אבן שתיה יב

ביטול מצוה זו חמור כמו שאר ביטול מצות עשה ח"ו כגון סוכה ולולב שהחיוב מוטל עליו תיכף לעשותן ואם אינו עושה נקרא רשע כדאיתא התם בקידושין דף ל"ג אבל מצוה זו אינו כן רק זאת היא המדה בשמים שכל מי שאינו משתדל במצות כאלו אז בעידן ריתחא כשיש תגבורת מידת הדין ר"ל יענשו גם ע"ז משום שהם גרמו שאם היו מקיימין המצוה כתיקונה לא היה מדת הדין שולט כמו שפי' שם המהרש"א ועיין בזהר סוף פ' שלח ולא ילפינן ממעשר דגזה"כ הוא ומתורץ הכל

בענין זה יש לי מקום עיון בתוס' זבחים ד' ט' ד"ה למאי דאמר התם רב יצחק אם שחט זבח לשם מעשר בהמה נעשה ע"י זאת כמו מעשר בהמה שאם מכר אח"כ עובר משום לא יגאל והקשה התוס' תימא האיך חייב על לא יגאל אחר שחיטה הלא אמרינן בבכורות דף ל"ב דלאחר שחיטה איסור מכירה אינו אלא מדרבנן ע"ש וקשה לי מה מקשה התוס' הא מבואר בירושלמי פ"ק דמ"ש שהבאתי שר' יונה וכן ר' יעקב סברי דמעשר בהמה אסור במכירה מן התורה אפי' לאחר שחיטה ע"ש וא"כ הא אפשר לומר שגם רב יצחק סובר כן והקשה כאן אליבא הני תנאי ולא ראיתי מי שהתעורר בזה וצ"ע

סימן ב

להרב הנ"ל

.. שאלה. הא דמבואר בספר משנת חכמים על הרמב"ם הלכות יסוה"ת שמצות שילוח הקן דומה בזה למצות ציצית. שאם פגע בקן אף שאין בדעתו כלל ליקח הבנים מ"מ חייב להזדקק במצוה של שילוח ואם אינו מזדקק ג"כ בעידן ריתחא נענש ע"ז וע"ש. וקשה הא זאת ע"כ לא נאמר אלא לשיטת התוס' במנחות דף מ"א ד"ה ה"ק דלא גרסי אלא ואז מבואר שאדם נענש מן השמים כל היכא שבא מצוה לידו ואינו מקיימה אף היכא שאינו מצוה חיובית כמו אכילת מצה ולשמוע קול שופר אלא שהיא מצוה של רשות. עיי' ברמב"ם הלכות שבת פ"ה הלכה א' מ"מ כל שיש בידו לקיים ואינו מקיים אז בעידן ריתחא נענש עליו. וקשה דהא גם לשיטת התוס' אין זה אלא במצות עשה שבגופו שהוא בעעמו מחוייב לעשותו ועלה דקרקפתא דגברי רמז כמו ציצית למאן דאית לי' שהוא חובת גברא. אבל למאן דאית לי' שהוא חובת טלית מבואר שם שאינו מחוייב כלל להשתדל במצוה זו אף שאם עושה ציצית בבגדיו המונחים אצלו בקופסא מקיים ג"כ מצות עשה מ"מ כיון שהוא מהמצות שהם רשות ולא מונח על גופו דוקא לעשות. בזה אף בעידן ריתחא ג"כ אינו נענש. והא שילוח הקן נמי להא דמיא דהא בודאי יכול לעשות שליח למצוה זו משום דהוא ג"כ בכלל מצות שבגופו ולא על גופו וא"כ לא דמיא בזה לציצית

עוד הקשה אמאי לא הביאו כלל בעלי הש"ע סברת התוס' דלדידן דקיל דציצית חובת גברא הוא אם אינו משתדל לקנות בגד של ד' כנפות נענש ונפק"מ במקום שהמנהג ללבוש בגדים כאילו אז אם אינו לובש נענש משא"כ למאן דסובר חובת טלית אינו נענש ע"ז. ולפי המבואר בב"י ובש"ע משמע דבזה אין חילוק בין אם הוא חובת גברא או חובת טלית היפוך דברי התוס' ע"כ

תשובה. אחרי רואי כי גם המחברים אשר כבר נתפרסמו שמם דרכו ג"כ בזה הדרך אשר עפ"י שיטת תוס' מנחות מ"א מחוייב אינש להדורי אחר ציצית אפי' אם אין לו ולשיטת רש"י דגריס אלא והדר בו מאוקימת' קמייתא אין צריך לחזור אחר ציצית אם אין לו. עיי' בספר ארץ יהודא סי' כ"ד ס"ק א' שכתב כן להדיא אמנם לדעתי אינו כן כאשר אבאר וגם כדי לתרץ ד' התוס' שם ד"ה ענשיתו על עשה שהמהרש"א נשאר בקושיא על התוס' וגם להבין למה לא ניחא להו להתוס' תירוץ הרי"ף ורש"י על קושיא זו וחתרו לתרץ באופן אחר וגם להבין במה פליגי רש"י ותוס' בזה דרש"י גורס אלא ותוס' לא גרסי אלא וכדי להבין את כל אלה מוכרח אני להציע ד' הש"ס ומתוך כן יתבארו הכל על נכון

אמרינן במנחות ד' מ"א אחרי שהביא שם דציצית חובת טלית הוא קאמר ופליגא דמלאכא דמלאכא אשכחי' לרב קטינא דמכסי סדינא שהוא בגד שאין חייב בציצית א"ל קטינא קטינא סדינא אתה לובש בקייטא וסרבלא בסיתוא ציצית מה תהא עליה. א"ל ענשית על עשה א"ל בעידן ריתחא ענשינן אי אמרת בשלמא חובת גברא הוא היינו דמחייב דלא קא רמי אלא אי אמרת חובת טלית הוא הא לא מחייבא ופריך הגמ' אלא מאי חובת גברא הוא נהי דחייבו רחמנא כי מיכסי טלית דבת חיובא כי מיכסי טלית דלאו בת חיובא מי חייבו רחמנא אלא הכי קאמר לי' טצדקי למיפטר נפשך מציצית ע"כ בגמ' ופירש"י נהי וכו' וז"ל אבל מי חייבא רחמנא לגברא לאהדורי בתר טלית דחיובא ולאכסויי בה וכו' אלא הכי קאמר טצדקי למיפטר נפשי' מציצית ע"כ מבואר מדברי רש"י הללו דמעיקרא הי' ס"ד דמלאכא סובר דכיון דחובת גברא הוא חייב ג"כ לאהדורי ולהשתדל בזה ולקנות טלית של מצוה כדי לכסות בו ודמי מצוה זו למצות לולב וסוכה שחייב להשתדל מן התורה עד שישיג מצוה זו עד לבסוף דמסיק דאפילו אם נימא דחובת גברא מ"מ לא מיבעי שאם אין לו טלית של בת חיובא אינו צריך לחזור ע"ז לקנות אלא אפי' אם יש לו טלית של ד' כנפות מ"מ כל שאינו רוצה למכסי בי' לא חייבתו התורה בציצית כן הוא הפשט בפי' רש"י. אלא דלפי זה הא קשיא על רש"י קושיית התוס' כאן דמה שאל רב קטינא ענשיתו על עשה הא לפום מה דס"ד הגמ' השתא דהמצוה של ציצית דמי ממש למצות מצה וסוכה לפי זה ודאי עונשין על מי שאינו מהדר אחר מצוה זו ותירוץ התוס' שכתבתי שהכונה הוא אם עונשין על עשה כזו דאין מחוייב לקנות טלית של מצוה אם אין לו תירוץ זה הא אינו מספיק כלל לשיטת רש"י דהדיא מבואר בדבריו שהשתא סובר הגמ' ג"כ שמחוייב למיהדר אחר מצוה זו כמו כל המצות החיובית אמנם לרש"י בלאו הכי ניחא קושית התוס' והיינו משום דרש"י אזיל לשיטתו לעיל ד' מ' גבי סדין בציצית שב"ש פוטרין וב"ה מחייבין מבואר שם שרש"י סובר דסדין חייב בחוטי לבן אליבא דכולי עלמא ולפי זה באמת הי' קשה על רב קטינא האיך עביד דלא כב"ש ולא כב"ה ומשום הכי מוכרחים אנו לפרש אליבא דרש"י דטלית דרב קטינא באמת הי' בו חוטי לבן רק תכלת לא היתה בו ועיקר תביעת המלאך הוא על מה שאינו מקיים המצוה כתיקונו וזה הוא הגירסא הישינה דגרסינן ציצית של תכלת מה תהא עלי' שעיקר תביעתו היתה על התכלת וכן ביאר רש"י גופא בתשובה הובא בתוס' שבת ד' כ"ה ובמלחמות שם ע"ש לכך שפיר שאל רב קטינא ענשיתו על עשה ר"ל כי האי שאני מקיים מצות ציצית דהא אנן קי"ל כהמשנה דתכלת אינו מעכב הלבן וא"כ הרי מקיים הוא עיקר המצוה ואמר לו המלאך שבעידן ריתחא יש עונש אפילו אם מקיים עיקר המצוה רק אינו מקיימה כתיקונא ולבסוף מסיק הגמ' שתובע המלאך ממנו על אשר עושה טצדקי למפטר נפשי' מציצית ומה הוא הטצדקי אינו מבואר כאן אמנם זה ביאר הרשב"א ושאר ראשונים דהמלאך תבע ממנו על תחילת קנינו שבעת שקנה הסדין הי' לו לקנות במקומו בגד שחייב בציצית ולמה קנה בגד זה שפטור מציצית ורש"י גריס אלא משום דכיון דעכשיו סובר הגמ' דמה שגער בו המלאך הוא משום דעושה תחבולות להיות פטור ממצות ציצית וגם אפי' אם היא חובת גברא מ"מ אינו מחוייב ללבוש בגד של ציצית וכיון דעיקר התביעה הוא משום שעושה תחבולות ממילא שוב אין חילוק בין אם הוא חובת גברא או חובת מנא מ"מ בכל ענין יש ע"ז עונש משום התחבולה לחוד. וכן הוא שיטת הרי"ף והרמב"ן והרשב"א ושאר פוסקים נמצא לפי זה מבואר שדעת הראשונים הללו שכל שאפשר לו לעשות המצוה ואיני עושה אותה ואפילו אם עושה אותה אבל לא כתיקונו ואפילו