כסדרן ואמאי לא ילפינן ס"ת מתפילין ומזוזה בגז"ש דכתיבה כתיבה ובמסכת מכות דף י"א ילפינן התם ס"ת שתפרה בפשתן מתפילין ע"ש

ולכאורה היא קושיא רבתה דהא בכמה דברים באמת ילפינן גז"ש זו של כתיבה כתיבה כמו לענין מוקף גויל ושאר דברים ובספר בא"י תירץ בזה דכיון דאמרינן במגילה דף ט' דתפילין ומזזות אין נכתבין רק כתב אשורית משום דכתיב בהו והי' דרשינן בהויתן יהי' כמו שניתנה מסיני משא"כ ס"ת נכתבת בכל לשון והטעם הוא ע"כ משום דאמרינן בסנהדרין דף כ"א דמתחלה נתנה התורה לישראל בכתב עברי ואח"כ נשתנה כמו דדרשינן התם כתב הנשתנה ע"ש הרי מוכח מזה דהאי דרשה דדרשינן מוהי' בהויתן יהי' לא נתקבלה ע"כ לדורשה על ס"ת הילכך כתיבת כסדרן נמי דילפינן זאת ג"כ מהאי והי' גופה לא נאמרה זאת רק לענין תפילין ומזוזה אבל לא בס"ת וכן בתלמי המלך שהעתיקו לו הס"ת בשאר לשון כדאיתא במגילה ד' ט' ע"כ העתיקו לו השמות הקדושים ג"כ בלשון אחר או בלשון יונית וממילא מוכרח הוא דהאי והי' דילפינן מיניה בהויתן יהא לא קאי על האזכרות ג"כ דאל"כ האיך התירו לכותבן בלשון אחר ע"ש

הנה מה שכתב לדבר פשוט דבהא דספרים נכתבין בכל לשון היינו אפילו השמות הקדושים נמי ובאמת אין זה פשוט כי אף אם נאמר דלתלמי המלך העתיקו השה"ק ג"כ בלשון יוני יוני מ"מ ע"כ לא כל מה שהעתקו לתלמי הותר לכתוב בספרים תדע דהא העתיקו לו ותצחק שרה בקרוביה שהוא היפך האמת וכן כה"ג טובא שם ולפי המקובל אצלינו בודאי אם היו כותבין כן בס"ת הוי בכלל ספר שאינו מוגה שאסור להשהותו כדאיתא בשבת ד' ק"ד ברש"י שם ועיין כתובות י"ח ועיי' בקרבן העדה ירושלמי, מגילה ה' ט' באם כתב במקום ירושלים ירושלימה פסול דנשתנה הענין ואף בשאר כתבי קודש ומש"כ התוס' שם ד"ה ואל זאטוטי דהא דלא כתבו ואל אצילי לפי שלא רצו לשקר ע"ש לא דבכה"ג הוי כשר אלא לפי שלא רצו לשקר כתבו לישנא דמשתמע לתרי אפי אבל באמת אם כתבו כן הוי פסול בודאי [וצ"ע קצת בד' התוס' לפי מאי דאיתא במס' סופרים הובא בשו"ת הריב"ש סי' רפ"ד דבאמת יש פלוגתא בזה אי, כותבין נערי או זאטוטי הא י"ל דלכך כתבו הכי מטעם דבאמת הא איכא מד"א דכותבין זאטוטי דוקא] ומכש"כ להרשב"א בסי' תרי"א דמפרש הגמרא דמגילה דמיירי לענין כתיבת ס"ת לקרות בה בודאי אם כתבו כמו שכתבו לתלמי הוא פסול וכל עיקר ההיתר לא קאי התם רק לענין שינוי הכתיבה והלשון בזה התירו אצלם משום מעשה דתלמי אבל גוף ההעתקה והכוונה של הכתובים בודאי צריכה להיות כמו לכתב אצלינו בהתורה ואם שינה פסול וא"כ אפשר לענין שם הק' נמי כיון שהכונה האמיתית של שם הוי' אין לו ביאור דהא לא כמו שנכתב הוא נקרא נקרא באל"ף דלי"ת ונכתב בי"ה וכו' כדאיתא בגמרא ואפילו בהנקודות של שם הוי' נמי יש בו שינוי ועיי' בשו"ת מהר"ם מלובלין סי' פ"ג מה שכתב בזה והוא בכלל זה שמי לעולם לעלם כתיב ע"ש ומחמת כן כל המעתיקים כמו תרגום אונקלוס וירושלמי ויונתן ב"ע כולם מעתיקים האזכרות ככתבן מה"ט שאין לזה ביאור אתר לפי"ז אף דהתירו לכתוב ס"ת בכל לשון אבל שם הק' יכול להיות שכותבין אותו דוקא כמו בס"ת דאל"כ איכא שינוי הביאור וכן מצאתי בשו"ת בית יצחק סי' ט' שכתב ג"כ דאף דספרים נכתבין בכל לשון מ"מ שם הק' צריכין לכתוב ככתבו והביא ראי' דלפי מה דכתבו הראשונים דשם הק' הנכתב בלשון לע"ז אין דינו רק ככינוי כמו שכתב הטור ח"מ סי' פ"ז וא"כ אחרי דקי"ל דנוקב השם אינו חייב רק בשם המפורש דוקא כדאיתא בשבועות ד' ל"ה וא"כ האיך יכתוב ונוקב שם בשם הלע"ז הא ע"ז אינו חייב והאיך יכתב שקר וגם לפי מה שכתב האבן עזרא בהקדמתו למגילת אסתר בטעם דליכא שמות הק' במגילה משום דמרדכי שלח המגילה להפרסיים כדכתיב פתשגן וכו' והעתיקו אותה הפרסיים ונכתבה בדברי הימים שלהם והם היו עובדי אלילים והיו כותבים תחת השם הנכבד והנורא שם תועבתם כמו שהיו עושים הכותים שתחת השם כותבין אשימא שם אליל שלהם ומשום כבוד השם לא הזכיר מרדכי שם הק' במגילה ע"ש. לפי"ז בתלמי שהיה מלך מצרים וגם עובד אלילים אם היו מעתיקין לו השם הק' ג"כ על לשונם היו צריכין לכתוב לו ת"ו כמו שהם מכנין וזה הא איסור גמור הוא ובודאי השם הנכבד העתיקו לו כהויתו רק שאמרו לו שזה הוא הביאור של שם הק' שלנו ועיי' במ"ע מפ' וא"ו עד פ' ט' שהאריך שם בהעתקה זו. לפי"ז מה שהביאו נמי מהא"ר סי' ל"ב דאין קפידא לכתוב השם שלא כסדרן אין זה ראי' כ"כ לנידן דידן דהתם בשאר שמות מיירי דאותן באמת נשתנה ע"י תלמי אבל אין ראי' מזה לשם הוי' וכן מחלק ג"כ בהגהות ר"ע בסי' רע"ו בין שם הוי' לשאר שמות עפ"י הזוהר ע"ש

וקצת יש להביא ראיה דגם בכתבי הקדש שנכתבים בכל לשון מ"מ השמות כתבו כתיקונן דהתוס' במגילה ד' ט' וכן בשבת קט"ו ד"ה מגילה כתבו דלמאן דאמר אין קורין