אבן שתיה קלד

היה החלפה רק התירו סתם בשחיטת דקות א"כ הא שוב לא שייך כאן לומר הותר כולו הן אמת שהרא"ש בפ"ג דנדרים הלכה ה' כתב וז"ל וצ"ע לרבה אדם שנדר משני דברים בשר ויין שלא היו לפניו והזכיר שניהם בין בשעת הנדר בין כשבא לפני חכם ומצא חרטה על אחד מהם מי אמרינן הכא מודה דהותר כולו כיון דלא שייך כאן החלפה וכו' או דילמא וכו' ואין חילוק ע"כ וראיתי שם בק"נ שהקשה על רבינו ירוחם והב"י שהעתיקו כל דברי הרא"ש הללו ולא השגיחו שיש כאן ט"ס דהא פשיטא דאפילו כשמונחים לפניו נמי יש מקום לשאלת הרא"ש ע"ש שמפרש שעיקר הספק של הרא"ש הוא אי דבר שניתר בחרטה בלא פתח אי בעינן בזה החלפה או לא וע"ז מביא הרא"ש בשם הרמב"ן דע"י חרטה לא אמרינן כלל דהותר כולו ע"ש ותמה אני על דבריו דהא בזה גופא פליגי התוס' והרמב"ן ששיטת התוס' הוא דאף נדר שניתר ע"י חרטה נמי אמרינן בו דהותר כולו ודעת הרמב"ן דע"י חרטה לא אמרינן דניתר כולו אף שיש כאן החלפה כמו שמבואר בר"ן ד' כ"ז וא"כ מה זה שכתב הרא"ש כיון דליכא כאן החלפה הא להרמב"ן אפילו החלפה נמי לא מהני ועוד מה שייך ע"ז הלשון וצ"ע כיון דפליגי בזה התוס' והרמב"ן ולא היה לו להרא"ש רק להביא פלוגתתם ותו לא כדרכו בכל דוכתא ועוד דהא דעת הרא"ש גופא לקמן ד' ס"ו דאף היכא דניתר ע"י חרטה מ"מ כל היכא דאיכא החלפה אמרינן דניתר כולו ע"ש ומכש"כ שפירש זה הוא היפוך הש"ע והפוסקים דהא בדין זה אי נדר שהותר ע"י חרטה אמרינן בו הותר כולו או לא הובא פלוגתא זו בש"ע סי' רכ"ט והספיקא של הרא"ש הביאו הפוסקים זאת לדין בפני עצמו אלמא דלא תלי זה בזה כלל הלכך נראה דכוונת הרא"ש הוא כפשוטא עפ"י מה שכתב שם ד' כ"ה בפירושיו דלא אמרינן הותר כולו אלא דוקא אם מחליף מכלל לפרט אי מפרט לכלל וע"ש בד"ה אלו הייתי יוד שכתב נמי וז"ל והראה עליהם ואמר לזה ולזה אסורים וכו' והיינו דאם הדברים שאסר על עצמו הם לפניו אז שייך להחליף מפרט לכלל כגון שמתחלה הראה ואמר על כל פרט ופרט זה אסור עלי וגם זה וזה ושוב אמר דרך כלל כל הדברים שבכאן אסורים עלי לבד דבר זה שהראה או שפירש וא"כ מאתר ששינה מכלל לפרט אי להיפוך אזי אמרינן שפיר שהותר כולו משום דזה דמי לנדר טעות כיון שיש שינוי בעיקר הלשון בין מה שאמר תחלה למה שאומר עכשיו כמו שביארו חילוק זה הרא"ש והר"ן שם משא"כ היכא דאוסר נפשו משני דברים או משלשה שלא היו לפניו כגון בשר ויין ופרט והזכיר שהוא אוסר נפשו בבשר ויין סתם כיון שלא היו לפניו ממילא הא לא שייך שוב להחליף ולומר כלל כי היכא יאמר שהכל אסור עליו חוץ מיין כי על היכא קאי שיהי' אל עליו לשון בכלל דהא צריך להחליף דבריו מכלל לפרט או להיפוך כשבא לחכם להתיר והאיך שייך בזה החלפה משא"כ כשאוסר נפשו מדברים פרטים והם מונחים לפניו אז שפיר שייך לומר דרך כלל כל זאת המונח לפני אסור עלי לבד ממין זה וכן יין אסור עלי לעולם חוץ משבת ויו"ט ומשום הכי מסתפק הרא"ש כי אולי כיון שאין שייך כאן החלפה באמת לא בעינן כאן החלפה ופשוט הוא בכוונת הרא"ש

לפי"ז בנידן דידן נמי שאסר עליו בדקות ובגסות שלא היו אז לפניו ואח"כ לזמן מרובה כשבאו לפני חכם להתיר הא לא שייך כאן החלפה דהאיך יאמר שאם הייתי יודע הייתי אומר שהכל אסור עלי לבד מדקות מה הכל שייך כאן הא לא אסר נפשו רק מהני שני מינים לחוד לפי"ז גם בנידן דידן לא בעינן כ"כ החלפה מ"מ הא עדיין לא נפיק זאת מספיקא דהא הרא"ש מסתפק אולי אף כה"ג לא אמרינן הותר כולו מיהו עדיין י"ל בזה דהוי ס"ס אולי קי"ל כרבא דלא בעי כלל החלפה ואף אם נאמר דהלכה כרבה דבעינן החלפה אולי היכא דניתר ע"י התרת חכם אז אף לרבה לא בעינן החלפה כדאיתא בפוסקים והוי ס"ס להקל ואף דבנדרים דהיא בכלל דבר שיל"מ לא מהני ס"ס לכמה פוסקים מ"מ בכאן היה שבועה ובשבועה הסכימו כמעט כל הפוסקים דלא הוי דשיל"מ כיון דאין מצוה לאיתשולי כדאיתא בסי' כ"ג. אלא דעדיין אני מסתפק להיפוך דאולי לא אמרינן כאן הותר כולו משום דהא כאן ליכא פתח להנדר שלהם רק חרטה לחוד ואף שכתבו הפוסקים שאנו עושין פתח מגוף החרטה דאמרינן לו אילו היית יודע שתתחרט היית נודר והוא אומר לא וזה הוא גופא הפתח מ"מ הא קי"ל דע"ז לחוד אין סומכין רק בצירוף היש פוסקים דסברי דחרטה לחוד נמי מהני אבל להפוסקים דסברי דבעינן פתח דוקא הא לא מהני פתח כזו עיי' בסי' רכ"ח סי' וא"ו וע"ש בט"ז ס"ק י"א לפי"ז הא יש כאן ס"ס להחמיר דאולי קי"ל כרבה דבכל ענין בעינן החלפה דוקא ובאמת כן הוא דעת רוב הראשונים ואף אם הלכה כרבא אולי אף לרבא לא מהני אלא דוקא התם שיש טעות בעיקר הנדר שאלו היה יודע שאבא בניהם לא היה אומר כולכם או היכא דניתר ע"י פתח אבל ע"י חרטה לא מהני אף לרבא כמו שכתב הרמב"ן להדיא בפ"ג דנדרים הובא לעיל וכן פסק הדברי ריבות סי' נ"ה וכן הוא דעת הטור וכ"פ לפי"ז הא הוי ס"ס להחמיר דלא אמרינן הותר כולו

ובאמת בעיקר הדין שכתב הש"ך שם ס"ק ד' דלא בעינן החלפה רק היכא שניתר ממילא בלא התרת חכם כמו הדין של בית הלל במשנה דנדרים ד' כ"ה שבשעה שנדר לא ידע כלל שאביו ביניהם דהוי טעות בעיקר הנדר והוי זאת בכלל נדרי שגגות אבל כל היכא דליכא כה"ג רק בעינן דוקא היתר חכם כמו הדין המבואר שם בגמרא ד' ס"ו שנדר מבשר ויין ואמרו לו אלו ידעת ששבת ויו"ט בנתיים לא היית נודר וזה הוא הדין של ר"ע שם בגמרא התם כיון דליכא טעות בעיקר הנדר דהא הכל יודעין שבכל שנה יש בו שבתות ויו"ט ומשום הכי בעינן דוקא היתר חכם בזה לא בעינן החלפה כלל ע"ש אבל דבריו אינם מובנים לי דמנ"ל לו כך דהא רוב הראשונים כתבו דבעינן דוקא החלפה הלא הם הרמב"ן והר"ן והריטב"א והנ"י והב"י ודברי ריבות וכן מוכת להדיא דעת הרא"ש בפ"ג דנדרים סי' ח' וכמו שהוכיח הקב"נ שם להדיא ובאמת כ"ז גרם לו שלא הי' לפני הש"ך או הריטב"א והנ"י שנדפסו כעת כי כן מבואר שם להדי' ולדעתי יש להוכיח כן ג"כ מהירושלמי פ"ג דנדרים הלכה ב' דאיתא התם ר"ש בר לקיש בעי קומי ר' בא ר' עקיבא להוסיף על דברי בית הלל דתנינן עד שבא ר"ע ולימד נדר שהותר מקצתו לשבת ויו"ט הותר כולו אמר לו מה אם תמן נדר שהוא צריך חקירת חכם את אמרת בטל מקצתו בטל כולו כאן שאין צריך חקירת חכם לא כש"כ ר' יוסי משם ר' הילא משום נדר טעות שאילו היה יודע שאבא ביניהם לא הייתי נודר ע"כ ועיי' בפני משה שהוא מפרש הא דאמר הירושלמי מה אם תמן הוא ג"כ קושיא דמה קמ"ל ב"ה הלא כש"כ הוא מדברי ר"ע ע"ש אבל הוא דוחק דהא דברי ב"ה נאמרין קודם דברי ר"ע וא"כ אדרבא הא שפיר מוסיף ר"ע ויותר נראה שהוא תירוץ וכן משמע מדברי הקרבן העדה שם והיינו שהקשה לו מה מוסיף ר"ע על ב"ה דהא היינו הך דשניהם סוברים שנדר שהותר מקצתו הותר כולו והשיב לו כי מדברי ב"ה לא ידעינן אלא רק דבנדר טעות שאינו צריך שאלת חכם בו אמרינן שבטל מקצתו בטל כולו אבל בנדר שצריך חקירת חכם לא ידיענן עדיין עד שבא ר"ע ולימד דאף בכה"ג נמי אמרינן בטל כולו והשתא ר"ע טובא אשמועינן מה דלא הוי ידעינן זאת מדברי בית הלל כן הוא ביאור מה שאמר שם מה אם תמן שהוא תירץ על הקושיא אכן כ"ז הוא אי אמרינן דב"ה נמי מיידי דלאחר דנודע לו שאביו ביניהם אפילו הכי רוצה הוא עדיין בהנדר של אחרים ואפילו הכי בטל הוא כל הנדר והיינו ע"כ משום דאמרינן דכיון שהותר מקצתו הותר כולו עד שבא ר' הילא והשיב דאינו כן אלא דבית הלל לא מיירי כלל בזה משום הותר מקצתו וכו' רק דב"ה מיירי שאמר אלו הייתי יודע שאבא ביניהם אז לא היה נודר כלל אפילו מאחרים והלכך הוי נדר טעות בכולו ומשום הכי לא שייך זאת כלל לנדר שהותר מקצתו וכו' כן הוא פשטא של הירושלמי והשתא אם נאמר כדעת