אבן שתיה קז

לאסור היוצא מהם לא אמרינן בהו נמי טעם כעיקר אסור מן התורה ע"ש שהאריך בזה והילכך אף שבבשר בחלב אסרינן טעם כעיקר לכ"ע מ"מ היינו דוקא אחר שכבר בלע הבשר מהחלב ממש ונעשה חתיכה של איסור אז אסור אף הטעם היוצא מחתיכה זו משים דילפינן זאת מערלה כדאיתא בפ' כ"ש או משאר איסורין שאסור היוצא מהם משא"כ בחתיכת בשר היתר שמוצצין ממנו הציר טרם שקיבל טעם החלב ע"ז לא מצינו קרא לאסור היוצא מהן הילכך בזו טעם שלו אינו אסור אלא מדרבנן. וכן ראיתי בח"ס סי' פ"א לענין הגבינות הנעשה מלחלוחית שמוצצין מהקיבה שכתב ג"כ סברא זו מיהו גם בזה יש לעיין דלכאורה במה שחידש שבתרומה דליכא קרא לרבות צירן ורוטבן אזי בזה לא אמרינן טעם כעיקר זה תמוה דהלא גמרא מפורשת היא בזבחים ד' צ"ו דאמרינן התם אחד קדשי קדשים ואחד קדשים קלים צריכה מריקה ושטיפה דברי ר' יהודא ור"ש אומר דקדשים קלים לא בעי מריקה ושטיפה ומסקינן דפליגי בהאי קרא דכתיב בתר מריקה ושטיפה כזכב"כ יאכל אותה דאותה מיעוטא היא ר' יהודא סובר דאתי למעט תרומה ור"ש סובר דאתי למעט קדשים קלים וכש"כ תרומה פריך הגמ' ותרומה לא בעי הגעלה והא תנן קדירה שבישל בה תרומה לא יבשל בה חולין ואם בישל בנ"ט ומסקינן דגם בתרומה בעינן הגעלה מן התורה ע"ש הרי להדיא דגם בתרומה טעם כעיקר אסור אף דלא כתיב בזה קרא לאסור צירן ורוטבן ועיי' בכו"פ בסי' צ"ח. מיהו קושיא זו לא חדשה היא כי זה הקושיא ממש הקשו חכמי לוניל להרמב"ם בפ' ט"ו מהלכות תרומות שפסק שם שקדירה שבישל בה תרומה אינה צריכה הגעלה כלל רק שטיפה בצונן. וזה היפוך מהגמ' דזבחים שהבאתי שמבואר שם שצריכה הגעלה. וע"ש בכ"מ מה שהשיב להם שהוא סומך על המשנה בסוף מסכת תרומות דהמערה מכד לכד מטיף שלשה טפין הרכינו ומיצה וכו' דמבואר שם דבהרכנה בעלמא יוצא התרומה מן הכד ע"ש בכ"מ אבל מ"מ עדיין אינו מספיק תירוץ זאת דמה יעשה בסוגיא זו שמבואר להדיא שקדירה של תרומה צריכה הגעלה דוקא ולכאורה עלה בלבבי לתרץ זאת משום דדין זה אם בתרומה אסור היוצא ממנו או לא תלי זה אי אמרינן בכל התורה כולה דון מינה ומינה או דון מינה ואוקי באתרא דאי אמרינן דון מינה ומינה אז ילפינן מביכורים דאסור היוצא מהן ואם לאו מותר היוצא מהם כמבואר זאת בחולין דף ק"כ ע"ש היטב והנה בספר דל"צ הוכיח שם בדרוש ז' שר"ש סובר דבכל התורה כולה אמרינן דון מינה ומינה ע"ש וא"כ לפי זה אזי תרומה דמי ממש לשאר איסורים דכתיב בהו הטמאים לאסור צירן ורוטבן והנה סוגי' דזבחים הא אזלי ג"כ אליבא דר"ש כמבואר שם הילכך באמת אליבא דידי' מסקינן דקדירה של תרומה צריכה הגעלה מן התורה אמנם הרמב"ם לשיטתו שפוסק בפ"ט מהלכות שבועות. וכן בפי"א מהלכות תרומות כמאן דסובר דון מיני' ואוקי באתרא הילכך לדידי' הא ע"כ לא דמי תרומה לשאר איסורין שנאמר בהם הטמאים לאסור צירן ורוטבן לפיכך פסק לשיטתו דקדירה של תרומה אינה צריכה הגעלה דכיון דלא נאמרה בה הטמאים שוב אינו אוסר בה הפליטה כן אפשר לתרץ דבריהם

מיהו עדיין אף שמספיק בזה לתרץ ד' האומרים שבתרומה כיון שלא נאמר בה הטמאים לא אמרינן בהו טעם כעיקר שלא תקשה עליהם מסוגיא דזבחים שהבאתי אבל מ"מ עדיין אינו מספיק לתרץ בזה ד' הרמב"ם בפט"ו מתרומ' הנ"ל משום דהא מבואר בגמ' דחולין דף ק"כ שם דבתרומה של תירוש ויצהר אז לכ"ע אמרינן בהו דמשקה היוצא מהם אסור מן התורה ולפי הנחה של המחברים הנ"ל שכל שהיוצא מהן אסור הוא מן התורה אז גם טעמן נאסר מן התורה וא"כ לא הי' לו להרמב"ם שם לסתום דכל קדירה שבישל בה תרומה אינו צריך הנעלה הא יש קדירה שבישל בה תירוש ויצהר שהיא צריכה הגעלה והי' לי לחלק בין אם בישל בה מחמשת המינים של תרומה שאז אינו צריכה הגעלה ובין אם בישל בה תירוש ויצהר של תרומה שאז צריכה הגעלה בשלמא בגמ' דזבחים שם שפיר מסקינן סתם שהקדירה שבישל בה תרומה צריכה הגעלה ולא מחלקינן בין אם בישל בה תירוש ויצהר או שאר מינין משום דהתם הא קאי הסוגיא אליבא דר' יהודא ור"ש וכבר הוכיח הנב"י שם שר' יהודא סובר בכל מקום דאמרינן דון מינה ואוקי באתרא ע"ש. וא"כ נאמר דכוונת הגמ' הוא כן דלר' יהודא באמת מוקמינן הא דקדירה של תרומה צריכה הגעלה נפק"מ באם בישל בה תירוש ויצהר ולר"ש מיירי בכל הקדירות והברייתא אזלי אליבא דר"ש דכתבינן לעיל אבל הרמב"ם כיון שכתב היפוך המבואר בגמ' דבגמ' נאמרה צריכה הגעלה והוא כתב שאין צריכה הגעלה היה לו לבאר דזה אינו מיירי בכל מיני תרומה אלא במבשל שאר מינין של תרומה דוקא הילכך נראה יותר לתרץ הסוגיא אליבא דהרמב"ם משום דכבר הקשה הכו"פ בסי' צ"ת למאן דאית ליה דטעם כעיקר הוא רק מדרבנן א"כ מה מקשה שם בזבחים למאן דדריש איתה למעט תרומה מהא דקדירה שבישל בה תרומה אם בישל בה חולין בנ"ט אלמא דנאסרה הקדירה ע"ש ומה קושיא הא זו ע"כ למאן דאית לי' טעם כעיקר דרבנן א"כ הא דאמרינן דאם בישל בה בנ"ט הוא רק דרבנן א"כ מה מקשה ע"ז מקרא והא דבעינן ע"ז קרא למעט היינו מטעמא דלא נימא דהוא ג"כ בכלל קודש שצריכה דוקא הגעלה ומה דאמרינן דקדירה שבישל בה תרומה לא יבשל בה חולין הא זה הכל אינו אלא מדרבנן ע"ש מה שתירץ בזה אבל לדעתי שהרמב"ם יתרץ זאת כפשוטא דהא הסוגיא דזבחים אזלי אליבא דר"ש ומוכח בע"ז דף ס"ו דר"ש סובר טעם כעיקר אסור מן התורה ע"ש: וכן כתבו שם התוס' ד"ה ואידך דר"ש סובר טעם כעיקר הוא מן התורה והילכך אליבא דידי' כל היכא דליכא מיעוטא למעט תרומה אזי בודאי צריכה הקדירה הגעלה מן התורה כל שהוא בן יומו דהא הוא סובר בע"ז שם דקדירה בת יומא לא פגמה כלל והילכך כיון דאפשר לאוקמי המיעוט של אותה דקאי לענין השטיפה של אחר הגעלה דבעינן זאת בקדשים ולא בתרומה משום הכי מוקמינן המיעוט ע"ז ולא לסתור הכלל של ר"ש דסובר דבכל קדירות שנתבשל בהם איסור צריכין הגעלה כיון דאפשר לומר דהמיעוט של אותה לא קאי אלא על ענין אחר וממילא הא אין לנו מיעוט בהדיא לחלק תרומה משאר איסורין שבתורה אבל הרמב"ם אזיל לשיטתו שפוסק בפט"ו מהלכות מ"א דטעם כעיקר הוא דרבנן אז לשיטתו באמת לא קשיא כלל מקדירה שבישל בה תרומה דהתם לא משום הבלוע אסר רק משום הבעין שבתוך הקדירה כמו שביאר שם לחכמי לוניל אבל הגעלה אינה צריכה ואין להקשות א"כ אותה ל"ל למעט תרומה מהגעלה הא בלאו הכי לא צריכה הגעלה כיון דטעם כעיקר הוא דרבנן דיש לומר דלא נימא דגם זה נקרא קדש כמו דדרשינן בפ' עשרה יוחסין דקדש קדשים קאי, נמי על תרומה דדרשינן התם לא במידי דנקרא קודש שהיא תרומה ולא במידי דנקרא קדש קדשים ע"ש הילכך בעינן אותה למעט וכיון דהסוגיא דזבחים לא קאי אליבא דהילכתא הילכך שפיר סמיך הרמב"ם על הא דסוף תרומות דאמרינן התם דדי בהרכינו ומיצה לחוד משים דקדירה של תרומה לא צריכה הגעלה כלל ואפילו מדרבנן נמצא לפי זה א"כ הראב"ד ושאר פוסקים דחולקים שם בפ' ט"ו מהלכות תרומות על הרמב"ם וסברי דקדירה של תרומה צריכה הגעלה מן התורה אף דהראב"ד מודה להרמב"ם בפ"ז משבועות ובפ"ט שם דאמרינן בכל דוכתא דון מינה ואוקי באתרא וכן בפי"א מהלכות תרומה נמי שתיק לי' הראב"ד להרמב"ם דלא ילפינן תרומה מביכורים לכל מילי ע"ש ממילא לפי"ז הא אין לנו שום לימוד בתרומה לאסור היוצא מהם ואפילו הכי אמרינן בזה טעם כעיקר אסור הלכך ה"ה דגים וחגבים יכול להיות שאף דליכא בהו קרא לאסור היוצא מהם מכ"מ אמרינן נמי ברוטב דידהו טעם כעיקר ולא כמו שרוצה החו"ד להתיר מחמת זאת אף רוטב של דגים