אבן הראשה צט

לא היה נושאה שיצטרך לפרוש ממנה כ"ד חודש ורוצה לגרשה שכ"ז שהיא תחתיו אינו יכול ליקח אחרת ולפמ"ש שא"צ לגרשה אלא כשהזיד הבעל מש"ה צריך לתת לה כתובה]

ועפמ"ש יתיישב בפשוט מ"ש הב"י בשם רבינו ירוחם שאם עברה ונשאת תוך ג"ח בודקין אותה כו' דהכא שנישאת שלא ברשות תתגנה ותתגנה דמיירי כשהבעל שוגג והיא מזידה שא"צ לגרשה וסגי בהפרשה ויחזור הבעל אליה אחר ג"ח וכיון שהיא הזידה לא קפדינן מה שתתגנה על בעלה. שוב ראיתי להגאון ח"ס אה"ע חלק ב' (תשובה קכ"ו) שהביא דברי רי"ו הנ"ל וכתב וז"ל ונ"ל אפילו נישאת תוך ג' בשוגג שלכאורה אין לקונסה שתתגנה ותתגנה מ"מ בודקין דלאו מטעם קנס אתינן עלה אלא מטעם מכשול הנ"ל ומ"ש ר' ירוחם נישאת שלא ברשות שוגג נמי נישאת שלא ברשות קרינן לה כמבואר ר"פ האשה רבה ועוד כבר כתבתי לעיל דלא מהימנא לומר שוגג הייתי להקל על עצמה כו' עכ"ל. ולענ"ד צ"ע דלשון רי"ו אם עברה ונשאת משמע דמיירי כשהזידה ודמש"ה תתגנה ותתגנה ודכשיש לחוש לגנותה אין בודקין אותה ולא אמרינן דכיון שצריך להבחין אם היא מעוברת לידע הולד של מי ההכרח לבודקה ומעיקרא תקנו המתנת ג"ח ולא אמרינן שתמתין משהו ותנשא [פרש"י דהיינו שבוע והתוס' כתבו דלאו דוקא משהו שצריכה להמתין ג' ימים של קליטת הזרע ואולי גם כוונת התוס' לא הוי שתמתין ג"י לחוד דהא אי אפשר להכיר ולהבחין במה שיחסר שעה אחת לשלשה חדשים שעי"ז לא יהא ניכר העובר אלא דמוכיח דלאו דוקא משהו ממש דהא צריכה להמתין ג"י של קליטת הזרע והדר י"ל דהיינו שבוע או שבועיים ובלא"ה לא יוכל לבא עליה עד אחר שבוע ויותר אף בגרושה דהא תבעוה לינשא ונתפייסה צריכה לישב ז' נקיים דשמא מחמת חימוד ראתה כו' כדאמר בנדה ודף ס"ו) ובש"ע יו"ד (סימן קצ"ב) וע"ש בס"ט וביבמות (דף לז) וכיון שעכ"פ בימי רב ור"נ כבר נאסר זה. הא דקאמר ותמתין משהו היינו שבוע ויותר] וכי מלו ג"ח ליבדקה כדי שלא יצטרכו לבודקה שתתגנה על בעלה אבל השתא שכבר ניסת ההכרח לבודקה. וסובר רי"ו דגם השתא אין לבדוק אפה בכל מיני בדיקות לפי שתתגנה על בעלה והתורה דרכיה דרכי נועם וע' יבמות (דף פ"ז) ושבת (דף ס"ד). ודוקא משום שעברה והזידה ונשאת באיסור אין לחוש לגנותה וכמבואר בלשון רי"ו. וההיא דר"פ האשה רבה אינו ענין לזה דהתם מפרש דהיינו שלא ברשות ב"ד אלא בעדים ומשום דבשנים הדבר ידוע שהיא מותרת וא"צ לישאל לב"ד להתירה, וכיון דבש"ע ובב"ש לא הביאו דברי רי"ו לא משמע להחמיר יותר מהמפורש בדברי רי"ו דדוקא כשעברה ונשאת כו' תתגנה ותתגנה ואם היינו חוששין לגנותה לא היו בודקין אותה וצ"ע לענ"ד לדינא

ולכאורה היה מקום לומר בטעם הדבר ומשום דפריך הש"ס ונבדקה בהילוכה ומשני רמב"ח אשה מחפה עצמה כדי שיירש בנה בנכסי בעלה והשתא י"ל דבמקום שיש לחוש לגנותה אפשר לבדוק אותה בהילוכה ושלא יסמכו על הבדיקה לענין ירושת בנה ולא יירש בנכסי שני כשיוכלו להסתפק שהוא של הראשון. וממילא לא תחפה עצמה בהילוכה כיון שיודעת שלא יסמכו ע"ז הבדיקה לענין הירושה וכיון שלא תחפה עצמה יבחינו ע"י בדיקת הילוכה זרעו של מי הוא (וכשהראשון עשיר יותר בלא"ה לא שייך זה) ודוקא לכתחלה א"א שתמתין משהו ותנשא וכי מלו ג"ח לבדקה בהילוכה דאין זה תקנה לכתחלה לומר שלא ירש בנה לא בנכסי ראשון ולא בנכסי שני, משא"כ כשאירע כן דרך מקרה די"ל שאין לגנותה בשביל שיירש בנה ודוקא לפי שעברה ונשאת באיסור אין לחוש לגנותה

אך ז"א דהא כמו"כ יש לחוש שתחפה עצמה שלא תראה מעוברת מהראשון כדי שלא תצטרך לפרוש מבעלה כל ימי עיבור והנקה (דהא אם תחפה עצמה תשב תחת הבעל באיסור וא"כ ע"כ היא חשודה לעבור ע"ז האיסור) וכבר הקשה הנוד"ב הא דלא קאמר הש"ס דמחפה עצמה שלא לאוסרה על בעלה ותירץ באב"מ דכיון דבתחלה לא אסרו חכמים משום ספק מעוברת לא תיאסר על בעלה אף אם תמצא מעוברת שלא תצא מהיתרה הראשון כיון שניסת בהיתר ולמסקנא שצריכה להמתין ג"ח משום הבחנה ממילא כשנשאת תוך ג"ח ה"ל נישואין באיסור וצריכה הפרשה משום עיבור ויניקה יע"ש. וא"כ יקשה דהשתא דניסת באיסור גם כשניסת בשוגג אם תמצא מעוברת יפרישוה מבעלה כל ימי עיבור ויניקה והדר יש לחוש שתחפה על עצמה, ואין לומר דכשאין לגנותה עדיף טפי להפרישה מבעלה כמה חדשים עד אחר כמה חדשים שיתברר בודאי שאינה מעוברת. וממילא יועיל בדיקת הילוכה להבחין בין זרעו של ראשון כו' שלא תחפה עצמה כיון שיודעת דהאי חיפוי ל"מ לא להתירה לבעלה ולא לענין שירש בנה בנכסי השני דז"א דא"כ במה שהיא מזידה ואין לחוש לגנותה ובודקין אותה בכל מיני בדיקות הוי קצת טובה לה דממילא מותרת לבעלה תיכף אחר ג"ח ואם תחוש לגנותה תצטרך לפרוש מבעלה זמן ארוך. ובדוחק יש לפרש שבא רי"ו להשמיענו שאין להחמיר עליה לפרוש מבעלה זמן ארוך ומשום דקאמר שאין בודקין את הנשואות שלא יתגנו על בעליהן ודהוי מילתא דפסיקתא אף אם אירע כן במקרה ומשום דדרכיה דרכי נועם ויש לעשות תקנות אחרות ע"י הפרשה מבעלה זמן רב וממילא ידעו להבחין ע"י בדיקת הילוכה של מי הולד שלא יועיל לה החיפוי, ודכיון שניסת שלא ברשות תתגנה ותתגנה וא"צ לעשות תקנות אחרות. וזה דוחק (וגם אפשר שתחפה עצמה כדי שיחשוב השני שהוא בנו ויתן לו במתנה גם כשלא יירש בדין)

וצ"ל בכוונת רי"ו דמש"ה כשיש לחוש לגנותה אין לבודקה בכל מיני בדיקות משום דהוי חשש בעלמא שמא נתעברה עתה באלו הימים המעטים (ובזמן קטן כזה לא שייך לומר דרוב נשים מתעברות כו') דדוקא מעיקרא תקנו חכמים להמתין ומשום שבכל הנשים שינשאו תוך ג"ח בודאי יהיו מהן נשים שיתעברו מהראשון ונשים שיתעברו מהשני ולא יבחינו בין זרעו של ראשון כו' משא"כ כשאירע במקרה שניסת תוך ג"ח ובפרט כששגגה דהוי מילתא דלא שכיחא, וגם כשהזידה אדרבה י"ל דרחוק טפי לחשוש שמא נתעברה מהבעל השני שמהפכת כדי שלא תתעבר ממנו שיודעת שאם תתעבר עתה ויתוודע אחר כמה חדשים שהיא מעוברת יפרישוה מבעלה כל ימי עיבור והניקה שיהא הדבר בספק של מי העובר ויהא הריעותא לפנינו וגם שניסת באיסור וכיון שאין בודקין הנשואות כו' יחושו שמא הוא של הראשון. ואם לא תתעבר לא יפרישו אותה מבעלה גם אחר שיתוודע לב"ד שניסת באיסור אלא עד אחר ג"ח (ובפרט כשהבעל שוגג) ומבואר בש"ס דנשואה נמי מתהפכת כדי שלא תתעבר כשרוצית שלא להתעבר. והגם דאפשר דלא איכפת לה מה שתתעבר או דשמא לא נתהפכה יפה. אכתי תו ליכא אלא חשש רחוק בעלמא וממילא כשנבדוק אותה בהילוכה יהיה החשש רחוק מאד לחוש שלא יבחינו בין זרעו של ראשון כו' ודוקא משום שאין לחוש לגנותה בודקין אותה בכל מיני בדיקות [ועמ"ש הנ"ב דמש"ה לא קאמר הש"ס טעם המתנת ג"ח שמא ישא מעוברת חבירו דדוקא כשברור לו שאינו בנו לא חייס עליה משא"כ כשישא תוך ג"ח ויהיה ספק אם הוא בנו. וקשה לע"ד דכיון שאפשר לידע של מי הולד ע"י בדיקה אלא שאין בודקין הנשואות כדי שלא לגנותה יש לחוש שידע הבעל שאינו בנו ע"י בדיקה אחר ג"ח והוא יעלים מאתנו כדי שלא יפרישו אותו וכשידע שאינו בנו לא חייס