אבן הראשה צו

דממונא קא מחסר ליה דקא בעי ליה למיתב ליה זוזי לספרא לא וגם איכא זילותא בגירושין ופעמים שיתבטל ויחזור אחד מהן. וגם דהתם חיישינן שיעבור כן בזדון ויערים אבל הכא אין לחוש כ"כ שיעבור בזדון ויערימו דהא יצטרכו להפריש זמ"ז ואיכא להו גם זילותא ולפמ"ש בב"י בשם רבינו ירוחם אם עברה ונשאת תוך ג"ח בודקין אותה בכל מיני בדיקות אם היא מעוברת ואע"ג דאמרינן אין בודקין הנשואות שלא תתגנה על בעלה הכא שנשאת שלא ברשות תתגנה ותתגנה ולכאורה ע"כ מיירי בשוגגת דאל"כ הא צריך שיוציאה בגט וא"כ בלא"ה לא שייך הא דאין בודקין הנשואות כדי שלא תתגנה על בעלה דהא כבר הוציאה בגט או ברח למקום רחוק וצ"ל דהגם שנאמנת ששגגה לענין שלא להוציאה בגט מ"מ אין לחוש לגנותה דמ"מ הויא קרובה למזיד קצת שלא דקדקה היטב ומש"ה בודקין אותה הגם שתתגנה על בעלה שהפריש ממנה וחוזר ובא אליה תיכף אחר הג"ח ואז בודקין אותה וא"כ תבא עי"ז לידי בזיון ושתתגנה על בעלה וממילא אין לחוש כ"כ שתערים במזיד להנשא תוך ג"ח וגם בקטנה שא"ר לילד וכה"ג שידוע שלא נתעברה מבעלה הראשון שלא יצרכו לבודקה אין להחמיר בה יותר מבאשה דעלמא דהא כל מה דבעיא הבחנה אינו אלא משום דלא פלוג רבנן ואין להחמיר בה יותר שלא תהא נאמנת לומר שוגג הייתי

והגם דאמר בשבת (דף ל"ח) רנב"י אמר לאיסורא מבשל הוא דלא אתי לאיערומי בשוגג יאכל אבל האי דאתי לאיערומי בשוגג נמי לא יאכל ופרש"י דאיסור רבנן הוא וקילא ליה ואתי לשהויי מזיד ולומר שכחתי הא מפורש התם דמשראו שרבו משהין במזיד ואומרים שכחים אנו חזרו וקנסו על השוכח וגם התם נקטינן לקולא כשעבר ושכח אם נתבשל כל צרכו אלא שמצטמק ויפה לו לדעת הרי"ף הובא בב"י וש"ע או"ח (סימן רנ"ג) וע"ש שהראב"ד גורס עבר ושהה מאי וכלומר בשוגג שכסבור מותר הוא דקיל טפי משוכח דפשע דבשוכח אפי' נתבשל כ"צ אסור והקשו לשיטת הגורסין דעבר ושכח מאי מהא דקאמר ת"ש מהא דכשהלך ר"י לציפורי מצא ביצים מצומקות שנשתהו ע"ג כירה ואסר להן מאי לאו לאותו שבת ודחי לא לשבת הבאה ואי בשוכח מאי איכא בין שבת זו לשבת הבאה שהשכחה כמו"כ מצויה בשבת אחרת כמו ששכחו בשבת זו ועמ"ש הב"ח. ולכאורה יש ליישב לפמ"ש בביצה (דף ט"ז) בההוא סמיא דלא אותיב עירובי תבשילין וא"ל שמואל סמוך אדידי ולשנה אחר א"ל פושע את לכ"ע שרי לדידך אסור ועמ"ש הט"ז (סימן תקכ"ז ס"ק ט') שנקרא פושע על השנות השכחה פעמיים וה"נ י"ל שאסר להם לשבת הבאה אם ישכחו עוד הפעם דשוב יהיו נחשבין כפושעין ועכ"פ התם הוא דגזרו חכמים לפי שראו שמערימין ועיין בגיטין (דף נ"ד) התם היינו טעמא דר"י משום דאתי לאיערומי ומ"מ קיי"ל כר' יוסי ור"ש דנפלו ונתפצעו בשוגג יעלו ובפרט הכא דליכא כ"כ חשש הערמה שבנקל הדבר להתודע וגם לפעמים תפסיד בזה שתנשא תוך ג"ח ומש"ה בודאי י"ל דנאמנת לומר ששגגה ושכחה זמן הגט או ששכחו מה שהזהירו לה בשעת הגט ולא ידעה שיש איסור בדבר וכמבואר בש"ע דכשהוא ע"ה ואינו יודע הדין שמינקת חבירו אסורה חשיב כשוגג

ועמ"ש הט"ז יו"ד (סימן צ"ט ס"ק ט') מדברי התוס' בבכורות (דף כ"ג) דאפילו למ"ד דקנסינן שוגג אטו מזיד במבטל איסור מ"מ בשוגג שקסבר שמותר לבטל מותר והביא מ"ש בתשובת מהרי"ק באשה שזנתה ולא ידעה שיש איסור בדבר אם יחשב שוגג יע"ש אמנם כבר תמהו הכו"פ והפמ"ג על הט"ז דכוונת התוס' בבכורות הוא לומר דשמא חשיב שוגג כשסבור שמותר לבטל ולמ"ד בשוגג יעלו ה"נ יתבטל ובמכות (דף ט') ס"ל לאביי דאומר מותר אנוס הוא ורבא ס"ל דקרוב למזיד הוא וי"ל דלטעמייהו במנחות (דף מ"ט) דאמר רבא ומותבינן אשמעתין הכהנים שפיגלו במקדש מזידין חייבין הא שוגגין פטורין ותני עלה פיגולן פיגול כו' אלא לאו דכסבור שלמים הוא וקא מחשב בה לשום שלמים וקתני פיגולן פיגול אלמא עקירה בטעות הויא עקורה א"ל אביי לעולם דידע דחטאת היא וקא מחשב בה לשם שלמים ובאומר מותר דרבא לטעמיה לא מצי מפרש הכי דלדידיה אומר מותר לא הוי כשוגג אלא קרוב למזיד. ואין להקשות על מה שפסק הרמב"ם (פט"ו מפסה מ"ק) שעקירה בטעות אינה עקירה ופסק דאומר מותר הוי קרוב למזיד [דבודאי ליכא למימר דדוקא ג"ת שאומר מותר להרוג הוא דהוי קרוב למזיד לפי שהוא איסור ידוע משא"כ כשאומר מותר לשנות לחשוב בה לשם שלמים דז"א דגם גבי כהנים בעניני העבודה שייך לומר שהיה לו ללמוד והוי לפ"ז קרוב למזיד] די"ל דדוקא למ"ד היזק שאינו ניכר שמיה היזק ושוגגין פטורין מפני תיקון העולם הוא דשייך להקשות ולומר דהוי קרוב למזיד אבל לפי מה שפסק הרמב"ם כמ"ד היזק שאינו ניכר לא שמיה היזק ומזידין חייבין מפני תיקון העולם שפיר ניחא שלא קנסו לחייבם כשאומרים מותר משום דל"ש כ"כ מפני תיקון העולם שלא ירגילום בכך כל שלא הזידו ממש. וע' או"ז (סימן רכ"ג) ומש"ש

ולכאורה אינו מובן הא דקאמר במכות (שם) א"ל אביי אומר מותר אנוס הוא א"ל שאני אומר אומר מותר קרוב למזיד הוא דהא כבר הקשה לו כן אביי על הא דאמר לעיל (דף ז') אימא פרט לאומר מותר והשיבו שאני אומר האומר מותר קרוב למזיד הוא וכבר ידע אביי תשובת רבא ע"ז והגם די"ל שהקשה אביי על שני האוקימתות שלו והשיבו תשובה אחת ע"ז הוא דחוק קצת וכדי ליישב זה נלע"ד דמש"ה חזר והקשה לו אביי אומר מותר אנוס הוא משום דהוי ס"ד דנהי דסבר דבישראל הוי זה קרוב למזיד שלא ידע שיש איסור בדבר מ"מ גבי ג"ת הוי כאנוס והשיב לו רבא שגם ג"ת הוי קרוב למזיד ומשום דהו"ל ללמוד. ובזה יתיישב לענ"ד מה שהקשו התוס' בד"ה ור"ת אומר פטור דר"ח היכי מפרץ ברייתא דלעיל דקתני פרט למזיד ואוקימנא דר"ל לאומר מותר ולדידיה הא אומר מותר לא הוי מזיד ולפמ"ש י"ל דמודה ר"ח דישראל האומר מותר להרוג הוא קרוב למזיד ושאני ג"ת ונראה שלזה כוון פרש"י בד"ה כסבור בהמה ונמצא אדם דה"ז כאומר מותר שהיה לו ללמוד ואף זה היה לו לעיין ובג"ת עסקינן דהיינו דהא דכסבור בהמה כו' לא דמי אלא לאומר מותר דג"ת. ומש"ה לא מייתי הש"ס הא דאיתיביה אביי לרבא מקרא דהגוי גם צדיק תהרוג גבי אבימלך אלא הכא ולא מייתי זה לעיל משום דישראל שאומר מותר ודאי הוי קרוב למזיד. אמנם כ"ז היינו דוקא באומר מותר להרוג שהאיסור ידוע לכל משא"כ באיסור שאינו ידוע לכל וכמ"ש הב"י גבי עבר ושהה שכסבור מותר הוא דקיל טפי וכמ"ש בתה"ד (סימן רט"ז) להוכיח שאם הוא עם הארץ כל כך שאינו יודע כל מן האיסור דמינקת חבירו הוי כשוגג מהא דאמר בב"ק (דף צ"ה) מאי לאו בע"ה דלא ידע דקרקע נגזלת או אינה נגזלת ואפ"ה קאתי בעל קרקע ושקיל לארעא ושבחה וש"מ בשוגג נמי קניס הרי דע"ה היינו שוגג ולא אמרינן הו"ל למגמר ע"ש ועיין בב"מ (דף ל"ג) ולבית יעקב חטאתם אלו ע"ה שזדונות נעשות להם כשגגות והגם דמלשון הש"ס י"ל דהיינו דוקא בע"ה ממש וע' ברכות (דף מ"ז) איזהו ע"ה כו' וגבי ת"ח אדרבה שגגת תלמוד עולה זדון ואם שגה בהוראה שלא ידע טעם המשנה הוי קרוב למזיד וא"כ י"ל דבאינשי דעלמא שיצא מכלל ע"ה הוי קרוב למזיד מה שלא ידע שיש איסור בדבר אמנם מהא דפרש"י צבעו שוגג חשיב ליה דאיכא אינשי טובא דלא ידעי דאסור