אבן שתיה קכח

אבל לא במה מצינו כי בזה לכ"ע אין דנין אפשר משאי אפשר נמצא לפי סברת הריטב"א הא שפיר י"ל דנדה נקרא אתחזק איסורא רק דלא ילפינן מנדה מטעם דאין דנין משאי אפשר והא דעד אחד נאמן הא יש לזה שאר לימודים כמו דאיתא בירושלמי והובא ברש"י חולין ד' יו"ד וז"ל דכל יחיד ויחיד נאמן דכתיב וזבחת מבקרך ומצאנך ואכלו הכהנים על ידן וכו' נמצא הא אין כאן השגה על הנב"י שסובר דנדה הוי אתחזק איסורא וראיתי בב"א שער בית הנשים סי' יו"ד שהביא שם ג"כ דברי רבו הנב"י באה"ע סי' ס"ט שנדה נקרא אתחזק איסורא והקשה עליו מחידושי הרשב"א שם ד' ב' שכתב וז"ל דאשה בחזקת טהורה עומדת והא דאמרינן בסוגי' אשה הואיל ושכיחי בה דמים כאינה בדוקה דמי היינו דוקא לענין טהרות ומשום חומרא דטהרות אבל ודאי לענין בעלה כיון דהפסיקה בטהרה בחזקת זו קיימא ע"כ

ולדעתי לא קשה מזה מידי על הנב"י דהא לפי הבנת הב"א בדברי הרשב"א הרי יסתרו דבריו אהדדי כי לקמן בד' ה' כתב וז"ל כיון דאתה מצריכה בדיקה בימי ספירה או בתחלתה או בסופה לכל מר כדאית לו כדאיתא לקמן בגמרא הרי הוא בחזקת טומאה ע"כ הרי מבואר שדעת הרשב"א שאין לחלק בין קודם שהפסיקה בטהרה ובין ימי ספירתה ע"ש אבל באמת לא דמי כלל משום דהתם בריש מכילתא הא מיירי הרשב"א בנדה שלא ראתה רק פעם אחת ואתה רוצה לטמאה למפרע עד שעת פקידה בעת שהיא היתה עדיין בחזקת טהורה הלכך כתב שפיר הרשב"א דזה נקרא חזקת טהרה דהא ודאי מעיקרא קודם שראתה טהורה גמורה היתה משא"כ בד' ה' הא מיירי בזבה גמורה שהיא צריכה ספירת שבעה נקיים הלכך כיון דאתה מצריכה נקיים כדי להוציאה מחזקת טומאה דמעיקרא לפיכך בעינן שיהי' טהורים לגמרי ופשוט הוא

ועוד נראה כי אף לדברי האבני מלואים דנדה לא נקרא אתחזק איסורא מ"מ הכא בנידן דידן אף לשיטתו נמי לא תלינן משום דהא כבר הקשה הוא עצמו בספרו ש"ש וכן הוא בפנ"י בקדושין ד' ס"ה דהאיך עד אחד נאמן במקולין שיש שם רוב בשר טריפה לומר על בשר זה שהוא כשר הא אין עד אחד נאמן נגד חזקה ומכש"כ נגד רוב דעדיף מחזקה וכולם תירצו דלא שייך לומר דאזלינן בתר רוב אלא אם הוא ע"י תערובות דאז הא גם לגבי דידיה גופא נתערב וגם הוא צריך לבוא לברר המיעוט מכח הרוב הלכך אמרינן דאזלינן בתר רובא אבל כל היכא דלדידיה עדיין לא נתערב הדבר לא שייך כאן רובא דהא כיון דהוא מכיר ההיתר הרי לדידיה עומד הוא עדיין בפני עצמו שלא בתערובות הלכך שפיר נאמן ע"ש בדבריהם ולפי"ז הא סברא זו לא שייכי אלא דוקא במקום שהעד יודע ברור הדבר משא"כ היכא דהעד עצמו מסופק בהדבר הא לא שייכי סברא זאת וכן צ"ל נמי לשיטת הראשונים דפסקי כאידך לישנא דכריתות דעד אחד נאמן אפילו כנגד חזקה היינו נמי מהאי טעמא משום דהא עיקר הטעם דאזלינן בתר חזקה הוא משום דילפינן זאת מויצא הכהן מן הבית לענין נגעים הלכך בעינן דומי' דהתם שהספק אם נתקטנה הנגע או לא הוא לכ"ע אף להעד אחד משא"כ בעלמא דעד אחד נאמן כנגד החזקה היינו נמי מאחר שהוא יודע בירור הדבר הרי לדידיה הא לא אתחזק כלל לפי"ז בנידן דידן שנמצא הכתם ואין ידוע מתי נעשה זאת אם באופן שנאסרה או לא הלכך כיון דהספק הוא להעד עצמו אז לכ"ע אפשר דאינה נאמנת והתם לענין ספירת שבעה נקיים שאני דהא היא אומרת ברי

ומה שהקשה כת"ר דאמאי סגי בבדיקת פעם אחת בתוך שבעה נקיים הא כבר הכריע הפר"ת שאף לדעת הרמב"ם שספיקא דאורייתא לחומרא הוא רק מדרבנן מ"מ כל היכא דאיכא לברורי אף להרמב"ם הוא מן התורה וא"כ הכא נמי הא אפשר לה לספור עוד שבעה נקיים ומדלא אמרינן הכי ע"כ שמן התורה היא בחזקת טהרה לגמרי וכת"ר פלפל הרבה בסברא זו אבל באמת אין שום ראי' מזה כי לבד שסברא זו עצמה אינה ברורה כ"כ בדעת הרמב"ם דהא עיקר הוכחת הפר"ח הוא ממה שהקשו דא"כ האיך ילפינן בתולין דאזלינן בתר רובא מראשו של עולה דלא חיישינן שמא טריפה היא והא להרמב"ם בלאו הכי לא חיישינן משום דאפילו ספיקא הוי הא נמי מדאורייתא מותר ומזה הוכיחו דהכא שאני כיון שאפשר לברר ע"י בדיקה לא אזלינן לקולא אבל ז"א כי לבד שכבר תירצו המחברים הרמב"ם בדרכים אחרים עיי' בטורי אבן בסוף מסכת חגיגה ובכו"פ סי' ק"י הכא בנידן דידן לא שייכי זאת כלל לאפשר לברורי משום דכל דבר שצריכין להמתין זמן מה והימים הראשונים יפלו לא שייכי זאת לאפשר לברורי דהא יפסיד הימים הראשונים והכא נמי אם תצטרך עוד ספירת נקיים הרי תפסיד מה שספרה וכה"ג אמרינן ביבמות ד' ס"ז באשת כהן שמת והניחה מעוברת שאם הניח בנים זכרים יאכלו העבדים בתרומה משום דכנגד הנפלים והנקבות הוי להו זכרים מיעוטא ולא חיישינן להו וקשה הא אפשר לברר ולהמתין עד שתלד אלא ע"כ דהא לא מקרי אפשר לברורי וכן מבואר בכמה דוכתא ואין להאריך

גם מה שמפלפל לענין רוב התלוי במעשה ותמה על הא דרוב מצא"ש מומחין הם הא תלי במעשה בזה עירב כלאים כי מלבד דהא דהוי רוב הוא רק מדרבנן כמו שכתב בשושנת העמקים סי' י"ב הא בלא"ה הרי רבא דסובר רוב מצא"ש מומחין הוא סבר בבכורות דגם רוב התלוי במעשה הוא רוב ורבינא דסובר דלא הוי רוב ה"נ סובר דלא אמרינן רוב מצא"ש מומחין הם וכמש"כ התוס' ביבמות ד' קי"ט וכן הוא דעת רוב הפוסקים מלבד הרא"ה שכתב דאף רבינא שסובר דרוב התלי במעשה לא הוה רוב מ"מ בדיעבד אמרינן רמצא"ש מומחין הם והוא דעת יחיד וגם הוא סובר דבדיעבד הוה רוב ולחנם מפלפל בזה כי בעיקר הדין בודאי לא תלינן ולא שייך זאת כלל לחזקת טהרה דהא באמת לא מצינו בש"ס כלל בסופרת שבעה נקיים שתתלה את כתמה בדבר שתולין בו כתמים וכל דיני התליה הנזכרת בש"ס לא מיירי אלא בטהורה ודאי ואי לאו דחידשו לנו הפוסקים דאף סופרת שבעה נקיים תלינן מסברא היינו אומרין דלא תלינן דהא מסקינן בנדה ד' ס"ט דתחלתן או סופן בעינן לכ"ע משום דספורין בדוקים ומוחזקין לפנינו בעינן כדאיתא התם לפי"ז אם נמצא כתם בימי ספירתה אף שיש לה במה לתלות מ"מ ספורים מוחזקים עדיין לא הוי דהא אף לב"ש דס"ל בריש נדה דכל הנשים דיין שעתן מ"מ בכתמים הוא מחמיר כדאיתא, בש"ס מטעמא דבשוק של טבחים לא עברה והלכך אם נמצא כתם איתרע בדיקתה ומהאי טעמא מסתפק התוס' ד"ס ד"ה תולה אם טמא קל כגון סופרת מקצת או כולה רק שלא טבלה אם תולה בלא ספרה כלל ומהאי טעמא נמי כתב הח"צ הובא בשו"ת מעיל צדקה סי' ס"ז שאם יש לה מכה המוציא דם תמיד מ"מ כל שהיא בספירת שבעה נקיים אף אם הוא לאחר שלשה ימים של ימי ספירתה נמי אינו תולה במכתה ומביא ראי' מדאמרינן בנגעים דכל ספק נגעים כיון שנזקק לטומאה ספיקא טמא אף זו כיון שעכשיו צריכה נקיים ספק הם נקיים ספק אינן נקיים העמידוה על חזקתה שאין כאן נקיים וכן כתב הס"ט בסי' קצ"ו שאף לאחר שלשה ימים ג"כ לא תלינן מטעם דבעינן ספורים לפנינו ואף למאן דלא בעי מ"מ ספורים מוחזקים בודאי בעינן ע"ש והלכך אי לאו דחידשו לנו הראשונים שאף בשבעה נקיים נמי תלינן כתמים בכל דבר אנן מסברא לא הוי ידעינן זאת משום כיון דרוב דמים הם מן המקור ואף אם יש במה לתלות מ"מ מידי ספיקא לא נפקא הלכך בתחלת טומאה דוקא מקילינן משום דאמרינן כל מספיקא לא מחתינן לה טומאה משא"כ בסוף טומאה אף אם יש במה לתלות מ"מ לא תלינן וכה"ג מחלק הש"ס ריש נדה רק שהראשונים אמרו לנו דגם בכה"ג נמי תלינן משום דאמרינן שאף בימי ספירתה מ"מ כיון דלא ארגשה תלינן דהאי דם מעלמא אתי והוי ג"כ רובא להיתר והם אמרו לנו דהאי סברא לא אמרינן זאת בשלשה ימים הראשונים משום כיון דעדיין לא נסתם המקור לגמרי עלולה