אבן שתיה קט

הרא"ש מדמה להו להדדי ולפי זה מוכרחין אנו לומר דהא דמי חלב אינו דינו כחלב לענין בישול בב"ח ע"כ הטעם הוא משום גזירת הכתוב דבעינן חלב אם דוקא לפי"ז לדידן דקי"ל ביו"ד סי' צ"ב דזיעה היוצא ע"י בישול אוסרת התבשיל. והיינו ע"כ ג"כ ממשנה דמכשירין שם דמבואר שזיעה מכשיר ממילא לדידן נמי ע"כ הא דמותר מי חלב הוא משום גזירת הכתוב ולא כמש"כ המחבר הזה שהוא משום דלא הוי אלא ציר בעלמא דזה אינו דע"כ אנן לא סביר לן כן גם בעיקר הדין שחידשו האחרונים שציר של בשר כיון שנעשה ציר קודם שקיבלה טעם של החלב אין בזה משום איסור בב"ח מן התורה משום דליכא למילף מהטמאים לאסור צירן כיון דעדיין היתר הוא אני מסופק בזה מאד דהא לפי מה שכתבו הראשונים דזיעה של התבשיל כיון שהוא משקה לענין הכשר זרעים נחשב נמי משקה או אוכל לענין איסור והיתר וא"כ כיון דקי"ל כר"מ שסובר דמוחל היוצא משמן אעפ"י שאין בו מהשמן כלום מ"מ דינו כשמן ממש לענין הכשר כדאיתא שם וא"כ לפי סברת הראשונים אז גם לענין איסור והיתר דינו כמו השמן אף שאינו אלא ציר בעלמא כמו שכתבו המפרשים שם שהוא מים שחורים היוצא מהשמן הרי אף שהוא מדבר היתר מ"מ דינו כמו ממש והיינו כמו שכתב הפ"מ בסי' פ"א דכיון דגילה לנו התורה בכמה דברים שצירן כמותן מש"ה אמרינן כן בכל דוכתא אפילו בציר של בשר או של חלב שדינם ג"כ כממש. וכן יש להוכיח זאת מזה גופא דאוסרין אנו הזיעה של דבר איסור כי באמת ידוע לכל שהזיעה העולה מכלי חם אין בו טעם כמו אותו הדבר שמבשלין והחוש מעיד ע"ז שאם יטעם אדם זיעת תבשיל לא ירגש בו טעם כ"כ וטעמו יותר קלוש מטעם של ציר וזה בדוק ומנוסה הוא וא"כ כיון דאיצטריך לנו קרא של הטמאים לאסור צירן דמשמע דאי לאו קרא לא היינו אוסרין לפי זה הזיעה דליכא קרא מנ"ל לאסור וע"כ צריכין אנו לומר דכיון דכבר ידעינן מהטמאים שכל היוצא מהן אסור אזי כל היוצא מהן אפילו הזיעה אסרינן וכיון דאשכחן בב"ח דגם בהיתר אסרינן זיעה וע"כ היינו מהטמאים ממילא ה"ה צירן נמי אסור וע"כ יפה כתבתי לעיל בציר של בשר בספק נשפך שאין להתיר התבשיל רק הכלים לאחר מעל"ע כי באמת אפילו מדברי האחרונים אין לנו מי שמתיר בזה ואדרבא דהא כתבו המחברים דהא דלא ילפינן ציר דגים דאסור במה הצד מכולהו דהא אמרינן בחולין דף ק"כ שם דכל איסור הבא מאיליו ילפינן במה הצד מחמץ ומשרצים טמאים דצירן אסור. ותירצו משום דאיכא למיפרך מה לדגים שאינן גידולי קרקע. עיי' בבאר יעקב סוף חלק א"ח ואפילו הכי אסרינן אפי' ציר דגים ואף שהגמ' קאמר להדיא על ציר דגים שהוא רק זיעה בעלמא והיינו ע"כ כיון דילפינן בנבילת עוף טהור ובשרצים ובשאר דברים דצירן אסור אז אינו אלא גילוי מילתא דבכל איסורים דינם כממש ולא פרכינן כלום א"כ ה"ה ציר של בשר עם חלב נמי אסור דהא לא מצינו כלל בשום דבר שצירו יהי' מותר ופשוט הוא והח"ס בעצמו בסי' ע' כתב שדעתו שאף ציר גופא נמי אסור מן התורה כדעת התוס' בע"ז ד' מ' ע"ש וחולק על הש"ע והפוסקים שכתבו שציר דגים אינו אסור אלא מדרבנן וא"כ כש"כ שציר בשר אף שהוא עדיין היתר מ"מ בודאי אוסר דהא כבר הוכחתי לעיל מכמה ראשונים שציר של בשר טעמו משובח ואינו נקרא זיעה ומה שצידד להתיר בסי' פ"א אינו אלא לסניף בעלמא ע"ש ומידי דברי בזה לא אוכל להבין דברי הב"ח בתשובות הישנות שהקשה שם קושיות הב"י בסי' ע' וק"ה שדברי הרמב"ם סותרים אהדדי שבפ"ז מהלכות מ"א כתב שאין מולחין חלבים עם הבשר וכו' ומשמע שם דדוקא לכתחילה אסור לעשות כן אבל בדיעבד אינו אוסר ובפ' ט"ו שם כתב שבשר נבילה מלוח שנבלל עמו בשר שחוטה הרי זה נאסר ותירץ דע"י מליחה אינו יוצא אלא צירן ולא גוף הטעם כדעת כמה ראשונים והילכך בנבילה דילפינן מהטמאים לאסור צירן ורוטבן משום הכי אוסר בשר נבילה את הכשירה משא"כ בשאר איסורים כיון דהאיסור עצמו אינו מפעפע במליחה והציר אף שהוא נוח לבלוע אפי' כו ע"י מליחה מ"מ אינו אוסר כיון דליכא קרא למיסר ע"כ ע"ש וזה לכאורה סעד לדברי הפוסקים המתירין בציר של בשר לענין בב"ח אבל לדעתי זה תמוה חדא דהא בחלב מבואר להדיא בחולין ד' ק"כ שצירן אסור מן התורה דילפינן מנפש לרבות את השותה ע"ש במה דעביד הגמ' הצריכותא דלמה למיכתב הטמאים לאסור צירן ליגמר מחלב ע"ש ברש"י הרי להדיא מבואר בגמ' דציר חלב אסור מן התורה גם מה שרוצה לתרץ זאת בדברי הרמב"ם הוא ג"כ פלא דהא כתב שם הרמב"ם בפ' ט"ו שם הלכה ל"ד וז"ל וכן בשר דג טמא מלוח שנבלל עם דג טהור נאסר מפני צירו ע"כ הרי להדיא שאפילו בציר דגים שבודאי אינו אסור מן התורה להרמב"ם כמו שכתבו הפוסקים משמו והיינו משום דאצל דגים ליכא קרא לאסור אלמא אפילו היכא דליכא לאסור מ"מ כיון דמדרבנן אסרו צירן אמרינן בו מליחה אוסרת א"כ כש"כ בחלב בודאי הוי לי' לאסור אלא ע"כ אין בתירוץ זה ממש לסמוך עליו וגם מד' החו"ד גופא בסי' ק"ה שם משמע דהדרשא דהטמאים לאסור צירן נאמר אפילו לענין ציר היוצא מבשר כשר לענין איסור בב"ח כל שיצא ע"י מליחה ע"ש ועיי' בשו"מ מהדורא ד' סי' קכ"ה שאוסר ג"כ בזה הילכך העיקר כמו שכתבתי לעיל שעל התבשיל אין שום היתר רק על הכלים יש לצדד להתיר אחר מעל"ע כנלע"ד

סימן מו

ע"ד המי חלב שלנו שאחר שנתחמץ החלב מעמידין אותן בתנור חם קצת ועי"כ נקפה ונעשה גבינה והמי חלב נשאר בפ"ע אם גם זה נקרא מי חלב לענין אם נשפך תחת קדירה של בשר או כה"ג כי יש רצו לומר דלפי מה שכתב הרא"ש בסוף פ' כ"ה ובש"ע סי' פ"ז דמי חלב היוצא ראשונה מן הגבינה אסור מן התורה כחלב ממש ואין נקרא מי חלב אלא הני דאחר שעושין הגבינות מבשלין הנסיובא והאוכל צף למעלה ומה שנשאר תחתיו זהו מי חלב והכא נעשה הכל בפעם אחת עם הגבינה וגם לא נתבשל הלכך להרא"ש הוא חלב ממש לדעתי אינו כן דהא יש להבין לשיטת רבינו שמחה שם ברא"ש דהיינו טעמא דמי חלב שרי משום דכתיב בחלב אם כמו שיצא מן האם מעורב עם האוכל ולא כשנפרד מן האוכל ע"ש לפי"ז הא אין נפק"מ בין נסיובא היוצא ראשונה מן הגבינה או לא הא שניהם לא דמי לחלב האם דמעורב עם גוף האוכל וכן הקשה הפר"ח בסי' פ"א ומחמת חומר הקושיא ע"כ צ"ל דאין הכוונה דבעינן כמו חלב האם ממש דהא האי אם לאו דוקא הוא כמו דאמרינן התם בסוגי' רק דהכוונה הוא דצריך להיות כמו דדרך להיות כל חלב שיש בו אוכל וגם פסולת אבל מ"מ יש ג"כ מין חלב כחוש שהאוכל בו מעט הוא ולא אתי רק לאפוקי היכא שאין בו שום אוכל מטעם דחלב כזה לא נמצא כלל בדדי הבהמה כמו דמבואר שם בלשונו ע"ש והפר"ח הקשה עוד דמנ"ל לחלק בזה הא מאחר דלענין הכשר זרעים קי"ל דכל מי חלב מכשיר כדאיתא בפ"ו דמכשירין ואין לנו שום לימוד ע"ז רק מהא דכתיב ותפתח את נאד החלב ותשקהו אלמא דחלב הוי משקה כדאיתא התם בתוספתא הובא בר"מ ובר"ש שם ולפי"ז מי חלב דמכשיר ג"כ ע"כ מטעם דזה נמי חלב נקרא והתם אין מחלקין בין מי חלב היוצא מהגבינה או מהנסיובא ע"ש עיי' בח"ס ח' יו"ד סי' ע' וע"א מה שמחלק בזה לדעתי נראה דבלאו הכי לא דמי הכשר זרעים לדין בב"ח והוא עפ"י מה שהקשו המחברים סתירת הירושלמי שבת בפ' כ"ג הלכה ב' דמבואר דמעשן דינו כמבשל ובפ' הנודר מן המבושל לא נפשטא אם דינו כמבושל ותירצו משום דבאמת מעשן הוא בכלל תולדה של מבשל הלכך בשבת דמרבינן תולדות חייב על מעושן ג"כ משא"כ בב"ח או בבישול נכרים דליכא בהו דין תולדות בזה מעושן אין דינו כמבושל עיי' בהגהות ירושלמי שם ובתוס' בכורות כ"ה ד"ה אמר הלכך הכא נמי האי מי חלב אף דלאו בכלל חלב הוא מ"מ חולדה דחלב הוי מש"ה לענין הכשר של שבעת המשקים