אבן שתיה קלו

רק טל לחוד וע"ז לחוד הא לא נשבע אלא ע"כ מוכרח דבנדרים שהוא תלי בלשון ב"א לא שייך זאת כ"כ לפלוגתא דר"י ור' יונתן וי"ל גם בלאו הכי דברי רש"י הללו צ"ע מפ"ד

סימן נח

נשאלתי ע"ד שנים שקיבלו עליהם בשבועה כדת שלא להוביל בשר כשר לעיר אחת ועכשיו עברו על השביעה באמרם כי אנוסים היו מחמת כי הקצבים של העיר ההיא הכריחום לזה במה שלא רצו לשלם להם מעות המגיע מהם ובפה מלא אמרו כי אם יובילו עוד בשר כשר לעירם אזי יכפרו להם לגמרי החוב וזאת הכריחו להם לישבע כרצונם ועתה מסתפק כת"ר אם נאמנים הם עוד על בשר כשר כי אולי הוי זאת בכלל עוברי שבועה המבואר ביו"ד סי' א' שפסולים הם לכמה פוסקים ע"כ ת"ד

תשובה לדעתי אין עליהם שום פסול דהא כתב כת"ר שלא היה היכולת בידו להכריחם לשלם להם הרי זה ממש נדרי אונסין המבואר בנדרים ד' כ"ז וביו"ד סעי' רל"ב סי' י"ד דאף לכתחלה נמי שרי דהא תנן נודרין לחרמין וכו' ואין לחלק ולומר דהתם מיירי במי שמוחזק לכך וגם כי כן מורה הלשון מוכסין או הרגין דמשמע שמוחזקין הם בכך משא"כ בשאר אינשי שאין מוחזקין בכך אפשר לומר דאמרינן בזה עביד אינש דגזים ולא עביד כדאיתא בב"ב ובפ' כל הנשבעין ד' מ"ו זה אינו חדא דלענין שבועת אונסין אין נפק"מ בזה כדמוכח מדברי הנמי"י סוף הפלאה הובא ביו"ד סי' רל"ב סי' ט"ו במי שאונסין אותו עד שישבע שיתן לו סך ממון דהוי שביעת אונסין שכתב דלא דמי בזה להא דפ' הנזקין בסיקריקין דאמרינן דאגב אונסי גמיר ומקני התם הא בידו להרגו דהא כבר הרגו מהם משא"כ כאן עביד אינש דגזים ולא עביד ע"ש הרי להדיא דאפילו היכא דשייך הסברא דגזים הוי נמי שבועת אונסין ועיי' בח"מ סי' שפ"ח סי' ח' דלהציל ממונו לא שייך בזה הסברא דעביד אינש דיכול לומר מתירא אנכי שלא יזיקני וכו' ע"ש ועוד בלאו הכי לא שייך כאן חילוק זה דהא יש להבין דבכל מקום אמרינן דהא דאונס ממון הוי אונס הוא דוקא בממון הרבה כמו שכתב הריב"ש הובא ביו"ד שם סי' י"ב וגם ע"ז יש חולקין וסברי דלא נקרא אונס ע"ש ולענין הא דנידרין לאנסין קי"ל דאין חילוק בין אם מבקש ממנו ממון רב אי מעט דהא לא מצינו בגמרא חילוק בזה וכ"כ להדיא המהרשד"ם ח' יו"ד סי' ק"ט שאף אם אונסין אותו רק על פרוטה נקרא ג"כ נדרי אונסין ע"ש אמנם החילוק הוא פשוט משום דהא דנדרי אונסין לאו כלום הוא יש בזה שני טעמים חדא משום דילפינן זאת מקרא דכתיב האדם בשבועה פרט לאנוס כדאיתא בשבועות כ"ו והיינו שיהי' לבו מיושב עליו וברשות עצמו כמו שפירשו הראשונים עיי' שם בהגמ"י ועוד יש טעם בזה משום דאונס רחמנא פטרו וילפינן זאת מלנערה לא תעשה דבר נדרים כ"ז וצריכי תרווייהו והיינו היכא דבעת הנדר לא היה לו שום אונס רק שאנו באין לפוטרו מחמת האונס הנולד לו אח"כ שאז אי אפשר לפוטרו משום האדם בשבועה דהא בעת שנדר היה בדעת מיושבת רק שאנו רוצין לבטל נדרו מטעם דאדעתא דהכי לא נדר הלכך בעינן דוקא אומדנא דמוכת טובא היינו אונס ממון רב משא"כ נדרי אונסין דמיירי שבעת הנדר עצמו היה לו אונס ולא עשה זאת בדעת מיושבת דפטרינן אותו משום האדם בשבועה בזה אין חילוק בין רב למעט דהא מ"מ הוא נדר שלא לרצוני ועל נדר כזה לא חייבתו התורה כמבואר כ"ז בפוסקים הלכך בנידן דידן נמי כיון דאמרינן במכות ד' ב' מעידין אנו באיש פלוני שחייב לחבירו אלף זוז לשלם מכאן ועד שלשים יום וכו' ונמצא זוממין אומדין כמה אדם רוצה ליתן שיהי' בידו אלף זוז וכו' וכן הוא בח"מ סי' ע"ג שעל הכחשת זמן מחייבין אותו לישבע והיינו משום דזאת נחשב כמו ממון ממש כמו שכתב המהרי"ט ח' ח"מ סי' ק"ה ועיי' בקצות סי' ע"ג שם במה שמחלק בין זה להא דמבטל כיסו של חבירו נמצא במה שהוא תובע מהם מעותיו והם אינם משלמין אותו תיכף הרי זאת בכלל הפסד ממון יחשב והלכך הוי להו בכלל אונס ממון ועוד דהני אינשי דינן נמי כמוחזקין לכך והוא לפי מה דקי"ל דכל שיש לו לשלם והוא משהה התשלומין הוא עובר מיד על ל"ת של דבריהם אל תאמר לרעך לך ושוב כדאיתא בב"מ ד' ק"י וכתב המ"מ פ"א מהלכות מלוה הלכה ג' דלאו זה נאמר ג"כ לענין הלואה והלכך כיון דחזינן דהני גברי לא קפדי ע"ז ועברי הרי הוחזקו דעבדי איסורה בזה משא"כ בגזים דלא עביד עדיין איסורא במה דגויים וכו' והשתא לא נשאר לנו אלא במה שלא ביטל השבועה בלב כדאיתא התם בגמרא דבעי לחשוב שאינו אוסר רק על יום אחד לחוד והכא הא לא חשב מאומה מ"מ גם זה אינו כי לדעתי פשוט הוא דהא דבעינן בנדרי אונסין ביטל בלב הוא הכל רק מדרבנן דהא כיון דהפטור של נדרי אונסין הוא משום דבעינן האדם בשבועה ואי לאו הכי לא חל ממילא בודאי שוב אין לחלק בין אם ביטלו בלב או לא ותדע דהא בנדרי אונסין הבאין ע"י אונם של הכאה ויסורין פסק המרדכי בפ' הנזקין וכן הוא שם בש"ע סי' ט"ו ובט"ז שם ס"ק כ"ט דלא בעינן בזה אף ביטול בלב כלל אף דגם שם לא ידעינן זאת רק מילפותא דהאדם בשבועה אלמא דהא דמצרכי חז"ל הביטול בלב הוא רק מדרבנן וכן מצאתי להדיא בתשובת רלב"ח סי' כ"ז דהוא רק מדרבנן והנה יש פלוגתא בראשונים משבועות ד' כ' וכ"א הובא בח"מ סי' ל"ד סי' ה' דכמה פוסקים סוברים דהא דעובר על השבועה נפסל מיירי דוקא בעובר בשבועה דלעבר כגון שנשבע שאכל ולא אכל דאז בשעה שנשבע יצא שקר מפיו אבל לא בשבועה דלהבא כגון בנשבע לעשות איזה דבר ולא עשה דכיון דבעת השבועה לא יצא השקר מפיו לא נפסל משום דאמרינן דאח"כ לבי אנסו לעבור והלכך הכא נמי כיון שלא עברו רק על שבועה דלהבא דהוא פלוגתא דרבוותא וכיון דכל עיקר הפסול דידהו הוא רק מדרבנן שוב אמרינן דספיקא דרבנן לקולא ולא נפסלו מספיקא וגם כבר הכריעו הפוסקים דפלוגתא דרבוותא עדיף טפי מספיקא דגוף המעשה ומכש"כ בנידן זה דאפשר לומר שאף אם היה עובר ממש על נדרו אינו נפסל לאו"ה רק מדרבנן עיי' בזה בפר"ת ובתב"ש ובחו"ד סי' א' והכא נמי כיון דלא היה רק כמו חרמי ציבור שהטילו עליו דאינו נפסל רק מצד קנס ובודאי כה"ג היכא שהוא אנוס לא שייך כאן קנס

ואין לומר כיון דכאן אין האונס מהממון עצמו דהא גוף הממון הם חפצים לשלם רק שאינן חפצים שהם יובילו הבשר כשר ובזה הא אפשר שאין כאן כלל הפסד ממון דמי יאמר שירוויחו ואולי גם יפסידו וכל היכא דליכא הפסד הא אין זאת בכלל נדרי אונסין ז"א דמ"מ כיון שעכשיו האונס הוא במה שהם רוצים לכפור המעות אף שזאת יכולים הם לתקן בדבר שאין בו הפסד ממון מ"מ כל כה"ג בתר עיקר הדבר אזלינן כמו שמבואר בדברי המרדכי פ' הנזקין הובא ביו"ד שם סי' ט"ו במי שאנסו לחבירו ויסרו במיני יסורים עד שנשבע לתת לו כך וכך אין באותה קבלה ממש וכתב ע"ז המרדכי דכיון שיש כאן יסורין אפילו ביטול בלב נמי אינו צריך וכתב עוד ואין לומר כיון דהכא הרי יש בידם ליתן המעות שקיבלו על עצמם וינצלו אז מהיסורים ור"ל א"כ הא לא הוי רק אונס ממון דבעינן לזה ביטול בלב דוקא ז"א דהא אמרינן בשבת ד' פ"ח על הא דכפו עליהם הר כגיגית דמכאן מודעא רבה לאורייתא ומה מודעא שייך כאן הא בידם לקיים המצות אלא ע"כ דבתר עיקר הדבר אזלינן דכל שאינו עושה ברצונו חשוב אונס הכא נמי כיון דעכשיו מיסרו ביסורין אף שיכול להנצל מזה ע"י ממון מ"מ בחר עיקר הכפיה אזלינן ע"ש הכא נמי כיון שעכשיו רוצים להפסידן ממון אף דבזה יכול להציל נפשו ע"י דבר שאין בו כ"כ הפסד מ"מ בחר עיקר הכפיה אזלינן

והנה דעת המהרי"ק והובא ג"כ ביו"ד סי' רל"ב סי' י"ב דאם