אבן שתיה קכה

הרמב"ם שמומר לדבר אחד אינו נאמן משום כיון דאית בו טירחא יתירא אמרינן דגברא כזה אין רוצה להטריח משא"כ בשאר איסורים נאמן עיי' בדבריהם הרי להדיא מבואר היפוך דלדבריו כל דלא ידעינן אנן הקולא והחומרא חשדינן לו מספיקא ולדידהו תלינן להקל והיינו ע"כ כמה שכתבתי לעיל דלאו דוקא בשביעית ובמעשר נאמרו כן אלא ה"ה בכל מקום כל שאנו יכולין לתלות דבאחרינא לא נחשד תלינן ועוד יותר מזה קשה לפי דבריו שכתב שהרמב"ם שמצריך בדיקות סכין למי שהוא מומר לדבר אחד הוציא דינו מהא דחשוד על השביעית הא ידוע הוא כי מומר נקרא מי שעבר כמה פעמים שהוא מועד לעבור וחשוד קרא אף מי שלא עבר רק פעם אחת כדאיתא בפוסקים וכן כתב להדיא המהרי"ק שורש ק"ט וכן מוכח להדיא בסנהדרין ד' כ"ה בההוא טבחא דנפקא טריפתא מת"י דמסיק הגמרא אלא מאי תקנתא כדרב אידי בר אבין דאמר החשוד על הטריפות אין לו תקנה עד שילך למקום שאין מכירין אותו ויחזיר אבידה בדבר חשוב והשתא אי נימא דחשוד נקרא דוקא בשלשה פעמים א"כ היכא מייתא מזה ראי' לעובדא דידן הא התם לא הוציא טריפה רק פעם אחת וא"כ אפשר דלזה מהני אף אם יעשה התשובה רק בביתו כמו דמצינו החילוק בפוסקים היכא דאינו עובר מחמת חימוד ממון דמהני לו תשובה אף בביתו ואינו צריך לילך למקום שאין מכירין אותו אלא ע"כ דחשוד מיירי נמי אפילו רק בפעם אחת ועי"ש בבכורות ד' ל"ו דאמרינן אימר דאמר ר"מ לחששא לאחזוקי מי אמר ועיי' בתוס' סנהדרין ד' כ"ו ד"ה חשוד וברא"ש שם וא"כ לפי דברי המכ"י למה פסק הרמב"ם דוקא במומר לדבר אחד שהוא מוחזק בעינן בדיקות סכין דוקא הלא לדבריו אף רק בחשוד בעלמא נמי הא בעינן בדיקות סכין דהא התם בבכורות ג"כ רק בחשוד מיירי ואין לומר דהרמב"ם מיירי דוקא בבא להעיד לאחרינא על הבשר שהוא כשר ובזה בעינן דוקא שיהי' מומר חדא מנ"ל זאת להרמב"ם כיון דלפי דברי המכ"י עיקר המקור הוא מבכורות שם והתם הא מיירי להדיא בבא להעיד על של עצמו דהא מיירי התם במי שחשוד למכור וא"כ האיך שביק עיקר הדין דמיירי בש"ס וכתב דין שאינו מבואר שם ועוד דבפ' י"א מהלכות עדות הלכה ז' פסק להדיא דאף בשלו נמי נאמן דהא כתב שם דחשוד אינו נאמן בשלו דוקא בדבר שהוא חשוד בו אבל בשאר דברים נאמן ולדברי המכנ"י הא אינו נאמן הלכך מה שכתבתי נראה לי עיקר

סימן נה

נשאלתי באשה שלבשה לבנים והתחילה לספור שבעה נקיים ובתוך ימי ספירתה בדקה עצמה בעד הבדוק לה ותיכף אחר הבדיקה מצאה דם עליו וסתרה ספירתה וקודם הלילה בדקה עצמה מחדש והיתה טהורה רק הכתונת לא בדקה אז כי סמכה על מה שבדקה אותה בפעם הראשון וראתה כי היתה לבן ונקי ולא החליפה הכתונת והתחילה לספור שבעה נקיים מחדש ובפעם השני כיום השלישי לספירתה מצאה על הכתונת כתם גדול אי יכולה לתלות ולומר שהכתם היה ג"כ מאו בעת שבדקה את עצמה בפעם הראשון ונמצא על העד ונימא כי היכא דמצאה על העד כמו בן אם היתה בודקת הכתונת היתה מוצאת ג"כ זה הכתם ותלינן הקלקלה במקולקל או לא ע"כ

תשובה לדעתי נראה דלא תלינן כי לא מבעי לשיטת הפוסקים דסברי שאף במכה שבגופה ממש ואף אם מכתה מוציאה דם ג"כ מ"מ בשלשה ימים הראשונים לא תלינן דדם מכה הוא הכי נמי ג"כ לא תלינן וכמו שכתב הש"ך להדיא בסי' ק"צ ס"ק נ"א דלא תלינן כתם הנמצא בחלוקה בשלשה ימים הראשונים במה שלבשתה החלוק בימי נדחה ע"ש אלא אפילו לשיטת הפוסקים דתלינן מ"מ נראה דהיינו דוקא ברואה דם ממש דהתם מצוי ג"כ שבעת הראי' נכתם ג"כ החלוק שלה משא"כ הכא דלא חזאי מגופא רק ע"י בדיקות העד שהכניסה לפנים ובלא העד לא ראתה מאומה לא דמי זאת כלל למכה שבגופה או לדם נדה היכא דמטפטת מעצמן ודרכן ללכלך החלוק משא"כ היכא דבא הדם ע"י תחבולה אין הדרך כ"כ ללכלך והכי מוכח מדברי האו"ח שהביא בבד"ה סוף סי' ק"צ ע"ש

ולכאורה עלה בדעתי בעיקר הדבר שכתבו הפוסקים דבג' ימים הראשונים לא תלינן כתמים בימי נדה שראתה בהם דם לא מיירי שזה החלוק היתה עליה בעת ראייתה אלא דמיירי שהיתה רק טמאה מחמת שראתה כבר דם נדה דאף דבזה קי"ל דבשאר כתמים תלינן מ"מ בשלשה ימים הראשונים לא תלינן אבל אם זה החלוקה עצמה היתה עליה או על אשה אחרת בעת שראתה הדם מגופא ע"י בדיקות העד ופשטתה אותה וטבלה ואח"כ לבשתה אותה ובתוך שלשה ימים לראיתה מצאתה כתם אז אפשר דלכולי עלמא תלינן בנדה ואמרינן דבפעם אחת נכתם העד והכתונת וכמו דקי"ל לענין השאילתה חלוקה לבעלת הכתם ואח"כ לבשתה דלא תלינן כתם שמצאה בבעלת הכתם מטעם כיון דלאו מגופא חזאי לא תלינן כדאיתא בש"ס ד' ס' ואפילו הכי קי"ל שם ד' נ"ח במצאתה כתם למעלה מהחגור ולא נזדרקה וכתם למטה מהחגור אמרינן דכשם שהעליון מלמעלה בא כן בא החחתון והיינו משום דתלינן דבבת אחת נתלכלכו כדאיתא בפוסקים ועיי' בש"ך סי' ק"צ ס"ק ל' הלכך הכא נמי תלינן דהעד והכתונת בפעם אחת נכתמו ועיי' בפ"ת סי' קצ"ו ס"ק י"ד מה שהביא בשם שו"ת בית אפרים

ולכאורה יש ראי' לחילוק זה מן הש"ס משום דהא קי"ל דימי זיבה ושומרת יום כנגד יום הם בחזקת טמאה עד שתשמור את יום המחרת כדאיתא בד' ל"ט ע"ש ברש"י שפי' להדיא דשומרת יום היא למחר בחזקת טומאה והא דאמרינן דכל אחד עשר יום היא בחזקת טהרה מיירי היכא דלא ראתה אבל כל שראתה היא בחזקת טמאה ע"ש ובודאי דחזקת טמאה זו חמור יותר מחזקת טומאה של שלשה ימים הראשונים של ספירת נקיים דהא באמת אין מקור לזה מהש"ס כמו שכתב הד"מ בסי' ק"צ הובא בש"ך שם ס"ק י"ג ובפרט לדידן דמתחילין לספור הנקיים אחרי השלמת העונות ודאי דאינו רק חומרא בעלמא משא"כ שומרת יום הא מבואר דהיא בחזקת טמאה ופשוט הוא והנה בנדה ד' נ"ג אמרינן ר' חנינא בן אנטיגנוס אומר כתמים אין בהם משום זוב ופעמים שהכתמים מביאין לידי זוב כיצד לבשה שלשה חלוקות הבדוקות לה ומצאה עליהם כתם או שראתה שני ימים וחלוק אחד הן הן הכתמים המביאין לידי זיבה ופריך הגמרא השתא שלשה חלוקות דלאו מגופא חזיא חיישינן שני ימים וחלוק אחד דשני הימים מגופא חזיא מבעי ומשני מהו דתימא כל כי האי גוונא מביא קרבן ונאכל קמ"ל ע"כ הגמרא ופירש רש"י בד"ה או שראתה וכו' ובשלישי לבשה חלוק ומצאה בו כתם ע"ש ויש להבין דמי הכרימו לרש"י לפרש שביום השלישי אחרי שני הראיות לבשה החלוק ולמה לא מפרש דמיירי דזה החלוק עצמה הי' עליה ג"כ בשעה שראתה מגופא ועיי' ברמב"ם פ"ז מהלכות א"ב דמבואר מדבריו דמפרש דרישא בלבשה שלשה חלוקות ומצאתה עליהם כתם דמיירי נמי דלבשתן בפעם אחת ולפי"ז מכש"כ בראתה שני ראיות מגופה ואחת בחלוקה בודאי טמאה אף שהחלוקה היתה עליה בעת ראיתה ובתוספתא דנדה פ"ג מבואר דמיירי שלבשה הג' חלוקין בפע"א כמו שהביא הכ"מ פ"ט מא"ב

אמנם מדברי רש"י מבואר שגם הרישא מפרש דמיירי בשלשה ימים וע"כ צ"ל דהכריחו לפרש כן דאל"כ לא הוי פריך הגמרא מידי השתא שלשה חלוקות אמרת טמא שתי ראיות וחלוק אחד מבעי הא מצינן לומר שפיר דהא קמ"ל שאף שראתה מגופא מ"מ לא אמרינן דנתלכלך האי חלוק מהראי' שבגופה וזאת הא לא