אבן שתיה קטז

מגעילין נמי ע"י עירוי אפילו לכלי ראשון עיין בפ"מ סוף סימן ס"ח לפ"ז הא הוי זאת תולדות אור ממש ואמאי מותר כאן אלא ע"כ בבישול עכו"ם לא גזרו בו בתולדות האור והנה לכאורה יש לדחות ראי' זאת משום דכאן בע"ז בעל המימרא דבעינן מעשה ע"י האור הוא ר' יוסי שהיה אחר רבי וא"כ אפשר לומר דר"י אזל לשיטתו דבירושלמי פ' כירה הלכה ה' פליגי התם ר' יונה ור"י לענין עירוי בשבת או לענין אסור בב"ח אם הוא מבשל או, לא ור' יוסי סובר התם דאף לענין בב"ח ג"כ אינו מבשל ולפי"ז הא לדידיה שוה ממש בישולי נכרים לשאר אסורין דאף בשאר איסורים נמי לדידיה אינו מבשל אבל אין ה"נ לר' יונה דפליג על ר' יוסי התם וסובר דעירוי הוי בישול לענין בב"ח יכול להיות דלדידיה הוא הדין דהוי בישול לענין בישול נכרים אבל זה דוחק דא"כ מנלן לר"ת להכריע כר' יונה דעירוי מבשל כיון דר' ור' יוסי שם בע"ז סוברין דאינו מבשל ויחיד ורבים הלכה כרבים אלא ע"כ דבישול נכרים שאני משום דהכא בבישול עכו"ם בעינן דוקא הנעשה ע"י האור ממש. ועוד דהא המרדכי והאו"ה וש"פ הכריעו דהלכה כחזקי' וב"ק בע"ז ד' ל"ח דבמליחה אין בו משום ב"נ מהא דירושלמי שהבאתי דאין אסור אלא ע"י מעשה האור ולא כהא"ז דפוסק כר"י שם עיי' באו"ה כלל מ"ג דין י"ד ואפילו הכי לענין עירוי אי מבשל אי לא לא הכריעו בזה הלכה כמאן עיי' במרדכי סוף פ"ש דע"ז הרי מבואר דהאי חילוק של הירושלמי הילכתא נינהו דבעינן אור ממש דאל"כ הא אין שייך זאת כלל למליחה רק הכא שאני דעירוי לאו כלום הוא ועוד נראה דאף לר"י בע"ז שם שסובר שאף מליחה נאסר בש"נ ולא בעי כלל הנעשה ע"י האור דוקא מ"מ יכול להיות שבנידן דידן מודה דמותר והוא ע"ד שיטת הר"ן בסוף ע"ז שסובר דהמולח בשבח חייב משום מבשל והקשו עליו מהא דקי"ל דהמבשל בחמה או בחמי טבריא פטור משום דבעינן אש דוקא או תולדות דאש עיי' בפר"ח ס"ח ועיי' בנב"י מה"ת מ"ג שהסביר דשיטה זו סוברת דלא בעינן בזה דומיא דמקדש אלא לענין זה לחוד דכמו דהתם מצינו דמאחר דהסממנים נגמרו ע"י בישול והיינו כיון דנתרככו ונתחממו ונתקנו ע"י כן נחשב למלאכה ה"ה כל דבר שנתקן ע"י איזה פעולה חייב. הלכך מאכל שנעשה ראוי ע"י מליחה הוי נמי תולדה דבישול כיון דדרך תיקונו כך הוא והא דפטור במבשל בחמי טבריא או בחמה הוא רק משום דלאו אורחא לבשל בהני אבל מליחה כיון דאורחא הוא באמת היה חייב ע"ש ולכאורה סברא זו מוכחת כן דחזינן דלא הקפידה התורה בבישול דוקא דהא למאן דאית ליה בשמן דהפשרן זה הוא בישולן חייב ע"י מה שהפשרן לחוד וכן להיפוך למאן דאית ליה דשמן אין בו משום בישול אף שהרתיחן נמי פטור כדאיתא התם בשבת וכן בכל דבר שהדחתן גמר מלאכתן חייב ע"י הדחה לחוד כמו דאיתא התם בסוגי' ואף דמסתמא בישול הסממנים במקדש היה בישול ממש כדרך בישול כל סממנים ואמאי חייבינן ע"י הדחה במים פושרין לחוד והא לא הוי דומיא דמשכן ומזה הוכיחו שיטה זו דלא בעינן רק שע"י איזה חימום יתקן האוכל ואז חייב אף שנעשה שלא ע"י אש רק כל שאורחי' לתקן כן נקרא מבשל ונראה לי קצת שגם שיטת רש"י בשבת ל"ט הוא כן שכתב שם על הא דאמרינן שאם בישל בחמה שרי וז"ל דאין דרך בישולו בכך וכו' וקשה דלמה לא מפרש כפשוטא משום דלא הוי דומיא דבישול סממנין דמשכן אלא ע"כ שדעת רש"י הוא דלא איכפת לן בזה וכל שנתבשל באיזה אופן שיהי' ילפינן מבישול סמנין דמשכן רק עיקר הטעם כאן הוא משום דאין דרך לעשות כן ולא הוי מלאכת מחשבת ומש"כ רש"י וחמה באור לא מיחלפא וכו' הכוונה הוא דאמאי לא גזרינן ג"כ הכא כמו דגזרינן בת"ח ופשוט הוא ועיי' היטב ברש"י שם ד' מ' ע"ב ד"ה הפשר ובמקום הראוי וכו' ובזה ניחא לי נמי בע"ז שם דחזקי' סובר דבמליחה לא גזרו משום ב"נ ור"י סובר דגם מליחה נקרא בישול לענין זה וקשה דהכא משמע דחזקי' סובר דכל דלא הוי תולדות אור לא נקרא בישול ור"י סובר דהוי בכלל בישול והא היפוך מצינו בירושלמי פ' כל גדול הלכה ב' במבשל בשבת בחמי טברי' דחזקי' פוטר משום דבעינן תולדות האש ממש ור"י מחייב ע"ש בשלמא על חזקיה לא קשה דאפשר שסובר דחמי טבריה כיון דעוברת פתחו דגיהנם נקרא חמי אור כמו דאמרינן בשבת ד' ל"ט אלא על ר' יוחנן קשה אבל לדברינו ניחא משום דעיקר טעם דר"י שסובר דבעינן דוקא שיהי' דרך בישול בכך וסובר דבחמי טבריא אין דרך לבשל כמה שכתב הנב"י הנ"ל וכמו שהוכחתי ג"כ מרש"י משא"כ ע"י מליחה הא חזינן בכל יום דכמה מאכלים שעיקר תיקונן הוא רק ע"י מליחה דוקא ולא ע"י בישול כידוע הילכך סובר דעל מליחה גזרו בו משום ב"נ ובזה ניחא לי ג"כ מה דקשה לכאורה לר"י שסובר דאף במליחה ג"כ גזרו בו משום ב"נ האיך יתרץ קושית ירושלמי בע"ז שם מה שהקשו מרבי שאוסר תורמסן של נכרי על ר' יהודא הנשיא דהוא נמי רבי שאוסר חלוט דהא לשיטתו שאוסר מליחה ליכא לתרוצא שוב כמו שתירץ שם דבעינן מעשה אש דוקא דהא לדידיה לא בעינן כלל מעשה אש ואף דבאמת ר"י פליג גם כן על הא דתורמסין דהא הוא מתיר אותן כדאיתא בע"ז נ"ה מ"מ האיך יתרץ הוא אליבא דרבי ודוחק לומר דלא איכפת לו אי רבי פליג עליו גם בהא דבעינן מעשה האש זהו דוחק גדול כיון דלא מצינו בזה פלוגתא בהדיא בודאי צריכין אנו להשוות דעתן. ועוד הא הא"ז וש"פ דסברי דאף במליחה יש בה משום ב"נ האיך יתרצו הם דברי רבי שלא יסתרו זל"ז אבל לדברינו ניחא כי ר"י יתרץ משום דחלוטה בקמח שאני דלאו עיקר בישול שלהם הוא דהא עיקר התיקון של קמת הוא ע"י בישול ממש או אפיה הלכך כה"ג לא גזרו משא"כ תורמסין דזה הוא דרך בישולו לפי"ז אפשר בנידן דידן נמי דהא ידוע דהני דגים קטנים עיקר תיקונן הוא דוקא ע"י בישול ממש כידוע. ותקון זה במה שאופין אותן על החול הוא רק משום שצריכין זאת לקיום אבל מ"מ עיקר טעמו המשובח לא נעשה רק ע"י בישול ממש דומיא דמעושן שלא נעשה ג"כ רק למען יעמדו ימים רבים אבל מ"מ אין זאת עיקר תיקונן לאכילה הילכך כה"ג לא גזרו בזה משום ב"נ כן אפשר לומר לכאורה

והנה בירושלמי פ' הנודר מן המבושל מבעי התם מעושן מהו בשבח מעושן מהו משום בב"ח מהו משום בשולי כותים ולא איפשטא והקשו המחברים דהא בירושלמי פ' כ"ג אמרינן דהמעשן יש בו משום מבשל עיי' פ"ח ריש סי' פ"ז שדעתו דבאמת מה שמסתפק כאן נפשטא בפ' כ"ג דמעשן יש בו משום בישול אמנם ראיתי בהגהות של הגאון בעל שו"מ שם שמחלק בזה משום דמעושן הוא רק חולדה מבישול האש הילכך לענין איסור שבת דמרובין בה תולדות חייב ג"כ על מעושן משא"כ בישול בב"ח או בישולי עכו"ם דליכא התם כלל הדין של תולדות משום הכי פטור התם על מעושן ע"ש הרי מבואר להדיא שדעתו דב"נ לא גזרו על תולדות אש ע"ש וכן ראיתי בספר שם ארי' סי' כ"ב שהרבה להקשות על מה שאנו אוכלין הצוקער והא הבוריקעס נתבשלו תחלה ע"י נכרים והביא שרב גדול אחד תירץ לו משום דהם נתבשלו רק ע"י הבל היוצא והוי דומיא דהמבשל בעשן דאין בו משום ב"נ והמחבר הקשה עליו דלא דמי דהא חזינן דחייב בשבת על תולדות האש כמו ביצה בצד המיחם דחייב ובעשן לא נפשטא אם הוא חייב או לא אלמא דעשן גרע הוא מתולדה ע"ש. אבל לפי מה שכתבתי הדין הוא עם המשיב משום דזה בודאי אין מסתפק הירושלמי אם העשן הוא ת"א או לא דזה ברור להם דת"א הוא דכיון דחזינן דהאי עשן מחמם ומבשל האוכל עד שנעשה ראוי לאכילה ע"כ הוא מחמת יסוד האש המוליד את העשן דאל"כ איזהו אב דידיה ע"כ האש הוא ועיי' במד"ר איכה פ' א' מובלא דקיסין כמה עשן עושה וע"ש גירסא כי בעצים יבישים הוי כולו עשן

רק דהתם בנדרים מיירי הירושלמי בהני דברים דבישול עדיף בהו ומסתפקי אולי ע"י העשן הוי זאת בכלל מקלקל כדרך

דברים העשוין לטעמן ופטור משום דהוי בכלל מקלקל. וכן