אבן שתיה קלא

דכאן איכא טעמא משום שינוי זיו פניו ואנן ידעינן דבזמן כזה הדרך הוא להשתנות שוב לא איכפת לן בימים שלימים כיון שהוא ענין טבע ורגילות משא"כ אבא שאול סובר כבר קפרא דאינו נשתנה רק עד אחר שלשה ממילא ע"כ הא דאמרינן דאפילו מקצת יום השלישי מבטל ממנו גזרת שלשה הטעם הוא רק משום קדושת הרגל הקילו עליו ואמרו דמקצתו בזה ככולו וגם עולה לכאן ולכאן הלכך קאמר שפיר דלטעמא דידי כמו דמקצת יום שלשה מבטל גזירת שבעה הכא נמי מקצת יום שבעה מבטל ממנו גזירת שלשים והשתא ניחא נמי הא דר' אפוטריקי משום דהא כתבו התוס' במנחות דף ל"ו וכן כתב המל"מ פ"ג מהלכות איסורי מזבח דהך דצריכין שיהי' שבעת ימים תחת אמו הוא לאו משום כדי להוציא מחשש נפל כי אפילו היכא דידעינן דלאו נפל הוא צריכין להמתין משום גזירת הכתוב ע"ש וכיון שכן הוא בהא כ"ע מודה דאמרינן בזה מקצת היום ככולו

ולפי מה שחלקתי בזה יש לדחות הראי' של הנב"י באה"ע ס' מ"א לענין הא דאין מעידין אחר שלשה ימים שהוכיח דלא בעינן בהו מעל"ע מהא דשלשה ימים של קליטה בפסחים דף נ"ה דגם בהו לא בעינן מעל"ע וכן בספר מה"צ אה"ע ס' י"ז ס"ק ק"י הביא ג"כ ראי' כזה ובאמת אין כ"ז מספיק משום דבדבר שהזמן הוא הגורם בזה בטבע ליכא שום כללא אלא תלי הכל בהבקיאות של הדבר ופעמים בעינן שלימות ופעמים מהני אף מקצת של היום

גם הדין של הח"ס ג"כ אינו מוכרח הוא דהא התם הוי עובדא בתינוק שמת ביום ל"א ללידתו טרם שהגיע שעה שנולד בו באופן דליכא עדיין שלשים יום שלימות וע"ז כתב דבמספר הימים לית דין ולית דיין דאין מחשבין שעות ומביא ראי' מהא דשבעת ימים שתחת אמו ולפי מה שבארתי אין כאן ראי' דהתם הא אפילו ידענו דכלו לו חדשיו מ"מ נמי צריכין להמתין שבעת ימים משום גזירת הכתוב כמו שכתבו התוס' ובזה הא לכ"ע אמרינן מקצתו ככולו משא"כ בהא דבעינן שיחי' שלשים יום זה הוא רק מטעם תשש נפל כדאיתא בשבת קל"ה ובנדה מ"ד וכיון דהוא מפאת טבע העולם הא בזה באמת איכא פלוגתא אי אמרינן מקצת היום או לא נם צ"ע קצת לפי מה שכתב התה"ד ס' רצ"ג והובא בש"ע יו"ד ס' שצ"ה דלענין אבילות של י"ב חרש לא אמרינן בו ביום אחרון של י"ב חדש מקצת היום ככולו כמי דאמרינן ביום שבעה ושלשים מטעם משום דהתם הספירה היא לפי הימים משא"כ כאן כיון דלא הזכירו בשום מקום שנ"ד יום רק כל הספירה הוא לפי חדשים אי הוי אמרינן מקצתו ככולו הוי שרינן במקצת מהחדש של שנים עשר והא ודאי אי אפשר וכה"ג כ' נמי הנב"י מהד"ת א"ח סי' פ"ד לענין השרשה דלר' יוסי שאמר דזמן של השרשה שני שבועות לא אמרינן בו מקצתו ככולו מהני ע"ש ויש להבין מהא דערכין דמוכת דלא כהתה"ד אלא אפילו היכא דליכא מספר הימים נמי אמרינן דמקצת היום ככולו דאל"כ קרא בבתי ערי חומה למה לי לרבות דבעינן מעל"ע הא כאן לא נאמר מספר הימים רק עד מלאת לו שנה אלא ע"כ מוכח דאף כה"ג נמי אמרינן מקצת היום ככולו והלכך נראה דאין כוונת התה"ד דבכה"ג לא אמרינן לעולם מקצת היום אלא כוונתו דהאי כללא דמקצת היום לא נאמר אלא דוקא במספר הימים אבל כל היכא דליכא זאת לא נאמר האי כללא אלא פעמים אמרינן בהו מקצתו ככולו ופעמים בעינן בהו שלימות והלכך לענין אבילות נמי לא ילפינן אבילות דשנים עשר חדש משבעה ושלשים ובזה תרצתי נמי הקושי' שהקשתי מרבי משום דאף דבעלמא היכא דאיכא התם מספר של ימים סובר רבי דלא אמרינן בהו מקצתו ככולו מ"מ כאן צריכין קרא לזה משום כיון דאין כאן מספר של ימים וא"כ ליכא כאן כלל בירור הלכך צריכין קרא דכאן בעינן מעל"ע דוקא. לפי"ז אפשר הכא נמי כיון דילפינן זאת מפדוייו דבן חדש תפדה כדאיתא התם אפשר נמי דכאן לא אמרינן מקצתן ככולן מיהו דעת הרדב"ז בח"ג סי' תנ"ד הוא דגם היכא דלא נאמר מספר של ימים רק דשים ושנה נמי אמרינן מקצת יום ע"ש ועוד דהא דעת הב"ח דגם התה"ד לא כתב זאת רק לענין אבילות עיין בשו"ת ב"ח הישנות ס' ב' עוד אפשר לומר משום דהא אליבא דרבי באמת קי"ל דשלשים יום בשנה חשוב שנה ואפילו מאן דלית לו מקצת יום ככולו מ"מ בזה מודה דהא ילפינן זאת מקרא כדאיתא בר"ה דף יו"ד רק התם בבתי ערי חומה שאני כיון דכתיב עד מלאת לו שנה משמע שנה שלימה אבל מ"מ הוי אמרינן דכ"כ לא מחמרינן בזה ולא בעינן לכה"פ מיום ליום אלא דדי ביום אחד לחדש השנים עשר דהא גם זה ילפינן התם מקרא דיום אחד בחדש חשוב חדש ואף דכאן כתיב עד מלאת מ"מ די לרבות דלא אמרינן כאן כמו בכל דוכתא דשלשים יום בשנה חשוב שנה אבל תרתי מנ"ל לכך בעינן כאן תמימה לרבות דצריכין מיום ליום דוקא עכ"פ אין מכאן ראי' לשאר דוכתא ועיין בכנ"י ס' נ"ט שהוכיח מהמכילתא פ' משפטים הובא ברש"י שם יום או יומים וכו' אלא יום שהוא כיומים הוי אומר זה מעל"ע משמע דאי לאו הכי הוי אמרינן דמקצת היום ככולו ע"ש ובאמת אין מכאן שום ראי' דהא באמת פליג התם ריה"ג ע"ז ועיין בתוה"מ שם שבדבריו מתורץ ג"כ הסתירה מרש"י פ' מטות בהניא אביה אותה מיום אל יום דהתם מוכח להיפך ודברי הכנ"י הללו היו בהעלם אז מדברי הח"ס הנ"ל גם פלא הוא כי כל דבריו איתא בנב"י יו"ד ז'

אחר כתבי זאת מצאתי בשו"ת י"מ ס' נ"ה שמחלק דכל היכא דכתיבא בקרא ואפילו אי ליכא רק רמז לחוד כגון בהא דבהמה דקה יולדת לחמשה חדשים דיליף בירושלמי ממספר ירחים תמלאינה או כל כה"ג בזה אמרינן דמקצת ככולו משא"כ היכא דליכא רמיזא בקרא בזה בעינן דוקא כולו והאריך שם בזה אבל לא נראה לי כלל חילוק זה חדא דהא רע"א יום דאשה יש לזה נמי רמז בקרא דילפינן זאת מיתן לה השם הריון כדאיתא בנדה ל"ח ואפילו הכי לא אמרינן התם מקצתו ככולו ומאי אולמי' לימוד זה מהא דירושלמי וגם מה שכתב דכל היכא דליכא רמז בקרא אז בעינן דוקא מעל"ע ומחמת כן חולק על דברי התה"ד והשו"ע א"ח ס' תרי"ז שפסקו דהני תלתא יומא דחי' דמחללין עליה שבת לא חשבינן מעל"ע ולדעתי כיון דליכא ע"ז רמז בקרא בעינן מעל"ע דוקא ודוחה דברי התוה"ד והש"ע מהלכה. ובאמת גם מדברי הר"ן בחידושיו לנדה דף ל"ח מבואר כן כדעת התה"ד ומצאתי זאת בספר על"נ על מה דאמרינן התם דחסידים הראשונים לא הי' משמשין אלא מרביעי בשבת ואילך שלא יביאו לידי חילול שבת ופירש רש"י דבמוצאי שבת חיישינן שמא תלד ברע"ג ימים ויגיע הלידה בשבת. והר"ן מפרש דאפילו אם נתעברה תיכף במוצא"ש חיישינן נמי דשמא תלד ביום החמישי ואז יהי' יום שלישי של לידתה בשבת דמחללין עליה שבת כדאיתא בשבת דף קכ"ט ע"ש והשתא אי נימא דחשבינן מעל"ע הלא אף בשבת עצמו ג"כ תהי' אסורה לשמש מהאי טעמא דאז תלד ברביעי ויהי' התחלת שבת בתוך שלשה של לידתה אלא ע"כ דלא בעינן כזה מעל"ע וזה ראי' נכונה היא וגם מדברי הרא"ש בפ' מפנין משמע נמי שדעתו כדעת התוס' ועיין בפ"ת בפ' מרובה ס' ט"ו והלכך בוודאי אין לדחות בסברא בעלמא דברי התה"ד ומה שכתבתי נראה לי עיקר רק שיש להבין קצת לפי"ז מה פריך בשבת דף פ"ו על ר"ע בפולטת ש"ז שסובר דבעינן חמשה עונות ואם יצאתה מקצת עונה ראשונה נותנין לה מקצת מעונה הששית והקשה מ"ט דר"ע וכתב רש"י וז"ל ומהיכא למד דעל עונות קפיד קרא הא ימים כתיב וקי"ל מקצת יום ככולו ע"כ ולפי החילוק שכתבנו הא אין זה קושיא דהא עיקר הפרישה היתה כדי שלא תפליט ותטמא ואולי ר"ע סובר דהטבע הוא דאינו מסרחת רק אחר חמשה עונות שלימות וכל כה"ג הא לא אמרינן מקצת היום ככולו ויש לישב

ומסיים שם התה"ד דאף דבפ' הערל אמרינן דתינוק שחלה קודם המילה בעינן להבראתו שבעה ימים מעל"ע אלמא דכל מידי דהבראת הגוף מעל"ע בעינן י"ל שיש חילוק בין חולה הגוף הבא מחמת לידה ובין חולה הגוף