אבן שתיה קכט

עדיין לראות וכיון שכן בספירת שבעה נקיים כיון דבעינן שיהי' בדוקים לפנינו הא כל כה"ג כיון דלאו בדוקים הם בודאי לא מהני ועיי' בישוי"ע סי' ק"צ שכתב דבשלשה ימים הראשונים שהיא בחזקת מעיין פתוח דמי זאת לחזקת הגוף ע"ש ואיתא בפ' המדיר ד' ע"ב בתוס' ד"ה אבל שחזקת הגוף יפה כחה שאף אם היא איתרע מ"מ דוחה היא חזקה אחריתא אף היכא שהחזקה ההיא לא איתרע ע"ש לפי"ז בתוך שלשה ימים דהוא בכלל חזקת הגוף בודאי אין לה חזקת טהרה כלל ואף דלא ארגשה מ"מ הא קי"ל דראי' אף בלא הרגשה סותר' ליומא מיהת וא"כ הא יכול להיות שהוא ספיקא דאורייתא ולא דמי לתחילת ראי' דאז כיון דלא ארגשה הוי ספיקא דרבנן משא"כ לענין סתירה כיון דליומא סותרת אף בלא הרגשה ממילא הא היי לה ספיקא דאורייתא וכן כתב הס"ט סי' קצ"ו ס"ק ל"ג ע"ש

ועוד יש לומר כאן כי אף להפוסקים דמקילין אפילו בשלשה ימים כל היכא דידוע דמכתה מוציא דם כדאי' בסי' קצ"ו מ"מ הכא אף לדידהו לא תלינן משום דהתם לענין מכה יש שם הסברא דא"כ לא תוכל לטהר לעולם כדאיתא בסי' קצ"ו לענין כתם פחות מכגריס משא"כ הכא לא שייכי סברא זו דהא מי הכריחה שלא להחליף חלוקה וכה"ג כתב הדג"מ בסי' ק"צ סי' ל"ד לענין בדקה עצמה בעד הבדוק לה והניחתה תחת הכר ולמחר נמצא עליו דם דקי"ל שאם משוך טמא דחזקתה שהוא מן הקינוח ואם עגול ואין בו כגריס טהור דאמרינן שאין זה כ"א דם מאכולת ע"ש וכתב שם הדג"מ דבזה לא תלינן כל שהיא בתוך שלשה ימים הראשונים ואף דקי"ל דבפחות מכגריס תלינן אף בשלשה ימים הראשונים היינו משום דהתם אי אפשר להזהר משא"כ כאן הא אפשר לה להזהר ולא להניחו תחת הכר הלכך לא תלינן ע"ש והנה האחרונים חלקו עליו מטעם כיון דהוא פחות מכגריס לא היתה מעולם בכלל גזירות כתמים דהא על פחות מכגריס לא גזרו וכיון שכן שוב אין לחלק בין תוך שלשה או אח"כ ובין אם אפשר להזהר לבין אם לא אפשר להזהר כיון דעל כתם כזו לא גזרו מעולם משא"כ בנידן דידן כיון דנמצא הכתם יותר מכגריס הרי הוא בכלל גזירת כתמים בוודאי שייך כאן החילוק של הדג"מ דכיון שיש כאן תקנה יש להחמיר גם לפי מה שכתבתי בסמוך בשם הס"ט דכאן יש חשש דאורייתא משום דראי' אף בלא הרגשה סותרת היא מ"מ ליומא יש מקום לדברי הדג"מ משום שיש לומר כי עד כאן לא גזרו על פחות מכגריס רק בתחילת ראי' שאז הוא ספיקא דרבנן דהא בלא הרגשה אינה טמאה משא"כ בימי ספירתה היכא דמעיינה פתוח כגון בשלשה ימים הראשונים וגם היא סותרת ליומא מן התורה אף בלא הרגשה וכיון דהוי ספיקא דאורייתא אפשר דאף בפחות מכגריס נמי חיישינן כיון דליכא כאן הסברא דאי אפשר לה להזהר ובנידן דידן בודאי אין להקל כן נלע"ד

סימן נו

מה ששאלת במה דאמרינן ביו"ד ס' קצ"ו דבתוך שלשה ימים הראשונים של ספירת שבעה נקיים לא תלינן כתמים במה דתלינן בשאר הימים ושאלת אי הני חלתא יומין מעל"ע בעינן או דגם בהו אמרינן מקצת היום ככולו לא ידעתי מה זה שאלה דעל מקצת היום הראשון של ספירת שבעה נקיים בוודאי לא שייך כאן מקצת היום דהא ספירת זבה וכן לדידן בכל הנשים מתחילין הם מיום המחרת כדאיתא בנדה ס"ט ובש"ע וא"כ הא ליכא כאן מקצת היום וממילא גם מקצת יום השלישי של ספירה נמי לא שייך בזה דא"כ למה כתבו הסה"ת והפוסקים שלשה ימים הא ליכא כאן רק תרי יומא ופשוט הוא וגם דהא עיקר המקור לדין זה הוא ממסכת זבים פ"א משנה ב' דאיתא התם הרואה קרי ביום השלישי של ספירת יומו זובו ב"ש אומרים סותר שני ימים ומפרש שם הר"ש ועוד ראשונים דהטעם הוא משום דעד אותו הזמן אין הדרך שנסתם המעיין של זובה אש חוששין אנו לצחצוחי זיבה ע"ש והיינו אף דב"ה פליגי התם וסברי דאינו סותר רק יום אחד והלכה כב"ה הוא רק משום גזירת הכתוב דסברי דש"ז דפתיכא בהזיבה אינו סותרת רק יום אחד כדאמרינן בנדה כ"ב אבל בזה גם ב"ה מודה דכל שלשה ימים הראשונים חוששין אנו לצחצוחי זבה ומזה הוכיחו דגם בזבה חיישינן ונשים דידן דין זבות להם עיין בדבריהם והא התם ע"כ סותר ג' ימים מעל"ע דהא ספירת זב נמי מתחילין ממחרת יום שפסק בו כדאיתא התם בגמ' וברמב"ם פ"ג מהלכ' מחוסרי כפרה ובמשנה איתא הרואה קרי ביום השלישי סותר הרי עברו שני ימים שלמים ואפילו הכי חוששין אנו שמא יש כאן זיבה ובודאי כל שיש כאן זיבה הרי ממילא סותר גם יום זה וצריך להתחיל לספור מיום המחרת דהא אפילו אם רואה ביום השביעי סותר הכל כדאיתא סוף נדה

ולענין הדיוק שדייקו מדאמרו הלשון כל שלשה ימים דמשמע כולו זה לאו דוקא הוא וראי' לזה דהא בנדה דף מ"ב אמר רבא דהמשמשת כל שלשה ימים אסורה לאכול בתרומה וכן הוא לשון הרמב"ם פ"ז מהלכות תרומה ובאמת פעמים אינה אסורה רק שני עונות כגון אם שמשה ביום א' סמוך לערב מותרת בתחלת ליל של יום שלישי כדאיתא ברמב"ם פ"ה מהלכות אה"ט ובכ"מ כאן משום דאמרינן מקצת היום ככולו ובגוף הדבר בהא דמקצת היום ככולו לא נמצא בזה כלל ברור. ואף כי לכאורה מהא דאמרינן ערכין ל"א לענין מוכר בית בבתי ערי חומה דצריכין התם קרא יתירא דחשבינן להו מעל"ע מכלל דבשאר דוכתא דליכא קרא להכי אמרינן בהו דמקצת היום הוא ככולו. ואף לשיטת התוס' שם דילפינן בכל דוכתא ג"כ מבתי ערי חומה מ"מ היינו דוקא היכא דכתיבה בקרא שנה אבל כל דלא כתיבה אמרינן דמקצת ככולו ומה"ט הוכיח ג"כ הרשב"א בנדרים דף ס"ג דבמשכיר לו בית לשנה אין חדש העיבור בכלל מאחר דבבתי ער"ח צריכין קרא לרבות חדש העבור מכלל דבעלמא אין חודש העבור בכלל ע"ש וה"ה לענין מקצת היום ככולו וגם דעת הרמב"ם פ"א מהלכות עירוכין דאף כאן לא בעינן שעות ואמרינן מקצת היום ככולו מ"מ הא איכא כמה דוכתא דלא אמרינן בהו מקצתו ככולו כמו בהא דחולין דף נ' בהוגלד פי המכה בידוע שהוא שלשה ימים לפני שחיטה וחשבינן החם דוקא מעל"ע וכן לענין עירוי וכבוש ג"כ לא אמרינן בו מקצתו ככולו וכן בהא דבכורות תרנגולת יולדת כ"א יום או לענין בשר ששהה ג' ימים בכולהו בעינן מעל"ע ועוד הרבה כיוצא בו ובשאר דוכתא לא בעינן מעל"ע כגון הא דיבמות דף ק"כ אין מעידין אלא עד שלשה ימים וכן הא דאמרינן בשבת חי' שלשה ושבעה עיין בשו"ע או"ח ס' תרי"ז גם לכאורה קשה הא רבי סובר במ"ק דף ט"ז דאפילו בימים לחוד דליכא כלל קרא ע"ז מ"מ נמי לא אמרינן בו מקצת היום ככולו וא"כ מאי פריך בעירוכין ורבי מעל"ע מנ"ל ומשני נפקא לי' מתמימה ע"ש ומה זה קושיא דהא רבי אית לי' שם דבכל דוכתא לא אמרינן מקצת היום ככולו וכל מספר ימים הנאמרים בכל מקום הם דוקא שלמות מיהו זאת יש לתרץ משום דהתם במ"ק מיירי לענין נזיפה ביום שלשים בהשלמת ימי נזיפה אי די במקצת יום לחוד או בעינן כל היום דומיא דמקצת יום שלשים דאבילות דמיירי התם אבל לא מיירי כלל בהתחלת ימי הנזיפה דהתם בודאי אמרינן מקצת היום ככולו. וזה דוחק גדול לומר דר"ת קבל הנזיפות דוקא בין השמשות וכיון שכן הוא הוי להו תרי מקצת היום ובזה סובר רבי דלא אמרינן כמו דאמרינן בפסחים נ"ה. ולכאורה היה נראה לחלק עוד דכ"ז לא נאמר אלא על לשון תורה כמו כל הני דמביא התם בעירכין דילפינן הכל מקרא אבל בכל הני דאמרי רבנן והזכירו בדבריהם מספר הימים בזה ליכא האי כללא אלא פעמים בעינן שלמות ופעמים אמרינן מקצתו ככולו משום דלשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד ורבי הא לא מיירי אלא רק במה שהוא לשון חכמים מיהו בנזיר דף ט"ו לא משמע כן דהא רוצה שם למילף שלשים יום דנזיר דאמרינן בהו מקצת יום ככולו משבעה ימים דאבילות אף דנזיר לא נכתב