אבן שתיה קב

דמין במינו לא בטל דאל"כ יבטל דם השעיר בדם הפר ע"ש והקשה מה זה דוגמא תערובות דם הפר עם דם השעיר לתערובות דם עם מים הא דם הפר עם דם השעיר הוא מין במינו דלית בי' הסברא דאמרינן בעלמא דטעם כעיקר הוא מן התורה והילכך שפיר הוכיח ר' יהודא מזה דע"כ הוא משום דמין במינו לא בטל משא"כ אם היה דם הפר מים משום הכי אינה בטילה בו דם השעיר דכיון דטעם כעיקר הוא מן התירה בעינן דוקא שיהיה במים ס' כנגד הדם כמו בכל איסורין שבתורה ע"ש אמנם אם נאמר דכוונת התוס' הוא במה שחילקו בין מראה דם ממש למראה אדמומית לחוד מיירי הכל בדאיכא במים ששים ומ"מ יכול להיות שיהי' בו מראה דם ממש משום דכן הוא הטבע של הדם שיש בכחן להפוך אפילו הרבה מים למראיתן אבל כל שאין בו ששים אז בכל ענין אסור מתורץ שפיר קושיא זו משום דכיון דמיירי ביותר מששים וביותר מששים הא אין בו משום טעם כעיקר ולכאורה מבואר שם ג"כ מדברי התוס' דמיירי אפילו בדאיכא ששים דהא הביאו שם עוד ראי' לזה דבעינן מראה דם ממש מהא דאמרינן בפ"ז דמקואות שלשה לוגין מים ונפל לתוכן קורטב של יין ומראיהן כמראה יין אלמא דאפילו קורטב יין ניכר בשלשה לוגין ומכש"כ דם דסמיך טפי בודאי ניכר בשלשה לוגין מים ע"ש ובמסכת ב"ב ד' צ' אמרינן דקורטב הוא אחד משמנה שבשמינית הלוג ממילא קורטב הוא פחות מחלק מאתים משלשה לוגין ואפילו הכי יש בכח הקורטב של דם לשנות המראה של המים אמנם מלשון התוס' בסוטה שם שכתבו דבעינן ממשות הדם ממש משמע מזה שכל שאין ממשות הדם ממש אזי אף שאין בהמבטל ששים נגד הדם מ"מ אינו ראוי להקרבה וגם אינו עובר עליו מן התורה וגם מהראי' של התוס' שהביאו מהא דדם הפר ודם השעיר מוכח ג"כ דסברי שאפילו אין במים ששים נגד הדם מ"מ כל שאין בו ממשות של דם לא נחשב דם לענין הקרבה משום דהא סתם דם הפר בודאי הא אין בו ששים כנגד דם השעיר כדמוכח התם ואפילו הכי מבואר הוא בתוס' שאם היה דם הפר מים ונתערב בו דם השעיר שוב אינו ראוי להקרבה אף שאין בהמים ששים וא"כ מכש"כ לענין מי שריית הבשר בודאי אינה נחשב דם לענין הקרבה וממילא אין בו איסור דאורייתא כמו דם שבשלו ואף שיש לחלק בזה משום דהתם בדם שבישלו כיון שנשתנה ע"י בישול אי אפשר לחזור לקדמותו משא"כ היכא דלא נשתנה רק ע"י תערובות מים דכיון דאם נתוסף כאן עוד דם עד שיהי' ניכר בו ממשות הדם ממש אז תחזור לאיסורו הילכך גם עכשיו לענין איסור אכילה כל דין דם עליהם וכעין זה מחלק הגמ' במנחות ד' כ"א בין הקפת הדם באור דלא הדרא ובין הקפה בחמה דהדרא לקדמותא מ"מ ע"כ זה אינו דאל"כ לענין כיסוי הדם דקי"ל דמו ואפילו מקצת דמו נמי חייב בכיסוי כדאיתא בפ' כ"ה ואפילו הכי קי"ל ג"כ דכל שאין בו מראה דם ממש פטור מכיסוי אף שאם נתוסף אח"כ בו דם חייב הוא בכיסוי למאן דאית לי' אין דיחוי אצל מצות כדאיתא בזבחים ד' ע"ח אלא ע"כ כיון שעכשיו אין בו מראה דם ממש לא נחשב זאת כלל לדם והתם בהקפה בחמה שאני דהתם זה הדם ממש חוזר הוא לקדמותו בלא שום מעשה אחר בעולם הילכך כיון דבאו"ה מבואר להדיא שכל כה"ג מן התורה אין דינו נדה ולהפוסקים דסברי דדם שמלחו הוא רק מדרבנן לא מצינו בהו בהדיא מי שחולק ע"ז וכיון שיש כאן ספק אולי היה ג"כ ששים נגד הדם דמי לדין נשפך באיסור דרבנן המבואר בסי' צ"ט וכיון דהוא ג"כ הפסד"מ יש לצדד להקל בזה

סימן מב

מה ששאלת בחתיכות בשר מליח שנפל לציר היוצא מהבשר בעת המליחה וסילקה תיכף ומיד בענין שלא שהה כלל בזה צדקו דבריו שאף מה שבתוך הציר ג"כ לא נאסר שלו ואף שהרמ"א בסי' ט' כתב שמה שבתוך הציר נאסר מיד ואין שיעור לדבר מ"מ אם לא שהה כלל אין לאסור והרמ"א לא אתי אלא לאפוקי דלא בעינן כאן שיעור שיתן על האור ויתחיל להרתיח אבל אם לא שהה כלל יכול להיות שגם הרמ"א מודה שאינו נאסר כן פסק החמודי דניאל הובא בפ"ת סי' ק"ה ס"ק ח' בנגע איסור חם בהיתר חם אינו נאסר אלא א"כ שהה קצת אבל אם סילקן תיכף אינו נאסר. ומתוך ראייתו שהביא שם מוכח דאפילו באיסור דאורייתא ממש נמי אינו נאסר תיכף ע"ש לפי זה מכש"כ כאן בציר שהוא רק איסור דרבנן בודאי אם הוא באופן שעמד אצל הנפילה להציר והגביה תיכף ומיד יש לצדד ג"כ להקל בזה וכן יש להביא ראיה לזה מהא דאיתא בחולין דף קי"א במלח כבדא עלוי בשרא דשרי משום דמשרק שריק ולא חילק הגמ' שם כלל בזה בין אם חתיכת הבשר התחתונה רחבה הרבה וחתיכות הכבד היא קטנה ומונחת באמצע ואמאי לא אמרינן ג"כ דתיכף כשנפל הדם על החתיכה נאסרה דהא כל כה"ג אינו שריק תיכף ועוד דהא חזינן אנן דבכל פעם שנופל דם על חתיכה משתהה שם קצת עד דשריק ונופל כידוע ואפילו הכי כיון שאין הדרך לשהות שם זמן רב רק שבזמן מה שריק ונופל אמרינן דלא נבלע א"כ ק"ו הדברים בנ"ד דהא האי סברא של מישרק שריק לא נאמרה זאת לענין שאר איסורין דהתם הא לא סמכינן כלל על סברא דמישרק שריק כמש"כ הר"ן בפ' כל הבשר בסוגי' דלב הובאו דבריו בב"י יו"ד סי' ע"ב ולא נאמר אלא לענין איסור של דם וציר דוקא אלמא דדם אינו נבלע כ"כ מהר כמו שאר איסורין מכש"כ באם סילק תיכף ומיד דזאת מהני אף לענין שאר איסורין דאמרינן דלא בלע בזמן מועט כ"כ בודאי בדם דמהני בה הסברא דמשרק שריק א"כ מכש"כ בכה"ג אמרינן דלא בלע

אמנם אם תחב כף של היתר לקדירה של איסור רותח או מבשר לחלב וכה"ג ואין בו ששים אף שהוציא תיכף ומיד מ"מ אין לצדד בזה להקל כי אף שמביא שם ראי' מהא דנפל טיפת חלב על חתיכה רותח של בשר ואין בהחתיכה ששים אמרינן התם דאם ניעור תיכף הקדירה אזי היתרה ג"כ חתיכה זו ולא אמרינן מאחר דקי"ל אפשר לסוחטו אסור וא"כ האיך הותרה החתיכה אלא ע"כ דבזמן מועט לא נאסרה כלל ע"ש: והא התם בבישול קא מיירי ואפילו הכי בזמן מיעט אינו נאסר מ"מ נראה לי דגם החמ"ד לא התיר אלא דוקא בחום כלי ראשון שהסירו מן האור או יבש ביבש אפילו רותח ממש בענין שאין בו כח בהבלוע לצאת מחתיכה לחתיכה דומיא דהתם בנפל טיפת חלב על החתיכה שאין בכח רתיחות של החתוכה להוציא הבלוע ממנה לחתיכה אחרת אבל בישול ממש אז בודאי נאסר תיכף ומיד כמו שכתב הרא"ש והראשונים בהא דכזית בשר שנפל לחוך יורה של חלב רותח שהחלב נאסר מיד ואין שיעור לדבר והיינו משום דהתם בבישול ממש מיירי דאז נבלע תיכף. ואף שכתב הרי"ף הובא בטור או"ת סי' תנ"ב לענין הגעלה וז"ל דמשהי להו למנא בגו יורה עד דפלט אלמא דאף ע"י רתיחות בישול ממש נמי אינו פולט תיכף י"ל דהתם מיירי בהגעלה דבעינן שיפלוט הכל הילכך צריכין לשהות קצת אבל התחלת הפליטה בודאי מתחיל תיכף וגם בגוף דברי החמ"ד יש לפקפק דמי יודע כמה הוא שיעור הפליטה ואולי ברגע זו נפלט מן האיסור לתוך ההיתר וכמו שבאמת כתב כן הטור בשם האבי העזרי וז"ל ומי יודע לשער כמה הוא שיעור הפליטה ע"ש ואף דבעלמא יכולין לשער שכל שהוא פחות מכדי שיעור של ניעור הקדירה אז בודאי עדיין לא נבלע בהחתיכה דאל"כ האיך מהני שוב הניעור וכמו שהוכיח החמ"ד מ"מ הא גם בזה הלא הכל תלוי כפי מהירות של הניעור ודמי למ"ש הר"ן הובא בש"ך בסי' צ"ח ס"ק ט' שכל כה"ג יש לחוש שכל אחד ישער כמה שנראה בעיניו ויהיו על האיסורין הכל רק בספק איסור לחוד הילכך כל כה"ג אין להקל בזה כלל ע"ש מ"מ בנידן דידן כיון שהוא רק איסור דרבנן וגם הא דעת היש"ש שגם בכבוש בציר בעינן שיעור כבישה דוקא הילכך כל שיודע ברור שלא שהה כלל יש לצדד להקל מיהו כדי קליפה בודאי גם כאן