אבן שתיה קג

בעינן משום דאף שהגביהה תיכף מ"מ עדיין דבוק בה הציר שהוא רותח ועד שמדיח ממנה הציר בתוך כך נבלע הוא בתוך החתיכה אך כיון דעכשיו מה שדבוק ע"ג הוא רק משהו בעלמא א"כ דינו כמו סיכה דאמרינן בפסחים ד' ע"ו דאינו אוסר רק כדי קליפה וה"נ דכוותא

סימן מג

שאלה בלב הדבוק לחתיכת עוף באופן שאין בהחתיכה ששים כנגד הלב ונמלח כך ואח"כ נתבשלה עמה בקדירה ג"כ ובצירוף במה שבקדירה עם חתיכית העוף יש ששים כנגד הלב מהו

תשובה הנה הש"ך בסי' כ"ב ס"ק ח' הקשה מ"ש דבורידין אמרינן שאם נתבשל העוף בלא נטילת הורידין אף שהוא דבוק בעוף מ"מ לא בעינן ששים בעוף גופא נגד הורידין רק שכל הקדירה מסייע לבטל האיסור ומ"ש בלב דקי"ל שאם הלב דבוק בעוף ואין בו ששים כנגד הלב אמרינן דגוף העוף נעשה נבילה ובעינן אח"כ ששים בקדירה נגד כל העוף ותירץ דכיון דאין בורידין גופא דם רק מה שנכנס בתוכן הילכך מפסיקין הם שאין נבלע מתחילה מהם בהעוף רק מתפשט הטעם בכל הקדירה בשוה משא"כ בלב הא יש לו דם של עצמו ג"כ מבחוץ וכיון שהוא דבוק בהעוף נבלע בו תחלה ע"ש ומזה הוכיח הפ"מ ושאר אחרונים שאם נמלח הלב תחילה שאז אין בו ג"כ דם של עצמו ממילא הא דינו ממש כורידין דלא אמרינן בו איסור דבוק ע"ש

אמנם מדברי מהרי"ל הובא בט"ז בסי' ע"ב ס"ק ט' מבואר להדיא שסובר שאף אם נמלח הלב תחילה נמי אמרינן חנ"נ שכתב בלב שלם שנמצא בתרנגול שלם רק שהיה חסר בו הראש והרגלים שנמלח ונתבשל עמו ואסר מהרי"ל את הכל משום שסובר שאין בעוף ששים כנגד לבו אלא דוקא כשהוא שלם בראשו וברגליו ושאר הקדירה אינו מצטרף לבטל כיון שהוא דבוק בעוף הילכך אמרינן חנ"נ ע"ש הרי להדיא מבואר הוא דעת מהרי"ל שאף אם הלב נמלח קודם הבישול מ"מ כל שהוא דבוק לעוף אין הקדירה מצטרפת לבטל ודוחק לפרש שהמהרי"ל מיירי שגוף העוף מלחו אבל במקום שמונח הלב שם לא מלחו דהא סתמא קאמר ומלחו את העוף עם הלב ומסתמא מיירי כדרך כל מליחה שמולחין הכל. וגם בדברי הט"ז שם בס"ק ד' מבואר להדיא שמפרש דברי המהרי"ל דמיירי שמלחו הלב ג"כ שהוכיח שם מדברי מהרי"ל הללו שהוא סובר כדעת הפוסקים דסברי דהא דבעינן ששים בעוף כנגד כל הלב היינו אף כנגד בשר הלב ולא סגי בששים כנגד דם הלב לחוד דמיירי אפילו אם נמלח הלב מבחוץ ע"ש הרי להדיא שמפרש דהמהרי"ל מיירי אפילו אם מלחו הלב תחילה ואפילו הכי סובר דאף בכה"ג נמי אמרינן חנ"נ ובעינן אח"כ ששים כנגד כל העוף וכן מוכח מהיש"ש בפ' כ"ה סי' מ"ט שכתב שכל היכא שכתבו הפוסקים סתם עוף שנתבשל עם לבו ע"כ הכוונה הוא שנמלחה גם הלב עמהם כדרך סתם מליחה לקדירה לבד בהטור ובהמחבר מוכרחים אנו לפרש שאף שכתבו סתם שאם בישלו הלב בלא קריעה דבעינן ששים כעד כל הלב מ"מ הם מיירי שלא נמלח הלב תחילה אמנם כל זאת היכא דלא הזכירו מליחה כלל רק בישול לחוד אבל היכא שמבואר בהפוסקים דמיירי שמלחו העוף עם לבו אז ע"כ הכוונה שנמלח גם הלב ע"ש באריכות נמצא דהמהרי"ל שכתב ג"כ שנמלח ונתבשל עמו ע"כ כוונתו ג"כ שגם הלב נמלח תחילה ואפילו הכי פסק דאף בכה"ג נמי אמרינן חנ"נ והוא היפוך דברי הש"ך והאחרונים בסי' כ"ב

ונראה שדעת הש"ך הוא דכל שאין דם בבשר הלב עצמו רק דם הכנוס בו לחוד בזה לא אמרינן חנ"נ רק שהש"ך סובר שהמהרי"ל אזיל בשיטת האו"ה הובא כאן בש"ך ס"ק ה' שסובר שכל זמן שהלב סגור ולא נפתח אז לא מהני כלל המליחה שמלחו אח הלב אפילו לבשר הלב עצמו משום שלא נמלח צד הפנימי של הלב והילכך מאחר דכל עיקר הטעם של הש"ך בסי' כ"ב שכתב שם שאם נמלח הלב תחילה אז מצטרף כל הקדירה לבטל הלב הוא משום כיון דעכשיו אין שוב דם בבשר הלב הילכך מגין הוא על הדם שבחללו שאינו נבלע כ"כ מהר בהעוף יותר מבשאר הקדירה ודמי בזה לדם הורידין שכיון שבהם עצמן אין בהם דם אינן מניחין לבלוע תחילה בהעוף הילכך לשיטת מהרי"ל והאו"ה דסברי דכל דהלב סגור לא מהני להו מליחה ממילא הא איכא עדיין כאן דם בבשר הלב עצמו וליכא מידי דמגין על הדם שבחללו משום הכי אין מצטרף הקדירה לבטל הלב בששים משא"כ לדידן דלא קי"ל בזה כהאו"ה אלא דאף אם הלב סגור מ"מ מהני מליחה לבשר הלב עצמו הילכך ממילא גם בהא לא קי"ל כמהרי"ל אלא דכל דנמלח הלב מתחילה אז אף אם הוא דבוק בעוף מ"מ כיון דשוב ליכא דם בבשר הלב דמי בזה לדין הורידין שמפסיקין הם על בשר העוף שלא נבלע בהם תחילה כן נראה לפרש דעת הש"ך

אמנם לולא דעת הש"ך בגוף דברי האו"ה בכלל ט"ו שכתב שם שאף אם נמלח הלב מתחילה מ"מ בעינן ששים כנגד כל הלב ולא די בששים נגד דם שבחללו שדעת הש"ך הוא דטעמא הוא משום שסובר שכיון שהלב סגור הרי לא נמלח עדיין צד הפנימי ע"ש אבל קשה לי דהא לפי הבנה זו באו"ה יהי' דבריו סותרים זה את זה דהוא עצמו בכלל ט"ז התיר שם במלח הראש שלם ואף שלא בקע אותה ואף שגם שם יש חלל א"כ הרי לא נמלח צד הפנימי אלמא מבואר הוא שהאו"ה עצמו אינו חושש לזה כלל לכן נראה שסברת האו"ה היא עפ"י דברי המהרש"ל והובא בט"ז בסוף סי' ע"ז שכתב שם במילא בשר בתוך העוף לא מהני אז מליחה להעוף וכתב שאף לדעת הפוסקים דמהני מליחה אף מצד אחד לחוד מ"מ הכא גרע כי המילוי בשר שמבפנים מעכב הוא הפליטה של צד חוץ ע"ש והיינו שהטבע הוא שכיון שנתמלא מבפנים בדבר מה בענין שאין שם חלל מעכב הוא ההפלטה ולא דמי לבשר הראש שאף דהתם ג"כ העצם גופא וגם המוח של הראש ממלאים הם כל החלל של הראש כדאיתא בפוסקים ואפ"ה מהני בהו מליחה התם שאני שאף שהמוח אינו מחובר כ"כ עם הבשר מ"מ כל דבר שהוא מתולדתה ומחוברת כן נחשב לחתיכה אחת תדע דאל"כ האיך באמת סגי בנקיבת העצם והקרום למליחה כמש"כ הרמ"א בשי' ע"א הא המות המונח בתוך הבשר והעצם של הראש הרי הוא אינו מחובר להם כלל ודמי לשאר האברים המונחים בתוך הגוף כמו הריאה והטחול דלא סלקי להו מליחה ע"י מליחת הדפנות כל שלא מלחן בפני עצמן ואמאי מהני כאן מליחת בשר הראש להמוח. וכן הקשה הפ"מ שם בסי' ע"א ס"ק ג' וע"כ צ"ל שמוח שאני שמ"מ נחשב הוא חיבור קצת להראש והילכך הראש שהעצם והמוח שבו נחשבים הכל לחתיכה אחת לענין זה נמי נחשבים כאחת שאינו מעכב המילוי של המוח על הפליטה של בשר הראש משא"כ בדם שבחלל שהוא אינו כלל בתולדתו כי בחיי הבע"ח ליכא כלל דם בחלל הלב רק שאח"כ בעת השחיטה מתקבץ הדם בחלל כדאיתא בכריתות ד' כ' ובפוסקים והילכך מילוי הדם שבתוך חלל הלב כיון שהוא ג"כ אינו מתולדתו דינו ממש כמו שאר מילוי בשר או שאר דברים שנתמלא בתוך חלל של עוף או בשאר אברים החלולים דקי"ל דזה מעכב הפליטה שאינו מניח לפלוט הדם מהחתיכה החיצונה הכא נמי בדם שנתמלא בחלל הלב מעכב הוא ג"כ שאינו מניח לפלוט אף הדם שבבשר הלב עצמה והילכך כיון שעדיין ישנו להדם בבשר של הלב ממילא הא ליכא מידי דמגין על הדם שבחלל הלב ונבלע תיכף בהעוף כמו כל איסור דבוק לפי זה הרי מבואר הוא שדעת מהרי"ל והאו"ה ג"כ הוא שאף היכא שנמלח הלב תחילה מ"מ