אבן שתיה קלה

הש"ך דבנדר שהותר ע"י פתח לא בעינן בו החלפה כלל א"כ מה מקשה הירושלמי הא ר"ע אינו מוסיף כלל על דברי ב"ה דהא דינו של ב"ה לא שייכי כלל לדינו של ר"ע דבדינו דב"ה כיון דלא בעינן היתר חכם צריכין דוקא החלפה משא"כ בדינו דר"ע כיון דניתר ע"י חכם לא בעינן בו החלפה כלל ואין לומר כי באמת לדעת המקשה שם בירושלמי היה סובר דלעולם בעינן דוקא חקירת והיתר חכם ואף בדינו של ב"ה נמי צריכין דיקא פתת משום הכי היה סובר דגם בזה לא בעינן החלפה משא"כ הגדולים הללו אזלי לדידן דסברי דבהדין של ב"ה כיון שיש טעות בעיקר הנדר ולא בעי חקירת חכם אז דוקא בעינן החלפה משא"כ היכא דניתר ע"י חכם לא בעינן החלפה זה אינו דהא בודאי אי אפשר לומר שדעת המקשה היה כן דהא משנה שלימה שנינו בנדרים ד' כ"ה דארבע נדרים התירו חכמים ואחת מהם הוא הדין של ב"ה הרי להדיא מבואר דבדין של ב"ה לא בעינן התרת חכם כלל וכן לדעת הש"ך מה זה דקאמר התם בירושלמי מה אם תמן נדר שהוא צריך חקירת חכם את אמרת נדר שבטל מקצתו בטל כולו כאן שאין צריך חקירת חכם לא כש"כ ע"כ והא לפי שיטה זו אין זה כש"כ ואדרבא דהרי במקום שצריך חקירת חכם לא בעינן החלפה ובמקום דאין צריך בעינן החלפה דוקא א"כ צריך היתר חכם עדיף טפי

מיהו אפשר לומר דזה תלי בזה דהא איכא שני טעמים על הא דאמרינן דנדר שהותר מקצתו הותר כולו חדא הא דאיתא בירושלמי בריש פ"ק דנדרים משום דכתיב ככל היוצא מפיו יעשה אם מתקיים כולו אז חל הנדר ואם לאו אינו חל אפילו מקצתו ועוד יש טעם שני הובא ברא"ש בנדרים ד' כ"ו משום כיון דאינו מתקיים כולו דמי זאת לנדר טעות דאמרינן דאדעתא שלא יתקיים כולו לא נדיר ע"ש ובאמת מוכרת הרא"ש לטעם השני משום דמהא דכל היוצא מפיו וכו' יליף בספרי שם מזה דהנשבע על הככר שלא יאכלנו שלא יתן דמי הנאתו להקדש והרמב"ם בפ"ג מהלכות נדרים כתב כי מזה רמז הוא שהנדרים חלים ג"כ על דבר מצוה ובריטב"א כתובות איתא דמזה ילפינן דבנדרים הולכין אחר לשון ב"א ולפי"ז הא ליכא למילף מזה לנדר שהיתר מקצתו וגם בירושלמי למי ריש נדרים מוכת דלא ילפינן מכל היוצא אלא דוקא היכא דאיכא יתורא ע"ש הלכך צריכין אני לטעם השני שהביא הרא"ש והנפק"מ בין שני הטעמים עיי' בי"נ סי' רכ"ט מה שכתב בזה ולדעתי הנפ"מ יהי' לענין זה אי בעינן החלפה דלטעם הירושלמי דיליף מכל היוצא מפיו יעשה אז פשוט הוא דשוב אין נפק"מ אם היה החלפה או לא כיון דילפינן זאת מקרא דבעינן שיתקיים דוקא כולו א"כ מה לי בהחלפה כיון דגזירות הכתוב הוא דבנדר לא אמרינן שמקצת יתקיים ומקצת יתבטל משא"כ לסברת הרא"ש שם דהטעם הוא דאמרינן שבודאי לא היה רצונו בעת הנדר שיתבטל מקצתו וכיון שכן הוי בכלל נדרי שגגות ואמרינן דאדעתא דכן לא נדר בזה שייך שפיר סברת רבה דאמר דכ"ז לא נאמר אלא דוקא אם החליף לשונו כפי מה שאמר תחלה ואינו מעמיד דבריו שאמר בתחלה שע"י זאת יש גילוי מילתא שאינו חפץ בהלשון שאמר בתחלה ודמי יותר לנדרי שגגות כמו שביאר בזה הר"ן שם משא"כ היכא שלא החליף ולא ניכר כ"כ הטעות אז לא אמרינן שבטל כולו א"כ לפי"ז אפשר שהירושלמי אזיל לשיטתו דמפיק לו מכל היוצא מפיו וא"כ שוב אין נפק"מ בין החליף או לא לכן סובר הירושלמי דכל היכא שאינו צריך חקירת חכם עדיף משא"כ לדידן הא באמת אין התחלה לקושית הירושלמי משום דדינא דר"ע לא שייכי כלל לדינא דב"ה כמו שבארתי

ובזה ניחא נמי מה שהיה קשה לי הא איתא בירושלמי פרק ג' הלכה א' לענין נדרי זרוזין שאם מכר חפץ לשנים ונדר שאינו פוחת המקח מן סלע ובעת הנדר היה חושב דלאחד יהי' זאת נדר ממש ולהשני לא יהי' רק בגדר נדרי זרוזין אמרינן כיון דבטל אצל אחד בטל נמי אצל השני ולא בעינן שם החלפה כלל היינו משום דילפינן מכל היוצא מפיו וכו' ובעינן שיתקיים הכל וא"כ מ"ש מהא דנדר מכולם והיה אביו ביניהם והוא לא ידע דבעינן התם החלפה דוקא והא תרוייהו הוא מהני ד' נדרים שהתירו חכמים אבל לדברינו ניחא משום דבאמת להירושלמי דמפיק לה מכל היוצא מפיו וכו' אז באמת אף בהאי דינא דאביו ביניהם נמי לא בעינן החלפה כן היה נראה לכאורה אך מדברי הרמ"א לא משמע כן שבסי' רל"ב סי' א' הביא שם דברי הירושלמי שאם בטל לגבי אחד בטל לגבי השני ולא הזכיר שם דבעינן החלפה ובסי' רכ"ט פסק שם דבעינן החלפה דוקא ויש ליישב וראיתי במהרשד"ם סי' צ"א שכתב שדעת הרא"ש הוא דלא בעינן החלפה כלל אבל דבריו שגבו ממנו כי הלא מדברי הרא"ש שהבאתי מוכח להדיא להיפוך וצ"ע

ובעיקר הדין כדי לצאת לכל הדיעות וגם שלא תתבטל כל התקנה שהתקינו להם כי זה ברור דהני שני השוחטים שנשבעו יחד שלא ישחטו זב"ז זה הוא בודאי דינו כמו נשבע ע"ד חבירו וכמו שכתבו הפוסקים הטעם בזה משום דהא כל אחד לנפשו אינו צריך כלל להשבועה דהא יכול לקיים דבריו אף בלא שבועה וא"כ ע"כ עיקר שבועתו היתה כדי שע"י זאת גם חבירו ישבע וזה הוא הטעם של שנים שנשבעו זל"ז שדינו כמו נשבע ע"ד חבירו כמו שביארו בזה הפוסקים לפי"ז הכא נמי הא הצד של ר' ארי' שו"ב אינם רוצים כלל בההיתר של השבועה והשבועה היתה על דעתם וא"כ יכתוב כת"ר להצד השני שיעשו כן שיקבלו עליהם עוד השני הצדדים בשבועה שלא ישחטו גסות זבל"ז ואח"כ יתירו את האיסור שקבלו עליהם גם על דקות ואז ליכא כלל החשש של כת"ר משום נדר שהותר מקצתו וכו' ותתבטל התקנה שלנו דז"א דממנ"פ אי לא אמרינן בזה הותר כולו הא לא עשו בהשבועה השניה כלום דאין שבועה חלה על שבועה ואם דגם כאן אמרינן דהותר כולו אז כשמתירין הראשונה אזי ממילא חל עליהם שבועה השני' כדאיתא בגמרא ובש"ע סי' רכ"ט ורל"ח ואז לא יבטלו התקנה וזה הוא הנכון

בפנים כתבתי דלשיטת הירושלמי דילפינן נדר שהותר מקצתו מכל היוצא מפיו אז לא בעינן החלפה כלל אמרתי דבזה מתורץ נמי קושיית המל"מ פ"ד דנדרים וכן הקשה בספר פ"ד דרוש כ"א דמאי מסתפק הרא"ש בנדר משני דברים שלא היו לפניו בענין דלא שייך בי החלפה אי אף כה"ג אמרינן נדר שהותר מקצתו או לא והא בירושלמי פ"ה דברכות אמר שם באליהו שנדר לאחאב אם יהי' טל ומטר כי אם לפי דברי ואח"כ לא הותר אצלו רק הנדר של מטר לחוד ואמרינן דמ"מ הותר נמי הנדר של טל מטעם דהותר מקצתו הותר כולו ע"ש והא התם ג"כ כיון דהוא שני דברים שאינן לפניו לא שייך בו החלפה אבל לפי מה שכתבתי לא קשה כלל דהירושלמי לשיטתם לא בעינן החלפה כלל ומדברי הירושלמי דברכות הנ"ל הבאתי ראי' למה דכתב הש"ך בסי' רט"ו בשם מהר"מ דכל הפלוגתא דר' יאשיא ור' יונתן בב"מ ד' צ"ד ובשאר דוכתא דמקלל אביו ואמו אי משמע שניהם כאחד או כל אחד בפני עצמו דכ"ז לא נאמרה אלא דוקא בלשון תורה אבל בנדרים או כה"ג דתלי בלישנא דב"א לא נאמר כלל זה ועיי' בתשובת רע"א סי' מ"ו שהאריך בזה ולפי"ז הא יש להביא ראי' לשיטת מהר"ם דאמרינן במנחות ד' צ"א דהיכא דכתיב וי"ו היכא דלא צריכא כמאן דכתיב יחדיו דמי ומשמע דוקא שניהם כאחד וע"ש ברש"י שכתב וגבי אביו ואמו אע"ג דכתיב ואמו בוי"ו מ"מ לא משמע יחדיו משום דהתם לא אפשר בלא וי"ו דהיכא ליכתוב ומקלל אביו אמו דאז משמע אביו קילל את אמו ע"כ משמע דאי לאו הכי היה די לכתב ומקלל אביו אמו בלא וא"ו ואז אם היה נכתב בוא"ו הרי אמרינן כמאן דכתיב יחדיו דמי והיה משמע דוקא שניהם יחד א"כ הכא דכתיב אם יהי' טל ומטר בוא"ו כמאן דכתיב יחדיו דהיינו שנשבע שלא יהי' שניהם יחד אבל על אחד מהם אינו מקפיד וא"כ מה מקשה הירושלמי היכא הותר הנדר של טל הא כיון שהתיר הנדר של מטר אז ממילא לא נשאר